בית א-ל א קנה

ואפילו הביא כפרתו כן משמע בירושלמי שם עכ"ל מארן הכ"מ ומה מאוד גדלה התימה על מארן שהביא ממרחק מקור לדברי רבינו והמה מפורשים בש"ס דילן נדרים דף י"ז ושבועות דף כ"ח וגם מה שכתב ואפילו הביא כפרתו מפורש שם ונעלם מעין הבדולח באותה שעה והראיתי זאת לגדול אחר הגאון אבד"ק בוטשאטש זלה"ה ולא מצא מענה. והנה בחידושי ביארתי דאין יכול להשאל על השניה בטרם השלים הראשונה דאין נשאלין על הנדר עד שיחול וכל זמן שלא גמר את הראשונה עדיין לא חלה השניה ונראה דכל זמן שלא גילח והקריב קרבן על הראשונה א"י להשאל על השניה דהא עודנו אסור ביין וטומאה כמ"ש הרמב"ם בפרק ד' הלכה י"ב ונמצא דעדיין לא חלה עליו השניה ועפ"ז נראה לפרש הירושלמי פ"ג דנזיר משנה ב' דאמר ר' לעזר השלים נזירותו לראשונה מכיון שהביא קרבן ונתגלח עלתה לו ראשונה לשניה ר' יעקב בר אחא פקיד לחבריא אין שמעתין מלה דר' לעזר הוין ידעין דר' יוחנן פליג עד שיביא כל קרבנותיו כרבנן ברם כר"ש אפילו לא הביא אלא קרבן אחד ועיין בספר פני משה הא דאמר ר' לעזר מכיון שהביא קרבן וגילח היינו אפילו הביא קרבן וגילח לראשונה ונשאל עליה עלתה לו ראשונה לשניה ע"ש ואני אומר אף דנראה דכן פירש מארן הכ"מ ז"ל דברי הירושלמי ולכן כתב על מה שכתב הרמב"ם ואפילו הביא כפרתו דכן משמע בירושלמי מ"מ דברי הפני משה דחוקים דהא לעיל מיני' דנשאל על השניה ולא על הראשונה דהא פתח השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השניה ולא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשניה ע"ש ובפני משה ועלה קאי ר' לעזר וגם מה דאמר ר' יעקב בר אחא פקיד לחבריא הוא דחוק לפי פירושו ע"ש שנדחק דקאי על הא דקאמר מכיון דהביא קרבן דמשמע מדבריו אפילו קרבן אחד מקרבנות הנזיר סגי וכשיטת ר"ש היא ע"ש שנדחק דקאי רק על הדיוק וגם לשון מכיון שהביא קרבן אחד הוא מגומגם לפירושו דה"ל למימר אפילו וכמ"ש רבינו אפילו הביא כפרתו וכבר כתבתי כי דברי רבינו נובעים מש"ס בבלי דידן ולא מהירושלמי לכן נראה דר' לעזר מיירי בנשאל על השניה כמו דמיירי בתחלת הסוגיא דלא מצאו פתח לראשונה עד שמצאו פתח לשניה ואמר ר' לעזר דאם כבר הביא קרבן לראשונה והותר ביין וטומאה שוב חלה עליו נזירות שניה ואז מועיל אם נשאל על השניה דהא כבר חיילה עליו ושפיר עלתה ראשונה לשניה אבל אם בטרם שהביא קרבן לראשונה נשאל על השניה לא מהני דהא בטרם הביא קרבן לראשונה עדיין אסור בטומאה ויין וא"כ לא חלה עליו שניה עדיין ואין נשאלין על הנדר עד שיחול וז"ב ור' יעקב פקיד לחבריא דר' לעזר ס"ל כר"ש דסגי בקרבן אחד להתירו ביין וטומאה אבל לרבנן צריך להביא כל קרבנותיו וכל זמן שלא הביא כולם עדיין לא הותר ביין וטומאה מחמת ראשונה ועדיין לא חלה עליו שניה לכך אם נשאל על השניה אינו כלום עד שיביא כל קרבנותי' ואז מהני לי' שאלה על השניה ודו"ק כי הוא אמת ברור ור' יוסי פליג ואמר דהא בדין הוא שתחול השניה עם הראשונה ביחד אלא דהחמרת עליו שלא תחול אלא אחר הראשונה אבל לא שתחשב השניה כאילו לא חלה עדיין ולא תועיל שאלה עליה וגם אילו מצא מקום להשאל על הראשונה היתה השניה חלה ולא דמי לנדר אחר ל' יום דא"א לנדר לחול קודם וז"ב

