בית א-ל א קפא

התנה להנאתו דהיה ירא שיתן לה הגט מקודם פן לא תרצה אח"כ ליתן לו החפץ וכדאמר ר' יוחנן התם אין רצוני' שיהא פקדוני ביד אחר וס"ל לרשב"ל כיון דס"ס קיבל השליח החפץ מה בכך ששינה מדעת משלחו כיון שנתקיימה כוונת משלחו דעיקר כוונתו היה שיקבל החפץ מידה לכן ס"ל דהגט כשר אבל כאן דבאמת אין נפקותא אם יתרום ברישא או יכנוס ברישא ואעפ"כ התנה שיכנוס מקודם ואח"כ יתרום לבך אם שינה מדעת בעה"ב לא היה תרומתו תרומה לולא דאין הגורן אלא א"כ נתרם נכנס וא"כ גם הבעה"ב כוונתו היה שנתרום מקודם ואח"כ יכנוס ולא דק בלשונו כיון דא"ל כנוס לי גרני ודאי דכיון דיכנוס לו הגורן אחר שיתרום אותו וכה"ג כתב הר"ן לענין מחילת התנאי ולענין נדרים דאם התנה בדבר שאין קפידא בו גרע עיי"ש וזה ברור. ועפ"ז יש לפרש לשון הראב"ד בע"א ולא הארכתי כיון דהמחבר השמיט דעתו. והנה כתב הרמב"ם בהלכה י"ג וכן המפריש תרומות ומעשרות כו'' והקשה הכ"מ אמאי השמיט הרמב"ם הא דאמרינין בש"ס בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי עלה ע"ש דכתב דהרמב"ם מפרש כמ"ש הרא"ש ע"ש ולעיל כתבתי די"ל דלמסקנא דמסיק דנדרים שאני דמצוה לאתשולי עלה משא"כ בתרומה תו לא צריך לשינויא דתרומה ביד כהן לא מצי לאתשולי עלה ולכך השמיטה הרמב"ם ודו"ק. ולכאורה י"ל דנפקא לי' להרמב"ם מהא דתני בעירובין דף לע"ד מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ואמרינן ואילו בנזיר לא פליג ומשני אפשר דמתשיל אנזירות תרומה נמי אפשר דמתשיל אתרומה אי מתשיל עלי' הדרא לטיבלא והקשו תוס' לוקי בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי עלה ולפ"ד רבינו א"ש דגם בתרומה ביד כהן מצי לאתשולי עלה למסקנא וז"ב ובש"ע לא נזכר דין זה וע' סימן של"א סעיף מ"ח דסתם המחבר משמע דבכל גווני מהני שאלה ע"ש. והארכתי בזה במ"א והנה בנודע ביהודא כתב הטעם דתרומה ביד כהן לא מהני שאלה דכיון דיצאה מיד ישראל לא מהימן עלה דמתחרט עלה ואמרינן דילמא משקר ע"ש ולפ"ז דתרומה בזה"ז שפיר מהימנינן לי' דהא הוא ספק דרבנן ולכך השמיטו הרמב"ם והמחבר דין זה דהרמב"ם והמחבר ס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן כמ"ש ובזה אפשר ליישב קושית התוס' הנ"ל דלוקמי בתרומה ביד כהן דלא מצי לאתשולי עלה ולפמ"ש א"ש דהא התם מיירי בעירוב תחומין כפירש"י במשנה שם וכן התוס' ע"ש וכיון דתחומין דרבנן שפיר מצי לאתשולי עלה ומהני עכ"פ לענין עירוב דרבנן אלא דיש לומר כיון דלא מהכי לענין התרומה גופה דהוא דאורייתא גם לענין העירוב לא מהני ואין להאריך עכ"פ דברי הרמב"ם והש"ע יש ליישב כן ודו"ק

