בית א-ל א קנו

בשאלה שנזירות שמשון היתה לעולם דאטו נזיר עולם ליתא בשאלה וכבר הקשה כן הכ"מ ז"ל. וע' בשו"ת מהרי"ט חיא סימן ד' באשה שנדרה בנזירות שמשון אם יכול הבעל להפר לה והביא ראיה דיכול להפר לה מהא דגיטין דף ל"ה פרק השולח דאמר רב הונא נשאת אין מדירין אותה דמפר לה בעל ואמאי ידירה בנזירות שמשון דלא מצי להפר וע"כ דמצי מפר ע"ש והמל"מ כתב דלא ידע מאי הוכחה היא זו דשם אפשר דאין היתומים רוצים שתאסור עצמה ביין ובשכר אלא בדבר אחר ע"ש ולכאורה י"ל כיון דנזיר שמשון ליתא בשאלה אם כן לפמ"ש מהרי"ט הא דמהני תנאי בנזירות דהא א"א לקיים ע"י שליח וכתב מהרי"ט דתנאי לא גרע מפתח דמהני ע"ש ולפ"ז בנזיר שמשון דלא מהני שאלה גם תנאי לא מהני גם לפמ"ש התוס' דלכך מהני תנאי משום דיכול לשלוח קרבנותיו ע"י שליח לפ"ז בנזיר שמשון דליכא קרבן לא מהני תנאי וא"כ א"ש דלא מצי להדירה בנזיר שמשון אם נהנית מכתובתה דא"כ גם אם לא נהנית תיאסר דתנאי בטל ומעשה קיים וזה אין אנו רוצים ואמנם דבר זה צ"ע מהא דתניא אף בנזיר שמשון כן וצ"ע ודו"ק. והנה ראיתי בשו"ת מהרי"ט דנסתפק באשה שנדרה נזירות שמשון אם תלך לבית אביה אם יכול הבעל להפר מיד בטרם שהלכה ע"ש ולא יכולתי לרדת אל עומק הענין מפני טרדתי והוכרחתי להפסיק באמצע התשובה ועוד חזון למועד ידידך דוש"ה

(חדר פח) בדין מי שאמר הריני נזיר מלא

הקופה

(א) הנה הגאון בעל משנה למלך העמיק הרחיב ותרבה להשיב על התוס' שכתבו בשם ר"י דטעמא דספקו לא מצי מגלח דלא מצי למעבד הקפה מספק דמספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה דהא עבר על לאו דלא תקיפו הילכך הוי ספקו חמור מודאי ותמה המשנה למלך דמה בכך דלא מצי למעבד הקפה דבשלמא אי אמרינין דלא מצי לגלח כלל ניחא דמקרי ספקו חמור מודאי דאלו ודאי משלים ימי נדרו ומביא קרבנותיו ומגלח ואילו ספקו לא מצי לגלח כיון דא"י להביא קרבנותיו מספק משום דהוי ספק חולין בעזרה אבל אליבא דר"י דיכול לגלח לפי שיכול להביא עולה ושלמים מספק בנדבה ויוכל לגלח עליהם דקיי"ל אם גילח על אחר משלשתן יצא כי לא, עביד הקפה מאי הוי וכי משום דלא מצי עביד הקפה הוי ספקו חמור מודאי וכ"ת דטעמא הוא משום דכיון דלא מצי עביד הקפה א"כ לא קיים מצות תגלחת דהא קיי"ל אם שייר שתי שערות לא עשה כלום וכיון דלא קיים מצות תגלחת לא הותר ביין ומ"ה הוי ספקו חמור מודאי שהרי אינו יכול לשתות וליטמא לעולם הא ליתא שהרי פסק הרמב"ם בפ"ח דין ה' דאין תגלחת מעכבת וכשנזרק עליו א' ממיני דמים הותר לשתות יין כו' והאריך בחריפותו ע"ש במל"מ והנה התוס' ד"ה ולחזיי' כתבו דהא דספקו חמור מודאי דאם היה ודאי נזיר כמלוא החרדל מגלח כל ל' יום ומביא קרבן אבל עתה דיש ספק שמא מלוא קישואין או מלוא בצ' משגילח פעם אחת תו לא חל עד שיביא קרבן וקרבן אינו יכול להביא מספק חולין בעזרה עכ"ל התוס' וצריך להבין מאי חומרא יש בספק זה דהא אפילו ודאי מלוא חרדל קאמר והוא מגלח כל ל' יום מ"מ אינו יכול לשתות יין או לטמא למתים אפילו ביום תגלחתו ואם שתה יין או נטמא למת אפילו ביום תגלחתו לוקה כמ"ש הרמב"ם בהלכה זו וא"כ מה הפסיד במה שלא יגלח ומדברי המל"מ שכתב וכ"ת דטעמא דמילתא דכיון דלא מצי עביד הקפה לא קיים מצות תגלחת וכיון דלא קיים מצות תגלחת לא הותר ביין כו' משמע דעיקר חומר הוא שיהא אסור ביין ובטומאה וכן בדין דאין לומר דהחומר הוא דיהיה אסור לגלח לעולם מחמת נזירות זה אינו חומר כל כך דהא אם מניח שער כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו לוקה כמ"ש רבינו פרק ה' הלכה י"א הן אמת שדעת התוס' דמ"מ עשה איכא דגדל פרע שער ראשו אבל דעת הרמב"ם אינו כן וצריך לומר דאעפ"כ צער הוא לו דאינו מגלח מעיקרו וצ"ע דזה יקרא חומר בספקו שוב ראיתי דכן הוא דהא אמרינין נזיר עולם נמי חמור ספקו מודאי דאילו ודאי הכביד ראשו מקל בתער ומביא ג' בהמות והא נזיר עולם אסור ביין ובטומאה ומה יתרון לו בודאי מבספק רק דמקל בתער מוכח דזה החומר בספק ובודאי דאסור לגלח כלל ובאמת לא הבינותי הא דסיים בש"ס ומביא ג' בהמות לאיזה צורך הוא ובשלמא למ"ד הקפת כל הראש לאו שמי' הקפה א"ש דהיה צריך להביא הא דמביא ג' בהמות דמחמת זה חמור הספק דא"י להביא קרבן מספק וממילא אינו יכול לגלח משום ספק נזירו' אבל למ"ש התוס' דשפיר מצי להביא עולה ושלמים על תנאי דנדבה אלא דאינו יכול לעשות הקפת מספק דהקפת כל הראש שמי' הקפה ומדאורייתא אסור א"כ מה צריך להביא הא דמביא ג' בהמות וצ"ע לע"ע. ומה דסיים הגאון משנה למלך דר' יהודא סבר כר"א דאחר מעשה כולם הותר ולכן ספקו חמור מודאי חדא כו' ועוד דלא מצי לאתויי חטאת ולא הותר ביין צ"ע דנזיר עולם מאי איכא למימר דבלא"ה אסור ביין וטומאה וצ"ע ודו"ק והנה י"ל דבזה פליגי תנא קמא ורבי במתניתין כשער ראשי דת"ק ס"ל דסתם נזירות להקל ולכך אמרינין דנזירות כמנין שער ראשו קיבל עליו ומגלח כל ל' יום ואף דכבר נחית לנזירות ובמאי לסלוקי מינה ז"א דיכול להביא עולה ושלמים בתנאי דבנדבה ותגלחת אינה מעכבת אבל רבי סבר דהכל מעכב כר' אליעזר ובזה א"ש דפסק הרמב"ם כת"ק אבל כאן דפסק הרמב"ם באומר הריני נזיר כמלוא הקופה דנזירות ארוך קיבל עליו כבר צווחו עלי' קמאי התוי"ט והמל"מ והחימה אשר בעל מלחמתו הראב"ד ז"ל משתיק שתיק לי' ומדשתיק אודיי אודי לי' ומאפס הפנאי קצרתי ואי"ה יבואר עוד