(חדר פו) בדין איש מדיר את בנו

בנזיר

(א) המהר"י בן לב תמה על הרמב"ם דפסק כבי תרי דבהלכות נדרים פסק דבעינין שיתפיס בדבר הנדור ובפ"ג מה' נזירות הלכה י"ד פסק דאומר הריני נזיר כשמשון ה"ז נזיר ושמשון לאו דבר הנדור הוי ותירץ הכסף משנה דהא דאמרינין בגמרא דשמשון לאו דבר הנדור הוי דמלאך הוא דאמר כי נזיר אלקים יהיה הנער הזה ומפי מנוח לא יצא אבל הרמב"ם ס"ל כר"י דנזירות שמשון חייל ואי דבעינין דבר הנדור שמשון נמי דבר הכדור הוי כי מנוח אמר דבר זה ע"ש בכ"מ ויש להמתיק דברי מארן ז"ל די"ל הא דאמרינין בש"ס דמלאך הוא דקאמר לי' היינו דמעיקרא הוי ס"ל דמנוח הוי אמר לי' ופירש"י דתנן האיש מדיר את בנו בנזיר ור"ש ס"ל כמ"ד דהא דאיש מדיר את בנו בנזיר מדרבנן הוא אבל מדאורייתא לא מצי האב להדיר את בנו בנזיר וע"כ דמלאך הוא דאמר לי' אבל הרמב"ם דפסק דמה"ת האב מדיר את בנו בנזיר א"כ נקטינין דהאב היינו מנוח הוא דאמר הכי ולכך פסק הרמב"ם דאם אמר הריני כשמשון ה"ז נזיר ודו"ק. והנה הלח"מ הביא ראיה עצומה מריש ואלו מותרין חולין שאוכל לך כבשר חזיר כע"א כו' ופריך טעמא דאמר חולין שאוכל לך הא לחולין שאוכל לך כו' משמע אי ר"מ כו' ואלא ר' יהודא היינו רישא ואמאי לא פריך אי ר' יהודא אמאי כע"ז כבשר חזיר מותר הא ר' יהודא לא בעי דבר הנדור דהא ס"ל דאומר הריני כשמשון הוי נזיר וע"כ דזה לא קשה די"ל הטעם דמנוח הוא דאמר הכי והוי דבר הנדור ואמנם יש לדחות דהש"ס לא רצה להוכיח מזה די"ל דר"י בעי דבר הנדור אלא דמפיק לה מל"ד ולא מוקי ל' כשמעון הצדיק אבל לפי האמת י"ל דר' יהודא לא בעי דבר הנדור ואמנם תמהתי אמאי הקשה הלח"מ מהס"ד ולא מקשה מהמסקנא דמוקי לה מתניתין כר"י וא"כ מוכח דר"י ס"ל דבעי דבר הנדור דהא תני כבשר חזיר וכע"א מותר ודו"ק וראיתי בש"מ דהקשה איך אפשר דר"י לא בעי דבר נדור והא ס"ל דאומר תרומה בגליל מותר דאנשי גליל לא ידעי רק תרומת דגן דהוי דבר האסור וע"ש מה שתירץ ורבינו עזריאל פירש דר"י בעי דבר הנדור ונזיר שמשון מפיק לי' מל"ה ודרשה דשמעון הצדיק לא ס"ל דר"א הקפר ושמעון הצדיק מוקי לה בנדרים דף יו"ד בשיטה ור"י פליג עליהו ע"ש דהביא ראיה מהא דאמר כירושלים לא אמר כלום וכן מריש ואילו מותרים דמוקי לה כר' יהודא ע"ש והוא כתירוץ מהר"י בן לב וכוון לדברי הקדמונים ובחנם כתב הכ"מ עליו דדוחק גדול הוא והשיטה מקובצת כתב דמלאך הוא דאמר לי' ושמשון לא הוציא נזירות מפיו דאל"כ היה אסור גם בטומאה דאין נזירות לחצאין ע"ש היטב ועיין בלשון הרמב"ם ודו"ק היטב

