בית א-ל א קעז

אף לדידי' שוי ספק דאורייתא ולחומרא ואמנם בחלה מודה שם הראב"ד דבזה"ז היא דרבנן וא"כ לדידי' באזלא בכרעה מותרת בחלה וע' במה שכתבתי בפרק זה הלכה ח' והמחבר בש"ע לא ביאר כלל בזה ודו"ק היטב. ולכאורה י"ל דר"ש מיירי באזלא בכרעה ולא נתהפכה דהוי ספק שמא בהדי דאזלא שדיתי' קודם טבילה וכיון דר"ש דריש הקרא ורחצו במים וטמאו עד הערב ומה"ת כל הספקות לקולא כמ"ש הרמב"ם א"ש דטובלין בו ביום וטהורים אבל רבא מיירי בנתהפכה דאז א"א שלא תפלוט מעט מעט וטמאה ודאי וא"ש גירסת הרמב"ם אלא דלפ"ז ה"ל להרמב"ם לבאר דבלא נתהפכה ואזלא בכרעה טמאה עכ"פ לדידן דספק דאורייתא לחומרא ומר"ש אז ראיה דר"ש מה"ת קאמר ואפשר דלזה כיון הראב"ד במ"ש והוא שהטבילוה במטה וכוונתו לבאר דברי רבינו ובאמת גם הראב"ד גרם כגירסת הרמב"ם ועיין היטב ויבואר לך על נכון כי אין להאריך

ובזה ים לבאר הא דאמר ורבא אקרא קאי כו' ומאי בעי בזה ובמ"ש א"ש דקשיא להש"ס למה צריך רבא למימר שא"א שלא תפליט וע"כ מיירי דהטבילוה במטה ה"ל למימר אפי' לא הטבילוה ואזלא בכרעה היא טמאה מספק דילמא נשתיירה ופלטה ולכך אמר ורבא אקרא קאי ומה"ת היתה טהורה מספק כדין כל הספיקות ולכך צריך לומר דא"א לה שלא תפלוט והוי ודאי טמאה ובאטבלוה במטה דוקא ודו"ק. ובזה י"ל הא דסיים הראב"ד ואי אזלא בכרעה אפי' לא נתהפכה טמאה והוא כפול לעיל ולפמ"ש א"ש דר"ל דאף דרבא אקרא קאי וא"כ אי אזלא בכרעה הוי רק ספק ומה"ת טהורה ולכך הוצרך רבא לומר דאטבלוה במטה ואז הוי ודאי טמאה ואמנם זה לפי דקאי אקרא אבל לדידן אף אי אזלא בכרעה טמאה מספק אפילו לא נתהפכה והשיג על הרמב"ם דלא ביאר זה כן נלע"ד להבין כוונת הראב"ד ז"ל העמוקים והמדוברים בדעת והשכל ודו"ק וגם בזמן הזה יש נ"מ לדינא לענין אכילת תרומה לכהנת להראב"ד דס"ל תרומה בזה"ז עה"ת ואמנם הרמב"ם לשיטתו ודו"ק היטב

