בית א-ל א קמז

הרא"ה דמיירי דיש כדי חוב שניהם בקרקע אלא דאין בה כדי חלוקה והיינו דאמרינין דליכא אלא ארעא חדא ולא חזיא אלא לחד מינייהו לפי שאינה ראויה ליחלק וכל אחד אומר שיתנוהו לו והוא יתן מעות לחבירו אז לבע"ח יהבינין לי' הא היכא דליכא בדי גוביינא לשניהן לא מפסדינין להאשה כו' ובזה א"ש הא דדיקדק מהר"מ מרוטנבורג מרב אלפסי דמדקאמר לאשה לא יהבינן דהוא מילתא יתירא מוכח דתפיסה לא מהני ולא דיקדק כן מדברי הש"ס עצמו ולפמ"ש א"ש דמהש"ס עצמו אין לדקדק דתפיסה לא מהני די"ל הא דאמר מילתא יתירא דלאשה לא יהבינין היינו פירושו כמ"ש הריטב"א דמיירי דאיכא כדי גוביינא לשניהן אלא דאין בה כדי חלוקה דיהבינן להבע"ח והוא ישלם לאשה מעות כדי חלקה ובזה ודאי לא מהני תפיסה דהא לית להאשה פסידא כלל אבל בגוונא דליכא כדי גוביינא לשתיהן שפיר מהכי תפיסה דהא איכא פסידא להאשה אבל הרי"ף דמיירי במטלטלין דאית בהו כדי חלוקה תמיד מזה הוכיח העהר"מ ז"ל שפיר דתפיסה לא מהני וז"ב. והנה בשו"ת מהר"י אבן לב הקשה אהא דאמר אמימר אי איכא ארעא וזוזי לבע"ח יהבינן זוזי האי כדיני' והאי כדיני' והא בלא"ה אשה אינה גובה ממטלטלי אפי' מחיים דבעל ולכאורה אמרתי דקמ"ל אפילו תפסה מטלטלי מוציאין מידם ונותנן לבע"ח כמ"ש באה"ע סימן ק"ב סעיף ד' בשם הרא"ש ע"ש וכמדומה שראיתי זה בשיטה מקובצת לפרש כן הא דאמר מסלקינן בארעא לשון מסלקינין היינו דאם תפסה מטלטלין מסלקין אותה מהם ונותנין לבע"ח ע"ש ובתפסה ודאי דמהני תפיסה מחיים דבעל כדאיתא בשבועו' דף ל"ד ע"ש והנה לפמ"ש הרא"ה והריטב"א דדוקא היכא דאיכא פסידה לאשה אז יהבינין לבע"ח יש לומר דין חדש לפמ"ש באה"ע דאם ברישא תפסה המעות מפקינין מינה ונותנין לבע"ח י"ל דגם בסיפא מיירי שתפסה מעו' ואמנם אם אח"כ היא רוצה להחזיר המעות וליקח הקרקע לא יהבינין לה דהא לית לה פסידא דהא כבר תפסה המעו' ותוכל להשתלם מהן כדי כתובת' אבל אם לא תפסה המעו' דאז אם ניתן לבעל חוב הקרקע תפסיד האשה דהם מטלטלין ולכתובה לא משתעבדי נותנין להאשה הקרקע ודו"ק לעיל כתבתי דהא דגרושה גובה ולא אלמנה ממטלטלי לפי נוסחת הרב המגיד היינו שלא תהא קלה בעיניו דלפעמים שלא יהי' לו קרקע אלא מטלטלין ולא יהי' לה ממה לגבות ע"ש ולפ"ז היכא דאית לי' קרקע ומטלטלין גם גרושה לא גביא ממטלטלין וא"ש דאמר אמימר אי איכא קרקע וזוזי לבע"ח יהבינין לי' זוזי ולאשה קרקע והיינו כיון דאיכא קרקע ומטלטלין אין דינה של האשה אלא בקרקע וזה חידושו דאמימר וז"ב ובזה אתי שפיר סיפא דמימרא דאמימר ואי ליכא אלא חדא ולא חזיא אלא לאחד שאין בה כדי חוב שניהן ואם ניתנה להבע"ח שפיר תוכל האשה לגבות ממטלטלין דהא הקרקע ניתנה לבע"ח והוי כאילו ליכא אלא מטלטלין וגרושה גובה ממטלטלין אי ליכא קרקע אבל אם ניתן הקרקע להאשה שוב אין לה חלק במטלטלין מ"מ אם הבע"ח רוצה בקרקע נותנין לו הקרקע וממילא גביא האשה ממטלטלין ואף שדינה בקרקע מ"מ כיון דלית לה פסידא נותנין הקרקע לבע"ח ודו"ק. והנה בדף צ"ז ע"ב אמרינן אלמנה מן האירוסין דלא נפיש חן דידה אבל גרושה דנפיש חן דידה אימא תיבעי חן כו' וע"ש בפירש"י ובתוס' ע"ש מה שפירשו ולולא דבריהם הקדושים היה נראה לפרש דלפי פירש"י חינא הוא שימצאו האנשים חן בעיני הנשים וינשאו להם כי יראו שהן נפרעות בקל כתובתן ע"ש ולפ"ז י"ל דבאלמנה לא שייך כ"כ חינא משום דלא מסקי אדעתיהו דמית בעל ונפלו נכסי קמי יתמי כדאמרינין גבי בעל חוב אבל גרושה דמסקא דעתה דשמא יגרשנה בעלה ואח"כ יהא לה טורח לגבות כתובתה ולכך תמכור שלא בב"ד קמ"ל ובזה י"ל מה דגרושה גובה ממטלטלין ולא אלמנה והיינו דבגרושה שייך משום חינא דחיישה שמא יגרשנה ולא יהי' לו קרקע ותפסיד כתובתה לכך תיקנו שתגבה ממטלטלין משא"כ אלמנה דלא מסקא אדעתא דמית בעלה ונפלו נכסי קמי יתמי וזה ברור ואמנם לנוסחת הרשב"א שהביא הה"מ דגם גרושה אינה גובה ממטלטלין היינו לפי פירש רבינו חננאל דפירש משום חינא דימצאו הנשים חן בעיני האנשים שישאו אותם וא"כ לא עדיפא גרושה מאלמנה ודו"ק היטב:

לא

(ב) עיין בתוס' בבא קמא דף פ"ט והנה הקשה בישועת יעקב דמה פריך תזבן כתובתה לגמרי הא צריך לנכות מה שתפסיד המזונות כדין מכרה כתובתה לדעת הב"ח שהביא הב"ש ולכאורה אמרתי דהא הברייתא ע"כ מיירי שהבעל אומר ג"כ שגירשה ונתן לה כתובתה דאם הוא אומר לא גרשתי לא הפסידוה העדים כלום וא"כ כיון דקיי"ל דבעל שאמר גרשתי את אשתי אינו נאמן וחוששין לדבריו והיא מגורש' ואינה מגורשת וא"כ עכ"פ אין לה מזונות ממנו ולא דמי להא דא"ר זירא מגורשת ואינה מגורש' יש לה מזונות זה מיירי בנתן לה גט ספק וא"כ היא מעוכבת בשבילו להנשא לכן יש לה מזונות אבל כאן הוא טוען גירשתיה והיא אבדה הגט מהיכא תיתי יתחייב לה מזונות הא הוא אומר שגירשה בגט כשר בודאי ואף שאנו חוששין שמא מתכון לקלקלה או בגט פסול גירשה מ"מ מזונו' לא מפקינין מיני' וא"כ בלאו העדים אין לה לכן לא מנכין לה וזה ברור ובזה אתי שפיר מה דהקשו התוס' אמאי לא הוכיח מהמשנה דמכות מעידין אנו בפלוני שגירש אשתו ולא נתן לה כתובתה אומדין כו' ואמאי ינכו מה שתוכל למכור כתובתה לגמרי תאבד מזונותיה דשם הא הבעל אומר שלא גירשה ואין לומר דבלא"ה אבדה מזונו' דהא היא אומרת שגירשה ואין לה מזונות זה אינו (דהא היא מעוכב' בשבילו להנשא דמחמת שאומר שלא גירשה אסורה להנשא ומגיע לה מזונו' אך על זה יש להקשו' דהא אף אם היה הבעל אומר שגירשה היתה אסורה להנשא כמ"ש בסימן קכ"ב) דהא כתב בירושלמי דגירש אשתו ולא נתן לה כתובה חייב במזונות וא"כ לפי דבריה יש לה מזונות ודו"ק היטב) (ג) והנה הרב המגיד פי"ז הי"ט כתב מה שפסק כר' אלעזר ולא כרב חסדא דאפילו נימא דפליגי דילמא הלכה כר' אלעזר לגבי רב חסדא ע"ש ואמנם אם נימא דספק הוא הוי כמו איני יודע אם מחלת לי ואוקמי אחזקת חיוב ואמנם כיון דגם היורשים אינם יודעים אם מחלה אמם או לא אפילו א"י אם מחלת לי פטור ואין להאריך בזה ועכ"מ שכתב דזה בעיקר כתובה דלא שייך נחת רוח דאדרבא היא יכולה לומר עיניך נתת במיתה וגירושין והיינו דתהא קלה בעיניו להוציאה ואמנה לפמ"ש המרדכי דמוחלת לו רק כשתתאלמן אבל כשתתגרש לא מחלה לא שייך לומר עיניך נתת בגירושין וז"ב

