בית א-ל א קסו

כו' ע"ש ומזה מוכח דרק על חשש פסולי כהונה פריך דעל חשש ממזרות לא קשה כמ"ש ע"ש וע"ז מסיק זו דברי ר"מ אבל חכ"א דכל המשפות בחזקת כשרות הן ומוכח דהך מתני' כל המשפחות כו' גם על פסולי כהונה קאי ושפיר הקשה הטור על ר"ת ודו"ק והנה הקשה הגאון מ' מ' הילמן ז"ל דהוי ספק א' בגוף כו' וע' בית מאיר שתירץ דדמי למ"ש הש"ך גבי ביצה ע"ש ואמנם י"ל דהוי דשל"מ דתנשא לישראל ובזה א"ש מ"ש הב"ש ס"ק ט"ז דאם נתערב בה ספק ממזר מותר לישראל לישאנה והיינו דאל"כ לא הוי דשל"מ ודו"ק והנה הב"ש ס"ק י"ד כתב בשם רש"י דמיירי שבעל אמו הראשון זרק לה גנו ספק קרוב לו כו' ומת ונשאה כהן כו' דזה בעלמא אינו ס"ס כלל כו' ע"ש לכאורה י"ל דהא יש לה חזקת אשת איש דתרי ותרי ספקא דרבנן הוא ולכך מהני ס"ס כזו ואין להאריך גם מ"ש הבית שמואל ס"ק י"ט דדוקא ממזרים ונתינים דאינן ראויים לבוא בקהל אין מגלין אבל לא חללים דיש להם תקנה להתחתן בישראל ע"ש י"ל בלא"ה דהא ספק מותר מה"ת מותר וי"ל דהוי כמו ספק ערלה דאמר לי' ספק לי ואנא איכול ויש לפלפל בזה גם י"ל דהוי דשל"מ ודו"ק

(חדר קז) בדין אשה

שהמירה

(א) והנה בש"ע סימן א' סעיף יו"ד בהג"ה י"א מי שהמירה אשתו מזכה לה גט ע"י אחר ונושא אחרת וע"ש בח"מ הטעם שמא ימות ותתיבם צרתה והיא צרת סוטה ע"ש וע' בסימן קע"ג סי"א ובהג"ה שם וראיתי בס' ישועת יעקב שהקשה מהא דגיטין דף ע"ג הרי היא כא"א לכל דבריה ואם מת חולצת ולא מתיבמת ופירש"י והבא עליה בחנק קאי והקשה הא עיקר הגט שנתן לה שלא תיזקק ליבם וחזינין לרב הונא דס"ל אם עמד חוזר והיינו דכוונתו היה שלא תהיה זקוקה ליבם ואם עמד מחולי זה נתבטלה כוונתו וה"ה בזה כו' ולע"ד לא דמי להתם דהתם הטעם דהא באמת אינו רוצה לגרשה כלל והיא חביבה לו רק דמוכרח לגרש' שלא תפול קמי יבם אחרי מותו אבל אם עמד מחליו ודאי רוצה שלא יהא גט כלל ומכ"ש אם הוא כהן שלא יוכל להחזירה אבל כאן אם זינתה דאז בלא"ה נאסרה עליו למה לא ירצה בגט מאי איכפת לי' אם תהיה מגורשת ואין לומר דיצטרך ליתן לה כתובה דז"א דכתובה אין לה בלא"ה דהיא סוטה וז"ב וע"ש מה שפירש בהא דכתובות דף מ' התם אונס הוי ודפח"ח והנה י"ל דאם עדיין לא קיים פו"ר והמירה אשתו דא"צ ליתן לה גנו כלל אלא נושא אחרת דהא היא נאסרה עליו ולא תשיב אליו דהא זינתה וא"כ א"א לו לקיים פו"ר בלי אשה אחרת אבל אם המירה באונס י"ל דאסור לישא אחרת שמא תחזור אליו ותהיה מותרת לו ויקיים פו"ר עמה ובזה צריך לזכות לה גנו וע"ל סימן קכ"ד סעיף יו"ד בהג"ה ודו"ק