(חדר קכג) בדין אוכל

תרומה

(א) המל"מ בפרק יו"ד מהלכות תרומות הלכה א' כתב בשם כה ספר קרבן אהרן פרשת אמור אהאי ברייתא דת"כ יכול תהא הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשתו כו' וכתב הרב קרבן אהרן חיל יכול דמשעה שהפריש התרומה היא מקודשת לענין שאם אכלה חייב מיתה וחומש אף קודם שיתן אותה לכהן ע"כ וכתב עליו המל"מ דהס שלא להזכיר דבר זה דמעולם לא שמענו חלוק בתרומה אם נתנה לכהן או לא אלא משעה שהפרישה נתקדשה ומה שנחלקו בברייתא הוא בתשלומי תרומה דהוי כתרומה לכל דבר והוא ממ"ש הכתוב ונתן לכהן את הקדש ודרשינין דבר הראוי להיות קדש דר"ע סבר דמשעת הפרשה לא נעשו התשלומין קדש אלא משעת נתינה ור"א סבר דמשעת הפרשה הן נעשו קדש ועי' בירושלמי פ"ו דתרומות שהובאה הברייתא זו ותראה משם איך כוונה הברייתא היא כמו שכתבתי וע' בהר"ש שם ודו"ק עכ"ל הרב מל"מ ז"ל והנה אני תעה על שני האריות הרב קרבן אהרן והרב מל"מ על הק"א שכתב בפשיטות שאין חייב מיתה וחומש אלא משעת נתינה לכהן והמל"מ שכתב שמעולם לא שמענו חילוק בתרומה כו' הרי הוא משנה מפורשת בפרק ששי דתרומה משנה ז' בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נישאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה כו' מבואר מזה שאילו לא נשאת לכהן היתה משלמת קרן וחומש לכהן והביאה רבינו בפרק זה הלכה ט"ז ע"ש הן אמת שהראב"ד כתב שמצא נוסחא מהופכת על זה אבל זאת הנוסחא מיושרת בעיני' יותר ואפשר דבנוסחא ההוא היה כתוב אם תרומה סלא זכה בה כהן אינה משלמת כלום כו' והיא עולה כדעת הקרבן אהרן ואתיא סתם מתניתין כר"מ דאמר דמשעת נתינה היא קדש לענין מיתה וחומש אבל בספרי הנוסחא שלנו והודה עליה הראב"ד שהיא מיושרת יותר הדברים פשוטים כמ"ש ואמנם מ"ש המל"מ בפירוש הברייתא בתורת כהנים הוא אמת ויציב ובענין פלוגתת ר"מ ור"א כמאן ולכאורה נרא' דהלכ' כר"א לגבי ר"מ ומשעת הפרשה מקדש' וצ"ע די"ל דר"א שמותי הוא וצ"ע. (ב) והנה בהלכ' ה' כתב הרמב"ם האוכל תרומה במזיד אם לא התרו בו משלם קרן לבד ואם היתה טמאה משלם דמי עצים ולכאורה קשה דהא ביד הבעלים להשאיל עליה וצ"ל דכבר באה ליד כהן ושוב לא מצי למשאל עליה כדאיתא בנדרים דף נ"ט ע"א ע"ש והנה שם אמרתי הטעם דלא עצי למשאל עליה דלהישראל אין שום פתח דמאי איכפת ליה מה שנטמאת ביד כהן והכהן א"י לישאל עליה דהוא לא הפרישה ע"ש

ובזה יש לפרש הברייתא בת"כ שהביא המל"מ למי פירוש בעל קרבן אהרן והיינו דכל זמן שלא נתנה לכהן איך יתחייב חומש כשאכלה הא יכול להשאיל עליה דקיי"ל אכלה כולה נשאלין עליה ובודאי ישאול כדי שלא יתחייב מיתה וחומש אלא די"ל דא"כ הדרא לטבלה ויתחייב מיתה משום טבל אבל מ"מ לא יתחייב חומש ויש לו פתח כמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן שכ"א ע"ש וא"כ לא מחייב חומש וע"כ. ובזה אתי שפיר מה שהוכחתי מהמשנה דפ"ו דתרומות משנה ז' שהביא הרמב"ם בפ"ז מה' תרועה הלכה ט"ז דאשת ישראל משאכלה תרומה ונישאת לכהן דאם עד שלא זכה בה כהן משלמת קרן וחומש לעצמה דהתם כיון דמשלמת קרן וחומש לעצמה אין לה הפסד כלל וא"כ אין לה פתח להשאיל עליו ודו"ק כי נכון הוא לע"ד

(חדר קכד) עוד כדין אוכל

תרומה

(א) בש"ס פסחים דף ל"ב במשנה האוכל תרומת חמץ בפסח שוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים ובש"ס איבעיא להו כשהוא משלם לפי מדה משלם או לפי דמים משלם ופירש"י זה האוכל תרומה כיון דקפיד רחמנא בשוגג אתשלומי פירות ולא מעות כדכתיב ונתן לכהן את הקדש לפי מדה משלם או לפי דמים משלם בגזלן דחולין שוגג או מזיד וכן גזלן דתרומה מזיד לא איבעיא לן כיון דלא קפיד רחמנא אתשלומין דהא נאמר ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין ודאי לפי דמים משלם אבל בתרומה שוגג מיבעיא לן הואיל והקפידה תורה לשלם פירות ופשיט בש"ס מדתנן האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש אא"ב כו' אלא אי אמרת לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ומשני אין ה"מ ריה"ג הוא כו' ופריך א"ה במזיד אמאי פטור ומשני סבר לה כר"נ בה"ק דכרת פוטר מתשלומין כו' והרמב"ם בפירוש המשכה כתב הטעם דמזיד פטור מתשלומין ומדמי עצים דהעיקר אצלינו דאין ארם לוקה ומשלם וחוץ בפסח אסור בהנאה ולאו בר דעים הוא ע"ש

והנה דבריו תמוהים דצירף שני טעמים דהא בכל א' משניהם היה מתורץ דחמץ בפסח אסור בהנאה ולא בר דמים ולכך במזיד פטור מתשלומין אבל בשוגג חייב דבשוגג לפי מדה משלם כמ"ש בש"ס אא"ב לפי מדה משלם שפיר וכן בטעם דאין לוקה ומשלם א"ש דבמזיד פטור מתשלומין ואף אם היה חמץ בפסח בר דמים ובשוגג פטור דחייבי מלקות שוגגין חייבין דקיי"ל כר' יוחנן ותרתי טעמים למה לי' ובחיבורו פרק יו"ד מה' תרומות הלכה ו' לא כתב אלא טעם הא דחמץ בפסח אסור בהנאה ואין לו דמים אלא דשם כתב דבין בשוגג בין במזיד פטור וכתב הכ"מ דפסק כר"מ דאמר לפי דמים משלם וכן ראב"י משמע דסובר כן עיי"ש אבל בפירוש המשנה כתב שני הטעמים ותמהני על התוי"ט דלא הרגיש בזה ובחידושי להלכות חמץ ומצה כתבתי ליישב ובאופן נאות דהא הקשו התוס' בכתובות דף ל"א מה משני הא מני ריה"ג הוא נימא מדאגבי' קניי' כרת לא מחייב עד דאכלה ותירצו דמיירי שתחב לו חבירו לתוך פיו ע"ש ולכן לא בחר רבינו בטעם דאין אדם לוקה ומשלם לחוד דהא יקשה הא מדאגבי' קני' וכן בטעם השני דחמץ בפסח אסור בהנאה גם בזה לא בחר לבדו דהא לפי מדה משלם דהא. האי מזיד דתני במתניתין הוא דהזיד בחמץ אפילו שגג בתרומה פטור כיון דלאו בר דמים הוא ולכן תפס הרמב"ם שני הטעמים דאין לוקה ומשלם ואי קשיא הא מדאגבי' קני' זה אינו דהא על ההגבהה אינו חייב אלא משום דה"ל גזלן ודוקא על האכילה חייב לפי מדה אבל על ההגבהה חייב לפי דמים כשאר גזלן וחמץ בפסח לאו בר דמים הוא וא"כ אינו חייב רק על האכילה ועל האכילה אינו לוקה ומשלם ושני הטעמים יבואו תאומים וז"ב

ואמנם הש"ס בכתובות הקשו שפיר לפי תירוץ השני דלעולם לפי דמים משלם ואתיא כריה"ג דחמץ מותר בהנאה והא דפטור במזיד דאתיא כר' נחוניא בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין שפיר הקשו הא מדאגבי' קני' ודוק היטב ועוד הארכתי בסוגיא שם ואמנם הא דפסק רבינו דלפי דמ"ם משלם נראה משום דהא חזינן דקא מהדר אביי לאוקמי מתני' וליישבה ולומר לעולם לפי דמים משלם וכן סתם הש"ס אח"כ דחיק לומר דלעולם לפי דמים משלם שמע מינה דהלכתא הכי וכר' עקיבא והארכתי במ"א וכאן אקצר מפני איזה טרדא ואי"ה עוד חזון למועד כעת חיים.