בית א-ל א קסג

יעבור הרב בעשה דלעולם בהם תעבודו דהיא דאורייתא והניח בצ"ע ולע"ד י"ל דשם בחצי עבד וחצי בן חורין אם ישא שפחה יעבור בכל יום על איסור שפחה אבל אם כופין רבו לא יעבור רק פעם אחת לבד ודמי למ"ש מהר"ם בר"ב בחולה ביה"כ ששוחטין לו בהמה ולא יאכילוהו נבלה ויעבור על כל זית וזית וכן הכא ודו"ק ויש להסתפק בספק ממזר לדעת הרמב"ם אם מותר בשפחה ונראה דכיון דהתורה אמרה ממזר ודאי לא יבוא כו' וכתב הפר"ח דמותר בממזרת מה"ת כממזר גמור רק דרבנן אסרוהו ובכה"ג לא גזרו משום תקנת הולד ואף לר"ת י"ל כן והארכתי בתשובה וע' ב"ש ס"ק ס"ד וקצרתי כאן

(חדר ק) המוציא את אשתו משום

שיר

(א) הנה במשנה גיטין דף מ"ה ע"ב תנן המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר ר"מ אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר כו' ופירש"י דר"מ ס"ל הטעם משום קילקולא הילכך נדר שאין הבעל יכול להפר אלא החכם יכול לקלקלה לאחר שתנשא ולומר אילו הייתי יודע שכן הוא כו' ור"א ס"ל אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד הילכך אינו יכול לומר אילו הייתי יודע כו' ע"ש ולכאורה י"ל טעמא דר' מאיר דס"ל דבעינין תנאי כפול והכא ע"כ מיירי בדלא כפלי' לתנאי' רק למילתי' כמ"ש התוס' בד"ה אי אמר לה ע"ש וכיון דלא כפלי' לתנאי לא הוי אלא לעז בעלמא ולא שיהי' גט בטל ובניה ממזרים ע' בתוס' שם ולכך ס"ל לר"מ כל נדר שצריך ח"ח לא יחזיר שמא תלך אצל חכם ויתיר לה הנדר ויהיה לעז על הגט ואין לומר דודאי לא תלך אצל חכם להתיר הנדר דהא תקלקל עצמה בזה דהא יהיה גנו בטל ובניה ממזרים ותצא מזה ומזה כפירש"י ז"א דהא באמת לא יהיה גט בטל כר' מאיר דהא לא כפלי' לתנאי' רק לעז יהיה והב"ד צריכין לחוש ללעז ולכן אמרו חז"ל לא יחזיר דהשתא שוב לא יוציא לעז כמ"ש התוס' חבל ר' אליעזר ס"ל דלא בעי תנאי כפול ולכך ס"ל דנדר שצריך ח"ח מן הדין היה שיחזיר דלא חיישינין שתלך אצל חכם ויתיר לה הנדר דהא אז יהיה הגט בטל ובניה ממזרים דהא ודאי לא תלך דהא תקלקל את עצמה לכן מדינא לא חיישינין וה"ל להיות מותר להחזיר אלא דחז"ל גזרו נדר שצריך חקירת חכם אטו נדר שא"צ חקירת חכם והוא עצמו יכול להפר דאז שפיר יוכל לקלקלה ולומר אילו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשה וז"ב. ואמנם הש"ס דילן לא פירש טעמא דר"א משום דס"ל דא"צ תנאי כפול אלא משום דא"א רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ואמנם בירושלמי אמרו אמר ר' אלעזר לא אסרו זה אלא מפני זה נדר שצריך ח"ח יחזיר שהחכם עוקר את הנדר מעקרו כו' וע' במפרש דפירש דהאי תלמודא לא פירש טעמא דר"א משום דא"א רוצה שתתבזה אשתו בב"ד אלא דטעמא משום עונש נדרים לכך בצריך ח"ח בדין היה שיחזיר דהחכם עוקר הנדר מעקרו והיה כלא היה ואין כאן עונש כלל כן פירש הרשב"א ע"ש ולפמ"ש א"צ לדחוקי כ"כ אלא דטעמא דר"א כמ"ש דהוא לא בעי תנאי כפול וא"כ לא חיישינין שמא תלך אצל חכם ויתיר לה הנדר דודאי לא תעשה כן לקלקל את עצמה שיהיה גט בטול ובניה ממזרים ותצא מזה ומזה וא"כ מדינא היה יכול להחזירה רק דגזרו אטו נדר שא"צ חקירת חכם והבעל עצמו יכול להפר וכמ"ש וזה שאמר שהחכם עוקר הנדר מעקרו וא"כ הוי הגט בטעות דהא הנדר לא היה נדר מעקרו כלל וזה ברור ולכאורה י"ל דר"א לטעמי' דלכאורה יש להבין מה קילקול יש שאומר אילו הייתי יודע שאני יכול להפר לא הייתי מגרשה דהתינח בנדרים שישמע דיוכל להפר ביום שמעו אבל מה יעשה אם תדור והוא לא ישמע דזה אין בידו להפר והרי כתב הרמב"ם בפירוש המשנה מי שגירש אשתו כו' מפני שהיא נודרת הרבה כו' ע"ש משמע דעיקר קפידתו הוא שהיא אשה נדרנית והוא לא חפץ באשה נדרנית וע"ש היטב וא"כ מה מועיל שיהיה מפיר לה ומה יעשה בנדרים שתידור והוא לא ישמע ואמנם א"ש דר' אליעזר לטעמי' דס"ל בנדרים פ"י דמפר אדם נדרי אשתו עד שלא שמעה (ב) והנה הירושלמי הקשה לפ"ד ב"ש דדוקא מצא בה ערות דבר ל"ל קרא דלא יוכל לשוב לקחתה הא בלא"ה ה"ל סוטה ותירץ הרשב"א דמיירי ביוצאת וראשה פרוע וכן משמע בירושלמי אין לי אלא שזינתה היוצאת וראשה פרוע כו' ת"ל ערות דבר ע"ש ולפ"ז אם נשאת לבעל שני והשני לא מצא בה שום דבר ערוה והיא מתנהגת כאחת מבנות ישראל הכשרות והשני מת או שנאה וגירשה יוכל בעלה הראשון לומר אילו הייתי יודע כי אשה כשרה היא לא הייתי מגרשה ולכן אשוב לקחתה אך אז ממ"נ דאם הגט שנתן לה הוא בטל והיא א"א א"כ נבעלה להשני באיסור והוי סוטה ואסורה לבעל ולבועל וז"ש אחרי אשר הטמאה ודרשינין לרבות סוטה שנסתרה והארכתי בפירוש התורה בזה לפ"ד ר' יוסי בן דורמסקית דבנתקדשה לשני ולא נבעלה מותרת לראשון אלא דלא קיי"ל כך ודו"ק (ג) והנה בש"ס איתא בד"א בשנדרה הוא אבל נדר הוא יחזיר ומעשה בצידן כו' והקשה הרשב"א לטעמא דמשום קילקולא גם בנדר הוא ניחוש שמא ישאל על נדרו ויקלקל אותה ויאמר אולי הייתי יודע כו' ולע"ד י"ל דהא כתבו התוס' בהא דנזיר ששתה יין לוקה הא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירותו ותירצו דלא חיישינין לזה דמסתמא יעמוד בדעתו כמו שלא נשאל עד עתה כן לא ישאל עוד ע"ש וא"כ הכא נמי אמאי ניחוש שמא תלך אצל חכם להתיר לה נדרה ולא נעמידנה על חזקתה שלא תחזור מדעתה ולא תשאל על נדרה ואמנם נראה דבאשה י"ל כשתנשא לאחר וגם הבעל יקפיד על נדרה וירצה לגרשה אז תהיה מוכרח לישאל על נדרה כדי שלא תשאר בלא בעל וז"ב אבל באיש שנדר לגרשה מה"ת ניחוש שמא ישאל על נדרו אלא מעמידין אותו על חזקתו שלא ישאל עוד ויעמוד בנדרו וז"ב לע"ד והנה עוד יש לי פלפול בענינים אלה והמה בכתובים אצלי וקשה לחפש ולמצוא

