בית א-ל א קסז

קיי"ל דאשה מזנה מתהפכת מוזנה א"כ היה לנו לומר דודאי מבעל שני נתעברה ע"ש וע' יבמות דף ל"ה ע"א דללישנא בתרא ס"ל לשמואל כר' יוסי דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ומותרת לינשא תוך ב"ח ובלישנא קמא לא ס"ל כר' יוסי אלא כר' יהודא ע"ש ברא"ש ובזה יש לדחות מ"ש האבני מלואים להשיג על הח"מ לפרש מה דפירש"י שניהם בזנות דאי בנשואין ליזול בתר נישואין דרוב בעילות אחר הבעל ע"ש והקשה הא"מ דהא כתבו תוס' בסוטה דף כ"ז דשמואל דאמר ישא אדם דומה כו' ל"ל הא דרוב בעילות אחר הבעל ע"ש דעכ"פ ה"ל להש"ס לתרץ דמתני' כפשוטו דתני נשאת והטעם דאשה מזנה מתהפכת ומזנה אלא די"ל דהש"ס אזיל אליבא דל"ק דשמואל לא ס"ל כר' יוסי ודו"ק ובזה י"ל הא דהקשה הגאון בעל ישועת יעקב כיון דמשני בממאנת וכר' ישמעאל ואנן לא קיי"ל כר' ישמעאל א"כ למה הביאו הרי"ף והרמב"ם דבר זה דהוא אינו מטמא להן דצריך לאוקמי בממאנת וכר' ישמעאל ולפמ"ש י"ל דלדידן דקיי"ל דאשה מזנה מתהפכת ומזנה שפיר [מוקמי] בנישואין ומשו' דאשה מזנה מתהפכת ומזנה ולענין טומאה דאורייתא לא סמכינין עלה כמ"ש הב"ש ודו"ק ולכאורה י"ל דנגד רוב בעילות אחר הבעל יש רוב אחר דרוב נשים לתשעה יולדות כמ"ש ביבמות דף ל"ז והוי שפיר ספק ולא קשה קושית החלקת מחוקק על הרמ"א דאף דבהבחנה לא אזלי בתר הרוב היינו כמ"ש התוס' דבהבחנה צריך לידע בבירור והרוב לאו בירור גמור הוא וע' בישועת יעקב סימן י"ג ובזה י"ל הא דכתב החלקת מחוקק ס"ק י"ב נראה דה"ה להיפך אם זינתה תוך ג"ח למיתת בעלה עם כהן ג"כ לא נקרא זרעו מיוחס אחריו והב"ש כתב דאין זה מוכרח והיינו לפי מה שכתב לעיל דרוב בעילות אחר הבעל היינו אם זנתה תחת בעלה אבל זנתה קודם נישואין י"ל דכבר היתה מעוברת ע"ש בב"ש סקט"ז ולפמ"ש בלא"ה ליתא דהא הכא מסכימים שני הרוב דהוא מהראשון ודו"ק וע' באבני מילואים מה שהשיג על הב"ש ויפה כתב דלמה עולה במשמר של הראשון הא מהראשון אינו ע"ש ולפמ"ש לעיל יש ליישב דברי הב"ש דלהראשון הרוב יולדות לתשעה מסייע ואין להאריך וע' ט"ז דשני ילדים של שני כהנים ל"ש לומר כן וראיה מב"ב ע"ש ולע"ד יש ראיה מהא כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה כו' ומאי אריא בולד שפחתה הא אפילו בולד כהן אחר הדין כן ויש לדחות עכ"פ דין של הט"ז אמת ויציב ובמ"א הארכתי ודו"ק

