בית א-ל א קעח

(חדר קכה) עוד בדין אוכל

תרומה

(א) אשר שאלתני במ"ש הכ"מ פרק יו"ד מה' תרומות הלכה כ"ו דהקשו מהש"ס דפסיק אי דלית בה ש"פ קרן נמי לא לשלם ואמאי כתב הרמב"ם דמשלם קרן לכהנים ותירץ דלמסקנא לא קיי"ל הכי ע"ש והוא דחוק במח"כ כאשר כתבת והמחוור דהרמב"ם גריר בתר הירושלמי כדרכו. והנה באכל חמץ בפסח דאם לפי מדה משלם משלם קרן וחומש אע"ג דחמץ בפסח לא שוה כלום כדאיתא בפרק כל שעה ואף דהש"ס מוקי לה כריה"ג מ"מ זה לדחות דאפי' אם לפי דמים משלם אבל להך צד דלפי עדה משלם א"ש אפי' אסור בהנאה והא שם לא שוה פרוטה זה לא קשה חדא דרבינו הא פסק בהלכה ו' דלפי דמים משלם ואינו משלם כלום

ועוד יש לחלק דשם אם ישלם לאחר הפסח או אפילו תוך הפסח אם ישלם ממצה או חטין שאינן מחומצים יהיה ש"פ אם ישלם כמדה ההוא אבל כאן אם ישלם כמדה ההוא לא ישוה כלום ואפשר דאם הוא וחומשו ש"פ שפיר משלם וצ"ע ואמנם רבינו גריר בתר הירושלמי ופסק דכזית ואין בו ש"פ משלם לכהנים כדאיתא ירושלמי ואמנם נראה דזה דוקא באוכל בשוגג אבל במזיד אינו משל' כלום דמזיד הוי כגזלן בעלמא כדפירש"י בפסחי' ודוקא בשוגג דאם רצה הכהן למחול אינו מוחל ולכך אפילו אין בו ש"פ משלם דהא טעמא דפחות מפרוטה לא ניתן לחשבון משו' דמחיל כדאיתא בעירובין וכאן לא ניתן למחילה לכך משל' אבל במזיד דמצי הכהן למחול ובפחות מש"פ מסתמא מחיל לפ"ז א"צ לשלם וצ"ע בכל זה ודו"ק: ובכל זאת קשה מאוד דהרמב"ם פסק נגד ש"ס דידן ובפרט דיש גירסא אחרת בירושלמי כמ"ש הכ"מ וגם הא י"ל דהירושלמי ס"ל לפי עדה משלם והרמב"ם פסק דלפי דמים משל' ולכאור' אמרתי להביא ראיה לדברי הרמב"ם ממתניתין דבבא מציעא דף כ"ה דתנן חמשה פרוטות הן ולא חשיב האוכל תרומה כמו דחשיב במשנה שאחרי' חמשה חומשין הן התרומה וכו' ומזה מוכח דא"צ דוקא ש"פ. ואמנ' י"ל דשם חשיב רק מידי דתליא רק בשוה פרוטה אבל תרומה תלוי ג"כ בכזית דאם אין בה כזית אינו משלי כלו' דאיש כי יאכל קדש כתיב ואכילה בכזית וא"כ אין הכרע עזה לדעת הרמב"ם שוב ראיתי בש"ס דאיתא שם תנו רבנן האוכל כזית תרועה משלם קרן וחומש אבא שאול אומר עד שיהא בו שוה פרוטה משמע דת"ק ס"ל דלא בעינין שוה פרוטה דאי ס"ל דבעי שוה פרוטה ה"ל לאבא שאול לומר כיון דיש בו ש"פ משלם קרן וחומש כדפריך בכמה דוכתי בש"ס וכן אמרינין שם ותנא קמא האי ונתן מה עביד ליה ומשני מבעיא ליה לדבר הראוי להיות קדש והא בלא"ה מבעיא ליה לשוה פרוטה אלא ודאי דת"ק לא בעי ש"פ וגזרת הכתוב הוא דלא בעי בתרומה ש"פ והא דפריך אברייתא בתרייתא דתני האוכל תרומה פחות מכזית משל' את הקרן ואין משלם את החומש היכא דמי אי דלית בי' ש"פ קרן נמי לא לשל' היינו דשם תני האוכל תרומה פחות מכזית ופריך שפיר דאי לית בי' שוה פרוטה קרן נמי לא לשל' דהא אם אין בו כזית אינו חייב לשל' מדין האוכל תרומה רק כמו גזל דעלמא דהא אין משלם חומש ואיש כי יאכל כתיב וכיון דאין בו ש"פ פטור לגמרי אבל אם יש בו כזית אף שאין בו ש"פ שפיר כתב רבינו דמשל' לכהני' (והיינו קרן וחומש אחר ואם יש בו ש"פ אם יש בו כזית משלי להקדש קרן וחומש אחר וחומש שני משלם לכהני') וזה ברור מאוד בס"ד ואחר הסליחה מכבוד מארן הכ"מ ז"ל שהוצרך למצוא מקור לדברי הרמב"ם מהירושלמי דממקומו בש"ס דידן הוא מוכרע ודו"ק

