בית א-ל א טז

ולעיל כתבתי בזה ולפמ"ש מהרש"א א"ש דע"כ ר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה דס"ל אין אוכל מטמא אוכל ודו"ק ואמנם באמת הסוגיא קשה להבין דאיך שייך ר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה דא"כ לר' יוסי שפיר יש ללמוד מעדותו של ר"ח סגה"כ דודאי עדותו נאמנה וצ"ע ואולי אייה אדבר בזה

מה שכתבתי בדברי הרמב"ם פ"י מה' טמ"א דפסק כרב יוסף דסוגיא דידן כוותי' אזלי ע' בשו"ת כב"י ביו"ד

(ג) והנה יש להסתפק לר' יוסי לפי דפסק הרמב"ם כוותי' דבשעה ששית דאסור מדרבנן אין שורפין טהורה עם טמאה מה דין תרומה בזה"ז דרבנן אי נימא דבזה אף לר' יוסי מותר לשרפה עם טמאה בשעה ששית אף דמן התורה עדיין מותרת ואין עליה איסור כלל מ"מ הא מן התורה אינה תרומה כלל אלא חולין גמורים ומדוע יאסר לטמא אותה דהא אינו מוזהר עליה ואף דמדרבנן היא תרומה מ"מ הא מדרבנן היא אסורה משום חמץ וצ"ע. ועפ"ז היה אפשר לפרש פלוגתא דר"מ ור' יוסי במתניתין דאזיל לטעמיהו דר"מ לטעמי' דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן ולכן שרי לשרפה עם הטמאה בשעה ששית ממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא הא מדאורייתא אינה תרומה כלל ואינו מוזהר עליה לשמרה ואי אזלת בתר דרבנן הא בלא"ה אסורה ולשריפה קיימא ור' יוסי לטעמי' דס"ל ביבמות בפרק הערל דתרומה בזה"ז דאורייתא ומוזהר עליה מן התורה לשמרה בטהרה ואף דמדרבנן לשריפה קאי מ"מ כיון דמדאורייתא מותרת אסור לשרפה ולטמאה ומתניתין בזה"ז מיירי דהא ר' מאיר ור' יוסי תרוייהו בתר החורבן היו ותרויהו ס"ל דמדמינין איסור לפסול ולפ"ז היה אפשר לפרש הא דאמר ר' יוחנן מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין דאז היא אסורה מן התורה שרי לטמאה דאיסור דאורייתא הוי כמו פסול דאורייתא ותלמד מר' עקיבא דשרי להדליק שמן תרומה דנפסל בטבול יום מדאורייתא בכר טמא מת ואמנם הש"ס נדה בפרק יוצא דופן מספקא לי' אי סבר ר' יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא או לא לכן לא פירשו בש"ס פלוגתא דר"מ ור"י במתניתין כן אבל לפי הש"ס דיבמות דפשיטא לי' דר' יוסי סבר תרומה בזה"ז דאורייתא שפיר יש לפרש כן משנתנו ולא נצטרך לומר דר' יוסי בשיטת ר"ע רבי' אמרה ולי' לא ס"ל ובזה יש ליישב הא דפסק הרע"ב כר' יוסי והקשו דלפי אוקמתא דש"ס הוי לי' לפסוק כר' מאיר דהא קיי"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ולפמ"ש י"ל דס"ל כר' יוסי דתרומה בזה"ז דאורייתא ומוקי לה לפלוגתא דר"ע ור' יוסי בתרומה בזה"ז כמו שכתבתי ואף דהרע"ב העתיק האוקמתא דהש"ס מ"מ פסקו מכוון והלכתא כותי' ולא מטעמיה ודו"ק ובזה א"ש הא דפסק הרמב"ם דערב פסח שחל בשבת שורפין כל אחת בפ"ע משמע דאם חל בחול שורפין אותן ביחד והכ"מ עמד בזה וא"ש דלטעמי' אזיל דפסק בה' תרומות דתרומה בזה"ז דרבנן וצ"ע

(ד) והנה השעה"מ הקשה אהא דאמר ר' שמעון לקמן דף כ' ע"ב לא נחלקו ר"א ור"י על הטהורה ועל הטמאה דאין שורפין כו' ואמאי הא ר"ש ס"ל כל העומד לישרף כשרוף ועפרא בעלמא הוא ולא מיטמא ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא תרומה בזה"ז דרבנן א"כ מה"ת אינו עומד לישרף ושפיר מיטמא אך לפ"ז קשה על ר' יוסי אליבא דר' יהושע למה אין שורפין תלויה עם הטמאה הא ר' יוסי ס"ל תרומה בזה"ז דאורייתא ואפשר דר' יוסי אליבא דר' יהושע אמר דמיקל בתלויה משום דס"ל תרומה בזה"ז דרבנן ואין ספר שעה"מ בידי ולפ"ז י"ל דר"ח סגה"כ בקדשים מיירי ולא שייך כשרוף דעי דחיבת הקדש משוי לי' אוכלא כדאמרי' במנחות דף ק"ב ור"ע הוסיף דאף בתרומה דל"ש חיבת הקדש

(ה) בש"ס דף ט"ו ע"ב לימא מסייע לי' הפיגול והנותר והטמא כו' לכאורה לפי הס"ד דהאי ברייתא מסייע לר' יוחנן דבשבע מודה ר' יוסי וכפירש"י יש לומר דלעולם מתניתין בולד הטומאה דאורייתא ור' מאיר מדר' יהושע יליף והא דכתבו התוס' דאי מדברי ר' יהושע קאמר מנא לי' דבשבע מודה ר' יוסי כיון דס"ל דשאני התם משום הפסד חולין כו' י"ל דר' יוחנן מהאי ברייתא יליף דר' יוסי קאמר לי' כפירש"י וא"כ הוי סיוע מצד אבל ג"כ תיובתא מצד לר' זירא ורב אסי דאמרו דר' יוחנן מוקי למתניתין בולד הטומאה דרבנן דטפי ניחא למימר דר' יוחנן מפרש למתניתין בולד דאורייתא כפשטא דלישנא וכדפירש"י בדבור המתחיל רשב"ל לעיל ע"א לא תדחק לאוקמי הכי ובפרט דר' יוחנן ס"ל כן בירושלמי ואמנם כיון דמייתא הס"ס הך איתמר נמי הוי הך ברייתא סיוע גמורה ודו"ק

(ו) והנה התוס' ד"ה התם פסול וטמא הביא הירושלמי שהקשה למ"ד דמתניתין בולד הטומאה דרבנן ר' חנינא סגה"כ נמי מוסיף אדר' עקיבא דמדר' עקיבא דאמר דפסול דאורייתא מותר לעשותו ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשותו שני ומשני דריע איירי בטבול יום דבית הפרס ע"ש והתוס' הקשו שם אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אלא מדרבנן והיינו לפי סברתם שהכריחו לעיל דמקילקול דאורייתא דיכול לקלקלו יותר אין ללמוד דקילקול דרבנן יכול לקלקלו יותר אפילו בקילקול דרבנן ע"ש ולעיל כתבתי ליישב קושיתם גם הפני יהושע תמה על קושיתם וכתב גברא קא חזינא ותיובתא לא חזינא ע"ש וא"כ אין סברתם מוכרחת ואמנם בירושלמי הקשה רק למ"ד אוכל מטמא אוכל דבזה ודאי ר"ח סגה"כ מוסיף דמר"ח סגה"כ שמעינן דולד טומאה דרבנן שרי לעשותו שני דאורייתא וזה לא שמעינן מדר"ע דבדר"ע הוי פסול דאורייתא ע"ש אבל למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אין ר"ח מוסיף על ר"ע ע"ש היטב ואמנם לפמ"ש רש"י לקמן דף י"ח ע"א דלמ"ד טומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל דאל"כ רביעי בקדש היכא משכחת לה ע"ש שפיר הקשה הירושלמי לר' יוחנן דמוקי לקמן מתני' בולד הטומאה דרבנן והיינו ע"כ דהבשר נטמא במשקין דר"מ לטעמי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כמ"ש תוס' ד"ה ולד דהקשו על פירש"י ע"ש וע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל מה"ת וא"כ ר"ח סגה"כ מוסיף על ר"ע ובאמת התוס' לקמן דף י"ט כתבו דשפיר משכחת לה ע"י עצים ולבונה ואין צ"ל דס"ל אוכל מטמא אוכל א"כ לא קשה קושית הירושלמי וי"ל שפיר דאזלא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ובזה הי' א"ש פירש"י בד"ה מדברי ר"ח סגה"כ שכתב דמטמא לי' מדרבנן אוכל את אוכל אלא דרש"י ז"ל מדויל ידי' משתלם ואמנם יש ליישב למעיין היטב דשם בדף י"ט כתב רש"י ליישב אליבא דר"ל דמבעיא ליה ודו"ק

(ח) בש"ס דף ט"ז ע"ב אמר לי' ר' זירא הנח לדם התמצית דאפילו בחולין אינו מכשיר ופירש"י לפי שאינו קרוי דם והקרו' דם קרוי משקה כו' ומכשיר כדכתיב וכל משקה וגו' ואוקימנא אהכשר ע"ש והנה זה לרב דס"ל דכן ממש ואוקים לקרא דוכל משקה אהכשר אבל לשמואל דקיי"ל כותי' דהאי וכל משקה לטומאה אתי ולא להכשר אין הוכחה דדם התמצית אינו מכשיר וע' רמב"ם פרק יו"ד מה' טומאת אוכלין דלא הביא כלל הא דדם התמצית אינו מכשיר ומצאתי בספר לב ארי' שעמד בזה ואמנם לפמ"ש אתי שפיר דסוגיא דידן קאי אליבא דרב דאליבי' שקל וטרי הש"ס אבל לדידן דקיי"ל כשמואל דטומאת עצמן יש להם מה"ת אין ראיה לזה ולכך השמיטו הרמב"ם ז"ל וצ"ע

(ח) ועתוס' דף י"ד ע"א ד"ה דאיכא משקין דמכאן מדקדק ריב"א דמשקין מטמאין בפחות מרביעית כו' ולקמן דף י"ז נמי אמרו גבי מים אבל פחות מרביעית טמאין כו' ע"ש ואמנם רש"י פירש שם דלטמא אחרים בעי רביעית אבל לעצמן טמאים בכל שהוא כדתנן בפסחים כו' וא"כ אין ראיה דמשקין מטמאין אחרים בכל שהו עש"ה ונראה לפע"ד הטעם דאנן קיי"ל כר' מאיר דמשקין מקבלין טומאה מן התורה אבל לטמא אחרים מדרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"ד מה' שאר אבות הטומאה וכיון דלא מטמאין אחרים אלא מדרבנן לא גזרו חז"ל אלא ברביעית אבל לקבל טומאה דזה מה"ת סגי בכל שהו וזה ברור והנה התוס' כתבו דהשתא לא אסיק אדעתא דאוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן מדצריך לאוקמי במשקין ומדרבנן ולא מוקי באוכל ומטמא אוכל מדרבנן ע"ש ובפני יהושע תמה דאיך ס"ד דש"ס דאוכל אין מטמאין אוכל אפילו מדרבנן וכמה משניות מורין דמטמא עכ"פ מדרבנן לכך פירש דבאמת ידע הש"ס דמדרבנן מטמא אלא דלא ניחא לש"ס בס"ד למימר דר"ח סגה"כ העיד על דרבנן ולכך ס"ד דר"ח סגה"כ על ענין דאורייתא העיד ולכך פריך והא אין אוכל מטמא אוכל אדאורייתא ע"ש שדחה תירוץ ר"ת בתוס' ולפ"ז כיון דס"ד דש"ס דר"ח סגה"כ מדאורייתא העיד א"כ כי משני דהוי משקה בהדי בשר דקא מטמא בשר מחמת משקין ודאי דהוי כמ"ד משקה מטמאין אחרים מדאורייתא וכיון דס"ד דמדאורייתא מטמאין שפיר לא בעי רביעית אבל למאי דקיי"ל דמטמאין מדרבנן שפיר בעי רביעית וז"ב ואין ראיה לרי"בא להלכה ודו"ק ובזה א"ש מה שהקשו תוס' ד"ה עם אמאי לא פריך א"ה אפילו בראשון ושני נמי ותירצו דלא נגזרה גזירה זו דכל הפוסל כו' אז מימיהם של כהנים וכבר הקשה מהרש"א ז"ל דהא גם ר"ע אמר מימיהם של כהנים ואפ"ה פריך אפילו בראשון ושני נמי גם הוכחת מרש"י ד"ה ור' יוסי לטעמיה דלא ס"ל זה דאל"כ מאי הקשה שם ע"ש ולפ"ז קושית התוס' במקומה ולפמ"ש י"ל דלענין זה דהמשקין יעשו תחלה דזה גזרה דרבנן לא גזרו בפחות מרביעית וכיון דהתם משקין דבהדי בשר אין בהם רביעית כמ"ש התוס' לא מצי לאקשויי א"ה אפילו בראשון נמי דאף דס"ד דש"ס דמשקין מטמאין אחרים מה"ת ואפילו פחות מרביעית כמ"ש מ"מ להיותך תחלה דזה רק גזרה דרבנן לא גזרו אלא ברביעית וכיון דסתם משקין דבהדי בשר הן פחות מרביעית לא מצי לאקשויי א"ה אפילו