בית א-ל א קפה

טענת בתולים למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ולפמ"ש י"ל דהירושלמי ה"ל דמוכ"ע פתחה סתום וטענת פ"פ מיירי אף אם מצא דם ולפ"ז י"ל בוגרת אם מצא דם מותרת דאין לומר דתלינן בד' לילות ז"א דהא לזה לא חיישינין שזינתה כשהוא נערה דזנות לא שכיח ורק שזינתה בקטנותה קודם שהיתה בת י"ב שנים ויום א' וא"כ עתה שהוא בוגרת כבר עברו י"ב חדש ושוב לא תלינין במכה כמבואר במסכת נדה וא"כ לא משכחת לה טענת פ"פ ולטענת דמים דלא מצא דם לא חיישינין דבזה ל"ש אקרורי דעתא וכס"ד בש"ס דילן ולכך נשאת בכל יום ולכך השמיטו הפוסקים האי ירושלמי דלפי הש"ס דילן ליתא לזה כן י"ל דרך פלפול בעלמא ודו"ק

(כב) עוד נראה ליישב דברי הרי"ף מקושית הר"ן דהא התוס' תירצו דספק מכ"ע לאו ספק הוא דאילו הית' מ"ע היתה טוענת דאין בזה גנאי כמו ביאת אונס ע"ש ואמנם י"ל דשמא הוא מ"ע אינה תחתיו ולרבנן אין לה אלא כתובה מנה ולבך אין טוענת מ"ע וטוענת בתולה הייתי ויש לה מאתים ולכך מיאן הרי"ף בתירוץ התוס' ובזה א"ש קושית הר"ן דאמרי' לא דקא טעין טענת דמים ולפ"ד הרי"ף הא בזה איכא ס"ס ולפמ"ש איש דהא אביי ס"ל בסנהדרין דר"ע ג"כ חושש ללעז וא"כ שפיר אתי מתני' כר"מ דחוששין שמא יבואו עדים ויתברר הדבר וכמ"ש לעיל וכיון דסתם מתני' ר"מ ור"מ ס"ל מכ"ע כתובתה מאתים וא"כ שפיר תירצו התוס' דא"א דהיא מכ"ע היתה טוענת דלא היתה מפסדת כלום וז"ב ויותר נראה דהא הקשה הפ"י לימא אביי למיתב לה הכתובה ולא קשה ליתוב לה די"ל להיפך אנן חוששין דבאמת לא זינתה והוא יעליל עליה ולכך תיקנו להנשא ברביעי דאז אם לא יבוא מחר לב"ד שוב לא יהא נאמן ותירץ דסתם מתני' ר"מ ור"מ ס"ל טענת בתולים למ"ד יום ולא מתקנה בכך ע"ש ולפ"ז קאמר הש"ס לא בטענת דמים והיינו ממ"נ אי מתני' ר"מ הוא שפיר י"ל בטענת דמים וליכא ספק מ"ע דא"א הוי טוענת דלר"מ לא מפסדת מידי ואם מתני' רבנן וליכא לאוקמי בטענת דמים דאיכא ס"ס הא לרבנן שפיר י"ל למיתב לה כתובה וכמ"ש הפ"י דתיקנו רביעי שלא יעליל עליה וא"כ ממ"נ אין ראיה ממתני' ודו"ק כי נכון הוא

(כג) ובזה איש מה שהקשה רש"י וטענת דמים אין לו ונדחק ליישב דמיירי שאבדה המפה או שהיא ממשכחת דורקטי והתוס' תירצו בבוגרת ומ"ע ע"ש אבל לפי' הרי"ף הואי א"ש דמיירי שפיר דלא מצא דם רק דמשום דם אינה נאסרת דאיכא ס"ס דמכ"ע לדידן דקיי"ל כרבנן דמ"ע כתובתה מנה ול"ש תי' התוס' דהיתה טוענת די"ל דלא רצתה להפסיד מנה וז"ב ואמנם שמואל דאמר דנאמן להפסידה כתובה בזה שפיר קשה דהא בלא"ה יש לו טענת דמים ואין לומר דע"ז יש לה ס"ס דהא להוציא ממון ל"מ ס"ס וצ"ל כמ"ש הרמב"ם דבאמת מצא דם אלא דתלינין בדם מכה והיינו משום דהן אמרו והן אמרו כמ"ש באות י"ד ע"ש ותראה דהדברים מכוונים בשיטת הרמב"ם ודו"ק

(כד) ובזה י"ל קושית התוס' אמאי לא דייק רב יוסף מרישא דבתולה אלמנה מן האירוסין יש לה ט"ב וע"כ להפסידה כתובה ע"ש ולפמ"ש י"ל דהא דלא ניחא לי' לרב יוסף לאוקמי בטענת דמים כקושית מהרש"א י"ל דס"ל כהרי"ף דמ"ע אין לה דמים ואיכא ס"ס וס"ס מהני להוציא כתובה ואין לומר כמ"ש התוס' דאילו היתה מ"ע היתה טוענת די"ל דלא רצתה להפסיד מנה ואין לומר דילמא ר"מ הוא דס"ל מ"ע כתובתה מאתים דכבר הוכחתי באות ט"ו דמתני' דהאוכל אצל חמיו לא אתיא כר"מ דלר"מ גם ביהודא יכול לטעון ט"ב דחזקה א"א טורח כו' ואף דכתבו התוס' דודאי לא מוקי אינש אנפשי' ואף דלגבי יבמה אמרי' דעד ל' יום מוקי אנפשי' מ"מ רוב פעמים לא מוקי אנפש' אפי' שעה אחת כו' ע"ש מ"ע הא ר"מ ס"ל דחיישי' למיעוט ולא אזיל בתר רוב וע"כ דלא אתי מתני' כר"ע ושפיר הוכיח רב יוסף אבל ממתני' דבתולה אלמנה מן האירוסין לא מוכח מידי די"ל דמתנ' ר"מ הוא וליכא ס"ס ואיש דלא דיק מרישא ודו"ק

(נה) ובאמת אני תמה על מה שכתב הפ"י לתרץ קושייתו על אביי דלא מוקי לה לכתובה ולהיפך שלא יעליל עליה ותירץ דלא מסתבר לאוקמי מתני' דלא כר"מ דר"מ ס"ל ט"ב כל ל' יום וכמ"ש באות כ"ב ע"ש ואני תמה דהא לר"מ א"נ לטעון פ"פ דהא ס"ל לר"מ כתובה דאורייתא כמ"ש התוס' בסנהדרין ט' והקשו על רש"י וא"כ אביי דמוקי לה בטענת פ"פ ודאי לדידי' לא אתיא מתני' כר"מ והדרא קו' הפ"י לדוכתה ואמנם י"ל דזה עצמו דאמר אביי אי למיתב לה כתובה ניתוב לה שהרי באמת לר"מ א"נ לטעון פ"פ להפסידה כתובתה ולא כפירש"י כיתיב לה ומה לכו להפסידה והרי הוא נותן לה מדעתו דע"ז קשה קושית עצי ארזים דילמא משום פסידא דלקוחות אלא ה"ק ניתוב לה דהא לר"מ לא מהימן להפסידה ומתני' הא ר"מ הוא ומדוקדק נמי הא דאמר אביי אף אנן נמי תנינ' דהיינו לדידן דס"ל לאביי בסנהדרין דר"מ מודה ג"כ דחוששין ללעז ואתיא מתני' שפיר כר"מ דחוששין שמא יצא הקול ויתברר הדבר וכמ"ש הכל באות ג' ובם קו' מהר"מ שיף אמאי לא אמר אביי מאי קמ"ל א"ש יעי"ש ותמצא באר היטב

(כו) ובזה איש לא דטעין ט"ד והיינו דשפיר י"ל למיתב לה כתובה ואי קשיא ניתב לה י"ל לענין פסידא דלקוחות ומתני' שפיר כר"מ אתי דבטעבת דמים דהוא טענה ברורה גם לר"מ מצי לטעון ח"ב וארווחנא בזה ליישב דברי הרי"ף דהקשה עליו הר"ן דמה משני לא דקא טעין טענת דמים דלהרי"ף קשה הא איכא ס"ס ולפמ"ש א"ש דהא לענין להוציא כתובה לא מהני ס"ס ורק לענין איסור כתב הרי"ף דיש ס"ס וא"כ שפיר משני לא דקטעין טענת דמים ולענין להוציא כתובה וכמ"ש ודו"ק