(חדר קל) בדין תרומת

בצל

(א) הנה הרמב"ם בפ"ה מתרומות הלכה ב' כתב תורמין בצל שלם אע"פ שהוא קטן אבל לא חצי בצל אע"פ שהוא גדול ותמהת שלא העתיקו המחבר בסימן של"א והנה המחבר שם בסעיף נ"ב כתב אין תורמין אלא מן היפה ונראה דהאידנא דהכל אזיל לאיבוד אין קפידא בזה וכן כתב עוד בסעיף צ"ג ע"ש ואפשר דגם לענין זה ס"ל כן דהאידנא אין להקפיד והנה בש"ס ברכות דף ל"ט ע"ב מוקי לה כשאין כהן ות"ק ס"ל דכ"מ שאין כהן תורם מן המתקיים ור' יהודא ס"ל כשיטתו דאין תורם אלא מן היפה אבל היכא דיש כהן כ"ע מודים דתורם חצי בצל גדול דחשיב וא"כ איך כתב רבינו סתם דתורמין בצל שלם אע"פ שהוא קטן ולא חילק כלל בין אם יש כהן לאין כהן ועוד שכתב בכל מקום והיינו כמ"ש הכ"מ דהיינו בין שים כהן בין שאין כהן מ"מ לפי דמפרש הרמב"ם ההוא דאמר שם כתנאי היינו פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן ואתי רב הונא כר' יהודא ולא כת"ק ודחי הש"ס דבדאיכא כהן כ"ע לא פליגי כו' כי היכא דלא ליתי רב הונא כיחידאי אבל אנן דקיי"ל כר' יוחנן נקטינן כפשטי' ומיירי מתניתין בכל גווני ופסק כת"ק ואמנם רש"י ותוס' לא פירשו האי כתנאי על פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן רק על הסיפא דאבל פרוסות של חטין כו' ע"ש א"כ האי אוקמתא דאין שם כהן קאי למסקנא והוכיחו כן בתוס' ולפ"ז לדידן אם יש שם כהן ודאי חשוב עדיף ותורמין חצי בצל גדול ולא שלם קטן ואפשר דזה כוונת הכ"מ לכתוב וכן משמע ב"פ כיצד מברכין לפי מה שנראה דמפרש רבינו. היינו לשיטת רבינו דנראה דמפרש האי כתנאי אפלוגתא דרב הונא ור' יוחנן ולא כפירש"י ותוס' ודו"ק. ואפשר דמש"ה השמיט המחבר דין זה דתלי באשלי רברבא ולפירוש רש"י ותוס' אתיא מתניתין כפשטי' ומיירי באין שם כהן ע"כ והשמיטו המחבר צריך עיון וראיתי שם בהלכה ח' שכתב הרמב"ם אין תורמין מן הטמא על הטהור ואם תרם בשוגג תרומתו תרומה במזיד לא תיקן את השיריים וזה שהרים תרומה ויחזור ויתרום בד"א שלא ידע בטומאה אבל אם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא הרי הוא כמזיד וכתב הכ"מ משנה שם דף ו"ט אין תורמין כו' ר' יהודא אומר אם היה יודע בו מתחלה אע"פ שהוא שוגג לא עשה כלום ופסק רבינו כר' יהודא ואפשר שהטעה משום דאמרינן בירושלמי תני משום ר' יוסי אם תרם מן הטמא על הטהור כו' ע"ש בכסף משנה ולא ידעתי פירושו בירושלמי ומהיכן מוכח דהלכה כר' יהודא וגם בפירוש המשנה כתב דאין הלכה כר' יהודא ועיין בפירוש המשנה שפירש דרבי יהודא מיירי שמתחלה ידע ואח"כ שכח אבל לא מיירי שאמר שמותר לתרום מן הטמא ע"ש וע' בתוי"ט שכתב גם הרמב"ם פסק כר' יהודא ע"ש ואני עומד ומתפלא על שני האדירים האלה שלענ"ד ש"ס ערוך הוא במסכת מכות דף ט' ע"א דרבא סבר אומר מותר קרוב למזיד הוא וכן פסק רבינו בפרק חמשי מהלכות רוצח ע"ש ולכך כתב הרמב"ם דאם ידע ושגג שמותר לתרום מן הטמא הרי הוא כמזיד וזה ברור ולפ"ז גם מה שכתב הרמב"ם וכן בתרומת מעשר וכתב הכ"מ נרא' דטעמו מדאמרינין בירושלמי פ"ק דתרומות דלרבי יוסי שניהן שוין ומינה איכא למילף לדידן לר' יהודא דפליג עלי' ופסק רבינו כוותי' כו' ולפי מה שכתבתי אין צורך דרבינו לא פסק כלל כר' יהודא והדברים ברורים כשמש בצהרים ודו"ק