(ב) והנה שם בהלכה ט"ו כתב הרמב"ם האומר הריני כשמשון כבן מכוח כבעל דלילה כמי שעקר דלתות עזה כמי שנקרו פלשתים את עיניו ה"ז נזיר כנזירות שמשון כו' ועיין בכ"מ ולח"מ מה שהאריכו בביאור דבריו והנה מה שכתבו הלחם משנה דקשיא לרבינו מה דאמרינין בש"ס הוי אמינא שמשון אחרינא הא סתם נדרים להחמיר מדתנן בפרק ואלו מותרין דאם אמר כבשר מליח דמשמע לגבוה וע"ז סתמו אסור א"כ הכי נמי נימא הכי דע"ד הסתם כיון דלא פירש דבריו על שמשון בן מנוח קאמר ע"ש בלח"מ וע"ז יש לדקדק דהא קיי"ל ספק נזירות להקל ואמנם הטעם דסתם נזירות להקל משום דספקו חמור מודאי דודאי נזיר מגלה ומביא קרבן ואינו ספק אינו מגלח לעולם אבל בנזירות שמשון דאינו מגלח לעולם לא שייך זה אך בש"ס נזיר פריך שם והא תניא נזיר שמשון וא"ל אי תניא תניא ופירש הר"ן דלא ידענא לתרוצי ועוד פירש דתרי תנאי אליבא דר' יהודא וא"כ י"ל דהרמב"ם ס"ל דבנזיר שמשון לא אמרינין ספק נזירות להקל דלא ביאר הרמב"ם בשום מקום בנזיר שמשון אם התנה ע"מ שיהיה בכרי זה מאה כור וצ"ע דלעיל פרק ב' הלכה ט' כתב סתם אם אמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה כו' ולא ביאר הא דאיתא בש"ס אף בנזיר שמשון כן וצ"ע וע"ש בלח"מ שביאר דעת הרמב"ם דאם אמר כל התנאים אף אם אמר לשמשון אחר נתכוונתי אינו נאמן דהוי כאומר כבשר מליח וכו' כיון דרוב העולם קורין לבשר מליח של גבוה בשר מליח סתם אבל אבל אמר רק כשמשון לחוד נאמן לומר לשמשון אחר נתכוונתי ע"ש דפח"ח ולשון הרמב"ם מדוקדק לפי פירושו ע"ש. והנה לפי פירוש שני בר"ן דאי תניא תני' היינו דתרי תנאי אליב' דר' יהודא דלחד תכא סבר ר' יהודא דמעייל אינש נפשי' לספקא והוא תכא דמתני' דספק תרומה ותנא דברייתא דנזיר שמשון דר' יהודא מתיר סבר לא מעייל אינש נפשי' לספקא והנה המשנה דהריני כשמשון ודאי כר' יהודא אתיא דהא לר' שמעון ס"ל האומר נזיר שמשון לא אמר כלום כדלעיל דף ד' ע"ב וכיון דאתיא כר' יהודא תלוי בזה אי אמרינין גם בנזיר שמשון ספק נזירות להקל וא"כ י"ל דתנא דמתני' ס"ל כהאי תנא דתנא אף בנזיר שמשון כן ואמרינין ספק נזירות להקל ולכך דוקא אי אמר כולהו דאל"כ אמרינין דלשמשון אחרינא קאמר אבל הרמב"ם פסק כתנא דלא תכא נזיר שמשון דס"ל בנזיר שמשון לא אמרינין ספק נזירות להקל וא"כ הוי ככל ספק נדרים להחמיר ואפילו אמר כשמשון או כבן מנוח לחוד הוי נזיר ולכך כתב סתם ודו"ק. והנה מה שכתב הרמב"ם דאם אמר לשמשון אחר נתכוונתי אינו נזיר וכתב מארן הכ"מ דנלמד מהא דנדר בחרם ואמר לחרמו של ים דנאמן יש לחלק דשם הוא נאמן משום דבידו לישאל על נדרו ולכך נאמן לפרש דבריו אבל בנזיר שמשון דאינו יכול להישאל על נדרו כמ"ש הרמב"ם כאן אפשר דאינו נאמן ואמנם לפי מ"ש הגאון מהר"א ירושלמי דנזירות שמשון אינו מה"ת א"ש דמשום הכי נאמן אבל מהרי"ט דחה דבריו מכמה ראיות ברורות ע"ש וגם אני כתבתי בזה ואין להאריך

(חדר פז) בדין נזיר נזירות עולם אי מהני

שאלה

(א) הנה התוס' כתבו דנזיר שמשון ליתא בשאלה אבל נזיר עולם איתא בשאלה כדמוכח במסכת מכות דף כ"א דאל"כ ה"ל לאוקמי בנזיר עולם דליתא בשאלה ואסור לטמאות למתים ע"ש ולפ"ז קשה על הרמב"ם דנתן טעם דנזיר שמשון ליתא