(ד) והנה רש"י פירש אין לה מזונות כשתתאלמן ואפשר דקשיא לי' דהא אסור להשהות אשתו בלא כתובה ובשיטה מקובצת הרגיש בזה לכך תירץ דמחלה לו רק כשתתאלמן ולכך בחייו כח איבדה מזונו' דלא מחלה לו רק לאחר מותו ובזר י"ל דלא שייך מה שהקשה רב חסדא משיב רעה תחת טובה דהא לו לא עשתה טובה כלל רק ליורשיו ומה חפצו בביתו אחריו ואמנם הרמב"ם דס"ל דגם בחייו אין לה מזונות היינו דס"ל דמחלה לחלוטין גם כשתתגרש ובזה שפיר כתב הכ"מ דהיא יכולה לומר עיניך נתת בגירושין ולכך לא שייך נחת רוח עשיתי לבעלי אמנם לפמ"ש הכ"מ בפרק כ"ב הלכה ח"י דדוקא אם טענה נחת רוח עשיתי לבעלי אבל בלא טענה לא א"כ בלא"ה אתי שפיר דהא לא טענה ודו"ק בכל מה שכתבתי אחר כתבי זאת ראיתי בשיטה מקובצ' שכתב בשם העיטור דמיירי שמחלה לו אם תתאלמן אבל לא אם תתגרש והרא"ה כתב דלשון ראוי הוא ע"ש ות"ל שכיוונתי לדעת הגדולים והנה מה שכתב הרמב"ם ומוחלת כתובתה אינה צריכה כו' י"ל דכוונתו דהיה אפשר לומר אע"ג דכל מחילה אין צריכה קנין מ"מ כאן לא מחלה בלב שלם דהא תהיה קלה בעיניו להוציאה ובאמת לפי שכתבתי בשם העטור דלא מחלה אלא כשתתאלמן ולא כשתתגרש א"כ לא תהי' קלה בעיניו להוציאה אך הרמב"ם לא ס"ל כן כמ"ש דהא ס"ל דגם בחייו אין לה מזונות עליו והיינו דס"ל דהמחילה היתה לחלוטין וכמ"ש לעיל ולכך הוצרך לכתוב תיכף אחר זה ומוחלת כתובתה אין צריכה קנין ואתי שפיר המשך דבריו דבור על אופניו ודו"ק היטב (ה) ובסיום דברי אכתוב מה שנראה לכאורה פירוש דברי האיבעיא מוכרת שלא בבית דין צריכה שבועה או לא היינו לפי מה שכתבו התוס' דהא דנכסי בחזקת אלמנה קיימי לענין טענת פרעון של היתומים היינו משום דמוכרת שלא בבית דין עיין שם ולפי זה יש לפרש הא דבעי מוכרת שלא בב"ד בעי שבועה דהרי היא כמוחזקת דהא מוכרת שלא בב"ד והנכסים בחזקתה ומתניתין דתני אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה מיירי באלמנה מן האירוסין דאינה מוכרת אלא בב"ד כמ"ש התוס' ע"ש ולמסקנא אפילו מן הנשואין צריכה שבועה ודו"ק. ואמנם התוס' הקשו על זה דא"כ ה"ל למפשט מדאמר רבי זירא לא שנו כו' מוכח דבאלמנה מן הנשואין מיירי דנמנעו להשביעה דמורה היתירא דטרחה קמי יתמי וזה לא שייך באלמנה מן האירוסין ע"ש דפירשו דהאי שבועה הוא שלא גבתה יותר ואמנם הרמב"ם פירש בשבועת אלמנה כמ"ש לעיל וא"כ קושית התוס' נצבה דהא מתניתין הוא ואולם הרמב"ם לשיטתו דס"ל דאף למזונות צריכה שבועה י"ל דפירש הבעיא שמכרה למזונות כמ"ש בתוס' שם ואין ראיה מהמשנה דמיירי לכתובה ואין להאריך עוד וכתבתי בחידושי ודו"ק: