בית א-ל א קנח

הגאון שב שמעתתא ודפח"ח ואמנם קשה לי מאי קאמר שם אהא בעיא דתוך הזמן למאי הלכתא אי לנדרים לא כלפני הזמן ולא כלאחר זמן דמי והאי י"ל דהבעיא הוא אם הביא שתי שערות תוך הזמן אי הוי כמו לאחר זמן ואף דאינו יודע להפלות נדרו קיים והא דתוך הזמן נדריו נבדקין היינו כשלא הביא שתי שערות אבל הביא שתי שערות למ"ד תוך זמן כלאחר זמן הוי גדול אפילו אינו יודע לשם מי נדר כמו כלאחר זמן ואמנם לשיטת הרמב"ם א"ש דא"כ מאי כלאחר זמן הא לאחר זמן לא בעי שתי שערות לשיטת הרמב"ם אבל לדעת הסוברים דגם לאחר זמן בעי שתי שערות קשה ולפמ"ש השב שמעתא גם לשיטת הרמב"ם קשה דהא שפיר י"ל דהיינו הבעיא אי תוך זמן כלפני זמן וא"כ לא תלוי הגדלות בשערות אלא בשנים וא"כ אם הביא ב' שערות תוך זמן נדריו נבדקין אבל אם תוך זמן כאחר זמן א"כ הגדלות תלוי בשערות ואם הביא שתי שערות תוך זמן מהני אף דא"י להפלות כמו לאחר זמן ועכצ"ל דלא כמ"ש השב שמעתתא וא"כ אכתי קשה על הרמב"ם מש"ס הנ"ל והנה עוד יש לפלפל בזה ואי"ה עוד חזון למועד דברי אוהבך מנוער

(ב) והנה כבר השבתי לאשר שאלוני על דברי הרמב"ם דכתב דאחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום, א' אע"פ שאמרו אין אנו יודעין למי נדרו נדריהן קיימים ואף שלא הביאו עדיין שתי שערות והקשו מפרק יוצא דופן נדה דף מ"ו עיין לעיל מ"ש בזה. והנה במסכת נזיר דף למ"ד במעשה דרבי חנינא שהדירו אבי' בנזיר והביאו לפני רבן גמליאל לבדקו לידע אם הביא שתי שערות או לא ר' יוסי ב"ר יהודא אמר לידע אם הגיע לעונת נדרים אם לא ואמר לו רבי אל תצטער לבדקנו אם קטן אני אהיה בשביל אבא ואם גדול אני אהיה בשביל עצמי כו' והנה לתנא קמא מיירי שהיה כבר יתר מבן י"ג שנים ויום א' כמו שכתבו התוס' ד"ה והביאו דפחות מבן י"ג שנה מה מהני שערות הא שומא נינהו וא"כ למה בדקוהו הא לדעת רבינו אם הבן יותר מבן י"ג שנה ויום א' אפי' אינו יודע למי נדר ואפילו לא הביא שתי שערות נדרו קיים וא"כ שוב אין אביו יכול להדירו דהא טעמא דרבי דס"ל עד דמייתי ב' שערות משום דס"ל דאז הוי גדול לענין נדרים וכיון דמדאורייתא נדרו נדר ומדאורייתא נפיק מרשות אביו תו ל"מ חיילי עלי' נדרו דאביו כפירש"י וכיון דלדברי רבינו אפילו בלא הביאו שערות נדרו נדר תו לא חייל עלי' נדר אביו ואמנם י"ל דזה תלוי בזה דאם מופלא סמוך לאיש דאורייתא גם אם הגיע לשנת י"ג ויום א' אף שלא הביא ב' שערות הוי נדרו נדר וכמו שנרא' מדברי רבינו שכתב וזו היא עונת נדרים כו' ודבר זה מד"ת כו' אבל למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן בעינין מן התורה שיהיה גדול לכל דבר דהיינו בן י"ג שנה ויום א' ויביאו שתי שערות ולפ"ז א"ש די"ל דת"ק דס"ל מופלא סמוך לאיש דרבנן דאל"כ כיון דהוא היה כבר בן י"ג שנה למה צריך לבדקו הא כבר הוא ברשות עצמו וכיון דס"ל מופלא סמוך לאיש דרבנן צריך י"ג שנים וגם שני שערות אבל הרמב"ם דפסק מופלא סמוך לאיש דאורייתא ס"ל דבן י"ג שנה אף שלא הביא סימנים נדריו קיימים וא"ש ודו"ק ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה המל"מ מהא דפרק יוצא דופן דשם מתני' רבי הוא כדתני בברייתא אלו דברי רבי ע"ש ורבי הא ס"ל מופלא סמוך לאיש דרבנן ואתי שפיר אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא והיינו לרבי וז"ב ובזה א"ש דפליג ר' יוסי בר יהודא ואמר דבדקוהו לידע אם הגיע לעונת נדרים דס"ל מופלא סמוך לאיש דאורייתא וא"כ א"א לומר דבדקוהו לידע אם הביא שתי שערות דהא אפילו לא הביא שני שערות כיון דהיה בן י"ג שנה ויום א' נדרו קיים ודו"ק היטב ויש עוד לפלפל בסוגיא זו אלא לפי שהיא עמוקה ולא ירדתי עדיין לעומק' ע"כ קצרתי

(השמטה) עיין בפ"ח מה' נדרים הי"ד דכתב הרמב"ם המדיר את חבירו כו' שתבא ותטול לבניך כור חטים כו' ה"ז יכול להתיר נדרו בלא שאלת חכם כיצד יאמר לו כלום נתכוונת אלא לכבדני כו' והנה בש"ס מסקינין דפליג רבנן על ראב"י וקיי"ל כראב"י וא"כ לא היה צריך הרמב"ם טעמא דכלום נתכוונת אלא לכבודי כו' דבלא"ה הוי נדרי זירוזין לראב"י ומתני' אתי כרבנן וצ"ל דרבינו סבר דלא הדרינין מהני טעמא דלאו כלבא אנא ולאו מלכא אנא והיכא דשייכי הני טעמי מודה ראב"י ומתני' אתיא אפי' לראב"י וע' בר"ן שם שביאר היטב וז"ב והנה קשיא לי מאי הוכיח הש"ס מהני תרי משניות דפליגי רבנן על ראב"י הא בטעמי דראב"י מודה כמ"ש הכ"מ בפ"ד דין א' והוא מהירושלמי א"כ י"ל דלכך צריך להני טעמי דכלום אמרת אלא לכבדני או לטעמא דהתקבלתי היכא דמעמיד דבריו ואומר דלשם נדר גמור נתכוון ובזה צריך לטעם דכלום אמרת אלא לכבודי ולכאורה היה נראה דמטעם זה השמיט הרמב"ם האי דירושלמי אף דדרכו ז"ל לנטות אחרי הירושלמי משום דקשיא לי' מאי פשיט הש"ס מהאי מתני' דפליגי רבנן על ראב"י ומזה הוכיח דהש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי בזה ולכך השמיטו וז"ב ובזה י"ל דלא ניחא לרבינו לאוקמי הני תרי מתניתין כרבנן ודלא כראב"י דהלכתא כותי' לכך ס"ל לרבינו דראב"י מודה בהו משום דלאו כלבא אנא ולאו מלכא אנא ואתיא שפיר מתני' כראב"י וז"ב והנה מצאתי קושיא זו בספר נדרי זירוזין להגאון מהרש"ק ז"ל ע"ש והנה י"ל לפמ"ש הרא"ש דהא דבעי הש"ס אי פליגי רבנן אף דמשנת ראב"י קב ונקי מ"מ י"ל דמסתבר טעמיהו דרבנן ע"ש ואם נימא דפלוגתיהו באינו מעמיד אבל במעמיד מודה ראב"י ע"כ צ"ל דהא דאמר ראב"י דהוא נדרי זירוזין היינו מספק דאי הוי ודאי נדרי זידוזין אף במעמיד דבריו לא הוי נדר דהא ברור לנו כי לזרז נתכוון ואנן סהדי דלזרוזי היתה כוונתו ועכצ"ל דהוא ספק ואף דספק נדרים להחמיר י"ל דראב"י ס"ל ספק נדרים להקל דלא מעייל אינש נפשי' לספק וכמו דאמרי' בדף י"ט אליבא דר"א ואליבא דר' יהודא ע"ש וא"כ לדידן דקיי"ל סתם נדרים להחמיר שפיר מסתבר טעמיהן דרבנן וזה בעית הש"ס אי פליגי רבנן עלי' דראב"י ואת"ל פליגי אי הלכת' כוותי' או כרבנן דמסתבר טעמייהו ואמנם אי נימא דגם במעמיד סיל לראב"י דמותר א"כ ע"כ דסבירא לי' דודאי גמור הוא דכוין רק לזרוזי ולכך אף אם אומר אח"כ דלהדירו נתכוין אינו נאמן ולאו טעמא דראב"י משום דס"ל ספק נדרים להקל אלא דזה הוי נדר זירוזין וא"כ אפילו נימא דפליגי רבנן עלי' מ"מ משנת ראב"י קב ונקי ולפ"ז פשיט הש"ס מהני משניות דאין לומר דמיירי במעמיד ובמעמיד אף ראב"י מודה א"כ ע"כ טעמא דראב"י משום דס"ל ספק נדרים להקל וא"כ ודאי לא קיי"ל כוותי' דאנן קיי"ל ספק נדרים להחמיר וז"ב וממ"נ נפשטה הבעיא ודו"ק והנה למסקנ' דפליגי רבנן עלי' והלכה כמותו עכצ"ל דבמעמיד פליגי דאי באינו מעמיד פליגי וטעמא דראב"י משום דספק נדרים להקל א"כ איך פסק רב הונא כותי' דהא אנן קיי"ל ספק נדרים להחמיר ועכצ"ל דבמעמיד פליגי וטעמא דראב"י דודאי לזרוזי נתכוון ורבנן ס"ל דספק הוא ולהחמיר והלכה כראב"י דמשנתו קב ונקי וז"ב וא"ש דהשמיט הרמב"ם האי דירושלמי דמש"ס דידן למסקנא מוכח דבמעמיד פליגי ודו"ק (ע"כ