(חדר קח) בדין איסור לזר לברך מברכת

כהנים

(א) הרב ישועת יעקב בא"ע סי' ג' העיר באיסור עשה לזר לברך ברכת כהנים והא אינו אלא כקורא בתורה ואף דכוונתו לברך מה לנו לדברים שבלבו וע"כ כתב דמיירי במקדש שהיו מזכירין השם ככתבו וניכר דכוונתו לברך ברכת כהנים ולכך עובר בעשה ע"ש שכתב כן בשם מהרי"ט ואמנם י"ל דאף בזה"ז אם מברך אקב"ו לברך את עמו ישראל הרי ניכר שכוונתו לברך דאם אין כוונתו לברך ב"כ הרי ברכתו לבטלה וז"ב ואפשר דזה כוונת התוס' דכתבו בשבת קי"ח דלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה וע' ש"ע או"ח סי' קכ"ח שתמהו הא עובר בעשה ובזה א"ש דבזה"ז אין עשה דהוי כקורא בתורה וע"ז כתבו אם לא משום ברכה לבטלה והיינו דכיון דמברך אקב"ו לברך כו' א"כ ממ"נ איכא איסור דאם כוונתו לברך ברכת כהנים עובר בעשה ואם אין כוונתו רק כקורא בתורה הוי ברכה לבטלה ולפ"ז שפיר הקשה ר"י דהא ר' יוסי היה יכול לעלות לדוכן עם כהנים אחרים וישמע מהם הברכה ואח"כ יברך ברכת כהנים ולא יהיה ברכה לבטלה וגם עשה לא יעבור ודו"ק ובמ"א כתבתי דהתוס' ס"ל כדעת הר"ר פרץ בטור דכהן א' אין עליו מצוה לברך דכה תברכו הוי רק לשנים ע"ש ולפ"ז י"ל דכהן א' העולה לדוכן אינו עובר בעשה דהעשה דכה תברכו אתם ולא זרים היינו רק בשנים וא"כ כתבו התוס' ממ"נ אם יברך עם כהנים אחרים וישמע מהם הברכה יעבור בעשה ואם יעלה לבדו יעשה ברכה לבטלה ולפ"ז י"ל דבזה"ז אם בא ואמר כהן אני מורין לו שיעלה לדוכן עם הכהנים וישמע מהם הברכה אקב"ו ולא קשה הא מעלין מנ"כ ליוחסין דהא יראו שאין מברך וגם מה שהעיר הגאון ז"ל דרוצה לקיים המצוה ואיך נמנעהו מזה מחשש בעלמא ולפמ"ש א"ש דשפיר יקיים המצוה בשלמות ודו"ק היטב ובתשובה כתבתי בזה וכאן קצרתי

(ב) והנה בסימן ג' סעיף ב' מבואר בש"ע דאפילו אביו נאמן להאכילו בתרומה והרמב"ן ס"ל דדוקא אם אינו ידוע שהוא אביו רק ע"פ עצמו דאז נאמן במיגו דאי בעי אמר שאינו אביו אבל אם ידוע שהוא אביו אינו נאמן ע"ש ובתוס' ד"ה שבידו הקשו על פירש"י שפירש שבידו להאכילו תרומה שהרי הוא כהן והכל נותנין לו תרומה דהא יפסיד חלקו ע"ש והנה לפירש"י אם אביו אינו מוחזק בכהן ואומר על בנו זה בני וכהן הוא דעל עצמו אינו נאמן וא"כ גם על הבן אינו נאמן דהא אין בידו להאכילו תרומה דהא אין נותנין לו תרומה וגם לפירוש הריטב"א שפירש דיש לו מיגו דאי בעי אמר דאינו בנו והיה מעיד עליו שהוא כהן י"ל דהוי מיגו לחצי טענה דהא רוצה להחזיק עצמו בכהן אלא שהו' יכול לומר על עצמו שהוא כהן ועל הבן שאינו בנו והוא כהן ואף דעל עצמו אינו נאמן מ"מ על הבן הוא נאמן דשני עדיות נינהו זה בכו והוא כהן ועל עצמו אין מאמינים לו אבל על בנו מאמינים לו במיגו דהיה אומר על עצמו שהוא כהן ועל הבן שאינו בנו והוא כהן וצ"ע והנה התוס' הקשו אמאי ליוחסין אינו נאמן במיגו זו ולכאורה י"ל דבשלמא לתרומה שהוא מילתא דאיסורא א"צ עדות בפני ב"ד כמ"ש הט"ז ביו"ד סימן צ"ח לא שייך לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא לאו עדות הוא דהא אפי' קרוב נאמן כמ"ש תוס' לעיל ולכך אף דאינו נאמן על עצמו נאמן על בנו אבל ליוחסין דבעי שני עדים כשרים כמ"ש התוס' א"כ כיון דאינו נאמן על עצמו אינו נאמן גם על בנו ודו"ק וצ"ע וע' בית שמואל ס"ק ח' מה שכתב ליישב קושית החלקת מחוקק על המחבר ממ"ש בח"מ סימן מ"ט דאם כתבו על אותו שאביו חי שלי"ט הוי סימן דבשלמא ליוחסין י"ל דבאמת הוי סימן גמור אלא דמעלה עשו ביוחסין כמ"ש הב"ש ס"ק ד' אבל לענין ממון מהני וצ"ע והנה הב"ש תמה על הר"ן דכתב דאם חתם עצמו אני פלוני כהן עד מהני דלא גרע ממסלפ"ת אע"פ שלא סיפר דברים אחרים וצ"ע בש"ס למה צ"ל זכור אני כו' הא אפילו אמר סתם אני כהן מהני דהוי מסל"ת ולע"ד א"ש דשם חתם א"ע לעד ואין כוונתו כלל להחזיק עצמו לכהן אבל הכא דאמר אני כהן י"ל דכוונתו להחזיק עצמו לכהן לאכול לתרומה (ג) בסי' כ"ח סעיף כ"א בהג"ה אשה שנדרה הנאה כו' ודוקא שקדשה בתורת כסף אבל קידשה בשטר הוי קידושין והקשו הח"מ והב"ש מסימן ל"ב דאם קידשה בא"ה אינה מקודשת ונראה דלכאורה קשה אמאי לא הוי קידושין הא בידה לישאל על. נדרה ויהי' מותרת ליהנות ממנו ואמנם ז"א דכיון דאינה רוצה לישאל על נדרה א"כ אין לה הנאה מהכסף קידושין כלל לכך אינה מקודשת וכמ"ש הרמב"ם גבי מקדש במלוה אינה מקודשת שאין כאן דבר קיים ליהנות ממנו דכבר הוציאה אותו וכבר עברה הכאתו וכן בזה כיון דאינה רוצה להישאל על נדרה והכסף אסור עליה אין לה הכאה ממנו וז"ב ואמנם אם קידשה בשטר לא בעינין שיהא לה הנאה מהשטר אך אם השטר הוא א"ה א"כ אין כאן נתינה כלל ולכך אינה מקודשת אבל בזה דאם היא רוצה יכולה להישאל על נדרה הרי הוא ש"פ אצלה ואף דהיא לא נהנית ממנו הא בשטר לא בעי' שיהא לה הנאה וז"ב ואמנם צ"ע הא דכתב אינה מקודשת משמע דא"צ גנו והא י"ל שמא תלך אצל חכם ותישאל על נדריה ויהיו קדושין חלין למפרע ויהיו בניה מהשני ממזרים ודין זה מהרשב"א והיא לא ס"ל בסי' ל"ט אך המחבר הביא שם דעת הי"א והוא מהירושלמי וצ"ע (כל האות ג' א"י היאך שייך כאן)

(חדר קט) בדין זנתה עם כהן ותוך ג"ח נשאת לכהן אחר (א) הנה א"ז רמ"א ז"ל כתב בסימן ג' סעיף ט' מי שזינתה עם כהך ותוך ג"ח נישאת לכהן אחר הולד פסול לכהונה וע"ש בחלקת מחוקק שדייק מפירש"י ד"ה אלא בזנות ששניהם באו עליה בזכות משמע דנישואין אחר זנות תולין בנישואין דרוב בעילות אחר הבעל ע"ש והבית שמואל כתב דרש"י פירש כן לפ"ד המקשה דקשה מנ"ל להקשות כו' והוא דחוק במח"כ דהא במתני' מבואר להדיא ונישאת ומנ"ל להקשות וגם מ"ש דלמסקנא קשה למה לא תירץ נישאת ממש כו' ומודה שמואל לענין חשש כהונה שהוא חששה דרבנן אבל לטמאות למת שהוא דאורייתא אסור לע"ד י"ל דאין זה הוכחה דכיון דלענין טומאה למת דהוא דאורייתא נקטינין לחומרא ולא סמכינין ארוב בעילות אחר הבעל גם לענין כהונה דרבנן מחמרינין כמ"ש המג"א בה' קריאת שמע בשם הרדב"ז ע"ש וא"כ אמאי עולה במשמרו של של זה ושל זה ובזה י"ל פסק א"ז רמ"א ז"ב שהחמיר גם לענין נישואין ודו"ק ובישועת יעקב העיר דבסימן י"ב