בית א-ל א יז

בראשון ושני נמי אבל לקמן גבי שמן שנפסל בט"י דמסתמא דהוי רביעית פריך שפיר מאי אריא כו' וכן לקמן דף ט"ו ע"ב בשינויא דרב ירמיה דמיירי בבשר שנטמא במשקין ואזדא ר"מ לטעמי' כו' דודאי מיירי ברביעית דאל"כ כיון דר"מ ס"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן א"כ בא נטמא כלל ולמה שורפין אותו עם הנטמא באב הטומאה וע"כ דהיה במשקין רביעית שפיר קשה קושית רש"י מאי אהני לי' האי בשר הא המשקין תחלה הוי ונעשה שני גם בטרם ששרפוהו עם הבשר ודו"ק כי נכון הוא בס"ד ליישב שיטת רש"י ז"ל

(ט) והנה בתוס' ד"ה ואילו הכא פסול כתבו אע"ג דשלישי של תרומה מטמא הקדש כמו שלישי של קדש דתנן במסכת טהרות כו' ע"ש והנה בחולין דף פ"ז ע"א ד"ה מגע טבול יום דהקשו ג"כ קושיא זו תירצו דהתם מדאורייתא מגע ט"י לא פסיל אוכלי קדש רק מדרבנן ע"ש ולפ"ז אם ר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן כדמוקי לה ר' ירמיה לקמן א"כ לא הוסיף ר' עקיבא על ר"ח דהא גם ר"ח מיירי בשלישי דרבנן והוא פוסל אוכלי קדש מדרבנן אבל מדאורייתא טהור ואדרבה ר"ח סגה"כ מוסיף אדר"ע כדפריך בירושלמי ומשני תיפתר בט"י דרבנן אבל עכ"פ אינו מוסיף על ר"ח סגה"כ ומאי פריך מאי דוחקי' דרב יהודא הא ע"כ צריך לאוקמי בנר של מתכת דאי בנר של חרס והוי שני א"כ היינו הך דר"ח סגה"כ דבשניהם שלישי דרבנן נעשה שני ואמנם נראה דהא דכתבו התוס' בחולין דמגע ט"י פוסל קדש מדרבנן היינו מגע ט"י דאורייתא אבל מגע ט"י דבית הפרס אינו פוסל אפילו מדרבנן אוכלי קדש דהוי גזרה לגזרה וא"כ פריך הש"ס ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' דממ"נ אי מיירי ר"ח בולד הטומאה דאורייתא א"כ שפיר הוסיף ר"ע על ר"ח דהא האי שלישי דר"ח פוסל קדש מדאורייתא ור"ע הוסיף דאפילו מגע ט"י דמה"ת טהור מלטמא ואפ"ה שרי לעשותו שני ואי מיירי ר"ח בולד הטומאה דרבנן הוסיף ר"ע דאילו שלישי דר"ח עכ"פ פוסל קדש מדרבנן ומגע טבול יום דבית הפרס דר"ע אף מדרבנן אינו פוסל וא"כ מה דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת ודו"ק ואמנם מלשון התוס' דחולין משמע דאין חילוק בין מגע ט"י דאורייתא למגע ט"י דרבנן ואפילו מגע ט"י דרבנן פוסל אוכלי קדש מדרבנן ומ"מ א"ש דהא הש"ס אכתי לא אסיק אדעתי' דר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן עד בתר דפריך לקמן מדבריהם דמאן כו' ומשני נימא קסבר ר' מאיר מתני' באה"ט דאורייתא ולד הטומאה דרבנן כו' וכיון דס"ד דש"ס דר"ח סגה"כ מיירי באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא פריך שפיר ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' ואילו התם טמא וטמא והכא פסול וטמא ואמנם למסקנא דמיירי ר"ח בולד דרבנן לא קשה כלל ומאי דוחקי' דרב יהודא ולא צריך לשינויא דרבא מתני' קשיתי' די"ל דלאו דיוקא הוא כלל כמ"ש מהרש"א ז"ל אלא רבי יהודא מגופא דמתניתין דתני הוסיף ר' עקיבא הוכרח לפרש בנר של מתכת דאל"כ לא הוסיף ר' עקיבא כלל כמ"ש לעיל ודו"ק היטב