(ב) כבר התעוררתי בדברי הרמב"ם פ"ג מה' נזירות דין ח"י אשר עמדו בו התוי"ט והלח"מ והמל"מ ונדחקו לבארו ונראה לפי מה שנראה מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה דתפס תירוצו של רבה בדף ז' שאני שערות הואיל ומובדלות זו מזו וע"ש שכתב דהואיל והשערות חלקים נפרדים זו מזו כך כוון הוא שתהיה נזירותו מוחלקים ע"ש וא"כ אפשר לומר דרי יהודא סבר כת"ק דהאומר כשער ראשי מונה נזירות ומגלח אחת לשלשים יום הואיל ואמר בפירוש כשער ראשי והם חלקים מובדלים זו מזו ודאי כוון גם הוא לזה שימנה נזירות הרבה מוחלקות אבל כאן שאמר מלוא הקופה ולא פירוש כחרדל ודאי כוון לנזירות ארוך וכיון דלא ידענו השיעור אמרינין דכמלוא חרדל נזירות ארוך כוון דהא לא פירש דבר ידוע לא שייך לומר דרצה לקבל נזירות ומחלקות כגרגר החרדל שהן חלוקות דהא לא אמר בפירוש כחרדל והחילוק לע"ד ברור והש"ס דאמר רבי יהודא ס"ל כרבי אזיל לפי תירץ רבא דתירץ שאני הכא דאמר אחת ולא ס"ל שינויא דרבה אבל הרמב"ם תפס שינויא דרבה עיקר ופסק כן כן נלפע"ד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל מה שנתחבטו בו גאוני קמאי ודו"ק. והנה ראיתי שם ברמב"ם בהלכה הסמוכה הלכה י"ט דכתב האומר הריני נזיר אם אוכל ככר זה הריני נזיר אם אוכלנה הריני נזיר אם אוכלנה ה"ז חייב בנזירות כמכין שאמר ומונה אחת אחר אחת כל אחת ל' יום ומגלח ומביא קרבנו עכ"ל הרמב"ם ז"ל ואני מסופק אם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו ואכלה אם חייב בנזירות כמנין כל כזית שיש בככר זו ורבינו לא ביאר ויש בר"ן נוסחאות שסוברים כן ואמנם בש"ס לא נמצא נוסחא זו ואפשר דהרמב"ם לא ס"ל כן אלא דכל דלא אמר אלא פעם אחת הריני נזיר אינו חייב בנזירות אלא פעם אחת ל' יום ואפשר דאיירי שאין בככר אלא כזית אחד ובש"ס אמרינין איידי דתני שבועה שלא אוכל תני נמי הריני נזיר אם אוכל וזה התירוץ יצדק ליישב המשנה אבל בדברי רבינו דלא נקט אלא הריני נזיר אם אוכל ולא נקט שבועה ישאר הקושיא כיון דאמר הריני נזיר ה"ל נזיר וכי אכיל טובא ומתרין בו מחייב על כל אכילה ואכילה וע' בר"ן שם דהך שתי קושיות חדא דאית בה תרתי ואף דרבינו לא הזכיר דין זה היינו דלא היה בנוסחא שלו אבל הדין י"ל דהוא דין אמת ושוב נזכרתי שכתב הרמב"ם פרק חמישי מה' שבועות הלכה י"ג שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה השניה שבועת שוא שהרי מצוה עליו לאכלה ולוקה על שבועה שניה כו' וכתב הלח"מ וז"ל וא"ת ככר זו משמע אפילו בכזית ממנה ושבועה שלא אוכלנה משמע כולה כמ"ש רבינו פ"ד וא"כ הרי יכולים לקיים שתי שבועות הללו שיאכל כזית ממנה ולא יאכל כולה וי"ל הרי כתב הטור בסימן רל"ח דהיכא דאמר שבועה שאוכל ככר זו כשהוא לפניו צריך שיאכל את כולה שעל כל כזית ממנה נשבע שיאכל כו' עכ"ל הלח"מ ובאמת אשתמיטתי' בשעה ההיא שהוא קושית התוס' סוף פ"ג דשבועות ותירצו דיש לחלק בין נשבע שלא יאכל לשבועה שאוכל וע' בש"ך סימן רל"ח ס"ק ח"י מה שכתב בדעת הטור והנה הלח"מ כתב בדברי הטור כשהוא לפניו דאז אמרינין כשאומר שאוכל ככר זו חייב לאכול כולה וא"כ אם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זו היינו אם יאכל כולה ולא כזית ממנה וכפ"ז לא קשה קושיות הש"ס כפי נוסחא שהביא הר"ן דלא חייב בנזירות כמנין הכזית שיש בככר דדוקא אם אמר שלא אוכל וכמו שחילקו התוס' אז חייב על כל כזית וכזית לא בשאמר אם אוכל ככר זו ואמנם זה דוקא בשאמר אם אוכל ככר זו והיא לפניו אבל במשנה דתני סתם הריני נזיר אם אוכל משמע דאין ככר לפניו אלא דאומר הריני נזיר אם אוכל היום בזה שפיר פריך דלמה לי' למתני' דאמר שתי פעמים