בית א-ל א קעב

(חדר קטז) בדין ס"ס

בע"ז

(א) המחבר בסימן ק"מ כתב עכו"ם ומשמשיה אוסרים בכ"ש שאם נתערב אחד מהם אפילו באלף כולן אסורות ואם אחד מהתערובות נתערב בשנים אחרים ונפל מהשלשה אחד לשנים אחרים הרי אילו האחרים מותרים עכ"ל המחבר וע' בש"ך שכתב דהטור והרמב"ם כתבו דאם אחד מתערובות הראשון נתערב בשנים אחרים מותרים והמחבר לטעמי' אזיל דבכסף משנה תמה על הרמב"ם בפרק ששי מה' עכו"ם ממה שכתב הרמב"ם בפרק ט"ז מה' מאכלות אסורות גבי רמוני בדן ושאר דברים חשובים דלא שרי אלא התערובת השלישי והבין דדבריו סותרים זה את זה ולעיל בסימן ק"י ס"ח פסק בדברים חשובים דלא שרי אלא תערובות השלישי ולזה אסר כאן התערובות השני אבל כבר כתבתי לעיל סימן ק"י ס"ק נ"א דדברי הרמב"ם ברורים ואינם סותרים זה את זה כלל ובכאן שרי התערובות השני לכ"ע כו' עכ"ל הש"ך ושם כתב בשם הרב מוהרר מרדכי אשכנזי ליישב דבאכילה אסור התערובות השני אבל כאן בטבעת עכו"ם דלענין הנאה שרי התערובות השני ע"ש והנה הכ"מ כתב דגבי רמוני בדן ה"ל דשיל"מ אם יתפרכו הרמונים כו' ואף דגם הכא הוי דשיל"מ דיבטלם עכו"ם מ"מ זה לא שכיח גם יהיה לו הפסד גדול ולע"ד י"ל דשמואל לטעמי' דס"ל ע"ז שנשתברה מאליה מותרת וא"כ יש לו מתירין דהיינו שיוכל הישראל לשבר ואף דמ"מ תיאסר מדרבנן דילמא מגבה לה והדר מבטל לה מ"מ מן התורה תהיה מותרת וזה הוי דשיל"מ כמ"ש הר"ן גבי חמץ דהוי דשיל"מ משום דלאחר הפסח תהי' מותר ואף דר"ש קניס ע"ט מה"ת יהיה מותר ועמ"ש הש"ך בסימן ק"ב גבי כלים שנתערבו אבל הרמב"ם דפסק דע"ז שנשתברה מאליה אסורה וא"כ ישראל ששיבר ע"ז אסורה מה"ת לא הוי דשל"מ ולכך מותר התערובות השני דהוי ס"ס אבל לשמואל הוי דשל"מ ולא מהני ס"ס בדשל"מ כן נלפע"ד ולכך אמר הנח לע"ז דספקה וס"ס אסור. והנה החילוק שכתב הש"ך בין אכילה להנאה א"ש לפמ"ש הכ"מ דהוי דשל"מ ולכך ברמוני בדן לענין אכילה הוי דשל"מ אבל לענין הנאה ל"ש דשל"מ כמ"ש הצל"ח דהא יוכל ליהנות מהן גם היום גם מחר ולכאורה י"ל הא דמתיר הרמב"ם התערובות השני היינו להוליך הנאה לים המלח דאף דבתערובות ראשון פסק דכולן אסורות ויוליך הכל לים המלח היינו משום חומרא דע"ז כמ"ש הלח"מ ולכך בתערובות שני לא החמיר ולכך סני בשיוליך רק דמי האיסור לים המלח אבל ברמוני בדן דמיירי לאכילה לא שייך זה וצ"ע. והנה מה שכתב הכ"מ דהוא דשל"מ דיתפרכו הרמונים הוא הפך דברי הרשב"א בסימן ק"ב דהיכא דההיתר העתיד לבוא הוא ספק לא הוי דשל"מ וכמ"ש הכ"מ בעצמו ואמנם י"ל דזה תלוי אם טעם דשל"מ משום דשם היתר עליו זה שייך לענין שיתבטל ברוב אחרי' דשם היתר עליו והיתר בהיתר לא בטיל דהוי מין בעינו כמ"ש הר"ן אבל לענין ס"ס כמו הכא כמ"ש הכ"מ ל"ש טעם זה וע"כ מטעם עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ולפ"ז זה שייך לענין אכילה דלא יאכלנו אלא פעם אחת ואמרינין המתן עד למחר ותאכלנו בהיתר אבל לענין הנאה ל"ש זה כמ"ש הצל"ח דהא יכול ליהנות ממנו גם היום גם מחר ולכך לענין אכילה אסור עד תערובות שלישי ולענין הנאה בתערובות שני מותר כמ"ש הש"ך ודו"ק. והנה כתב הרמב"ם בהלכה יו"ד טבעת של ע"ז שנתערבה בכמה טבעות ונפלו שתים מהן לים הגדול הותרו כולן שאני אומר אותה הטבעת הית' בכלל השתים עכ"ל וכתב הכסף משנה וז"ל ומדברי רבינו נראה דגם זה הוא מטעם ס"ס ספק אם של איסור נפל לים ספק לא נפל ואת"ל לא נפל ספק אם טבעת זו שהוא משתמש בה עכשיו של איסור או של היתר הוא וכן י"ל בכל אחת ואחת ולפ"ז יש יותר ראיה לפסוק כרב נחמן אע"ג דאוקמנא כר' אליעזר משום דר"ש שרי בהכי וגם רב נמי פסק הכי כמ"ש בסמוך עכ"ל הכ"מ ז"ל. והנה מארן הכ"מ ז"ל האיר עינינו בדבריו אלה להבין השגה הראב"ד שכתב בדין טבעת כל זו הסוגיא היא דלא כהלכתא דיחידאי הוא וכרבי אליעזר אתיא והא דאמרינין איסורא ברובא איתא נמי ליתא דשמואל ורבי יהודא פליגי אדרב דס"ל הכי עכ"ל וכוונתו דגם בדין הכוסות ליתא לדין הרמב"ם דמתיר בתערובות השני בהלכה ט' וליתא אלא בעי שלשה תערובות כמ"ש הראב"ד שם כל הסוגיא השנויה בזבחים בעינין שלשה תערובות שנתערב עוד מאותן שלשה לאחרים ואותן האחרונים מותרין שהם נקראים ספק ספיקא עכ"ל וא"כ ליתא למ"ש הכ"מ דיש ראיה לפסוק כרב נחמן משום דרבי שמעון שרי בהכי וכן רב נמי פסק הכי כמו שאמר בסמוך דז"א דשם יש שלשה תערובות וכאן אין רק שני תערובות היינו התערובות הראשונה והאי דנפל לים וכיון דנפל הסומך ממילא יפול הנסמך וא"כ אין הלכה כרב נחמן דיחידאי הוא ורבנן פליגי עלי' וז"ב ודו"ק

(ב) והנה ההשגה הראשונה היא מצויינת על בבא דטבעת וכן העתיק הכסף משנה וז"ל כתב הראב"ד טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות אמר אברהם לפי הסוגיא וכו' שהם נקראים ספק ספקא וכתב עוד שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא א"א כל זו הסוגיא כו' ע"ש ואולם המגדול עוז כתיב דהך לישנא לא שייכא כלל גבי טבעת אלא כשכתבו הראב"ד ז"ל על כוס שנתערב הוא שכתבו לפי הסוגיא אשר שם כו' ע"ש שהאריך וכתב דהסופר טעה ולפמ"ש ספרא דייקנא הוא דציין על בבא דטבעת כי שתי הבבות יחדיו יהיו תואמים כמ"ש וההשגה הזאת תסוב בלכתה על שני ההלכות גם יחד דמההשגה האחת בדין הכוסות תצמח גם ההשגה הזאת בדין הטבעת דכיון דביאר בדין הכוסות דבעינן שלשה תערובות ממילא בטל הסמך שכתב מארן הכ"מ לדברי הרמב"ם לפסוק כרב נחמן משום דרבי שמעון שרי בהכי ורב נמי פסק כן דז"א דהא ר"ש בשלש תערובות הוא דהתיר וכן רב פליגי עלי' שמואל ור"י ונמצא דרב נחמן יחידאי הוא דכרבי אליעזר אתי ורבנן פליגי עלי' והלכה כחכמים דפליגי על ר"א וכשל עוזר וגם עזור וזה כוונת הראב"ד ודו"ק והנה הרמב"ם כתב בבבא דטבעת דנפלו שתים לים והיינו דפירש כן מה דאמר אנא נמי תרתי קאמינא ולא כפירש"י והיינו דכיון דנפלו שנים לים קוי כמו שלש ספקות דעל כ"א י"ל דהוא האיסור ולפ"ז שפיר כתב הכ"מ דלפ"ז יותר יש ראיה לפסוק כרב נחמן אף דאוקמנא כר' אליעזר ודו"ק היטב ובביאור הסוגיא הארכתי בחידושי ע"ש וקצרתי כאן ואתה דע לך

(ג) הרמב"ם בפ"ז מה' עכו"ם הלכה יו"ד נתערבה במאה ונתחלקו מ' למקום אחד וששים למקום אחד ונפלו הארבעים כולן לטבעות אחרות כולן מותרות שאני אומר האיסור ברוב היא והקשה הלח"מ משמע אם לא נשארו שם רוב אלא חמשים ונפלו כאן חמשים אסורין וזה א"א דהא איכא טעמא דס"ס כע"ש הרשב"א והא דבש"ס אמרינין ארבעים היינו משום דאצטריך למנקט באידך ששים נקט הכא ארבעים ע"ש ולע"ד י"ל דאיך נוכל להתיר מחמת ס"ס בשתי המקומות לומר דחמשים אילו מותרין וגם חמשים אילו מותרין דהא הוי תרי ספקי דסתרי אהדדי דהא הספק השני הוא דילמא האיסור הוא בחמשים האחרות וגם על חמשים האחרות יש ספק זה שמא האיסור הוא בחמשים השנים וא"כ ממ"נ ישנו באחד מהן וזה לא הוי ס"ס כמ"ש תוס' בנדה אבל אם יש באחד ששים ובאחד ארבעים שפיר יש להתיר הארבעים מכח ס"ס ולא הוי סתרי אהדדי דיש סברא יותר להתיר הארבעים מלהתיר הששים דאמרינן איסורא ברובא איתא ואף דמחמתו לחודי' לא שרינין כמו שהקשה הלח"מ מהא דפסק רבינו בה' תרומות כרבי אושעיא מ"מ מהני הסברא עכ"פ להתיר הארבעים מכח ס"ס דלא להוי תרי ס"ס דסתרי אהדדי כיון דבחדא איכא סברא יותר להתיר מבאידך ומיושב ג"כ הא דהקשה הלח"מ דהרמב"ם סותר עצמו ממה דפסק בה' תרומות כר' אושעיא דלא אמרינן איסורא ברובא איתא דודאי על סברא זו לחודי' לא סמכינין להתיר רק היכא דאיכא ס"ס מהני הסברא שלא יהא סרי ס"ס דסתרי אהדדי אבל בה' תרומות דליכא אלא ספק א' לא מהני האי סברא להתיר ובאמת גם הלח"מ חילק דכאן איכא ס"ס ושם ליכא אלא ספק א' אלא שאני ביארתי הדברים בטוב טעם ודעת בסיד ודו"ק. והנה רש"י פירש הא דאמרינין ואבע"א סבר לה כרבי אליעזר היינו שמואל סבר לה כר"א דאמר נתערבה באחרות ואחרות באחרות אסורות בהנאה ר"א אמר יוליך הנאה לים המלח אלעא אית ליה לר"א ספק ספקא בע"א מדתני ואחרות באחרות ע"ש וא"כ שינויא קמא דש"ס קאי מאי ג' תרתי והוא ולכך נקט הרמב"ם ונפל לכוסות שנים ולא לשלשה כמ"ש הכסף משנה ואמנם ללישנא אחרינא דבפירש"י דהאי ואבע"א ארב שמעון קאי דלכך בעי ר"ש דנפל לשלשה כדי שיהיו ארבעה ויוכל למכר' שנים שני' כפירש"י וזה לא יתכן לפירוש הרמב"ם דפירש שנפלו שנים ולא כפירש"י ע"ש וז"ב. ואמנם לפ"ז צ"ל דגרסינין שם במשנה ואחרות באחרות דאל"כ מאי ראיה מייתי לשמואל מר"א דאית לי' ס"ס בע"ז כמ"ש התוס' דהקשו על רש"י דלעיל לא גרסינין ואחרות באחרות ע"ש וקשה הא הרמב"ם בפ"ז הלכה י"ג מה' עכו"ם לא גרם אחרות באחרות וא"כ מה ראיה מייתי מר"א לשמואל ואפשר דרבינו גרס ואחרות באחרות אלא דס"ל דהוא לר"א דלדידי' לא מהני ס"ס ואולם הרמב"ם פסק כרב דמהני ס"ס ועדיין אינו מיושב וצ"ע דלא העיר בזה הלח"מ אשר הרבה להקשות על הרמב"ם ופה שתק ולא העיר כלל ואמנם מה שפירש הרמב"ם לא אמר ר"א אלא שנים שנים דהיינו שהקריב שנים הוא תמוה דמה מתיב ר' ירמיה וכבר הקשה כן הלח"מ ותירץ דהמקשה