בית א-ל א קנג

נזירות ולא ידעינין אם ישיר שער או לא זה ודאי הוי ספק תורה ולהחמיר וגדולה מזו אמרו בנזיר דף ח' גבי הריני נזיר מלא הקופה רואין את הקופה כאילו מלאה חרדל כו' וטעמא דפסק הרמב"ם להקל משום דהוי ספק דרבנן דאי איכא אדמה דלא מתרא גזרינן אטו אדמה המשרת כו' ע"ש בלח"מ שהאריך והנה לעיל כתבתי בשם רש"י שפירש בנדרים דף י"ט הטעם דספק נזירות להקל דאין מצוה לקבל עליו נזירות והיינו דנזיר מקרי חוטא שציער עצמו מן היין ומן התגלחת ואין חפץ לד' בזה לענות אדם נפשו ואפשר דגם לענין חפיפה באדמה שאינה משרת י"ל כן כמ"ש מארן הכ"מ שלא לצער נפשו על חנם והא דהקשה הלח"מ מהריני נזיר מלוא הקופה דרואין הקופה כמלאה חרדל י"ל דשם איכא עלי' חזקת איסור תגלחת ואינו יכול לגלח ולהביא קרבנות מספק ע"ש במל"מ פ"ג הלכה י"ח שהאריך בפלפול וגם אני בחידושי כתבתי וא"כ אין זה ענין לדברי הכ"מ כאן וגם מ"ש הלח"מ הטעם דפסק רבינו להקל מפני שהוא ספק דרבנן גם אני בתחלת עיוני בדברי הכ"מ אמרתי כן אבל לפי מה שכתבו הפוסקים דבעיא דסלקא בתיקו אפילו בדרבנן אזלינן להחמיר א"כ כאן דסלקא הבעיא בתיקו אזלינין לחומרא אבל דעת הרמב"ם אינו כן כמ"ש במ"א וא"כ צדקו דברי הלח"מ לדעת הרמב"ם לשיטתו והנה הא דכתב הרמב"ם ואם עשה כן אינו לוקה י"ל דקאי אחפיפה באדמה כמ"ש הכ"מ דאינו מכוין להשיר שער וקיי"ל כר"ש דדשא"מ מותר אבל לכתחלה לא יחוף דה"ל פסיק רישא כמ"ש הרא"ש בשיטה מקובצת אבל בסורק אמרינין בש"ס דכל הסורק להשיר שערות המדולדלות מכוין וא"כ אפשר דלוקה ואמנם בשיטה מקובצת פירש בשם ה"ר עזריאל דר' ישמעאל כר' יהודא ס"ל דדבר שאינו מכוין אסור אבל לדידן דקיי"ל כר"ש שרי לכתחלה וא"כ לחוף באדמה שרי לכתחלה ורבינו לא ס"ל כן והתוס' כתבו ג"כ דלחוף ראשו שרי לכתחלה ע"ש והנה הרמב"ם כתב כאן חופף בידו על שערו ומפספס בצפרניו וכן פירש"י בשבת דף פ"א חופף מחליק בשערו ועל מפספס פירש קרפיר והוא בלע"ז מסלסל אבל בשבת דף נ' פירש חופף בנתר וחול וכ"כ התוס' שם (וגם כאן בנזיר) דתנן בתרי' ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשיר השער ע"ש בשבת דף נ' וכפי הנראה ס"ל להתוס' דר' ישמעאל פליג וס"ל דלא יחוף באדמה דהיינו כתר כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה ע"ש וכן מוכח בש"ס שבת שם דף נ' דפריך שם במאי אוקימת' כר"ש אימא סיפא אבל לא יחוף בהם שערו ואי ר"ש משרי שרי דתנן ר"ש אומר נזיר חופף ומפספס