(ב) והנה יש לי עיון רב בדברי הרמב"ם בהלכה כ"ו ובדברי הראב"ד והירושלמי שם אלא דאין פנאי להאריך גם אין נוהג בזמן הזה עד כאן קצרתי. ואגב עיוני בדברי הרמב"ם נפל ברעיוני מה שכתב בפרק זה הלכה י"ב הטע' דזמנו בהול ומיירי בע"פ ולא כתב הטעם דמשני בפסחים דף ע"ב דטעמא דר' יהושע דתרומה אקרי עבודה כו' והכ"מ כתב דהאי טעמא לא מהני אלא לענין חומש ולא לענין קרן ובאמת ביבמות דף ל"ד לא משני אלא דמיירי בע"פ דזמנו בהול ועמדו התוס' שם דהמ"ל הטעם דתרומה אקרי עבודה כדמשני בפסחי' ונראה די"ל הא דמשני בפסחי' דתרומ' אקרי עבודה היינו דהש"ס רצה לפרש הא דתני ור' יהושע פוטר היינו רק מחומש אבל לא מהקרן ולשינויא דמיירי בע"פ הוא פטור אף מהקרן וכמ"ש הכ"מ דהרמב"ם מפרש הא דר' יהושע פוטר הוא רק מהחומש ע"ש וכמו שנראה מדבריו באמת למעיין בדבריו ולכך מייתי האי שינויא דתרומה אקרי עבודה ור' יהושע פוטר מחומש ואמנ' שם בפסחי' דאליבא דר' יוחנן קאי ומשני התם שפיר מייתי האי שינויא ופי' ור"י פוטר היינו מחומש אבל ביבמות רצה לפרש גם אליבא דר"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין וא"כ כיון דר' יהושע פוטר מחומש פטור גם עקרן דל"ש הא דאמר בירושלמי לר"ל בפירוש אמרה תורה ויסף תעישותו עליו אף דחייבי מלקות שוגגין פטורין דז"א דהא ר"י פוטר מחומש וא"כ על זה לא קאי קרא וממילא פטור גם מקרן וא"כ היינו שינויא קמא ולכן לא מייתי האי שינויא ביבמות כן נלפע"ד ודו"ק. (ג) עוד שאלת על מה שכתב רבינו בהלכה י"א דנזיר ששגג ושתה יין של תרומה משלם קרן לבדו ולא את החומש מה טעמו וי"ל דהתוספתא ס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין או כר"נ בה"ק ולכך פטור דקלב"מ ואף דגלי רחמנא ואיש כי יאכל קדש ובשגגה ויסף חמישותו עליו דלא פטרתו החיוב מיתה או מלקות מ"ע היכא דגלי גלי והיכא דלא גלי לא בלי כמ"ש בתוס' אבל זה טעות דא"כ אמאי משלם קרן ואפשר דמיירי דהיה נזיר מכבר ואח"כ נתרמה התרומה דאין אחע"א. ואמנם אם תרומה בכזית ויין לנזיר ברביעית כמשנה אחרונה א"כ חל איסור תרומה על כזית בטרם תגיע שיעור רביעית ולפי משנה ראשונה שניהן בכזית וי"ל דהתוספתא ס"ל כמשנה ראשונה ואנן קי"ל כמשנה אחרונה וא"כ שני הנוסחאות צדקו יחדיו והרמב"ם כתב לפי המשנה אחרונה דקיי"ל כן ואמנם מה שכתב הכ"מ דהשותה שמן לא חשיב שתיה כלל לע"ד הוא מש"ס ברכות דף ל"ה ופירש"י דה"ל כמזיק ולא נחשב שתיה ע"ש ודו"ק

(חדר קכו) בדין הבאת בכורים מאשרה

שביטלה

(א) הרמב"ם בפ"ב מהלכות ביכורים הלכה ט"ז כתב אשרה שביטלה אין מביאין ממנה ביכורי' שהביכורים כקדשי מקדש הן עכ"ל ומארן הכסף משנה לא ציין כלום על זה ואני כתבתי בגליון הרמב"ם שלי ועיין לקמן בהלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה ז' שכתב הרמב"ם שם אשרה שביטלה אין מביאי' ממנה עצים למערכה וכתב שם הכסף משנה דלמד כן מבעיא דריש לקיש במסכת ע"ז דף ע"ז המשתחוה לדקל לול בו מאי הוא למצוה כי אתי רב דימי אמר באשרה שביטלה קא מבעיא לי' ולא אפשיטא ולחומרא וכיון דלענין לולב מספקא פסלינן לה מכ"ש דפסלינן לה לגזרין למערכה עכ"ל הכ"מ והמלמ"ל כתב דא"צ לזה דבפירוש אמר בירושלמי פ"ק דביכורים הכל מודים באשירה שביטלה דאין מביאין ממנה גזרים למערכה רשב"ל בעי מהו שיביא ממנה לולב כו' ומזה הוציא הרמב"ם ב"כ דאין מביאין ממנה ביכורי' והיינו מבעיא דר"ל דשמא יש דיחוי אצל עצות וע' לח"מ שם שביאר דרבינו ס"ל דאפילו בדיעבד פסול ודלא כהתוספות דכתבו דרק לכתחלה בעי ר"ל אבל בדיעבד כשר אבל הרמב"ם ס"ל דגם בדיעבד פסול דאי הבעיא הוא רק לכתחלה לא הי' לו לפסוק כאן מספק דפסולין וכן בפ"א מה' ציצית לא ת"ל לפסיק דמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית דמשמע אפי' בדיעבד דבדיעבד פשיטא לן דשרי כו' ע"ש בלח"מ והנה התוס' הקשו מהא דעלתה בו חמרה דנשאר בתיקו ואם היו ענביו מרובין מעליו ולקטן כשר ותירצו דשם בידו למעטן אבל בתמרה אין בידו להעלות חמרה וכן באשירה אין בידו לבטל אלא ע"י עכו"ם ע"ש ועפ"ז נראה ליישב קושית התוס' שם מהא דאמר רבא לולב של ע"ז לא יטול ואם כטל כשר והא בעי ר"ל כו' ותירצו מפני זה דר"ל רק לכתחלה אמר ולא בדיעבד ואמנם לפמ"ש י"ל דרבא מיירי בלולב ששימשו בו לע"ז ובמשמשי ע"ז דעת הר"א ממיץ ז"ל דאפילו ישראל יכול לבטל ונמצא שלא היה דחוי כלל ולכך אם נטל יצא ודו"ק ולכאורה י"ל דרבא אזיל לשיטתו דס"ל דעה"ת ישראל יכול לבטל ע"ז של ככרי רק דחז"ל גזרו דישראל אינו מבטל ע"ז דדילמא מגביה והדר מבטל לה וכיון דמה"ת יכול לבטל תו לא הוי דחוי עה"ת ולכך אם כסל יצא אלא דזה צ"ע אם מדרבנן אסור אי הוי דחוי ואין כעת פנאי לפלפל מפני כניסת ש"ק (ב) והנה יש להסתפק באשירה שביטלה דבעי ר"ל מהו שיביא ממנה לולב למצוה אי דוקא הני לולבין שהיו בשעת הביטול אבל אותן שגדלו אח"כ כשרים דפנים חדשות באו לכאן וכן לענין ביכורים אם אותן הפירות שביכרו אח"כ אם מביאין מהן ביכורים או דילמא לעולם האשירה שביטלה אסורין פירותיה לעולם וצ"ע והנה במסכת ע"ז שם אמרינן המשתחוה לקמה חטים מהו למנחות והיינו משום דנשתני דמעיקרא חטי והשתא קמחא ע"ש ומכ"ש בזה דהפירות הראשונים אזלי להו והכי אחריני נינהו וע"ש בתוס' דכתבו דבעיא דיש שינוי הוא דרבנן דמה"ת ודאי שריין ע"ש וא"כ אפשר דלביכורים לא גזרו דבשלמא במנחות אפשר בחיטים אחרים אבל כאן אותן הבכורים שנתבכרו הן מובאים לא אחרים ויתבטל מצות בכורי' לא גזרו וצ"ע. (ג) ואגב אמינא מה שנסתפק המל"מ הא דאסור בתרומה טמאה הנאה