(כז) והנה מ"ש התוס' דרוב פעמים לא מוקים אינש אנפשי' אפי' שעה אחת לכאורה מ"מ אמאי א"י להפסידה כתובתה דהא א"ה בממון אחה"ר וע"כ צ"ל כמ"ש ההגהות מרדכי ב"פ אלמנה דכתובה אלים דהיא מעשה ב"ד והולכין בה אחה"ר ומזה הוכח' למ"ש תוס' לעיל ד"ה אי למיתב דמהני ס"ס להוציא ממון והוכיחו זה ממתני' דמשארסתני נאנסתי למ"ד מקח טעות ממאתים אבל מנה יש לה וע"ז השיב הפ"י דהתם שאני כיון דא"י לאסרה עליו הרי הוא כאשתו גמורה וכמו שכל אדם א"י להפסיד אשתו כתובתה אם יאמר שראה שזינתה כך א"י להפסידה כאן שהרי היא כבע"ח וכתובתה בידה כו' אבל בהא דהאוכל אצל חמיו דנאסרת עליו כדאמר אי לאסרה עליו ביהודא אמאי לא שייך סברת הפ"י דהא נאסרת עליו ואעפ"כ הולכין אחה"ר וע"כ צ"ל דבכתובה דהוא מעשה ב"ד הולכין אחה"ר וז"ב ולפ"ז י"ל דלכך מיאן רב יוסף לאוקמי בטענת דמים דקשיא לי' דהא איכא ס"ס לפי שיטת הרי"ף דמ"ע ל"ל דמים ומהאי מתניתין מוכח דהולכין בכתובה אחה"ר וה"ה לס"ס דהיא מטעם רוב וז"ב

(כח) ובזה א"ש קושית התוס' דלמה לא דייק רב יוסף מרישא א דבתולה אלמנה מן האירוסין דיש לה טענת בתולים ולפמ"ש א"ש דממתני' דבתולה אלמנה מן האירוסין שפיר הו' מצי לאוקמי בטענת דעים ואף דאיכא ס"ס י"ל דאין הולכין בממון אחה"ר וה"ה לס"ס כמ"ש הפ"י אבל ממתני' דהאוכל אצל חמיו דמינה מוכח דבכתובה הולכין אחה"ר וה"ה לס"ס לא מצי רב יוסף לאוקמי בטענת דמים וכמ"ש ודו"ק היטב

(כט) והנה לפמ"ש הפ"י יש לדחות ג"כ מ"ש התוס' דף י"ב דיה וניחוש אין לומר דפריך דהא מצי לשנוי' דהא דא"י לטעון היינו להפסידה כתובתה דאיכא ס"ס כו' ולפמ"ש הפ"י לא מהני כאן ס"ס כיון דנאסרת עליו כמ"ש באות כ"ז ושפיר י"ל דפריך וניחוש היינו אפי' לאסרה עליו דאין לומר דהא דא"י לטעון היינו להפסידה כתובתה משום דאיכא ס"ס דהא כיון דנאסרת עליו תו לא מהני הס"ס לפ"ד הפ"י וא"כ לא צריך לתי' ר"י דיש לנו להפסיד כתובתה כדי שיבוא לב"ד דזה דוחק ומכ"ש מ"ש התוס' דאף באשת ישראל ה"ל להפסידה כתובתה גזרה שמא ישאנה כהן כו' דזה ודאי גזרה רחוקה וזנות ל"ש ואם נאמר דהכא קאי הסוגיא למ"ד זנות שכיח א"כ הי' א"ש דהשמיטו קצת פוסקים קושיא זו דולחוש שמא תחתיו זינתה ודו"ק

(ל) והנה הרי"ף כתב וז"ל אמר ר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו וה"מ באשת כהן כו' ולא מצית אמרת את"ל תחתיו ספק מכ"ע דמכ"ע פתחה סתום אי נמי באשת ישראל וקיבל בה אביה כו' והוא תמוה למה הכניס הרי"ף הקושיא דמכ"ע בין הדבקים דהא גם באשת ישראל שייך ספק מכ"ע וכבר עמדו בזה האחרונים ז"ל ונראה דהש"ך כתב דס"ס בעינן מתהפך וכתב הגאון רמ"ע דזה אם נוכל להתחיל בצד זה כמו בצד זה אבל אם לא נוכל להתחיל בצד א' לא בעי מתהפך ולפ"ז י"ל דבאשת ישראל איך נימא ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא מכ"ע דעל מכ"ע אין שייך רצון וע"כ דנתחיל כך ספק מכ"ע ספק דרוסת איש ואת"ל דרוסת איש שמא באונס ולפ"ז א"י להתהפך ולכך לא כתב בזה הרי"ף האי קושיא דספק מכ"ע אבל באשת כהן שפיר י"ל ספק תחתיו ספק אין תחתיו ואת"ל תחתיו שמא מכ"ע וכן להיפך ספק מכ"ע ספק דרוסת איש ואת"ל איש שמא אין תחתיו וא"ש ח"ב ואמנם התוס' תירצו דמכ"ע ל"ש והרי"ף לא ס"ל כן דנהי דלא שכיח מ"מ עכ"פ מיעוט יש ומצטרף לפלגא דאין תחתיו כמ"ש הפ"י ושפיר יש ס"ס וע"כ כתב הרי"ף דמכ"ע פתחה סתום וז"ב: