בית א-ל א קסה

וחז"ל פסלוהו דילמא אזלא היא לגבייהו וה"ל קבוע וכמחצה על מחלת דעי ולפ"ז כאן דהיא אומרת דהולד ממזר דנבעלה לפלוני והוא וממזר א"כ לגבי נפשה נאמנת דשויא נפשה חד"א ואין אנו צריכין כלל לדון עליה דודאי פסולה רק על הולד והולד ה"ל פי' כמ"ש הנב"י שפיר איכא רובא להכשירו רק חז"ל משום מעלה עשו ביוחסין ואיך תהי' נאמנת לעשותו ממזר ודאי וז"ב והנה הב"ש סי' ד' ס"ק נ"ח ביאר דברי הרמב"ם דדוקא אם ניידי כולם כו' וכאן התינוק הנמצא מסתמא האנשים שבעיר ניידי כו' וכשיש רוב כותים אין מפקחין כו' ולע"ד א"צ לדחוקי כן אלא י"ל דעכ"פ ספק הוא אי ניידי כולם וה"ל ס"ס ספק ניידי וה"ל רוב עכו"ם ואת"ל דלא ניידי וה"ל קבוע מ"מ אכתי ספק הוא שמא עכו"ם הוא וכמ"ש הב"ש ס"ק נ"ד בשם הה"מ ע"ש ולכך אין מפקחין וז"ב ואמנם י"ל דהוי ס"ס משם א' דהא כל הספק שמא עכו"ם הוא ואמנם לדעת הרמב"ם והמחבר דס"ל מע"מ מצווין להחיות דשוה לדין מפקחין כמ"ש הב"ש ס"ק נ"ח ע"ש א"כ יש נ"מ בין הספקות דילמא ניידי כולם וה"ל רוב עכו"ם ואין מצווין להחיותו ובספק דילמא לא ניידי ה"ל מע"מ ומצווין להחיותו ושפיר הוי ס"ס וכמ"ש מהרא"י ובש"ך סימן ק"י ע"ש ובזה י"ל מה שהקשה ב"ש מש"ע א"ח סי' שכ"ט דהמחבר שם פסק כהרמב"ם וכאן הביא רמ"א דעת החולקים ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר כיון דהביא א"ז רמ"א ז"ל דעת הטור דס"ל דמחצה על מחצה אין מצווין להחיותו אלא ברוב ישראל א"כ תו ליכא נפקא מינה בין הספקות וה"ל ס"ס משם אחד ואין הולכין אחר הרוב ושפיר פסק דמפקחין ודו"ק היטב

(חדר קד) בדין מכירת

ס"ת

(א) הנה באע"ז סי' א' סעיף ח' כתב הבית שמואל בס"ק ט"ז וז"ל ומה שכתב הב"ח ראיה מתוס' דף ס"א דאין מוכרין ס"ת כשיש לו בנים לא דק דהתוס' כתבו כן אליבא דמתני' אבל לר' יהושע פשיטא דצריך למכור וכן עיקר עכ"ל ולע"ד זה תלוי בשני הגירסאות אי גרסינין מתניתין דלא כר' יהושע וא"כ אליבא דמתניתין כשיש לו בנים א"צ לישא אשה בת בנים כלל ולכן כתבו התוס' דלא גרסינין למאי כ"מ דהא טובא כ"מ כדקאמר אין לו כו' יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים אבל ר"י כתב דשפיר גריס למאי נ"מ והיינו להך גירסא דלא גרסינין מתניתין דלא כר' יהושע וכדעת הרי"ף דמתניתין ור' יהושע לא פליגי רק דמתניתין מיירי לענין מכירת ס"ת ובזה גם ר' יהושע מודה דאם יש לו בנים א"צ למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים ובלא מכירת ס"ת גם מתני' ס"ל דאפילו יש לו בנים לעולם מצוה לישא אשה בת בנים ולא פליגי כלל וזה מדוקדק בתוס' שם ע"ש וא"כ יפה כתב א"ז הב"ח ז"ל דמסקנת התוס' דא"צ למכור ס"ת כדי לישא אשה בת בנים ביש לו בנים וביתו נכון ודו"ק (ב) והנה התוס' פסחים דף פ"ח הקשו אהא דאמרינין לישא שפחה אינו יכול כו' דימכור עצמו בעבד עברי וישא שפחה ותירצו דגר אינו נמכר בע"ע והקשה בס' טורי אבן מהא דאמרינין ביבמות דף ק' כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחתה כופין ומשחררין זא"ז הא בזה שפיר קשה דימכור עצמו בע"ע על תנאי אם הוא בן הכהנת דאז מותר בשפחה דאינו גר ונמכר בע"ע ואם הוא בן השפחה הוא בלא"ה מותר בשפחה ע"ש ונראה דהנה התוס' דהקשו ימכור עצמו בע"ע אף דאסור למכור עצמו בע"ע לכתחלה כדאמר ר' שמעון אזן ששמעה בהר סיני כי לי ב"י עבדים כו' מ"מ הקשו שפיר דמ"מ איך נכוף האדון לשחררו ויעבור בעש' דחמור מהך איסור דלא ימכור עצמו בע"ע וז"ב והנה הרשב"א כתב דהא דמשחרר עבדו עובר בעשה הוא מקרא דלא תחנם ולכך שיחרר ר"א עבדו כדי לצרפו לעשרה דכיון דמגיע לו טובה לרבו דמקיים מצות תפלה בעשרה לא שייך לא תחנם ע"ש בחידושי הרשב"א ולפ"ז דכאן לא שייך לא תחנם דהא זה ודאי ליכא למימר דאת האחד נכוף לשחרר חבירו והוא ימכור עצמו בע"ע דהי מיניהו מפקת וע"כ דצריך לכוף שניהם לשחרר זא"ז וא"כ השיחרור הוא לטובת שניהם ולא שייך לא תחנם ושפיר אמר כופין שניהם ומשחררין זא"ז ויכנסו לכלל ישראל וישאו בת ישראל וזרעם יהיה בכון לפניהם וז"ב (ג) והנה הרשב"א הקשה אמתניתין דב"ש אומרים דסגי בב' זכרים וב"ה ס"ל דוקא זכר ונקבה ליתנייא בהדי חומרי ב"ה וקולי ב"ש והנה אם כבר יש לו שני זכרים עדיין לא קיים פו"ר לב"ה וכופין לגרשה ולב"ש אין כופין ואם כפו אותו הוי גט מעושה ואיכא חומרא לב"ש ובאמת בסימן קנ"ד סעיף י' הביא יש אומרים דאם הולד בר קיימא אף דלא קיים עדיין פו"ר אין כופין להוציא וא"כ ליתא למה שכתבתי אבל איני מבין טעמא מאי ואפשר כיון דהוליד בן קיימא כבר קיים מצות שבת ואף דלא קיים פו"ר תו אין כופין כמ"ש תוס' ד"ה לישא שפחה וצ"ע דשם הוא אנוס