(י) ובזה יאיר לנו נתיב בדברי התוס' זבחים דף ג' ע"א ד"ה הכותב שהבאתי לעיל דהשתוללו אבירי לב בדבריהם להבינם והגאון ברכת הזבח כתב לפרש דאי לא תני הוסיף ר' עקיב' הוי אמינא דמתני' בנר של חרס מיירי והרב צ"ק תמה דהא רבא דייק ממתניתין דבשל מתכת מיירי ועפמ"ש נכון דברי הבה"ז ואין להאריך

(יא) והנה התוס' הקשו מיהו תימא דשלישי דטבול יום יעשה רביעי מק"ו ממחוסר כפורים ונימא מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פוסל טבול יום דאסו' בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש ע"ש ואמנם זה לפי שיטתם כאן אבל לפי מה שכתבו בחולין א"ש דבאמת טבול יום עושה רביעי בקדש מדרבנן ומדאוריית' גם שלישי אינו עושה רביעי כמ"ש רש"י לקמן דף י"ט דהני מעלות דרבנן הן והאי ק"ו גופי' מדרבנן וע' מהרש"א ואף דלר"ע דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאוריית' ולדידי' שפיר משכחת לה רביעי בקדש מדאוריית' שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל וכאן אליבא דר"ע קיימינן מ"מ ר"ע בלא"ה לא ס"ל האי ק"ו דר' יוסי כדאמר רבא לקמן דף י"ט לא ר"ע סבר לה להא דר' יוסי רק דהתוס' לשיטתיהו דכתבו שם דמשכחת לה ע"י עצים ולבונה אבל לשיטת רש"י א"ש ואין להאריך

(יב) והנה הש"ס משני דילמא לטמא אחרים מדרבנן ואמנם לפי דברי התוס' בחולין דמגע טבול יום ג"כ פוסל קדש מדרבנן ומה אהני לי' האי נר להשמן אלא דאהני לי' שיהיה השמן ראשון ויעשה סני ושלישי מדרבנן ומעיקרא היה רק פוסל אחרים ואמנם קשה מאי קאמר אי לאפסולי גופי' הא פסול וקאי דקשה לפי דמוקי לי' בירושלמי בטבול יום דבית הפרס דרבנן א"כ ממקרא הוי רק פסול דרבנן ועתה כשמדליקין אותו בנר טמא מת נעשה ראשון דאוריית' וחייבין מלקות על אכילתו וכי אין זה הוספה גדולה ומאי דיוקא הוא זה וצ"ל דהש"ס דידן לא ס"ל הא דירושלמי ויש להאריך בזה אלא עת לקצר ואי"ה יבואר עוד

פרק

שני

(א) והנה עפמ"ש בסמוך בפרק הקודם יש לפרש דברי התוס' בזבחים דף ג' ע"א ד"ה הכותב שהבאתי דאי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דבאמת ר"ע לפי שיטתו הוסיף על ר"ח סגה"כ דהא ר"ע לית לי' ק"ו דר' יוסי וא"כ לדידי' אין מגע טבול יום פוסל אוכלי קדש והוי השמן פסול ועתה כשמדליקין אותו בנר של מתכת שנטמא בטמא מת הוי ראשון ומטמא אחרים ומוסיפין שפיר טומאה על טומאתו והוי חידוש יותר מר"ח סגה"כ דשם הוי הבשר מעיקרא שלישי ופוסל קדש ועתה היא שני והיינו טמא וטמא אבל בדר"ע הוי השמן רק פסול ועתה כשמדליקין אותו בנר כעשה ראשון והוי פסול וטמא וזה לר"ע אבל לדידן דאית לן ק"ו דר' יוסי והוי מגע טבול יום שלישי ופוסל קדש בק"ו מחוסר כיפורים כמ"ש התוס' וא"כ גם בדר"ע הוי טמא וטמא והיינו דר"ח סגה"כ ואף דעדותו של ר' עקיבא נאמנה מאוד דלא נמנעו הכהנים להדליק כו' מ"מ אין חידוש בזה לדידן כלל דכבר נשמע זאת מר"ח סגה"כ ולכך תנא תנא הוסיף ר"ע ללמדך דגם לדידן הוי חידוש דאף דסבירא לן ק"ו דר' יוסי מ"מ אין מגע טבול יום פוסל קדש והוי השמן רק פסול ואיכא שפיר חידש על הא דר"ח סגה"כ דהתם הוי טמא וטמא והכא פסול וטמא וזה שכתבו דאי לא תני הוסיף לא הוי קמ"ל ר"ע מידי וז"ב

