בית א-ל א קמט

שייך כאן מיגו דחל על מזונות וכסות חייל נמי על עונה דהא הן שני תנאים שונים זה מזה בזה התנאי ע"מ שתמחלי לי ובזה התנאי על מנת שלא אתחייב לך ואינן בסוג אחד ואם היה התנאי על שאר וכסות שלא אתחייב לך במזונות וכסות אז היה מקום לומר מיגו דחל ע"ש וכסות חל נמי על עונה והיינו דמיגו דאלים התנאי דחייל על שאר וכסות אלים נמי ויפה כחו לחול על עונה דהא שניהם נכללים בתנאי אחד אבל כאן שאין תנאי אחד כוללם יחד דבזה התנאי ע"מ שתמחלי לי ובזה התנאי ע"מ שלא אתחייב לך לא שייך לומר מיגו דחל ע"ז חל נמי על זה ואין ראיה מזה דלא אמרינין בזה מיגו דחל ע"ז חל ע"ז היכא דהן נכללים בתנאי אחד וז"ב לענ"ד ובמקום אחר הרחבתי לבאר עוד עניני מתנה על מש"ב לדעת מהרשד"ם ז"ל ועפ"ז יש ליישב מה שהקשיתי לשיטת מהרשד"ם ז"ל דלמה לי' לר' יהודא לומר הטעם משום דהוי דבר שבממון ה"ל לומר הטעם דמזונות הוא דרבנן ולכך חל התנאי וע"ש מה שכתבתי ואמנם ע"פ מה שחילקתי כאן בשיטת מהרלנ"ח אתי שפיר דאם מטעם דמזונות וכסות הוא דרבנן הייתי אומר דהתנאי חל גם על עונה מיגו דחל על מזונות וכסות אבל עתה דאמר ר' יהודא הטעם דחל על מזונות וכסות דניתן למחילה והוי כאומר על מנת שתמחלי לי ואמנם בעונה דלא ניתן למחילה התנאי על מנת שלא אתחייב לך א"כ אין התנאים שוים והם שונים זה מזה א"כ אין לומר מיגו דחל ע"ז חל על זה לכך לא חל על עונה וזה ברור ובזה א"ש דרש"י והרמב"ם והתוס' ס"ל דעל עונה לא חל ולא כהירושלמי והיינו דא"כ קשה למה לי' לר' יהודא לומר בדבר שבממון הא בלא"ה חל על מזונות וכסות דרבנן ודו"ק מעצמך

(ב) ודרך אגב אכתוב מה שהקשתי בסוגיא דב"ק דף פ"ט א דפריך תזבין כתובתה לגמרי דהא אם תמכור כתובתה לא יהיה לה מזונות אפילו מחייו לדעת הב"ח וה"ל לנכות ומצאתי שקושיא זו הקשה הישועת יעקב ולכאורה י"ל דהא ע"כ מיירי שהבעל אומר ג"כ גירשתיה דאם אומר לא גירשתיה לא הפסידוה העדים כלום וא"כ הא קיי"ל הבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וחוששין בדבריו והיא מגורשת ואינה מגורשת ועכ"פ מזונות אין לה ממנו ואף דבמגורשת ואינה מגורשת קיי"ל דחייב במזונותיה זה מיירי שכתב לה גט ספק ואז היא מעוכבת בשבילו מלהנשא אבל כאן הוא אומר שגירשה בגט כשר בודאי רק דאנו חוששין שמא מתכוון לקלקלה או שמא גירשה בגט פסול אבל מזונות ודאי לית לה וא"כ בלא"ה אין לה מזונות ולא הפסידה כלום

(חדר עד) בדין אשה שאסרה הנאה מכל

היהודים

(א) כבר כתבתי בתשובה ועתה אוסיף שנית ידי לאשר שאלתני והוא שאלת האחרונים אהא דאיתבי' רבא לרב נחמן תנן נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות נדרי עינוי נפש הוא ויפר לה וער"ן שפירש למה לי' הפרה הא איהו לא הוי בכלל איסור ע"ש והא בלא"ה צריך להפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ע"ש שהוכיחו מזה כדעת הפוסקים דגם אם יפר לה מ"מ כשיגרשנה תהא אסורה לחזור לו דמיד שנתגרשה חזר הוא להיות בכלל כל אחד ע"ש ולכאורה אמרתי ליישב לפי דאמר בירושלמי אהא דאמר ר"י בן נורי שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ומפרש אף היא מקניטתו ויגרשנה ותהא אסורה לחזור לו והיינו שם דאנו רואין שאמרה קונם מה שאני עושה לפיך ורוצה שלא יהנה ממנה בעלה אמעשה ידיה לכן חיישינן שכדי להפקיע ממנו מעשי ידיה תקניטנו כדי שיגרשה ולא יהנה ממעשי ידיה אבל כאן דנדרה הנאה מכל היהודים ואם בעלה אינו בכלל א"כ לא עשתה נגד בעלה כלום ולמה ניחוש שתקניטנו כדי שיגרשה והיא יושבת בשלום עמו וזה ברור לע"ד והנה ראיתי בריטב"א אהא דאמר ר"י בן נורי שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו והקשה בשם התוס' דהא יוכל אז כשיגרשנה להפר לה ותירץ דגם זה מקרי קודמין אף שהיתה ברשותו ולכאורה זה תמוה מהא דבעי בדף ע"ב גירושין כהקמה דמיא או כשתיקה דמיא וכ"מ כגון דגירשה ואהדרה ביומא ואי זה מקרי קודמין א"כ מה נפקא מינה ואמנם י"ל דמיירי בארוס שגירשה ואהדרה וכן ראיתי בר"ן שם שפירש כן ואמנם אח"כ כתב בשם יש אומרים דאין זה נקרא קודמין כיון דהיתה ברשותו בשעה שנדרה אלא דחיישינן שמא ישכח ולא יפר לה אז בשעת גירושין ע"ש ומארן הב"י בש"ע לא הזכיר שני הדיעות ולא ידעתי למה והאחרונים לא העירו בזה וצ"ע והנה הר"ן העיר למה תנא קמא דר"י בן נורי ורבי עקיבא לא חיישי להא שמא יגרשנה וע"ש מה שכתב ולע"ד יש לומר דפליגי בהא דת"ק ור"ע ס"ל דיוכל להפר לה אח"כ כשיגרשה ויהדר' דלא ה"ל קודמין ור"י בן נורי ס"ל דהוי קודמין כמ"ש ויש להמתיק יותר דר"ע לשיטתי' דס"ל דאם אמרה הריני נזירה לכשאתגרש דיכול להפר אף דבשעת חלות הנדר לאו ברשותו היא מ"מ אזלינין בתר שעת אמירה והשתא א"ש דאין הבעל מפר בקודמין דהא בשעת אמירה לא היתה ברשותו וז"ב אבל כאן דהיתה ברשותו בשעה אמירה שפיר מצי מפר ור"י בן נורי ס"ל כר' ישמעאל דפליג על ר"ע וס"ל דאזלינין בתר חלות הנדר והכא כשחל הנדר דהיינו כשתתגרש (דבעודה תחתיו לא חל) ואז אינה ברשותו לכך ס"ל דלא מצי מפר אח"כ דזה הוי קודמין וזה ברור והנה הרב רבינו יונה והר"ן הקשו אהא דאמר ר' יוחנן בן נורי יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו הא בעודה תחתיו לא חל הנדר לא הוי מדברים שבינו לבינה והרב שער המלך תמה דהא קיי"ל כר"ע דבאמרה הריני נזירה כשאתגרש דמפר וע"ש דרצה להביא וזה ראיה דלא קיי"ל כר"ע בזה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא הוכחתי דר' יוחנן בן נורי לא ס"ל כר"ע בזה רק כר' ישמעאל והקשו שפיר ולפ"ז למאי דקיי"ל כר"ע מוכח דלא הוי זה קודמין וצ"ע לדינא. והכה ראיתי להגאון מחנה לוי דהקשה אהא דאמר רבא לעולם בעל בכלל בריות כו' ומה נועם קאמר מ"ט אינו יכול להפר דיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה והקשה דא"כ בלא"ה א"י להפר כמו מי שנדר מאנשי העיר דאסור להשאל לחכם מאותו העיר ולע"ד א"ש דבשלמא מי שנדר מאנשי העיר ועתה מתחרט ובא להשאל על נדרו אסור להישאל על נדרו מחכם של אותה העיר דהא נהנה מהחכם שמתיר לו נדרו והוא רוצה להיות מותר מהנדר דהא מתחרט על נדרו שנדר ונמצא נהנה מהחכם והוא אסור בהנאתו משא"כ הכא שהאשה נדרה מליהנות מכל אדם והבעל בכלל והיא גם עתה רוצה בנדרה ורוצה להיות אסורה מכל אדם והבעל הוא מפר לה בעל כרחה שלא ברצונה ואינה נהנה כלל בהפרת הבעל והוי הנאה הבאה לאדם בעל כרחו דלא מקרי הנאה וזה ברור לע"ד והנה יש להסתפק בהא דאסרה עצמה בהנאת כל האדם וגם בעלה בכלל מה הדין במעשה ידיה אם הם לבעלה או לא והנה למאי דקיי"ל מזוני עיקר ומעשה ידיה לבעלה משום איבה תחת מזוני וכיון דא"י לקבל מזוני מבעלה ממילא מעשה ידיה שלה ובלא"ה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ואמנם למ"ד מעשה ידיה עיקר ומזונות תיקנו חז"ל תחת מעשה ידיה ואין האשה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה א"כ כאן דא"י לקבל מזונות מבעלה דאסרה עצמה בהנאתו מ"מ המעשה ידיה לבעלה ומה בכך דאסורה לקבל מזונות מבעלה ואפשר דתלוי אם הוא נותן אצבע בין שיניה אז נחשב כאילו הוא מונע ממנה מזונות ואין להאריך ובזה אפשר לומר הא דאמר עולא מאי טעם קאמר מה טעם מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ולא אמר מפני שיכולה להתפרנס ממעשה ידיה ודוחק לומר דמיירי דלא ספקה או בחולנית דא"י לעשות דודאי מי פתיה היא לאסור עצמה מכל אדם בהנאתם ולחיות חיי צער ואמנם אי נימא דרבא סבר דמעשה ידיה עיקר וא"כ המעשה ידיה של בעל א"ש ולכאורה יש לומר בישוב קושית המחנה לוי דהא הטעם דבעל מפר נדרי אשתו דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ודעתה שאם בעלה לא יתרצה בנדרה יהי' הנדר בטל מכאן והלאה וא"כ לא שייך לומר דהיא נהנית מהפרתו דהא הוא באמת אינו רוצה בנדרה וממילא הנדר בטל וכשהוא אומר מופר לך הוא רק גלוי דעתו שאינו חפץ בנדרה וממילא הנדר בטל אבל אינו עושה מאומה להתיר משא"כ בשאלה לחכם שהחכם הוא פותח פתח להתיר הנדר ושואל את הנודר אם נדר ע"ד זה ועוש' תחבולות למצוא פתח להתיר הנדר שייך שפיר דהנודר נהנה מזה שהחכם מבקש לו פתח לנדרו וזה ברור ואפשר דאם הנודר מתחרט מעצמו באופן שא"צ פתח לנדרו שרי להשאל לחכם שבאותו העיר וצ"ע

(חדר עה) בדין אשה שנדרה שלא יהנה בעלה

ממ"י

(א) הרב רבינו יונה הקשה אהא דאמר ר' יוחנן בן נורי יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו הא השתא עדיין לא חל הנדר ואיך יוכל להפר בטרם חלות הנדר ע"ש שתירץ בטוב טעם כיון דבאמת קונמות מפקיעין מידי שעבוד ומדינא חל הנדר אלא דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל וכי אלמוה רבנן לשעבודא לבעל היינו לטובתו אבל לא לרעתו שלא יוכל להפר ע"ש והקשה בשפר שער המלך דאכתי קשה מהא דאמרה הריני נזירה כשאתגרש דאמר ר"ע יפר והרי עדיין לא חל הנדר והוכיח מזה דאין הלכה כר"ע ע"ש ולע"ד א"ש דהא הר"ן תירץ בדף פ' ע"א דלכך באמרה הריני נזירה כשאתגרש יכול להפר לר"ע היינו