(חדר קלא) בדין תרומת שנה זו על שנה

שעברה

(א) בש"ע סימן של"א סעיף נ"ז אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה ולא מן פירות שנה שעברה על פירות שנה זו ואם תרם אינה תרומה זה כתב הרמב"ם בפ"ה מ"ה תרומות הלכה י"א וסיים שנאמר שנה בשנה וכתב הכ"מ ומ"ש שנאמר שנה בשנה פ"ק דר"ה ובפ"ב דבכורות ומאחר דמקרא יליף לה אינה תרומה. הנה בהלכה ד' אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו כו' שנאמר כדגן מן הגורן כו' ואעפ"כ אם תרמו תרומתן תרומה וכתבתי במ"א. וראיתי להגאון מל"מ שהביא תורת כהנים הם יאכלו ואין הבהמה אוכלת יכול לא תאכל בכרשינים תלמוד לומר נפש. והנה לדעת הראב"ד דרק תרומות דגן ותירוש הוא מן התורה א"כ כרשינים בלא"ה אין חייבים בתרועה מדאורייתא ואפילו לדעת הרמב"ם דס"ל דתרומת פירות הן דאורייתא מ"מ הא כתב לעיל פרק שני הלכה ב' הכרשינן אע"פ שאינו מאכל אדם הואיל ונאכלים בשני רעבון חייבים בתרומה ומעשרות וכתב מארן בכ"מ זה פירוש למה שאמרו בירושלמי סוף חלה מאימתי גזרו על הכרשינים בימי רעבון משמע דרבנן גזרו על הכרשינים חיוב תרומה ומעשרות ומדאורייתא פטורין וא"כ איך שייך לרבינהו עקרא ואפשר דאסמכתא בעלמא נינהו וא"כ י"ל דהא דאוכלת בכרשינים הוא מפני שהם דרבנן ובמקום אחר כתבתי בזה. והנה שם בהלכה ב' כתב הרמב"ם תרומה טהורה בין תרומה גדולה בין תרומת מעשר בין של תורה בין של דבריהן אין נותנין אותה אלא לכהן ת"ח וכל עמי הארץ בחזקת טומאה הם לפיכך נותן תרומה טמאה לכל כהן שירצה והראב"ד כתב זה לא מחוור וע' בכסף משנה שכתב קשה הא איכא למיחש שמא יאכלנה ואסור לאכול תרומה טמאה ע"ש וי"ל דזה לא חיישינין דהכהן יאכלנה בטומאתה דמזהירין אותו שלא יאכלנה רק דתרומה טהורה אין נותנין לו דהא הוא בחזקת טומאה והרי יטמאנה בידים ואסור לטמאות או לגרום טומאה לתרומה דכתיב משמרתי אבל טמאה מותר ליתן לו ומזהירין אותו שלא יאכלנה וז"ב והנה בהלכה ו' כתב הרב המגיד עיין ברש"י יומא דף פ' גבי זר שאכל תרומה ביום הכפורים דמוקי לה בשוגג משמע דבמזיד ליכא חומש עכ"ל והוא פלאי דזה משנה מפורשת ריש פ"ז דתרומות האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש והביאו הכ"מ כאן וצ"ע והנה ראיתי בתורת כהנים פרשת אמור וכל עבד איש אוציא עבד של שותפין ועיין במפרש שם שפירש דבעינין המיוחד לאיש אחד אבל עבד של שני שותפין כהנים אינו אוכל ומכ"ש מי שהוא חציו עבד וחציו בן חורין כדמסיים שם בברייתא ע"ש אבל לא כן הוא דבהדיא כתב הרמב"ם בפרק ו' הלכה דעבד של שותפין שאחד מהן כהן הרי זה העבד אסור לאכול אבל אם היו שניהם כהנים אוכל ותדע מהא דפרק יוצא דופן דף מ"ד דאם יש לו בנים מי שאינה גרושה כו' והא בלא"ה הוא עבד של שותפים אלא ודאי דאוכל וצ"ע: