בית א-ל א קפג

נתחדש לו שנאה ורוצה לגרשה ולהפסידה כתובתה ע"ש ולכך תקנו שתנשא ברביעי דאז יסכים לב"ד ואם לא ישכים לא יהא נאמן אבל אם תנשא בה' או בב' אם נאמר שיהא נאמן עד זמן הקבוע לב"ד איכא למיחש שתתחדש לו שנאה ויעליל עליה שלא כדין ע"ש בפ"י שהאריך בזה ואמנם זה שייך רק בטענת פ"פ די"ל דהוא משקר אבל בטענת דעים שהוא טענה ברורה והדמים מודיעים ל"ש החשש שיעליל עליה ואפשר דלכך הוצרך אביי לטעמא דאקרורי דעתא דמשמע לי' דמתני' מיירי בין בטענת פ"פ בין בטענת דמים אבל למ"ש התוס' דאביי ס"ד דבטענת דמים ליכא למיחש לאקרורי דעתא ליתא למ"ש והדרא קושית הפ"י לדוכתא ועוד הקשה הפ"י דבזה שפיר הי' לומר דמשום למיתיב לה כתובה ול"ש הא דאמר ניתוב לה דהא אדרבא אנו חוששין שלא יעליל עליה ויפסידה כתובתה שלא כדין וגם קושית התוס' דזנות ל"ש לא הי' קשה דאדרבא באמת לא זינתה אלא שהוא מעליל עליה ע"ש בפ"י

(ג) ובאמת דיש להבין בלא"ה מה הוכיח אביי מהמשנה דנאמן לאסרה עליו הא י"ל דסתם מתני' ר"ע היא ובאמת זכות לא שכיח ולכך א"נ לאסרה עליו ואמנם ר"ע דחייש למיעוטא ולא אזיל בתר רובא לדידי' שפיר נאמן לאסרה עליו אבל לדידן דאזלינין בתר רובא א"נ דאמרינין ודאי לא זינתה ומיקם הוא הלא קים לי' ואין לומר כמ"ש הפ"י דאי מתני' ר"מ הא ר"מ ס"ל אין חוששין ללעז שמא יבואו עדים לאוקמתא דעולא בסנהדרין דף ט' והכא פירש"י דחיישי' שמא יבואו עדים ויתברר הדבר ז"א דהא אביי גופי' ס"ל שם דלכ"ע חוששין ללעז אף לר"ע וקשה על אביי דהוכיח מהמשנה דנאמן לאסרה וצ"ל דאביי ס"ל כר' יוחנן דקיי"ל כוסי' דזמן משום בת אחותו תיקן ולדידי' זנות שכיח ושפיר הוכיח ודו"ק. ואמנם לפ"ז שקטה קושיות הפ"י הנ"ל דהא לאביי שפיר י"ל דמתני' ר"מ הוא דהא לאביי גם ר"מ ס"ל חוששין ללעז וכמ"ש והדרן לכללא דסתם מתני' ר"ע היא ור"ע הא ס"ל דטענת בתולים שלשים יום ונסתר הפירוש שלא יעליל עליה דהא אפי' אחרי שתיקנו יום רביעי החשש במקומו וא"כ הוכרח אביי לומר דטעמא משום אקרורי דעתא וז"ב ובזה א"ש קושיות מהרמשי"ף שהקשה למה לא אמר אביי מה קמ"ל כמו שאמר רבי יוסף אמימרא דרב יהודא אמר שמואל ולפמ"ש א"ש דעל ר"א לא עצי להקשות מה קמ"ל דשפיר י"ל דר"א ס"ל כאוקמתא דעולא בסנהדרין דבחוששין ללעז קא מפלגי ור"ע ס"ל דאין חוששין ללעז ולדידי' מתני' לא אתיא כר"ע דהוא במתני' חוששין שעא יבואו עדים כמ"ש וכיון דמתני' לאו ר"מ הוא שפיר יש לפרש למיתיב לה כתובה ולא קשה ליתיב לה דאדרבא אנו אומרים שלא זינתה והוא מעליל עליה שלא כדין ושפיר קמ"ל ר"א אבל אביי לנפשי' הוכיח וא"ש דאמר אביי אף אנן נמי חנינא והיינו לשיטתנו שפיר מוכח וגם הא דקאמר ע"ט משום אקרורי דעתא והיינו לשיטתנו ליכא לפרושי בענין אחר ודו"ק היטב

