בית א-ל א יד

דבלא"ה לא קשיא די"ל דאין אוכל מטמא אוכל מ"מ הוא פוסל אוכל וא"כ י"ל דר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן כדמוקי לה ר' ירמיה לקמן דף ט"ו ועתה כששורפין אותו עם הבשר שנטמא באה"ט דאורייתא נעשה פסול מן התורה דאף דאין אוכל מטמא אוכל מ"מ פוסל הוא את האוכל כמ"ש האהעו"ז ושפיר איכא תוספת טומאה אבל עתה דשני רב יהודא דהכא בולד ולד עסקינן ואילו היה סובר רב יהודא דר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן איירי לא היה צריך לאוקמי בולד ולד כמ"ש התוס' לקמן דף ט"ו ע"א ד"ה ולד הטומאה ע"ש וע"כ דדחיקא לי' לאוקמי הא דר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן כדמשמע לקמן דף ט"ו ברש"י ד"ה אמר רשב"ל דכתב לא תדחק לאוקמי הכי כו' משמע דהוא דוחק לומר כן ע"ש וגם דא"כ מ"ט דר' יוסי דהא גם ר' יוסי ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן כמ"ש תוס' דף ט"ו ע"ב ד"ה ר' יוסי ע"ש דנדחקו ליישב ולכך שני רב יהודא דהכא בולד ולד עסקינין דעד עתה היה שלישי ועתה נעשה שני ואיכא הוספת טומאה ועל זה פריך שפיר והא אין אוכל מטמא אוכל ואף דפוסל אותו מ"מ אין כאן הוספת טומאה דהא גם עד עתה היה שלישי ופסול ואדרבה בתורת שלישי היה יכול לפסול רביעי בקדש ועתה נגרע מערכו והוא רק פסול ומשני מדרבנן וזה ברור

(ב) ובזה הרחיב ה' לנו ליישב קושית א"ז מהרש"א ז"ל בתוס' דף י"ד ע"א בד"ה דאיכא משקין דכתבו ולפירושו צ"ל דהשתא אכתי לא אסיק אדעתי' דאוכל מטמא אוכל אפילו מדרבנן ע"ש והקשה מהרש"א דלמ"ד דגם בתרומה אין אוכל מטמא אוכל מה הרעש הזה לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה כו' ולפמ"ש א"ש דבאמת אוכל פוסל אוכל כמ"ש האהעו"ז אלא דפריך מעיקרא היה שלישי ועתה נעשה פסול ומה הוספת טומאה יש כאן כיון דאין מטמא אחרים ואדרבה מעיקרא היה שלישי ונעשה רביעי ועתה הוא פסול אבל תרומה טהורה לשרוף עם תרומה טמאה שפיר חששו דעכ"פ תהיה פסולה מן התורה וזה ברור

(ג) ואמנם קשה סברת האהעו"ז הא דאמרינין לקמן דף ט"ו ע"ב ואזדא ר' מאיר לטעמי' דס"ל לר' מאיר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ויליף מדברי ר"ח סגה"כ דשורפין תרומה טהורה בשעה ששית דאסורה מדרבנן עם תרומה טמאה בפסח ע"ש דהא לא דמי דהבשר שנטמא במשקין אף למ"ד טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן מ"מ הבשר פסול מה"ת כמ"ש האהעו"ז מקרא דהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אבל תרומה טהורה בשעה ששית היא מותרת לאכול מן התורה ואיך נטמאנה לשרוף אותה עם הטמאה וצ"ע לר"ע

(ד) מה שכתבתי לעיל אות ב' ליישב קושית מהרש"א ע"פ סברת האהעו"ז שבתי וראיתי דסברת האהעו"ז לא שייך אלא בקדשים דהא הביא ראיה מקרא דוהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל והאי קרא בבשר קדש אבל לתרומה ליכא קרא וא"כ קושית א"ז מהרש"א נצבה כמו נד דמה כל הרעש הזה לשרוף תרומה טהורה עם הטמאה כיון דאין אוכל מטמא אוכל ודו"ק

אך לפמ"ש האהעו"ז דמלשון אין עושה כיוצא בו טמא משמע דממעט רק לעשות טמא כיוצא בו אבל פוסל אפילו תרומה ע"ש באהעו"ז וא"כ קושית מהרש"א שקטה וצ"ע

(ה) והנה התוס' הקשו על רש"י דפירוש שהבשר נטמא בכלי שנטמא במשקין והקשה הר"י מאורלייניש א"כ היכי יליף ר' מאיר מדברי ר"ח סגנה"ב הא בשר קדש שנטמא בכלי שנטמא במשקין טעון עיבור צורה כדמוכח בחגיגה דף כ"ב כו' ומאחר שנעשה נותר אפילו היה טהור לגמרי מותר לשרפו עם הטמא כדמוכח לקמן כו' ע"ש בתוס' דף ט"ו ע"א ד"ה ולד ואמנם בירושלמי איתא דמתניתין לבית שמאי אצטריך דס"ל הפגול והנותר והטמא אין שורפין זה עם זה ע"ש וא"כ א"ש פירש"י דאליבא דבית שמאי אתי שפיר ולפ"ז י"ל דר' יוסי דאמר אינה היא המדה לטעמי' דר' יוסי תני לקמן בברייתא דב"ה אומרין נשרפין כאחת משום דאיסור דאורייתא הוא וא"כ אין ראיה מר"ח סגה"כ דשם טעון עיבור צורה ונעשה נותר ושפיר שורפין דאיסורא דאורייתא היא וגם איכא טומאה דרבנן אבל איך נשרוף תרומה טהורה עם הטמאה בפסח ובזה א"ש דהביא ר' יוסי לקמן בברייתא דף ט"ו ע"א הסיום דהפיגול והנותר והטמא ב"ש אומרים אין נשרפין כאחת וב"ה אומרים נשרפין כאחת ופירש"י לא צריך הכא אלא מסיים הברייתא ולפמ"ש א"ש דזה טעם דר' יוסי דאמר אין הנידון דומה לראיה ודו"ק היטב

(ו) והנה כבר הבאתי דברי התוס' זבחים דף ג' ד"ה הכותב דנבוכו המפרשים בדבריהם ע"ש והצאן קדשים פירש דברי התוס' דהכי קאמרו התוס' דאי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דס"ל לר"ע טומאת משקין לטמא אחרים לאו דאורייתא ובאמת לא אהני לי' האי נר להאי שמן דאי לאפסולי גופי' הא פסול וקאי כדפריך ובאמת לא קמ"ל ר"ע מידי בעדותו לכך תני הוסיף משמע שהוסיף טומאה לטמא אחרים וכשמע מזה דט"מ לטמא אחרים דאורייתא עכ"ל הצ"ק והגאון צל"ח תמה עליו דהא בהדיא אמר ר' עקיבא אעפ"י שמוסיפין טומאה על טומאתו ע"ש ולמען ליישב דברי הצאן קדשים שלא יהיו תמוהין כל כך אמרתי לבאר כוונתו דאי לא תני במתניתין הוסיף ר"ע הוי אמינא נהי דודאי עדות ר"ע נאמנה דמימיהן של כהנים לא נמנעו להדליק השמן שנפסל בט"י בנר כו' ור"ע עצמו שפיר קאמר אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו דלפי שיטתו היה הוספה גמורה דס"ל ט"מ לטמא אחרים דאורייתא ושפיר מוכח מזה דשלישי דאורייתא מותר לעשותו ראשון דאורייתא ואמנם זהו לפי שיטת ר"ע אבל אנו לא קיי"ל כר"ע בזה דסבירא לי' טומאת משקין לטמא אחרים אלא אכן ס"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן וא"כ לדידן אין זה הוספה כלל דמאי אהני לי' האי כר להאי שמן ואין חידוש כלל לדידן בהאי עדות דר"ע ואין להוליד מעדות דר"ע דשלישי מותר לעשותו ראשון אבל מדתני התנא דמתניתין הוסיף ר' עקיבא מוכח דגם לדידן הוי הוספה דתנא דידן בהא כר"ע ס"ל דט"מ לטמא אחרים דאורייתא ונמצא דכשמע מעדותו של ר' עקיבא שפיר דמותר לעשות משלישי דאורייתא ראשון דאורייתא והלכתא רבתי לדינא וז"ב ודו"ק

ובאמת דהרמב"ם פסק דמשקה אין מטמא אחרים מן התורה בפ"ז מ"ה שאה"ט ע"ש אבל התוס' דזבחים י"ל דפסקו כר"ע וכר' שמעון דטמא לטמא אחרים דאורייתא וא"ש דברי הצאן קדשים ז"ל

(ז) ובאמת י"ל לדידן דקיי"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן א"כ לא כשמע מעדותו של ר"ע כלום דמאי אהני לי' האי נר להאי שמן ואמנם אהני לי' עכ"פ לטמא אחרים מדרבנן ומוכח מזה דשלישי דאורייתא מותר לעשותו ראשון דרבנן מה דלא נשמע מדברי ר"ח סגה"כ דמדברי ר"ח סגה"כ לא נשמע אלא דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני דאורייתא או שני דרבנן למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אבל מר"ע נשמע דשלישי מותר לעשותו ראשון דרבנן ואף דר"ע עצמו לא כוון לזה דהא ס"ל דט"מ לטמא אחרים היא דאורייתא כדמוכיח רבא דאל"כ מאי איריא כו' ולדידי' יש בעדותו חידוש יותר דשלישי דאורייתא מותר לעשותו ראשון דאורייתא ולדידן לא מוכח זה מעדותו ומכ"ש למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מ"מ גם לדידן יש חידוש בעדותו דשלישי מותר לעשותו ראשון דרבנן וזה מדרגה יותר גדולה משלישי דמותר לעשותו שני ולכך תני התנא הוסיף ר"ע להורות דאף לדידן יש הוספה בעדותו ודבר חידוש וזה י"ל לכוון בדברי התוס' דזבחים ובדברי הצאן קדשים ואפסה התמיה שתמה עליו הצל"ח ונצדק קדש

(ח) והנה לעיל בפרק א' אות ד' כתבתי דמדברי רש"י בדף ט"ו ע"א בד"ה מדברי ר' חנינא מוכח דסבר רש"י ז"ל דלא מסתבר כלל דיטמאו טומאה דרבנן דהוא טהור מן התורה בטומאה דאורייתא לטמאו מדאורייתא לכך פירש"י דגם עכשיו הוא רק נטמא מדרבנן דאוכל אין מטמא אוכל ע"ש שהארכתי בזה ובזה יש ליישב מה שהרעיש הפני יהושע על התוס' ד"ה התם פסול וטמא שהקשו בשלמא למ"ד אוכל מטמא אוכל א"ש דלא יליף איסורא דרבנן בשעה ששית כו' אבל למ"ד אוכל אין מטמא אוכל מה"ת אמאי לא יליף שפיר כו' ע"ש וכתב הפני יהושע גברא חזינא ותיובתא לא חזינא דהא התוס' עצמם כתבו בד"ה מאי קמ"ל דכולי שקלא וטריא דסוגיין אזלא למ"ד אוכל מטמא אוכל וא"כ שפיר מקשה הש"ס להאי מ"ד גופי' איך יפרש המשנה אליבא דר' מאיר ע"ש שהאריך ליישב ולפמ"ש יש ליישב ברווחא דהתוס' הקשו שפיר לפירש"י דע"כ אזיל הש"ס השתא אליבא דמ"ד אין אוכל מטמא אוכל דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא יצדק שינויא דש"ס נימא דקסבר ר' מאיר מתניתין באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן ומאי מדבריהם מדברי ר"ח סגן הכהנים הא אם אוכל מטמא אוכל אין סברא דיטמאו טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא לטמאו מדאורייתא דהא מדאורייתא טהור גמור הוא ואיך נטמאהו וכיון דע"כ אזיל הש"ס למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ושפיר הקשו התוס' וזה ברור בס"ד

(ט) ואמנם מהירושלמי דכתבו התם בד"ה התם פסול וטמא דהקשה הא ר"ח סגה"כ ג"כ מוסיף לפי שינויא דהכא באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן דמדריע דהעיד דפסול דאורייתא מותר לעשותו ראשון עדיין לא שמעינין דשלישי דרבנן מותר לעשותו שני ומשני דר"ע בטבול יום דבית הפרס דרבנן מיירי ע"ש וא"כ מוכח דטומאה דרבנן מותר לעשותו ראשון דאורייתא ולא כדהוכחתי מדברי רש"י ז"ל וא"כ שפיר י"ל דהש"ס משני לע"ד אוכל מטמא אוכל ולפ"ז קושית הפ"י שהסתער על דברי