השמטה

) (חדר צא) בדין קרבנות

נזיר

(א) הרמב"ם פ"ח מה' נזירות הלכה ב' כתב ושוחט השלמים בראשונה וצווחו עליו כל המבארים דאמאי פסק דלא כמאן וע' בכ"מ ובלח"מ ובתוי"ט ובמל"מ כתבו דהרמב"ם פירש דמתני' הכי קאמר מביא שלש בהמות וזה סדרן חטאת תחלה ואח"כ עולה ואח"כ שלמים וכשישחוט את השלמים מגלח כלומר אחר ששחט כולם כו' ע"ש ובזה א"ש מה דהקשה בשיטה מקובצת אמאי בתגלחת טהרה פרט התנא מנין הקרבנות בשמם ולא כתגלחת הטומאה ולפמ"ש המל"מ א"ש להורות דשוחטן כסדר החטאת תחלה לכ"ע וז"ב. והנה בש"ס דף כ"ח משני הא דאר"ע אפילו נשחט עליה א' מכל הבהמות א"י להפר משום הפסד קדשים ופריך ר' זירא ואמאי לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכיל' ומשני הב"ע כגון ששחט חטאת ברישא משמע דלכתחלה לא ישחט חטאת ברישא ולפמ"ש התוי"ט והמל"מ לכ"ע שחיטת חטאת ברישא וצ"ע והנה המל"מ הקשה אמאי לא פריך בפרק כל התדיר דף צ' מר' יהודה דמתני' כמו דפריך מר' אליעזר ע"ש ועיין בירושלמי דמתחלה למד מסברא את האיל יעשה דיקריבו תחלה ודחה זה ומסיק אלא דאם גילח על אחת מהן יצא ור' מנא הקשה הא דתנן החטאת קודם לעולה בכל מקום מני ר' אליעזר הוא ומשני דברי הכל הוא כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות וע"ש במפרש פני משה מה שכתב בזה ולע"ד נראה דרבי מנא היה סבור דלרבי יהודא שוחט השלמים תחלה וכמו שהבינו התוס' ולכך אמר הא דתנן החטאת קודמות בכל מקום ר' אלעזר היא ולא כרבי יהודא ומשני דד"ה הוא והיינו דאפילו לר' יהודא שוחט החטאת תחלה וכמו שפירש הרמב"ם ועיין בנזיר דף כ"ח דפירש"י דאם רצה לשחוט איזה מהן בתחלה שוחט ואמנם מה דסיים שם בש"ס וכדתנן דאם גילח על אחת משלשתן יצא לא א"ש אך לפי הירושלמי א"ש דאמר הב"ע דשחט חטאת ברישא וקשה הא כתיב ואת האיל יעשה דמשמע דהאיל קדים וכדאמר בירושלמי ולכך אמר שאם גילח על אחת משלשתן יצא ור"ל דקרא דאת האיל להכי הוא דאתי דאם גילח על אחת משלשתן יצא וכדמסיק שם בירושלמי ודו"ק ואגב אודיעך דהא דכתב שם הרמב"ם ומבשל השלמים או שולקן ופירש הכ"מ דאינו מבשל יפה והוא פירש"י אבל התוס'