בית א-ל א קסט
Beit el part 1 169 · בית א-ל א · free full Hebrew text
Open in the reader →מה שהקשה רש"י על המפרשים דבתו היינו בתו של המאנס והקשו הא אפילו אנסה או פיתה אותה איש אחר הקנס של אביה אנסה אביה מבעיא וע"ש שתירצו דמיירי שנתארסה ונתגרשה ואתיא כר"ע ארש לה קנס וקנסה לעצמה ע"ש בהגהת מהר"י פיק וכ"פ הרמב"ם בה' נערה בתולה כר"ע וזה כוונתו כאן והא דלא כתב ונתגרשה דבין נתגרשה ובין לא נתגרשה קנסה לעצמה כיון דנתארסה אלא דאם לא נתגרשה פטור משום דקלב"מ והכא בלא"ה קלב"מ משום בא על בתו וז"ב והנה התוס' שם אחר שכתבו תירוצם הנ"ל כתבו ומיהו הא דתני או שפיתה את בתו לא א"ש דהא מפותה מחלה לו ע"ש והאי ומיהו לא א"ש דמה ענין זה לתירוצם דלעיל דהא בלא"ה קשה זה ונראה דהנה התוס' בכתובות ר"פ אלו נערות כתבו בשם הירושלמי דבקנס לא מהני מחילה וא"כ לא היה קשה מהא דפיתה את בתו דהא מחילה לא מהני בקנס אבל לפי מה שתירצו דאתיא כר"ע שפיר קשה דהא הטעם דלא מהני מחילה בקנס הוא דהוי דבר שלא בא לעולם דאי מודה מפטר וכ"כ האחרונים ואמנם לפמ"ש בתירוצם דאתיא כר"ע דס"ל יש לה קנס וקנסה לעצמה קשה שפיר דהא ביבמות דף צ"ג הוכיח רב נחמן מדקתני ר"ע אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו דר"ע ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ושפיר הקשו מהא דפיתה את בתו דהא מחלה לו דלר"ע הא מהני מחילה בקנס וא"ש המשך דבריהם ודו"ק. והנה התוס' תירצו לקושיתם מהא דמפותה דהא מחלה ותירצו דמיירי בקטנה דלא מהני מחילתה ואתיא כרבנן דר"מ דקטנה יש לה קנס ע"ש ואמנם הרמב"ם לפי מה שביארתי דבריו סתם ולא כתב דמיירי בקטנה ומשמע דאפילו בנערה מיירי וא"כ קשה הא מחלה ואמנם א"ש דהתוס' הוכרחו לזה לומר דמיירי בקטנה לפי תירוצם דאתיא כר"ע ושפיר קשה להו הא ר"ע ס"ל דאדם מקנה דשלבל"ע וא"כ מהני מחילה בקנס כמ"ש אבל הרמב"ם דקאי לדינא דאנן קיי"ל א"א מקנה דשלב"ע ולא קשה כלל ולכך כתב סתם ודו"ק היטב. (ב) והכה התוס' שבועות דף ל"ג ד"ה היכא הקשו ולמ"ד במרובה דאפילו לא כפר לי' לא כתבינין מוקמינין מתניתין דהכא בפקדון כו' אי נמי איכא לאוקמי במקרקעי דודאי כתבינין לי' דקרקע אינה נגזלת וכמ"ד המשביע עידי קרקע חייבין והא דלא משני הש"ס הכי דהוי ניחא לכולי לישנא כו' והנה לפי הפירוש שדחה רש"י והתוס' ד"ה ושאנס חזרו והחזיקוהו וכתבו דמיירי בנתארסה ואתיא כר"ע דס"ל דיש לה קנס וקנסה לעצמה א"ש דלא משני הש"ס דמיירי במקרקע וכמ"ד המשביע עידי קרקע חייבין דהא ר"ע ס"ל המשביע עידי קרקע פטורין כדאיתא לקמן דף ל"ד ע"א משביע עידי קרקע איכא ביניהו דלר"א חייבין ולר"ע פטורי' ע"ש והתוס' הקשו זה לפירוש רש"י דפירוש שאנס איש פלוני את בתו של אותו דאיירינין בי' ע"ש אבל להפירוש של היש ופרשים שהביא רש"י ודחאה לא קשה קושית התוס' דלא מצי לאוקמי כמ"ד משביע עידי קרקע חייבין דהא ר"ע ס"ל דפטורין ודו"ק
(ג) הנה הרמב"ם שם השמיני האי דינא דמנה לאיש פלוני ביד פלוני חייבין ובבא בהרשאה ואפשר דס"ל כיון דשליח שוי' כמו דקיי"ל א"כ לא עדיף מכל שלוחים דאינן חייבין קרבן שבועה עד שישמעו מפי התובע והש"ס דהכא אזיל למ"ד שותף שוי' ואנן דקיי"ל שליח שוי' מוקמינין למתניתא בקרקע ואתיא כמ"ד משביע עידי קרקע חייב ואנן קיי"ל כר"ע דפטור ולכך השמיט הרמב"ם דין זה ועתוס' ד"ה בבא בהרשאה ודו"ק והנה בירושלמי הקשה לריש לקיש דאמר אין ממון אצל מכות מהא דתני רישא שהכני בני דחייבין ומוקי לה כר' מאיר דאמר לוקה ומשלם ע"ש ואמנם לפ"ז קשה קושית התוס' הא מפותה מחלה לו ותירוצם לא שייך דמיירי בקטנה דהא ר' מאיר ס"ל דקטנה לית לה קנס ומזה נראה דהירושלמי פירש המשכה כפירש"י שאנס ראובן את בתו של שמעון ולא מיירי בנתארסה ונתגרשה דהקנס לאביה ואין בידה למחול וליכא למימר כתירוץ התוס' בכתובות דקנס אין יכולה למחול כדאיתא בירושלמי זה אינו כיון דמוקי לה כר"מ ור"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וא"כ בידה למחול וז"ב וא"כ מוכח דהירושלמי פירש כפירש"י ולא כפירוש היש מפרשים ודו"ק היטב ולכאורה בלא"ה לא מצינין לתרץ דקנס אין יכולה למחול (אף אם נימא הטעם לא משום דא"א מוחל דבר שלבל"ע אלא כמ"ש במ"א) דא"כ עיקר השבועה משום קנס וה"ל משביע עדי קנס וכיון דכתבו התוס' דאתיא כר"ע והרי ר"ע ס"ל לקמן דמשביע עדי קנס פטורין וא"כ ע"כ צ"ל דמשביע אותם משום בשת ופגם וזה הוי ממון והא זה שפיר יכולה למחול וז"ב ובזה ג"כ יש ליישב ההמשך בתוס' ד"ה אנס פלוני דכתבו ומיהו הא דקתני הכא או פיתה כו' לא אתי שפיר היינו דבלא"ה י"ל דקנס אינה יכולה למחול אבל לפמ"ש בתירוצם דאתיא כר"ע ולר"ע ע"ב צ"ל דמשביע אותם משום בשת ופגם דממונא הוא שפיר קשה וז"ב והנה כתבתי דלהירושלמי דמוקי לה כר"ע דלפ"ז הדרא קושית התוס' מהא דאיש פלוני פיתה בתו דהא מחלה לו ואין לתרץ דמיירי בקטנה דלר"מ קטנה אין לה קנס והוכחתי עזה דהירושלמי פירש כפירש"י ולא כהיש מפרשים ואמנם שבתי וראיתי כי י"ל דהירושלמי פירש כהיש מפרשים ולא קשה קושית התוס' דהא מחלה דשפיר י"ל כתירוצם בכתובות בשם הירושלמי דקנס אינה יכולה למחול ואי קשיא דה"ל עידי קנס דמשביען פטורין זה אינו דהא ר' מאיר ס"ל בב"ק דף ע"א דדבר הגורם לממון כממון דמי ולמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי לא מבעיא לן דמשביע עידי קנס חייבין כדפירש"י בדף ל"ג ע"א בד"ה אי כר"א בר"ש דאפילו נימא דקנס לאו ממון הוא בציר מגורם לממון לא הוי ע"ש ונמצא לר' מאיר משביע עידי קנס חייבין ולא קשה קושית התוס' אליבא דהירושלמי והתוס' דתירצו דאתיא כר"ע שפיר הקשו ודו"ק ובזה י"ל מה שדחה רש"י דברי היש מפרשים משום דמאן קא תבע ליה השתא אנסה אחר דאביה הוא כו' והתוס' תירצו שפיר דאיירי בנתארסה ונתגרשה וכר"ע אתיא ורש"י לא ניחא לי' בתירוץ זה והיינו דרש"י סבירא לי' כשיטת הרמב"ם דרק הקנס שלה ובשתה ופגמה לאביה וא"כ כיון דר"ע ס"ל משביע עידי קנס פטורין א"כ יקשה דהא ה"ל משביע עידי קנס ופטורין דהא בשתה ופגמה לאביה הוא ומאן קא תבע לי' אבל התוס' ס"ל דהכל לדידה לר"ע ושפיר תירצו דמיירי בנתארסה ונתגרשה וכיון דגם הבשת ופגם שלה ה"ל משביע עידי ממון כרבנן דאמרי בשת ופגם קא תבע ודו"ק ושוב פקחתי עיני וראיתי כי מה שפסק הרמב"ם דבשת ופגם לאביה זה נובע ממקור הירושלמי בכתובות על מתניתין דיתומה שנתארסה ונתגרשה דפריך הירושלמי ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו וע"ש במפרש פני משה שכתב דמזה הוציא הרמב"ם דבשתה ופגמה לאביה והרא"ש לא פסק כן ע"ש וא"כ הירושלמי לשיטתו דפסק דבשת ופגם הוא של אביה ורק הקנס הוא שלה ולכך לא מצי לאוקמי בנתארסה ונתגרשה וכר"ע דא"כ ה"ל משביע עידי קנס ור"ע ס"ל משביע עידי קנס פטורין והוכרח הירושלמי לפרש כפירש"י ולא כהיש מפרשים אבל התוס' אזלי לשיטת הש"ס דילן וכמ"ש הרא"ש בכתובות דמש"ס דילן לא משמע כהירושלמי אלא דגם הבשת ופגם אינו של אביה אלא שלה ושפיר ה"ל משביע עידי מעון וז"ב ומעתה שפיר י"ל דהירושלמי מפרש כפירוש היש מפרשים וכמו שיישבו התוס' פירושם דמיירי בנתארסה ונתגרשה ולא קשה דמחלה די"ל שפיר דקנס אינו יכולה למחול ואי דלפ"ז ה"ל משביע עידי קנס זה אינו דהא הירושלמי משני התם אליבא דר"ל וי"ל דר"ל ס"ל דר"א ור"ע פליגי במשביע עידי קרקע כר' אלעזר דפליג שם על ר' יוחנן אבל במשביע עידי קנס ס"ל לר"ע דחייבין ושוב לא קשה דה"ל משביע עידי קנס דשפיר חייבין ודו"ק היטב. ועפמ"ש יש לפרש יתר דברי הירושלמי דאמר שם מ"ע אינו מפסידו ממון ומשני כיון דבעי למיהב לי' ולא יהיב לי' נמי שהפסידו ממון וע"ש במפרש והיינו דקשיא ליה הא בעינין שיפסידוהו ממון ברור כמ"ש הרשב"א אבל כאן לאו ממון ברור הוא דהא אי מודה מפטר א"כ לא קרינין בי' אם לא יגיד במקום שזה מגיד וזה מתחייב ומשני כיון דבעי למיהב לי ולא יהיב לי' כמי שהפסידו ממון והיינו דהא באמת כפר ולא הודה ואילו העיד העד היה חייב ועתה שאינו מעיד הוא מפסידו והוי גורם לממון וכממון דעי לר' מאיר ודו"ק (ד) עוד יש לפרש דברי הירושלמי דהא שבועת העדות יליף בגזרה שוה תחטא תחטא ובשבוע' הפקדון אם תבעו קנס וכפר ונשבע פטור כמתני' דתני אנסת ופתית את בתי פטור ולמה כאן חייבין הא גם כאן קנס הוא ולא ממון ומשני כיון דבעי למיהב ליה ולא יהיב כמפסידו מעון דמי והיינו דלא דמי לשבועת הפקדון דהתם דתבעו שיתן לו קנס שחייב המפתה ואילו הודה לו שפיתה היה פטור לכן גם עתה שכפר ונשבע לא כפר לו מעון אבל בשבועת העדות אילו העידו היה חייב ליתן לו ועתה כשכפרו הוא פטור ואינו נותן לו כמי שהפסידוהו ממון דעי וזה ממש תירוץ התוס' וא"ש דמקשה הירושלמי זה בתר דמוקי לה כר' מאיר והיינו דבלא"ה הוי מצי למימר דמיירי שתבע בשת ופגם ולא קנס ואי קשיא הא מחלה לו י"ל דמיירי בקטנה דאין יכולה למחול אבל עתה דמוקי לה כר"מ וא"כ מיירי ע"כ בנערה דבקטנה ס"ל לר' מאיר דאין לה קנס וקשה הא מחלה וצ"ל דקנס לא מהני מחילה ושפיר קשה הא לא הפסידו ממון כמו בשבועת הפקדון והמשך דברי הירושלמי על נכון ודו"ק היטב והמעיין המשכיל ימצא במה שכתבתי כל דבר על מכונו וינעם לחבו: