בית א-ל א קנ

משום דאין בידה להנצל מעינוי נפש דשמא יגרשנה בעל כרחה ע"ש וזה שייך בנדרי עינוי נפש כמו הרני נזירה דכיון דאינה יכולה להנצל מעינוי נפש הוי כאילו חל עתה נדר עינוי נפש ויכול להפר אבל כאן גבי קונם מה שאני עושה לפיך דאצלה אינו נדר עינוי נפש אלא דהוא נדר שבינו לבינה שמפקעת ממנו זכותו איך שייך לומר דאין בידה להנצל מזה הרי זה רק משום זכות דידי' ובידו שלא לגרשה ואם יגרשנה אין כאן בינו ובינה שאינה משועבדת לו עוד וזה ברור ואמת. והנה הריטב"א הקשה ג"כ קושית הרב רבינו יונה ותירץ דיפר היינו ע"י שאלת חכם ותמה השער המלך דהא החכם ודאי אינו מתיר אלא אחר שחל הנדר ונראה דא"ש דהא הרב רבינו יונה תירץ כיון דבאמת קונמות מפקיעין מדין שעבוד אלא דאלמוהו רבנן לשעבודא וזה לטובתו דבעל ולא לרעתו וצריך לומר דיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתיקנו לטובתו ולכאורה נכון הדבר ואמנם הריטב"א ממאן בזה דהנה זה יכשר אם שמע הבעל תיכף כשנדרה אבל אם לא שמע הבעל תיכף אלא אי זה ימים אח"כ איך יכול לומר א"א בתקנת חכמים אלא ישאר על דין תורה דקונמות מפקיע מידי שעבוד א"כ כיון דבעל מיגז גייז א"כ כבר עבר על מה שנהנה כבר ממעשה ידיה קודם שהפר ועבר על איסור נדר והוא לא ידע ואשם והלא טוב טוב לו כי יחזיק בתקנת חז"ל ולא יחטא למפרע מלהיות באיסור נדר וחשש שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו וז"ב ולכן נטה הריטב"א מתירוץ רבינו יונה וכתב תירוץ אחר דיפר ע"י שאלה לחכם וז"ב ומעתה א"ש קושית השער המלך על הריטב"א דשפיר קאמר יפר ע"י שאלה לחכם ואי דעדיין לא חל הנדר ז"א דיאמר א"א בתק"ח ויהיה הנדר מדינ' ואי דא"כ כבר עבר על הימים הראשונים שנהנה ממעשה ידיה זה אינו דהא החכם עוקר הנדר מעקרו ולא עבר כלל והימים הראשונים יפלו ודו"ק היטב

ועוד נראה ליישב תמיהת השער המלך הנ"ל דהנה יש לומר הא דלא בחר הריטב"א בתירוץ רבינו יונה הנ"ל משום דקשי' לי' דהא תינח לבתר דמסיק רב אשי דקונמות שאני דמפקיע מידי שעבוד שפיר י"ל כשינויא דרבינו יונה אבל מה נעשה בס"ד דש"ס דלא ידע עדיין מתירוץ של רב אשי דקונמות מפקיע מידי שעבוד איך יתרץ קושית הר"ר יונה ז"ל ולכן נטה לו הריטב"א לתרץ דיפר ע"י שאלה לחכם וז"ב ובזה אזדא ליה קושית השעה"מ דבס"ד דש"ס י"ל דס"ל כרבינא בדף צ' ע"א דאמר דבשאלה ד"ה מתיר החכם אע"פ שעדיין לא חל הנדר ולא קשה קושית רבינו יונה די"ל יפר ע"י שאלה ולמסקנא דמסיק רב אשי קונמת קאמרת שפיר קיי"ל דבשאל' כ"ע מודי דאינו מתיר ומתרצינין כתירוץ רבינו יונה ז"ל וע"ש בר"ן דפסקו רבוותא כוותי' דרב פפי ולחומרא ע"ש משמע דספקא הוא ובתשובה כתבתי בזה והנה הר"ן בדף ע"ט ע"ב דפריך הש"ס אילימא דאמרה קונם פירות העולם עלי אם ארחץ למה לה הפרה לא תרחץ ולא יאסרו פירות עולם עליה והקשה הר"ן דמשמע דכ"ז שלא רחצה לא מתסרי פירות עולם עליה וקשה הא קיי"ל כרב יהודא דבתנאה לא מזדהר אינש וא"כ תיכף מתסרי ולע"ד י"ל לפמ"ש הר"ן עצמו דהאי חששא דבתנאה לא מזדהר אינש הוא רק חששא דרבנן עיין לעיל דף ט"ו וא"כ א"ש דפריך הש"ס כיון דמדאורייתא לא מתסר עדיין אף דמדרבנן כבר אסורין עליה פירות עולם מחששא דילמא רחצה מ"מ כיון דמדאורייתא עדיין לא חל הנדר איך יפר דבהא אפילו רבנן מודי כדכתב הר"ן לקמן בד"ה ור' יוסי ע"ש ובאמת מדברי הר"ן נראה דאף דלא מחסרי אלא מדרבנן מ"מ יכול להפר ולע"ד לולא דברי הר"ן ז"ל היה נראה דאינו כן וצ"ע לדינא ובש"ע לא נזכר זה ובמ"א כתבתי

(חדר עו) בדין מדיר את

אשתו

(א) בש"ע סימן ר"כ סעיף כ"ב אמר לאשתו קונם שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הלכה לפני הפסח אסורה ליהנות ממנו עד הפסח ואפילו לא הלכה אסורה ליהנות ממנו עד הפסח שמא תלך עד החג ותיאסר למפרע כו' ויען דברי הרמב"ם פה מוקשים ע"כ אעתיק לשונו ואענה דעתי בזה הנה זה לשון הרמב"ם פרק עשירי מהלכות נדרים הלכה י"ב מי שהדיר את אשתו במרחשון ואמר לה שאין את נהנית לי מכאן ועד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג הרי זו אסורה ליהנות לו מיד שמא תלך ואם הלכה לפני הפסח והרי הוא מהנה אותה לפני הפסח ה"ז לוקה עבר הפסח אע"פ שעבר התנאי ה"ז אשור לנהוג חולין בנדרה ולהניחה שתלך ותהנה אלא נוהג בה איסור עד החג כמו שנדר ואע"פ שתלה הנדר באיסור זמן שעבר וכן כל כיוצא בזה והראב"ד הסיג עליו דאפילו רב יהודא דמחמיר ומקשינין עלי' ממתני' ומתרץ להאי בל יחל דאי אתהני קודם הפסח קאמר אבל ליאסר בהנאתו בדלא הלכה לפני הפסח לא אטר אלא ודאי אי נהנית לו קודם הפסח חייב למנעה מלילך לבית אביה עד החג כדי שלא יחול עליו בל יחל למפרע עכ"ל הראב"ד ועכ"מ שנדחק במחכ"ה בשני תירוצים והנה בטרם אענה על דברת השגת הראב"ד כי חזקה היא אומר בביאור דברי הרמב"ם דאזיל לשיטתו דס"ל לעיל ריש פרק חמשי דראובן שאסר נכסיו על שמעון אין שמעון לוקה שהרי שמעון לא אמר כלום ואם ראובן ההנהו בעצמו ה"ז לוקה וכמו שכתב הר"ן בדעת הרמב"ם שכתב ואם הלכה לפני הפסח והרי הוא מהנה אותה לפני הפסח הרי זה לוקה ע"ש ברין ואמנם אם ההנה אותה קודם והיא לא הלכה עד אחר הפסח ודאי הוא אינו לוקה דהא בשעה שההנה אותה עדיין לא נאסרה בהנאתו ואף שאח"כ עברה על התנאי והלכה אחר הפסח ונאסרה למפרע מה לו בכך ואעפ"כ הוא חייב למנעה מלילך אחה"פ שלא יעבור למפרע אבל אינו לוקה דהא בשעה שההנה אותה היתה מותרת ליהנות מה"ת רק מדרבנן אסורה שמא תלך אחה"פ וזה ברור והיא תורף דברי הרמב"ם ע"ש היטב והנה הלחם משנה תירץ דהכי פירושו אסורה שתהנה אחה"פ כדי שלא תלך דגזרינין הכאה אטו הליכה אע"ג דבסיפא הליכה אטו הנאה לא גזרינין דהא מותרת לילך אחר הפסח היינו דבאיסורא מזדהר אינש אבל בתנאה לא מזדהר ותירץ בזה קושית התוס' פשיטא ומאי קמ"ל דהלכה אחר הפסח ה"ז בבל יחל דקמ"ל דאם נהנית קודם הפסח אסורה ליהנות אחר הפסח גזרה הנאה אטו הליכה משא"כ בסיפא הליכה אפו הנאה לא גזרינין דבאיסורא מזדהרא ע"ש ואף דדפח"ח מ"מ לשון המשנה הלכה אחה"פ ה"ז בבל יחל דחוק לומר דקאי על איסור הנאה לאחה"פ ע"ש גם בט"ז דרך בישוב דברי הרמב"ם בשני דרכים ע"ש היטב

ואמנם לפמ"ש לעיל בביאור לשון הרמב"ם א"ש קושית התוס' דאם ההנה אותה קודם הפסח והיא הלכת אחר הפסח הרי הוא רק בבל יחל אבל אינו לוקה דהא מה"ת הוא מותר להנות אותה קודם הפסח שהרי לא הלכה לפני הפסח ואף דהלכה אחר הפסח מ"מ בשעה שההנה אותה היתה מן התורה מותרת ליהנות ממנה ואף דעברה על התנאי והלכה אחר הפסח מה לו בכך וגם הוי התראת ספק שמא לא תלך וגם מסתמא לא תלך אחה"פ דהא גם היא תעשה איסור למפרע כמ"ש הרמב"ם בריש פרק ה' דגם שמעון אסור ע"ש ודו"ק והנה בהגהת מימוני נסתפק אי בעינין בנדרים תנאי כפול ע"ש שכתב בסימן ד' ואפילו נימא דלא בעינין בכל נדרים ולפ"ז כאן דאמר אם תלכי לבית אביך עד החג ולא כפל התנאי הוי לה ליאסר בהנאתו אפי' לא תלך ונראה דהנה התוס' הקשו איך מצי מדיר לה כיון דמשועבד לה ותירצו כיון דהדירה על תנאי שפיר מצי מדיר לה דבידה לקיים התנאי ע"ש ולפ"ז אם נימא דכיון דלא כפל התנאי תנאי בטול ומעשה קיים ואסורה בהנאתו בכל גווני א"כ הדרא קשיא לדוכתה איך מצי מדיר לה הא משועבד לה וז"ב ואני בטרם ראיתי דברי התוס' הרגשתי בקושיא זו איך מצי מדיר לה ותירצתי דהא קונם מפקיע מידי שעבוד אלא דאלמוה רבנן לשעבודה דאשה וכאן כיון דבידה לקיים התנאי ולא תתסר לא אלמוה וזה לע"ד כוונת התוס' בתירוצם שכתבו דמצי מדיר לה שבידה לקיים התנאי ור"ל דלכך לא אלמוה לשעבודה ודו"ק (ב) והנה הר"ן כתב בד"ה לעולם כדקתני שאני ישן ולא קאמר קונם עיני בשינה דאע"ג דשינה אין בו ממש מ"מ איכא בל יחל מדרבנן כו' ע"ש ואמנם זה אינו ענין לשקלא והטריא דלעיל ולפלוגתא דרב נחמן ורב יהודא ולע"ד י"ל דרבינא משני דמיירי שפיר דאמר קונם שאני ישן היום אם אישן למחר ולא קשיא על רב יהודא דהא איתא דניים דאדרבא מתניתין קמ"ל דמותר לישן היום וליכא חשש שמא יישן למחר דז"א דאמר קונם שאני ישן ולא אמר קונם עיני בשינה מותר לישן היום ולא חיישינין שמא יישן למחר דהא מדאורייתא אין כאן נדר דהא שינה אין בה ממש ורק מדרבנן אסור לא גזרינין דאפילו יישן למחר יעבור רק על דרבנן והוי גזרה לגזרה וז"ב לולא דמבדברי הר"ן כאן ולקמן לא משמע כן מ"מ הנלע"ד כתבתי

(ג) כבר העירותי לעיל במ"ש התוס' דלכך חל הנדר אף דמשועבד לה משום דבידה לקיים התנאי אך לפ"ז יש להקשות מה פריך אלמא איתא דמתהני וקשה לרב יהודא דס"ל דלא יישן היום שמא יישן למחר הא אי נימא דכאן אסורה ליהנות לפני הפסח שמא תלך לאחה"ע א"כ לא חל הנדר כלל דהא אין בידה לקיים התנאי דהא אפילו לא תלך תיאסר קודם הפסח ולכאורה היא צ"ע אך ראה זה מצאתי לא"ז הגאון מהרש"א ז"ל בריש פרק המדיר דכתב דלא שייך לומר דמשתעבד לה אלא היכא דבעיקר הנדר משתעבד לה אבל היכא דבעיקר הנדר לא משתעבד לה לא שייך ע"ש ולכך שפיר פריך אלמא איתא מחהני ומה שכתבתי דאי