(חדר קא) בן שמונה אימתי נחשב לבן

קיימא

(א) הנה ביבמות פלוגתא דרבי ורבנן ע"ש דף פ' ופירש"י דלרבי לא מחזקינין לבן קיימא עד שיהא בן עשרים והתוס' כתבו דאין לפרש דלרבנן אינו יוצא מתורת נפל לעולם ור"א כרבי כו' ועוד דא"כ רבה תוספאה גם כרבי לא אתי דלא חשיב לרבי בר קיימא לומר דאשתהי אלא ע"י הוכחה יתירא דחי עשרים שנה אלא לרבי בשלשים יום חשיב בר קיימא כשאר ולדות כי גמרו סימנים ע"ש בתוס' והוא קושיא על פירש"י דפירש דלרבי לא מחזקינין לי' לבר קיימא עד שיהא בן עשרים שנה ור' אבהו כרבי ס"ל ע"ש ברש"י ע"ב ד"ה בר שבעה ולע"ד פירש"י מוכח בסוגיא לפמ"ש הבית שמואל סימן ד' ס"ק י"ח דהא דכתב א"ז רמ"א ז"ל אם לא ראו בה דבר מכוער היינו כי לא אמרינין אשתהי אלא כשיש לה חזקת כשרות ע"ש א"כ מה פריך התם לימא רבה תוספאה דאמר כרבי דילמא שפיר רבה תוספאה אליבא דרבנן אמר לשמעתי' והכא דהכשיר תיכף היינו משום דאוקי האשה בחזקת כשרות ובהא גם רבנן מודי והא דפליגי רבנן על רבי היינו התם דאין הספק כלל אם זנתה האשה או נקיה היא שנעמיד אותה על חזקת כשרות אלא הספק הוא על הולד אם הוא בן שבעה ואשתהי אשתהי והוא בר קיימא או הוא בן שמנה ונפל הוא אבל האשה היא בין כך ובין כך טהורה ונקיה ולא זנתה ולא שייך בזה. להעמיד האשה על חזקת כשרות דבין כך ובין כך טהורה היא ובזה שפיר ס"ל לרבנן דצריך להמתין עד עשרים שנה וע"כ כפירוש רש"י דלרבנן הוא לעולם בחזקת נפל ובא מהני ליה הוכחה יתירה דחי עשרים שנה ושפיר פריך על רבה תוספאה דלא מהני חזקת כשרות כיון דלרבנן הוא ודאי נפל (ובן שמנה) דלא ס"ל לרבנן כלל סברא דאישתהי אישתהי ומאי מהני חזקת כשרות כיון דאין כאן ספק כלל וז"ב לע"ד ולפ"ז לא קשה קושית התוס' על פירש"י דא"כ רבה דלא כמאן דגם לרבי בעי עכ"פ הוכחה יתירא דחי עשרים ולפמ"ש אתי שפיר דלרבי עכ"פ מהני חזקת כשרות של האשה דהא לדבי לאו בחזקת נפל ודאי הוא דהא מהני בי' הוכחה דחי עשרים שנה ודו"ק היטב ובאמת דיש להבין למ"ד בכתובות דף י"ג דאפילו מאן דמכשיר בה הוא פוסל בבתה דהיא אית לה חזקת כשרות אבל בתה לית לה חזקת כשרות וחזקה דידה לא מהני לבתה א"כ מה מהני חזקת כשרות דהאשה להכשיר הולד ובאמת אנן קיי"ל כמאן דאמר המכשיר בה מכשיר בבתה ויש לפלפל בזה ואכ"מ

(ב) והנה התוס' נדה דף ל"ח כתבו דלא קיי"ל כרבה תוספתא ע"ש בד"ה שיפורא והיינו לע"ד כמ"ש ביבמות דף פ' ע"ב ד"ה כיון דלא קיי"ל בבן שמנה כרשב"ג דבשהה שלשים יום הוי בן קיימא אפילו בן ח' ע"ש וא"כ לא קיי"ל נמי כרבה תוספאה דהא הא דרבה עביד עובדא כרבי דאמר משתהא היינו משום דאיכא רשב"ג דאמר משתהא וכיון דלא קיי"ל כרשב"ג בהא לא קיי"ל נמי כרבה תוספאה אבל הפוסקים פסקו כרבה תוספאה ואפשר משום דרשב"ג מיירי לענין הולד דליכא חזקת כשרות אבל כאן דאיכא חזקת כשרות דהא מיירי לענין האשה מוקמינין לה אחזקת כשרות כמ"ש הב"ש ודו"ק והנה י"ל לפ"ד התוס' דרבי ורשב"ג שניהם חיישי למיעוטא ולכך ס"ל דאמרינן אשתהי אף דזה לא שכיח ואנן דאזלינין בתר רובא לא אמרינין אשתהא אשתהא דזה לא שכיח וכתבתי במ"א ולכאורה י"ל דנגד חזקת כשרות של האשה י"ל דנעמיד' על חזקת ריקנית ונימא השתא היא נתעברה כמ"ש התוס' גבי בכור וגם בבבא קמא דף מ"א לענין פרה שנגחה ועכ"פ ספק הוי