בית א-ל א קנז

הריני נזיר אני אמר רק פעם אחת הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב בחרות כמספר כל זית וזית שאכל ומשני איידי כו' אבל הדוב"ם דכתב הריני נזיר אם אוכל ככר זו שפיר כתב ולא קשה לדידי' קושית הנוסחא בש"ס ודו"ק היטב ובחידושי לנדרים פלפלתי בדברי הר"ן הנ"ל וכאן לא באתי כי אם לבאר דברי הרמב"ם ע"כ קצרתי ודו"ק

(חדר פט) בדין נזיר שמשון אם איתא בשאלה (א) הנה לעיל כתבתי דהרמב"ם לא ביאר בשום מקום אם נזירות שמשון אמרינין בי' ג"כ ספק נזירות להקל ובש"ס נדרים דף י"ט אמר אי תניא דאף בנזירות שמשון כן תניא הנה ראיתי לקמן פרק רביעי הלכה ו' דהכ"מ והלח"מ הוכיחו מדברי רבינו דפסק שם בעיא דרבא בתרייתא לחומרא וכתב מארן הכ"מ ז"ל דאף דספק נזירות להקל היינו בנזירות דאיתא בשאלה אבל בנזירות שמשון דליתא בשאלה לא אמרינין והלח"מ כתב בטוב טעם יותר דבנזירות שמשון דלא חמור ספקו מודאו לא אמרינין ספק נזירות להקל ע"ש שביאר זה היטב ואני תמה על הכ"מ דנדחק בחילוק זה דלא מצינו בש"ס והא בפשיטות א"ש דהא ביאר הכ"מ דהרמב"ם מפרש הבעיא אי חלה הנזירות תיכף ושוב אין לה הפסק עד תום ל' יום ומגלח ומביא קרבנותיו ואח"כ מתחיל נזירות שמשון או דיהיה נזיר כ' יום ואחר כ' יום יתחיל נזירות שמשון ושוב א"א לו לגלח וא"כ עכ"פ צריך לנהוג תיכף נזירות כ' יום ואז בכלות העשרים יום יהיה הספק אם ימשוך עוד נזירותו עשרה ימים כדי שישלמו ימי נזירותו ל' יום ויגלח ויביא קרבנותיו או דאחר כ' יום תיכף יתחיל נזירות שמשון ושוב א"א לגלח לעולם וא"כ כיון דכבר נחית לנזירות במה לסלוקי מינה כדאמר ר' יוחנן בנזיר דף ז' וא"כ ליכא למפשט מינה דהרמב"ם פסק בכל נזירות שמשון לחומרא דהא בכל נזירות הדין כן דכיון דנחית לנזירות נחית דבנה לסלוקי מינה ולפ"ז שפיר כתבתי דהרמב"ם לא ביאר דעתו בזה כלל ובעיקר הדבר מ"ש הכ"מ דנזירות שמשון כיון דלית לי' שאלה לא הוי ספק נזירות לקולא ואמנם כבר כתבתי דחילוק זה ליתא בשום מקום בש"ס ומה טעם יש בו ואמנם מצאתי נועם לדברי מארן הכ"מ ז"ל דהא דאמרינין לא מחית אינש נפשי' לספקא כתב הרא"ש דכך היה דעתו דרק אם יבורר הדבר שיהיה בכרי מאה כור יהיה נזיר אבל אם לא יבורר הדבר לא יהיה נזיר כלל ולפ"ז י"ל הא ב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות משום דנזירות טעות הוי בנזירות כדאמרינין בריש פ"ב ועיין נדרים דף ע"ח וה"ה כאן בנזירות שמשון כיון דלא מהני לי' שאלה על כרחך משום דגם בטעות הוי נזירות ולכך לא מהני בי' שאלה דהשאלה משוי לי' לנדר נדר טעות כמ"ש הר"ן בנדרים וא"כ לא שייך מה שכתב הרא"ש דדעתו היה רק אם יבורר הדבר יהיה נזיר ולספקא לא מחית נפשי' דהא אפילו הוי בטעות הוי. נדר וזה כוונת מארן הכ"מ ז"ל וגם מה שכתבתי לעיל מטעם דכיון דנחית לנזירות נחית ג"כ הוא נכון דשני טעמים הן כמבואר למעמיק בענינים אלה ודו"ק ובדברי הלח"מ יש לי לפלפל ואמנם לא אאריך כעת והנה ראיתי בשער המלך בהלכות עכו"ם שתמה על מה שכתב המשנה למלך הבאתיו לעיל אחר שכתב דאצטריכו להאי טעמא למ"ד הקפת כל הראש לאו שמי' הקפה דמ"מ מדרבנן אסור דאף דאין איסורו רק מדרבנן מ"מ לא מצי עבר אדרבנן מן הספק ואולי נאמר דכל דרבנן במקום דליכא תקנתא לא גזור ע"ש דאשתמיט מיני' סוגיא דשני נזירים דפריך ודילמא לאו טמאין נינהו וקעביד הקפה ומשני הקפת כל הראש לאו שמי' הקפה והא עכ"פ מדרבנן אסור אלא ע"כ צריך לומר דמשום תיקוני גברא לא גזור ע"ט ולע"ד אין ראיה משם דשם הוי ספק דרבנן ולכך שרי דהא אם באמת נטמאו חייבין להקיף אבל כאן מי הכריחו להזיר באופן שיהיה ספק ויצטרך לעבור ספק איסור דרבנן ובודאי אין מתירין לו לעבור ספק איסור דרבנן כיון דהוא גרם והזיר באופן זה משא"כ התם בשני נזירים שאירע להן מקרה ונזרק טומאה ביניהן ובזה גם מה שהקשה דהא חולין בעזרה לאו דאורייתא ג"כ לא קשה דמ"מ לעשות ספק דרבנן לכתחלה אסור ואמנם לפמ"ש התוס' דהא יכול להתנות ולומר אם אני נזיר יהי' חובה ואם לאו יהי' נדבה ותירצו דאם יטמא קודם התנאי מה יעשה דאשם אינו בא בנדבה ע"ש ובזה שוב לא הוי לכתחלה דבשע' שנזר אכתי יש תקנה ואין להאריך והנה קשיא לי שם בשני נזירים אף דהוי ספק דרבנן מ"מ האחד ודאי (טמא) (טהור) והוי איקבע איסורא וצ"ל דדמי לשני שבילין ואין להאריך

(חדר צ) אם גם בעכו"ם שייך דין מופלא סמוך

לאיש

(א) דבר זה נסתפק המל"מ כיון דקיי"ל דנודרין בישראל אם בהם שייך דין דמופלא סמוך לאיש וכתב לעיין בפרק בתרא דנזיר דף ס"ב והרב המגיה כתב ע' במ"ש הרב המחבר פרק יו"ד מהלכות מלכים ובספר דרשותיו עכ"ל והנה שם איתא למ"ד עכו"ם נערכין אבל לא מעריכין האי כי יפליא לאתויי כותי דאינו יודע למי נודרין ואפילו גדול והיינו למעוטי כמו שכתוב תוס' שם אבל מופלא סמוך לאיש אפשר דאית להו דהא איש אתי לרבות כותים דנודרים נדרים ונדבות כישראל ועיי"ש והנה שם אמרינין כי יפליא דגבי נזירות למה לי לאתויי ידים שאינן מוכיחות כו' ולדעת רש"י וריב"ם בתוס' הוי לרבות ולדעת ר"ת הוי למעט והרמב"ם דפסק דידים שאינן מוכיחות לא הוי ידים ע"כ דפירש כר"ת דאי כרש"י וריב"א הא אתי לרבות ואין לומר דס"ל כמסקנא דכי יפליא להיתר נדרים אתיא וכר' אלעזר דאמר יש להם על מה שיסמוכו זה אינו דהא כתב בפרק ששי דהלכות שבועות דהיתר נדרים ושבועות הוא מדברי קבלה ואין לו קרא עיי"ש ושבתי וראיתי דלהרמב"ם דפסק בפרק י"א מהלכות נדרים דמופלא סמוך לאיש דאורייתא א"כ כי יפליא אתי למופלא סמוך לאיש כדאיתא שם בנזיר דף ס"ב. הן אמת דהראב"ד פרק ב' מהלכות נזירות הלכה י"ג השיג על הרמב"ם דכתב קטן שהגיע לעונת נדרים ונדר בנזיר הרי זה מביא קרבנותיו וכתב הראב"ד אמר אברהם למ"ד מופלא סמוך לאיש דרבנן איך מביא חטאת שהוא חולין בעזרה ואפשר דהלכתא כמ"ד דאורייתא דהלכה כר' יוחנן ורשב"ל לגבי רב כהנא ע"ש ומארן הכ"מ תמה על הראב"ד דכתב כן בדרך אפשר דפשיטא דהלכה כר' יוחנן ורשב"ל לגבי רב כהנא ע"ש ולא ידעתי מה פשיטא למארן הכ"מ כל כך דהא בנזיר דף כ"ח פליגי רבי ור' יוסי בר' חנינא דרבי סבר עד מתי מדיר איש בנו בנזיר עד שיביא שתי שערות ור' יוסי בר חנינא סבר עד שיגיע לעונת נדרים וע"ש דלכולהו אוקמתא ס"ל לרבי מופלא סמוך לאיש דרבנן וע"ש בתוס' ד"ה ואע"ג דהגיע ולחד אוקמתא גם ר' יוסי בר' חנינא ס"ל הכי ע"ש והנה הרמב"ם דפסק כרבי דעד שיביא שתי שערות איך פסק דמופלא סמוך לאיש דאורייתא ומצאתי בלח"מ שעמד בזה והניח בצ"ע ונדחק ליישב דעת הרמב"ם ועכ"פ אין תימה על הראב"ד דנסתפק בזה ועדיין צריך לי עיון והנה הרמב"ם בפ"א מהלכות נדרים הלכה א' כתב קטן בן י"ב שנים ויום אחד וקטנה בת י"א שנים ויום א' שנשבעו או נדרו בין נדרי איסר בין נדרי הקדש בודקין אותן אם יודעין לשם מי נדרו ולשם מי הקדישו נדריהן קיימין והקדשן הקדש כו' קודם הזמן הזה אע"פ שאמרו יודעין אנו כו' אחר הזמן הזה שנמצא הבן בן י"ג שנה ויום אחד והבת בת י"ב שנה ויום אחד אע"פ שאמרו אין אנו יודעין כו' נדריהן קיימין והקדשן הקדש אע"פ שלא הביאו שתי שערות וזו היא עונת נדרים האמורה בכל מקום הואיל והגיעו לשני הגדולים נדריהן קיימין אע"פ שלא הביאו סימנין ועדיין לא נעשו גדולים לכל דבר ודבר זה מדברי תורה שהמופלא הסמוך לאיש הקדשו ונדרו נדר ע"ש וכתב המשנה למלך עיין בפרק יוצא דופן דף מ"ו אההוא דתוך זמן אי כלפני זמן דמוכח בהדיא דכל שלא הביא שתי שערות קטן הוא ונדרי' נבדקין ע"ש והיינו מהא דדייק שם אסיפא דאחר הזמן הזה אע"פ שאמרו אין אנו יודעין כו' נדריהן קיימין אי דלא הביא שתי שערות קטן הוא ופירש"י ואמאי נדרו נדר הא לאו בחזקת גדול הוא כל זמן שלא הביא שתי שערות ומופלא סמוך לאיש נמי לא הוי דהא אינו יודע לשם מי נדר ומהיכא תיתי דנדרו נדר ע"ש והיא תמיה חזקה על רבינו הרמב"ם דכתב דלאחר הזמן אע"פ שלא הביאו שתי שערות נדריהן נדר ומשם מוכח בההיא דלא כן הוא דפרי בפשיטות אי דלא הביא שתי שערות קטן הוא וראיתי להגאון בעל קצות החשן בספרו שב שמעתא שמעתא ה' פרק י"ב שכתב דזה תלוי אם תוך הזמן כלאחר הזמן א"כ ס"ל דאין הגדלות תלוי בשנים אלא בשערות דהא אפילו הביא שתי שערות תוך זמנו נמי גדול הוא וא"כ מופלא הסמוך לאיש כמי סמוך לשערות ומשום דודאי יביא שערות בזמנו א"כ ע"כ ס"ל דאיש דנדרים בשערות תליא מילתא א"ב אפילו הגיע לשנים אם לא הביא שערות קטן הוא. אבל לדידן דקיי"ל תוך זמן כלפני זמן שפיר מצינן למימר דאיש דנדרים בשנים תליא מילתא וכשהגיע לשנים אף שלא הביא שתי שערות איש מקרי וזה דעת הרמב"ם ז"ל ואין קושיא מהא דפריך הש"ס אי דלא הביא שתי שערות קטן הוי וא"ש דהא הש"ס מקשה שם למ"ד תוך זמן כלאחר זמן ולדידי' שפיר תלוי בשערות לבדנה אבל אנן בדידן שפיר סבירא לן דלא בעי שערות עכ"ד