(חדר קה) בדין ג' נשים שילדו

בבי"א

(א) המחבר באע"ז סימן ד' סעיף ל"ה כתב שלש נשים ילדו בבית אחד כו' וכתב הב"ש ס"ק ס"ב וז"ל היינו כשעד זה מעיד כו' או י"ל לענין יחוס כהונה אין ע"א נאמן אלא להכשירו לבוא בקהל נאמן משום דספק ממזר כשר מדאורייתא עכ"ל הב"ש משמע מלשונו דאפילו אם אקבע איסורא כגון דאחד מהם ודאי ממזר אף דבזה כל ספק מה"ת לחומרא אף לשיטת הרמב"ם דהא מביא אשם תלוי מ"מ ספק ממזר מותר ובזה א"ש מה שהקשה מהרי"ט על הרמב"ם דל"ל קרא דממזר ודאי לא יבוא הא ספק יבוא הא להרמב"ם כל ספק מה"ת להקל ולפי הנ"ל ניחא דקרא אתי לאשמועינין דאפי' בכה"ג דאקבע איסורא דבעלמא הספק לחומרא מ"מ בממזר הספק לקולא וז"ב והמל"מ פט"ו מה' א"ב נסתפק בזה ע"ש ושוב ראיתי בשב שמעתא שכתב כן ע"ש. והנה בש"ע סימן ב' סעיף ג' משפחה שקרא עליה ערעור ע"ש בחלקת מחוקק ובית שמואל ס"ק ט' שכתב דלכך פירש"י דליכא עדות גמורה דאי איכא עדות גמורה אמאי אשה א"צ לבדוק הא גם היא מוזהרת שלא תשא ממזר כו' ואפשר משום כל אחד ממשפחה הוא ספק מותר כו' ולכאורה דאם יש עדות גמורה שנתערבה ממזר הוי איקבע איסורא וא"כ בכה"ג ספק ממזר לחומרא כמו שנסתפק המל"מ שהבאתי לעיל וא"כ אף היא צריכה לבדוק אבל כשאין עדות גמורה לא הוי איקבע איסורא וספק ממזר לקולא לכך אין האשה צריכה לבדוק ואמנם הרמב"ם ס"ל דאף דאקבע איסורא ספק ממזר לקולא דהא ס"ל ספק דאורייתא מה"ת להקל וקשה לדידי' קושית מהרי"ט דלמה לי קרא דממזר ודאי לא יבא הא ספק יבוא הא לדידי' כל ספק מה"ת לקולא וצ"ל כמ"ש לעיל דקרא אשמעינין דאפילו איקבע איסורא שרי ולכך כתב והוא שהעידו שנים שנתערב בה כו' אבל רש"י ס"ל דכל ספק מה"ת לחומרא ולכך פירש דליכא עדות גמורה רק דשנים קראו שמץ פסול דאי איכא עדות גמורה הוי איקבע איסורא ואז אף האשה הוי צריכה לבדוק וזה ברור וע"ש בבית שמואל שכתב דלכך אין האשה צריכה לבדוק כיון דא"צ בדיקה משום חלל דלא הוזהרו כשרות להנשא לפסולי כהונה כו' לא החמירו רז"ל לבדוק משום ממזר כמ"ש רש"י כו' ע"ש וצ"ע דמאי ענין זל"ז לישא חלל אינה מוזהרת ולישא ממזר מוזהרת ולוקה ע"ז ואמנם לפמ"ש א"ש דבאמת משום חשש ממזר א"צ בדיקה דהא ספק ממזר מותר מה"ת רק מדרבנן אסור ולא החמירו לבדוק רק כיון דספק חלל אסור מה"ת וצריך בדיקה לכן אף משום ספק ממזר צריך בדיקה כמ"ש הרדב"ז שלא יהיה זילזול לדרבנן ואמנם האשה דהיא א"צ בדיקה משום ספק חלל דהא אינה מוזהרת על זה לכן משום חשש ממזר אינה צריכה ק לבדוק דהוי ספק דרבנן וז"ב ודו"ק

(חדר קו) בדין כל המשפחות בחזקת

כשרות

(ג) והנה בקידושין דף פ"ו איתא פלוגתא דר"מ ורבנן דרבנן ס"ל כל המשפחות בחזקת כשרות ור"א ס"ל דצריך לבדוק ד' אמהות כו' ע"ש וי"ל דר"מ לטעמי' דבאמת רוב משפחות הן בחזקת כשרות אלא דר"מ דחייש למעוטי לכך ס"ל דצריך לבדוק ורבנן לא חיישי למיעוטא ואזלי בתר רוב משפחות ואמנם ז"א דכשהולך לישא אשה ממשפחה ה"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי אך י"ל דס"ס הוי שמא אין בה פסול ואת"ל יש בה איזה פסול שמא לא זו היא והוי כמו אלמנת עיסה וצ"ע ולכאורה י"ל מאי פריך איהי נמי תבדוק בדידי' הא כתבתי דרוב משפחות בחזקת כשרות הן אלא דדרכו של איש לחזר אחרי האשה ואזיל לגבה ה"ל קבוע אבל האשה דאין דרכה לחזר אחר האיש כמ"ש חז"ל א"כ שפיר אזלינין בתר רובא ולכך א"צ לבדוק ואמנם מזה לכאורה ראיה לדעת ר"ת דהא דכל המשפחות בחזקת כשרות היינו רק בחשש ממזרות אבל לא בחשש פסולי כהונה כמ"ש הטור בשמו ומתניתין בפסולי כהונה מיירי כמ"ש תוס' ד"ה צריך דעיקר הבדיקה משום חללות ושפיר פריך איהי כמי תבדוק ובזה א"ש דמשני לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולים ופירש"י וכיון דלא הקפידה עליהן ליוחסין לא עביד בהו מעלה להצריכן בדיקה אפילו מחשש ממזרות ושתיקית כו' ולפמ"ש א"ש טפי דמפסולי קהל לא פריך כלל רק הקושיא היה על פסולי כהונה אבל פסולי קהל שפיר דמי דאזלינין בתר רובא ועל פסולי כהונה שפיר משני לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין ודו"ק ובזה א"ש מה שתמה הב"י על הטור שהקשה על ר"ת דהא מסיק עלה זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים כל המשפחות בחזקת כשרות דמנ"ל להטור דמתניתין בפסולי כהונה מיירי ע"ש ולפמ"ש י"ל דהא כתבתי דראית ר"ת הוא עהא דפריך איהי נמי תבדוק