(ה) ומעתה א"ש קושית המפרשים על הי' בתרא דהתוס' דכדי שלא חשב עמו באיסור חיישי' למלתא דל"ש דא"כ מאי קאמר אביי אי למיתיב לה כתובה הא בזה ליכא מלתא דאיסורא והדק"ל הא זנות לא שכיח ולפמ"ש לעיל דע"כ ס"ל אביי זנות שכיח דאל"כ אין הוכחה כלל ממתני' וא"כ לא קשה בלל והתוס' הוצרכו לתרץ לר"ל דס"ל זנות לא שכיח מה יענה ביום שידובר בו המשנה אבל לאביי א"ש בלא"ה וז"ב. ובזה א"ש דכתבו התוס' שני תירוצים היינו דתירוץ הא' הוא אליבא דאביי דלדידי' ע"כ זנות בלא עדים והתראה שכיח ודו"ק היטב

(ו) עוד אמרתי ליישב קושית הפ"י הנ"ל דהנה זקני מהרש"א הקשה הא דאמרו שקדו חכמים על תקנת ב"י שיתי' טורח בסעודה ג' ימים והקשה דהא הקושיא הי' רק ותנשא בא' בשבת וע"ז הי' שיאמרו שקדו שיהא טורח בסעודה יום א' ותירץ שיש כ"מ אם יגיע זמנה ביום ב' וג' איכה מעלה לה מזונות כיון דעכובא הוי משום שמחת סעודה של חתונה דידה אבל משום טענת בתולים ה"ל כאילו הוא המעכב דלאו תיקון דידה הוא ע"ש ודפח"ח ובזה א"ש קושית הפ"י דלא עצי אביי לומר הטעם משום שלא יעליל עליה דאביי דהי' תלמידו דרב יוסף ודאי הוי שמיע לי' הא דאמר רב יוסף אמר ר"י א"ש שקדו חכמים שיהא טורח בסעודה ג' ימים (ועמ"ש מהרש"א בתוס' דף ט' דיה מאי לאו דאביי תלמידו דרב יוסף ודאי הוי שמיע לי' הא דאמר רב יוסף אמר ר"י דאביי תלמידו דרב יוסף ודאי דהוי שמיע לי' הא דשקלינין וטרינין אקמא הא דרב יוסף עש"ה) וקשיא לי' למה צריך שקדו ג' ימים הא בחד יומא סגי לתרץ הקושיא ותנשא בא' בשבת וע"כ כתירוץ מהרש"א דמשום שקדו אם הגיע ביום ב' וג' א"צ להעלות לה מזונות דהוא תקנתא דידה אבל משום טענת בתולים לחוד הי' צריך להעלות לה מזונות דלאו תיקון דידה הוא אלא תיקון דידי' ואי נימא כפירוש הפ"י קשה למה צריך לומר שקדו ג' ימים דאין לומר דאי משום טענת בתולים לחוד הי' צריך להעלות לה מזונות דהוא המעכב ולאו תיקון דידה הוא דז"א דלפירוש הפ"י הוי שפיר תיקון דידה שלא יעליל עליה ואפי' משום טענת בתולים הי' צריך להעלות לה מזונות אם הגיע זמנה ביום ב' או ג' ועכצ"ל דהטעם משום אקרורי דעתא וא"ש קושית הפ"י על נכון בס"ד

(ז) ובזה א"ש גם קושית המהרמשי"ף שהבאתי אמאי לא אמר אביי מאי קמ"ל כמו שאמר רב יוסף על מימרא דר"י א"ש ולפמ"ש א"ש דעל ר' אלעזר לא קשה מאי קמ"ל הא מתני' הוא די"ל דר' אלעזר לא ס"ל כלל הא דאמר רב יוסף אר"י א"ש דשקדו חכמים שיהא טורח בסעודה ג' ימים וא"כ איכא למימר דמתני' הוא למיתב לה כתובה שלא יעליל עליה כמ"ש הפ"י אבל אביי לנפשי' לא מצי למימר הכי דקשיא לי' הא דאמר רב יוסף רבי' שקדו שיהא טורח ג' ימים הא ביום א' סגי ומזה מוכח דלא כן הפירוש כמ"ש הפ"י ושפיר הוכיח וז"ב. ובזה א"ש ג"כ קושית העצי ארזים אהא דאמר אי למיתיב לה כתובה ניתב לה דהא נ"מ שלא תטרוף מלקוחות שלא כדין דאם זינתה אין לה כתובה ואף שהבעל רוצה ליתן לה כתובה מ"מ תטרוף מן הלקוחות שלא כדין ולפמ"ש א"ש דאם החשש משום טריפת לקוחות ע"כ ההוא ל"ל נכסים ב"ח וא"כ הדק"ל למה צריך לומר שקדו ג' ימים הא ביום א' סבי ואין לומר כתירוצו דמשום ט"ב הי' צריך להעלות לה מזונות דמשום תיקון דידי' ולא תיקון דידה דז"א דהא לאו תיקון דידי' הוא דהוא רוצה ליתן לה כתובה רק תיקון הלקוחות שלא תטרוף שלא כדין מהלקוחות והם לא יהי' להם על מי לחזור ולמה יהי' צריך ליתן לה מזונות הא לאו איהו המעכב וזה הפירוש דאמר אביי ניתיב לה וז"ב

(ח) והנה התוס' ד"ה אי למיתב כתבו דהא דאמר ר"י באומרת מכ"ע אני דא"נ אע"ג דאיכא ס"ס ספק מ"ע ואת"ל דרוסת איש שמא תחתיו נאנסה משום דס"ל לר"י מ"ע ל"ש ור"ג ס"ל דשכיח ע"ש ולכאורה קשה דאמרינין לקמן דף י"ג בשלמא לר"א כו' אלא לר' יוחנן תרתי ל"ל ולפמ"ש התוס' י"ל דאצטריך האי דמ"ע לאשמעונין אע"ג דאיכא ס"ס מ"מ לא מהימנא לר' יהושע משום דס"ל מ"ע ל"ש ונתי דס"ל לר' יהושע דמיגו לא אמרינין בשור שחוט לפניך מ"מ ה"א דס"ס מהני קמ"ל דלא הוי ס"ס דמ"ע לא שכיח. ואמנם הש"ס עדיפא מיני' עשני דלר' יוחנן ליכא מיגו כלל ואמנם עפ"ז א"ש מה שהקשו התוס' שם ע"ב ד"ה אלא דלר' יוחנן האי שינויא ליתא דלר' יוחנן בהאי דמ"ע אני בלא"ה א"ש דע"כ לא אמר ר"ג דמהימנא אלא משום דאיכא ס"ס דמ"ע דהא ר"נ ס"ל מ"ע שכיחא והא דאמרינין ע"כ לא אמר ר"ג אלא דאיכא מיגו היינו במשנה דמשארסתני נאנסתי דליכא ס"ס דמ"ע אבל במשנה דמ"ע אני איכא ס"ס לר"ג וז"ב

(ט) והנה דעת הרמב"ם דטענת פ"פ אפי' יש לה דמים דתלינין דעדיין לא חיתה המכה ורש"י ס"ל דזה ל"ש והא דתלינין בדם בתולים היינו משום דדם נדה שלא בשעת וסתה ל"ש כלל ע' בב"ש וי"ל דעת רש"י כיון דכתבו התוס' דזנות לא שכיח אלא משום דלא תשב עמו באיסור כל ימיו חששו אף לדבר דל"ש אבל אי איכא דמים דצ"ל דעדיין לא חיתה המכה דזה ג"כ ל"ש לזה ודאי לא חששו דהוי תרי מילי דל"ש והוי מיעוטא דמעוטא דאפי' ר"מ דחייש למיעוטא אבל למיעוט דמיעוטא לא חיים כן י"ל בזה ואמנם הרמב"ם י"ל דס"ל כתי' ראשון דזנות בלא עדים והתראה שכיח ולכך אף דתלי' במה שלא חיתה המכה ל"ש ע"ט משום שלא תשב עמו באיסור כל ימיו חיישי' לחד עלתא דל"ש וז"ב

(י) והנה התוס' כתבו דס"ד דש"ס דבטענת דמים ל"ח לאקרורי דעתא דהוא טענה ברורה ולכך סיד דמיירי מתני' ביש לה דעים אלא דטוען פ"פ ולרש"י צ"ל במשפחת דורקטי או בנאבדה המפה דאם יש לה דמים אינו נאמן ולהרמב"ם דוחק לומר דמשום זה יתקנו חז"ל ולכך ס"ל דגם ביש לה דמים נאמן לטעון פ"פ ותיקנו חז"ל משום כל הנשים וז"ב. וא"כ י"ל דהתוס' בתי' בתרא אזלי למסקנת הש"ס דמתני' מיירי בטענת דעים ורק דזנות ל"ש ושפיר כתבו דכדי סלא תשב עמו באיסור כל ימיו חששו למלתא דל"ש אבל לס"ד דמיירי דאיכא דעים דאי ליכא דמים ל"ה לאקרורי דעתא וכיון דאיכא דמים וצ"ל דחיישי' דעדיין לא חיתה המכה וזה עלתא דל"ש כמ"ש הב"ש וא"כ איכא תרתי מילי דל"ש ובכה"ג ודאי לא חששו חז"ל דתיקנו בשביל זה ועכצ"ל כתי' ראשון דזנות בלא עדים והתראה שכיח וא"כ תי' הראשון הוא לפי הס"ד ותהי' השני הוא לפי המסקנא דש"ס ובזה א"ש קושית המפרשים שהבאתי באות ה' על תירוץ השני מהא דאמר אביי אי למיתיב לה