בית א-ל א טו

התוס' חזרה וניערה ולא צריך לסברת ר"י שכתבו דמקלקול דאורייתא דיכול לקלקלו עוד יותר אין ללמוד שיוכל לקלקל קילקול דרבנן יותר אפילו בקילקול דרבנן כו' ע"ש דאין הכרח לזה כפי מה שכתבתי מהירושלמי אלא דר"י בתוס' לא ס"ל כהירושלמי בזה ולשיטתי' אזיל דבזבחים דף ג' ד"ה הכותב תירץ ר"י קושית הירושלמי באופן אחר ע"ש ואפשר דלכך הביאו תוס' הירושלמי וכונתם דלפי הירושלמי לא קשה קושית התוס' וא"צ לתירוץ ר"י דהש"ס שפיר מקשה למ"ד אוכל מטמא אוכל דכולי שקלא וטריא אליבי' אזיל כמ"ש הפ"י ודו"ק

(י) ועפ"ז א"ש דהירושלמי מהפך דברי ר' יוחנן לבר קפרא דהא לפי הירושלמי לא קשה קושית הש"ס רק אי אוכל מטמא אוכל כמו שכתבו התוס' בקושיתם דהא השקלא וטריא אזלי גם אליבא דמ"ד אוכל מטמא אוכל דמהירושלמי מוכח דלא כמו שהוכחתי ודברי רש"י ז"ל וא"כ רשב"ל בשם בר קפרא דהוכיחו התוס' בדף י"ט דס"ל אוכל מטמא אוכל וקשה לפ"ז קושית הש"ס התם פסול וטמא וצריך לתרץ הכא באה"ט דאורייתא ולד הטומאה דרבנן אבל ר' יוחנן דס"ל אין אוכל מטמא אוכל מה"ת לדידי' לא קשה קושית הש"ס כמו שהקשה ר"י מוקי שפיר מתניתין באה"ט דאורייתא וולד הטומאה דאוריית' ול"צ לדחוקי דמיירי באה"ט דאורייתא וולד הטומאה דרבנן כפירש"י בד"ה אמר רשב"ל לא תדחק לאוקמי הכי ודו"ק

(יא) והנה י"ל דזה תליא אי ר' יהושע ס"ל דתרומה תלויה ג"כ אסור לטמאה בידים רק גרמא בעלמא מותר כדמשני בש"ס א"כ מכ"ש דתרומה טמאה מדרבנן דמדאוריית' טהורה לגמרי ודאי אסור לטמאה בידים דהיינו לשרפה עם תרומה טמאה דאורייתא ותטמא מדאורייתא אי אוכל מטמא אוכל מדאורייתא ולכך פירש"י בד"ה מדברי ר"ח סגה"כ מטמינן נמי טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דמטמא לה אלא מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל כו' והיינו דהא בהאי לישנא דמדבריהם היינו מדברי ר"ח סגה"כ ולא מדברי ר' יהושע כדאמר רשב"ל משום בר קפרא והיינו דמדר' יהושע לא מצי למילף דהתם גרמא בעלמא הוא אבל בידים אסור ושפיר פירש"י דרק למ"ד אין אוכל מטמ' אוכל אזלא השקלא וטריא דהש"ס אבל אם תרומה תלויה לר' יהושע מותר לטמאה בידים משום דבלא"ה לאיבוד אזלא אם כן הוא הדין תרומה טמאה מדרבנן מותר לטמאה בידים דסוף סוף לאיבור אזלא ומה לי אם הולכת לאיבוד מחמת ספק תורה או מחמת טומאה ודאי דרבנן דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה יכול לשרפה עם טמאה וז"ב ולכך ר' יוסי דאמר לקמן דף כ' ע"ב דגם תלויה עם ומאה אסור לשרוף לא מצי לאוקמי מתניתין בולד הטומאה דרבנן דלדידי' כ"ע מודי דאסור לשרפה עם הטמאה ולכך מוקי לה בולד הטומאה דאורייתא ושפיר קאמר אינה היא המדה ודו"ק היטב

(יב) ולפ"ז אין צריך לומר כמ"ש התוס' ד"ה ולד הטומאה דרבנן דלפירש"י אינה היא המידה דרבי יוסי דלא מדמינין איסור דרבנן לטומאה דרבנן ע"ש אלא היינו טעמא דר' יוסי דא"א לאוקמי מתניתין בולד הטומאה דרבנן דבהא כ"ע מודי דאסור לטמאה מדאורייתא אלא ע"כ מיירי בולד הטומאה דאורייתא וא"כ אין ללמוד מזה דשורפין תרומה טהורה בשעה ששית דמדאורייתא מותרת עם תרומה טומאה מדאורייתא וזה ברור לעיל ולפ"ז י"ל דרש"י ז"ל אזיל לפי הס"ד דמדר' יהושע לא ילפינן דרק גרמא בעלמא מתיר ר' יהושע בתלויה ולא בידים וה"ה לתרומה טומאה מדרבנן ולכך פירש דרק אי אין אוכל מטמא אוכל אבל הירושלמי אזיל אליבא דמסקנא דגם בידים מתיר ר' יהושע לטמא בתלויה וטמאה כמ"ש רש"י דף ט"ו ע"ב ד"ה הכי קאמר ושפיר פירש דברי ר' עקיבא בטבול יום דבית הפרס דרבנן ודו"ק היטב

(יג) והנה בירושלמי כמי איתא מחלוקת בשש אבל בט"ז ד"ה שורפין והמפרשים עמדו בזה למה נקט בט"ז דבט"ז לא מצי למימר דביו"ט אין שורפין אבל הוי מצי למימר בשעה שביעית כמו בש"ס לדידן ע"ש ולכאורה למ"ש מהר"ל בן חביב דבע"פ מותר מדאורייתא חצי שיעור עד הלילה רק מדרבנן אסור דמחלב לא ילפינן דשאני קלב דלא היה לו שעת הכושר (וע' פמ"ג דהיינו לאחר פסח יהי' מותר ואם יטמאנה יאסר ח"ש מה"ת) ורק בפסח אסור ח"ש מדאורייתא מקרא דלא יאכל כמ"ש הרמב"ם ע"ש ברמב"ם ובכ"מ וא"כ י"ל דאף בשעה ז' עדיין מותר מדאורייתא לאכילה פחות פחות מכשיעור ורק מדרבנן אסור ולכך אין שורפין אותה עם הטמאה אבל בט"ז דאז אסור לאכול פחות מכשיעור מן התורה שפיר שורפין ואמנם זה לר"ש אבל לר' יהודא דאחר הפסח אסור מה"ת ל"ש זה וי"ל דהירושלמי ס"ל כר"ש ואין להאריך

נשלם בעזר"ה חלק ראשון

כבר כתבתי בפ"א אות י' ליישב קושית התוס' דלוקמי ב"ד דאסור מה"ת ע"ש דב"ז עומד לשרוף וכשרוף דמי ואין מקבל טומאה כלל ואמנם לפמ"ש דב"ז עדיין מותר לאכלו פחות מכשיעור מה"ת א"כ אינו עומד לישרף מה"ת ומקבל טומאה ולכך י"ל דהירושלמי נקט אבל בט"ז דאז אסור ח"ש ועומד לישרף ואינו מקבל טומאה ולכך שורפין ודו"ק

חלק

שני

(א) בש"ס דף כי א' והבשר טמא האי בשר דאתכשר במאי כו' ואלא דאתכשר בחיבת הקדש אימר דמהני לי' כו' תיפשוט דבעי ר"ל צריד של מנחות מונין בו ראשון ושני או לא כו' ע"ש והנה שם במנחות דף ק"כ אמרינן דמדאורייתא בעי ריש לקיש אבל מדרבנן פשיטא לי' דמונין ולפ"ז קשה מאי פריך דלמא הבשר טמא מדרבנן ומטמא אחרים מדרבנן ואמנם ניחא די"ל לר' יוסי בר אבין פריך דמשני כגון שהיתה פרה חסומה ובאה מחוץ לירושלם ופירש"י דה"ל ספק כלים של מקומות אחרים ע"ש והשתא פריך שפיר דאי מדרבנן מונין בו ראשון ושני ומדאורייתא אין מונין ה"ל ספקא דרבנן ואמאי הבשר טמא ומטמא וז"ב ושבתי וראיתי בתוס' חולין דף ל"ז דהקשו קושיא זו ותירצו דאליבא דרב יוסף פריך דס"ל דגם מדרבנן בעי ע"ש וע' ברמב"ם פרק יו"ד מה' טומאת אוכלין הלכה י"ז דכתב הכסף משנה דרב יוסף ס"ל דחיבת הקדש מדרבנן הוא ופסק הרמב"ם כוותי' דבתראה הוא ע"ש ולפמ"ש יש לומר דלכך פסק הרמב"ם כרב יוסף משום דסוגיא דשמעתא אזלא אליבי' דהא הש"ס פריך אליבא דרב יוסף וז"ב והנה הראב"ד השיג שם מש"ס דחולין דפריך אקרא דוהבשר אשר יגע ע"ש וכתב הכ"מ שפיר דהש"ס פריך אליבא דר"ל אבל לרב יוסף א"ש וסוגיא דשמעתין מסייע לי' ודו"ק וע' ברמב"ם פ"ח מה' איסורי מזבח ובמל"מ שם

(ב) והנה התוס' ד"ה התם פסול וטמא בתר דתירצו דלא דמי דמקלקול דאורייתא דיכול לקלקלו יותר אין ללמוד קלקול דרבנן כו' כתבו תדע דהא ר' יוסי דס"ל לקמן טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וה"ל ולד הטומאה דרבי חנינא דאורייתא לא יליף מיני' איסורא דרבנן שיהא מותר לעשותו שני דרבנן דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל לא הוי אלא שני דרבנן כששרפו עם טמאה ע"ש ותמה אא"ז מהרש"א דהא מר"ח סגה"כ ליכא למילף מידי דאימא שלישי דאורייתא יכול לעשותו שני דרבנן כו' ותירץ דכוונתם דה"ל לר' יוסי למילף מדר' עקיבא דמתיר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא הכי נמי מותר לעשות מאיסורא דרבנן שני דרבנן ע"ש ואמנם לקמן דף י"א ע"ב פירש"י דר' יוסי דס"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן ע"כ סבירא לי' דאוכל מטמא אוכל מדאורייתא ע"ש וא"כ איך ילמוד ר' יוסי מר"ע דשורפין תרומה טהורה האסורה מדרבנן בשעה ששית עם טמאה דהא לדידי' אוכל מטמא אוכל מה"ת ואיך יעשה מאיסור דרבנן טמא דאורייתא ואף דרש"י כתב שם דרק בקדשים ס"ל לר' יוסי כן ולא בתרומה מ"מ אינו מוכרח כמ"ש התוס' לעיל דף י"ד ע"א ד"ה אבל דאוקמינין קרא בדדמי טפי היינו בחולין וא"כ אין ראית התוס' מוכרחת לפי פירוש א"ז מהרש"א ז"ל והנה המהרש"א הקשה דלפ"ז ה"ל לאוקמי פלוגתא דר"מ ור' יוסי דמיירי שנטמא באוכל ור"מ לטעמיה אין טומאה עושה כיוצא בו וה"ל ולד הטומאה דרבנן ויליף מיני' לתרומה טהורה בשעה ששית דרבנן ור' יוסי לטעמי' דס"ל אוכל מטמא אוכל וה"ל ולד טומאה דאורייתא ולא ילפינן מיני' לדרבנן ותירץ דניחא לומר דר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה כיון דר"ע איירי בה אף דר' יוסי לא ס"ל כן ע"ש ולפ"ז גם בזה דר' יוסי בשיטת ר"ע אמרה דס"ל אין אוכל מטמא אוכל וז"ב ואמנם בתירוץ מהרש"א צריך לומר דר' יוסי דאמר אינה היא המדה היינו דר"ע לא ס"ל כן דשורפין תרומה טהורה בשעה ששית אבל באמת ר' יוסי לדינא מודה דמעדותו של ר"ע נשמע דשורפין טהורה עם טמאה בששית דודאי ר"ע העיד עדות נאמנה וכן מיושב בזה מה שהקשיתי דכונת התוס' דה"ל לר' יוסי לומר דלר"ע שורפין טהורה עם טמאה ודו"ק ובזה א"ש מה שהקשה הפני יהושע דמאי אולמי' האי דר' יוסי לקמן דאיירי בטומאת משקין מברייתא דמיירי הש"ס בסמוך דאמר אין הנידון דומה לראיה כו' זה פסול וזה טמא כו' ולפמ"ש א"ש דעל הברייתא י"ל דר' יוסי לא מצי למילף מר"ע דהא ר' יוסי ס"ל אוכל מטמא אוכל וכמ"ש אבל מהא דר' ירמיה הוכיחו התוס' שפיר סברתם דא"א לומר דר' יוסי לטעמיה דס"ל אוכל מטמא אוכל דא"כ קשה קושית מהרש"א דה"ל לר' ירמיה לאוקמי מחלוקת ר"מ ור' יוסי שנגע הבשר באוכל ואזלו לטעמיהו כו' אלא ע"כ דר' יוסי בשיטת ר"ע רבי' אמרה ושפיר הקשו וז"ב וא"ש מוי מה שפירש"י בד"ה מדבריהם מדברי ר"ח סגה"כ דמטמא לי' מדרבנן אוכל את אוכל