(חדר קי) הפקירו רבו

לעבד

(א) הנה המחבר סימן ד' סעיף י"ב כתב הפקירו רבו כו' ואעפ"כ חוששין לקידושיו וכתב עליו א"ז רמ"א ז"ל וכל שכן אם הרב נש' את שפחתו דחוששין לקידושין וע' בית שמואל ס"ק י"א והנה אם הוא אומר ששחררו י"ל דנאמן במיגו דבידו לשחררו ואפשר דגם כאן אמרינין דשיחרור קלא אית לי' כמו גבי גט בסימן קנ"ב וע' בית שמואל ס"ק י"ב דכתב וע' יו"ד שם אם בא עליה בלא נישואין וי"ל דאם נשאה אמרינין מסתמא שיחררה ולא עביד איסורא אבל אם בא עליה דאז ממ"נ עביד איסורא לדעת הרמב"ם דלקמן סימן כ"ז א"כ אין הוכחה דשחררה ובמ"א כתבתי. וראיתי להפ"י ריש אילו נערות דכתיב דמאי קשיא להתוס' מפרק האומר טפי מכל הנך כו' ע"ש שהאריך ולע"ד הא דכתבו וכן בקידושין פ' האומר תנן כל מקום שיש קידושין כו' היינו להוכיח דכ"מ דחשיב נתינה בהדי ממזרת מיירי בגירותן וע"ז הביאו הא דהאומר דודאי מיירי בגירותן דהא קתני כ"מ שיש קידושין כו' והיינו ודאי בגירותן דבגיותן לית להו קידושין דלא תפסי בהו וע"ש היטב ובמח"כ לכאורה לא דק אגב חורפי' (ב) וע' בחלקת מחוקק סי' ד' סעיף י"ד אם היא אומרת שלא בא והבעל אומר שבא דדעתו להכשיר וראיתי בישועת יעקב שכתב דז"א דבאמת היא מילתא דלא שכיחא רק דמעמידין האשה על חזקת כשרות וכיון דהיא אומרת שזינתה אזל ליה חזקת כשרות שוב לא חיישינין לזה ע"ש ואמנם י"ל דמה בכך שהיא אומרת שזינתה הא י"ל דעיניה נתנה באחר כמ"ש ב"י סי' קט"ז ס"ו ע"ש אך י"ל כיון דזה לא שכיח שיבוא ע"י שם הוי כמו רגלים לדבר ומה שכתב דעיקר ההיתר דמעמידין האשה על חזקת כשרות ולע"ד י"ל כיון דהאמינתו תורה לאב אפילו נגד חזקה אפילו נגד רוב נאמן ועוד כיון דאמרה תורה ספק מותר יבוא אפי' איכא רובא לאיסורא כשר כמ"ש בשיטה מקובצת גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק אך לפ"ז א"ש מ"ש הפרישה דעכ"פ מדרבנן פסול לדעת בה"ג ע"ש ודו"ק ואמנם אם אומרת נאנסתי באשת ישראל ל"ש לומר עיניה נתנה באחר דהא רוצה להתיר עצמה לבעלה שוב י"ל כמ"ש הרב ישעות יעקב ויש לפלפל בזה

(ג) והנה בח"מ כתב דגם לענין ימי נערות ששה חדשים אמרינן שיפורא גרם וע' בישועת יעקב שהביא ראיה מש"ס נדה דף י"ב ע"ש דיישב בזה קושית הרשב"א ודפח"ח ואולי יש ליישב בזה קושית התוס' דלמה לי' למימר בנים עדיפי מסמנים דאפילו הן כסימנים מ"מ לא מצינו חמותו ממאנת דהא מן העיבור עד הלידה יש יותר ממה שיש מן הבאת סימנים עד שירבה שחור על הלבן ולפי הנ"ל י"ל דאי שפורא גרים אפשר דליכא כ"כ כמו מן הבאת סימנים עד שירבה שחור על הלבן וי"ל דפליגי בזה הני תרי לישני דלישנא קמא לא ס"ל שיפורא גרים בימי נערות מ"ח ולכך די אם אמרי' בנים הן כסימנים ולישנא בתרא ס"ל שיפורא גרים גם לענין ששה חדשים ימי נערות ולכך צריך לומר בנים עדיפי מסימנים ובזה א"ש דקשה לל"ק הא מתניתין ע"כ כר' יהודא מתוקמא כמ"ש התוס' ואיך מיתוקמא כר' יהודא ולפמ"ש א"ש דל"ק ס"ל דהמשנה בהא לא ס"ל כר' יהודא דשיפורא גרים לענין ששה חדשים מימי נערות ורק בהא דעד שירבה שחור על הלבן ס"ל כן לר' יהודא בפירוש כן ודו"ק

(ג) (השמטה) והנה רמ"א כתב דדוקא ממזר צווח וחלל שותק והוא מהר"ן וי"ל דדוקא בכה"ג דיש סברא מסתייא דלא מפקי לי' מקהל לכך שתיק בחלל ובממזר צווח מהני לאכשורי. כל המשפחה אבל בשתק בשניהם דאין טעם לשתיקתו מהני רק לאפסולי נפשי' דאודי אודי והודאת בע"ד כמ"ע דמי אבל לא להכשיר משפחתו ודו"ק א מה שכתבתי לעיל דהרב שאמר ששחרר העבד נאמן במיגו דבידו לשחררו לכאורה י"ל דלא הוי מיגו דהא עביד איסורא דהמשחרר עבדו עובר בעשה ואע"ג דגם עתה עביד איסורא דגורם דהעבד ישא בת ישראל מ"מ לדעת הרמב"ם זה רק איסורא דרבנן ואם ישחררו יעבור על איסור דאורייתא ואפשר דכיון דהפקירו ואינו יכול להשתמש בו לא שייך עשה דלעולם בהם תעבודו דהא אינו משועבד לו לעבודת עבד וצ"ע דלפ"ז אם אמר על עבדו ששחררו אינו נאמן דהא ל"ל מיגו דעבד איסורא ואפשר דיש לו מיגו דיכול להפקירו ואח"כ ישחררו וצ"ע גם מה שכתבתי לעיל דהאמינתו תורה לאב י"ל דהא הבעל אינו יודע אם הוא בנו ודאי דדילמא זינתה עוד מאחר ורוב בעילות ל"ש דהא לא בא אלא פ"א וצ"ע

(חדר קיא) דין קשר שאינו עשוי להתיר

ביומו

(א) מארן הבית יוסף כתב בסימן שי"ז דקשר שאינו עשוי להתיר ביומו אף שעשוי להתיר אחר זמן פטור אבל אסור ע"ש והקשה הגאון בעל ישועת יעקב מהא דהקשו התוס' בעירובין דף ק"ו על רבינו אלי' דמצריך קשירה בכל יום לתפלין דא"כ אפילו מצא תפלין שאינן מקושרים אמאי אינו יכול להביאן מחמת דאסור לקשרם דהא הוי קשר שאינו של קיימא דהא צריך לקשרם בכל יום ע"ש ולפ"ד הבית יוסף לא קשה דהא עכ"פ אסור מדרבנן ע"ש ולע"ד נראה ליישב ע"פ מה שכתבו התוס' בשבת דף ס"ב דאף דהוצאה כלאחר יד אסורה מדרבנן מ"מ משום בזיון תפלין התירו א"כ הכא נמי משום בזיון תפלין יש להתיר קשר שאינו של קיימא אף דאסור מדרבנן ויפה הקשו התוס' על רבינו אליהו דאמאי המוצא תפלין שאינן מקושרות אסור להביאן בשבת משום דאסור לקשור הא הוי קשר שאינו של קיימא ואף דאסור מדרבנן מ"מ מותר מפני בזיון תפלין ולק"מ על מארן הב"י ז"ל ומה שתירצו התוס' שם כיון דמשוי הוי ויכול לבוא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלא שינוי משום בזיון לא שרינין לי' ע"ש אבל כאן לא שייך זה דהא כיון דלדעת רבינו אליהו תפלין לעולם צריך לקשור בכל יום והוא תמיד קשר שאינו של קיימא וזה ברור ובזה אתי שפיר מה שהקשו שם התוס' אהא דפריך שם ולענבינהו מיענב ומשני לר' יהודא עניבה גופא קשירה הוא והקשו התוס' וכי לא ידע ר"ח דלר' יהודא עניבה קשירה מעליא הוא ע"ש ולפמ"ש אפי שפיר דר"ח הוי ס"ל דהא דאמר ר' יהודא ובלבד שלא יענבנו היינו דגזור אטו קשירה וכס"ד בשבת דף קי"ג ע"ש ולכך פריך ולענבינהו מיענב כיון דרק גזרה דרבנן הוא ה"ל להתיר משום בזיון תפלין ומשני אביי ר' יהודא לטעמי' דס"ל עניבה קשירה מעליא הוי וחייב משום אב מלאכה דאורייתא ולכך לא התירו משום בזיון תפלין ובזה מדוקדק מה שפירש"י ר' יהודא לטעמי' בפרק אלו קשרים כו' אלמא טעמא משום דקשירה הוא וחייבין עליה משום אב מלאכה ע"ש ולכאורה הם דברי מותר אשר לא כדרך רש"י ז"ל אשר דבריו קצרים ולפמ"ש דבריו מחוקקים שבעתים דר"ל שזה הוא לר' יהודא אב מלאכה ואין להתיר משום בזיון תפלין על כן אסור לענבם ולהביאן ודו"ק

והנה התוס' שם ד"ה אביי כתבו ומכאן מוכח דאין הלכה כר' יהודא מדפריך בפשיטות ולענבוהו מענב כו' ומקודם לזה כתבו דמשמע דהלכה כר' יהודא מדמסיק אביי כו' וסתם