כו' משמע דהמשנה מיירי דחופף בנתר וזה כוונת התוס' שם דיה ר"ש אומר ע"ש וצ"ע על רש"י בשבת דף פ"א שפירש מחליק שערו וכן הרמב"ם פירש חופף בידו על שערו וצ"ע וע' לח"מ ריש פ"א דהלכות שבת דכתב דהרמב"ם ס"ל דר' ישמעאל פליג וס"ל דנתר הוי פסיק רישא והרמב"ם פסק כוותי' ולכך כתב חופף בידיו על שערו אבל לפ"ז קשה דהוי לי' להש"ס בשבת דף נ' לאוקמי אבל לא יחוף בהן שערו כרבי ישמעאל ויש ליישב וצ"ע וע' פירש"י שם דפירש ומיהו נרתקין אסור דהוי פסיק רישא ולפמ"ש הרב המגיד דלגבי תיקון כלי לא שייך פסיק רישא דכיון דאינו מתכון לעשות כלי לא שייך מתקן ע"ש א"כ מה בכך דהוי פסיק רישא הא הטעם דאסור משום דהוי ממחק והוא עיקר תיקון כלי כסף כמו שפירש"י שם ואמנם לפמ"ש הלח"מ שם דהיכא דהוי באמת כלי אסור והרב המגיד לא כ"כ אלא גבי עששיות דלאו כלי נינהו ע"ש א"כ אתי שפיר ודו"ק ויש לפרש הבעיא בנזיר אי ר' ישמעאל כר' שמעון ס"ל דדבר שאינו מתכוין שרי רק דלחוף באדמה אוסר דהוי פסיק רישא דודאי משרת והיכא דידעינין דאינו משרת שרי אף דלפעמים יוכל להיות דמשרת מ"מ אין זה פסיק רישא ושרי או דר' ישמעאל כר' יהודא ס"ל דדשא"מ אסור כמ"ש הר' עזריאל ואפי' באדמה דאינו משרת מ"מ אסור דזימנין דמשרת ולכך הרמב"ם דפסק כר"ש כתב דוקא היכא דודאי משיר וזה נכון והנה סורק דאמרינין כל הסורק להשיר נימין המדולדלין הוא מתכוון והא בפשיטות י"ל דסורק הוי פסיק רישא דודאי ישיר שער וע' שו"ת הריב"ש ואינו ת"י כעת ואמנם י"ל דהש"ס אזיל כאן לשיטת רבה או אביי מקמא דקיבלה מרבא דלר"ש בפסיק רישא אסור ולכך הוכרח לומר דכל הסורק מכוין להשיר שער אבל לדידן א"צ לומר כן רק דהוי פ"ר ולפ"ז י"ל דהא דכתב הרמב"ם ואם עשה כן אינו לוקה קאי ג"כ על סורק דהא אינו מכוון ודו"ק ובזה אתי שפיר הא דכתבו התוס' בד"ה אבל לא סורק בגמרא משמע דסתם סורק להשיר נימין קא מכוון עכ"ל והוה קשיא לי אהא דכתבו בגמרא משמע דהא מבואר כן בגמרא להדיא ולפמ"ש א"ש דבאמת י"ל לפי מסקנת הש"ס דמודה ר"ש בפ"ר אין צ"ל כן ודו"ק ושוב ראיתי בשבת דף נ' דפירש"י הטעם אבל לא סורק דסורק ודאי משיר משמע דהטעם משום דהוי פ"ר ולא משום דמכוון ודו"ק ונמצא כל מה שכתבתי הוא נכון בס"ד ושוב ראיתי ברע"ב דפירש כן דסורק אסור דהוי פסיק רישא ע"ש ובתוי"ט ודו"ק גם י"ל דלהשיר נימין המדולדלין אינו איסור דאורייתא דבלא"ה הן מדולדלין ואינן קבועין בגוף ועמ"ש במהדורא קמא וכאן אין להאריך ושלומך יאריך כנפשך