(ב) והנה בסוטה דף כ"ט אמר ר' יוחנן טעם בריבי איני יודע דפליג על ק"ו דר' יוסי ע"ש וא"כ לדידן מגע טבול יום אינו עושה רביעי וא"כ י"ל דלא קשה קושית הירושלמי דלא בא ר"ע אלא לפחות דנהו דר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן ור' עקיבא בשמן שנפסל בטבול יום דאורייתא והוי שלישי דאורייתא מ"מ האי שלישי דר"ח סגה"כ עביד רביעי עכ"פ מדרבנן והאי מגע ט"י דר"ע אף דהוא שלישי דאורייתא מ"מ לא עביד רביעי כלל לפי שיטת התוס' דהכא ושפיר הוי ר"ע מוסיף אדר"ח סגה"כ והתוס' לא כתבו דמקילקול דאורייתא שיכול לקלקלו יותר אין ללמוד דיכול לקלקל קילקול דרבנן עוד יותר היינו כשהן במדרגות שוות דהיינו שזה פסול וזה אסור אבל בזה דזה טמא ויכול לפסול אחר וזה אינו פוסל אחר כלל אף דזה דרבנן וזה דאורייתא מ"מ יש לכל אחד ריעותא שפיר נוכל ללמוד זה מזה ולכך שפיר מוקי לה ר' יוחנן לדר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן דלדידי' א"ש קושית הירושלמי דר"ע שפיר בא להוסיף בחד צד דהא דר"ח סגה"כ הוי טמא וטמא והך דריע הוי פסול וטמא ואזיל לשיטתו בסוטה כ"ט דפליג על ק"ו דר' יוסי אבל ריש לקיש משום בר קפרה י"ל דס"ל ק"ו דר' יוסי וא"כ לדידהו מגע טבול יום פוסל קדש מק"ו דמחוסר כפורים עכ"פ מדרבנן וקשה קושית הירושלמי למ"ד דבולד הטומאה ומיירי מתניתין ולכך מוקי לה בולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהן מדברי ר"א ור' יהושע וא"ש פירש"י לא תדחק לאוקמי הכי וכבר הקשיתי מאי דוחק יש בזה אדרבא פשטא דמתניתין משמע דמדבריהן היינו מדברי ר"ח סגה"כ ור"ע הנזכרים במשנה זו ולא מדברי ר"א ור' יהושע שלא נזכרו דבריהן במשכתנו ולפמ"ש א"ש דהדוחק הוא דקשה קושית הירושלמי וצריך לדחוק דר"ע בט"י דבית הפרס דרבנן וזה דוחק דסתמא קאמר ודו"ק ואמנם הירושלמי לשיטתו דמהפך ומחלף דברי ר' יוחנן מבר קפרה ושפיר מקשה קושיתו לר"ל משום בר קפרה ולהש"ס דידן א"ש ודו"ק היטב

(ג) והנה התוס' דף י"ד ע"ב בד"ה אפילו כתבו מכאן משמע דשמן הוי משקה כו' והכא משמע לי' בלא נקרש ע"ש וע' בר"ש רפ"ג דטהרות דהוסיף בדברי ר"ת דהיינו שחזר ונימוח אבל בשעת קרישתו אינו לא אוכל ולא משקה ואינו מקבל טומאה כלל ע"ש וא"כ לא יצויר הכא בנקרש כלל דממ"נ בשעת קרישתו אינו מקבל טומאה כלל ואם קיבל טומאה תחלה בעודו לח ואח"כ נקרש הלא אז בשעה שקיבל טומאה נעשה תחלה ואח"כ כשנימוח נעשה שני ואין חילוק בין קיבל טומאה מאב הטומאה או מראשון ושני ושפיר הקשה הש"ס וע"כ דהתוס' לא ס"ל כמ"ש הר"ש בדברי ר"ת אלא דגם בשעת קרישתו הוי אוכל ומקבל טומאה ולכך הוצרכו לומר דמשמע לש"ס הכא דלא נקרש וזה ברור וע' ברמב"ם ריש פ"ז וריש פ"ט מה' טומאת אוכלין דפסק שם דשמן קרוש אינו לא אוכל ולא משקה והראב"ד השיב עליו ע"ש וע' בר"ש שם שפירש השמן תחלה לעולם שא"א לו להיות אלא או תחלה או טהור לגמרי ואינו כמו הרוטב והגריסין שנעשו שניים כשקרשו ע"ש ולפ"ז