(חדר פא) בדין

נזירות

(א) כתב הרמב"ם פ"ג מה' נזירות הלכה ה' מי שאמר הריני נזיר עד מקום פלוני אם לא החזיק בדרך ה"ז נזיר ל' יום שלא כוון זה אלא לנזירות גדולה ואם החזיק בדרך אם היה מהלך פחות מל' יום ה"ז נזיר ל' יום ואם היה יותר מל' יום ה"ז נזיר נזירות אחת כמנין הימים והרב משל"מ הניף זרוע עיונו לבאר כל חלוקי הדינים כדרכו הטוב ואני לבאר דברי רבינו באתי וגם ליישב מה שהקשיתי והנה הרמב"ם השמיט כל המשנה דמכאן ועד סוף העולם וכל הנאמר עליה בש"ס וזה דבר השמטה שמטו כל נושאי כליו ולא העירו קטנה או גדולה לדעת מה זה ועל מה זה ולכאורה נראה דהרמב"ם ס"ל דהא דפריך והא מכאן ועד סוף העולם קאמר היינו דהש"ס רצה לפרש גם אליבא דר"ש דס"ל ספק נזירות להחמיר ורצה לאוקמי מתניתין ככ"ע כמ"ש המל"מ אליבא התוס' ע"ש אבל לדידן דקיי"ל ספק נזירות להקל לא קשה כלל דודאי פשוט דכוונתו אריכא לי מילתא כמכאן ועד סוף העולם ולכך לא הביאו כלל אבל זה דוחק לכן י"ל דהרמב"ם ס"ל דלמאי דמתרץ רבא למה לך לאקשויי כולי האי שאני התם דאמר הריני נזיר אחת ומשמע לרבינו דגם לתרץ הקושיא והא מכאן עד סוף העולם קאמר בא רבא וכמ"ש המל"מ ומדקאמר רבא למה לך לאקשויי כולי האי משמע דהוא דבר פשוט ול"צ להשמיענו והא דהמשנה השמיענו זה אפשר דהמשנה אתי אפילו אליבא דר"ש דס"ל סתם נזירות להחמיר אבל לדידן כיון דאמר אחת פשוט דרק ל' יום קאמר ומה שהקשה מארן דמיירי באתרא דלא מני פרסה הנה התוס' כתבו דלא קאי אלא אמתניתין דעד סוף העולם אבל מתני' דעד מקום פלוני דהחזיק בדרך ודאי לא כוון אלא בהיותו בדרך ע"ש וכיון דרבינו לא הביא המשנה כלל מה היה לו להביא החילוקים האלה גם בלא"ה י"ל דהקושיא רק אליבא דר"ש כמ"ש המל"מ ולדידן לא קשה כלל והרמב"ם פירש כפירש"י דאמתניתין דעד מקום פלוני קאי והמשכיל יבין ועדיין לא שקטה דעתי בזה אלא דאין הפנאי מסכים וגם אינו שכיח ואי"ה עוד חזון למועד

(חדר פב) בשקיבל עליו שתי גזירות

בב"א

(א) הנה אם נשאל על הראשונה ע' נדרים דף ח"י שקיבל עליו שתי נזירות בבת אחת ופירש"י שאמר הרי עלי שתי נזירות ובר"ן שם כתב דכה"ג חיילי תרויהו שהרי אין אחת קודמת לחברתה וע"ש דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה בראשונה ורבינו כתב דמונה נזירות אחר נזירות והוא מהמשנה דפ"ג וצ"ל דבנדרים מיירי דאמר בפירוש בבת אחת אבל הכא אם נשאל על הראשונה חיילה עלי' שניה לאחר ל' יום דוקא ולא קודם גם א"י להשאל על השניה אלא לאחר ל' יום דאז חלה עליו השניה ודו"ק וע' ברא"ש שם שכתב דאמר הרי עלי שתי נזירות או שאמר הריני נזיר הריני נזיר אם אוכל ואכל וכאן י"ל דמיירי דאמר הריני נזיר הריני נזיר דאז אמרינין דכוון להיות נזיר זה אחר זה וצ"ע דלא העירו בזה נושאי כלי הרמב"ם ז"ל והנה במהדורא קמא הקשיתי אהא דפירש הרמב"ם פ"ב הלכה ח' הריני נזיר שזה פלוני שהוא מאמת דבריו ואם אמר הריני נזיר אם אין זה פלוני ע"ש והא זה נדרי שגגות וכמדומה שאחר כך ראיתי בשו"ת מהר"י מטראני שעמד בזה וחפשתי עתה ולא מצאתי (ב) והנה דבר חדש ראיתי ברש"י נדרים דף י"ט דהא דאמרינין ספק נזירות להקל הוא משום דלאו מצוה הוא לקבל נזירות ואיש כי יפליא בדיעבד קאמר הילכך אית לי' ספק נזירות להקל ע"ש ואתי שפיר טפי לדעת הרמב"ם דכל הספקות מה"ת לקולא רק דרבנן תיקנו להחמיר ובכה"ג דאין מצוה לקבל נזירות לא תיקנו ובזה א"ש הא דאמר ר' יוחנן דאי נחית לנזירות תו לא סליק מיני' דכיון דאיכא חזקת נזיר זה גם מן התורה להחמיר ובזה תבין מה דפריך בש"ס אהא דמשני ר' יוחנן אפילו תימא ר' יהודא התם לא נחית לנזירות הכא נחית לנזירות במאי לסלק מינה ופריך אמאי לא לחזי לקופה כאילו מלא קישואין ותהוי לי' תקנתא ומשני ר' יהודא סבר לי' כרבי דאמר אין זה מגלח אחת לשלשים יום כו' והיינו דאי הוה ס"ל כת"ק דנזירות כמנין מלא הבית קבל עליו אז לא הוי חזקת נזיר דהא אחר כל ל' יום מגלח וכבר אזדא לי' חזקת נזירות אבל אי נזירות ארוך קבל עליו אף