בית א-ל א קמה

דכתב שם המחבר דבעל שאמר גרשתי את אשתי חוששין לדבריו והיא ספק מגורשת אף דהיא ג"כ אומר' גרשתני דכיון דהוא מסייע לה מעיזה ומעיזה ע"ש וכתב הבי' שמואל אבל אינה יכולה ליאסר עליו אם היא כהן ע"ש והוא תמוה דהא הבעל שויא אנפשה חד"א ולא דמי לאומרת טמאה אני לך דלא מהימנא דהיא משועבד לו כמ"ש אבל היא אינו משועבד לה דהא יכול לגרשה בע"כ ואף בזה"ז אחר חרם דר"ג דא"י לגרש בע"כ מ"מ כיון דהיא בלא"ה ספק מגורש' ודאי יכול לגרשה בע"כ וראיתי בבית מאיר שהרגיש בזה וכתב דאולי ט"ס הוא וצריך להיו' דאינה יכולה לחזור לו אם הוא כהן ע"ש ואמנם לשון אבל דכתב הבית שמואל לא משמע כן דזה ודאי כיון דהיא ספק מגורש' אסורה לחזור לו ואפשר כוונת הב"ש אם הוא נותן אמתלא לדבריו ויותר כראה לפמ"ש הרמב"ם הטעם דשמא מכוון לקלקלה או בגט פסול גירשה ע' פי"ב מה' גירושין ולפ"ז י"ל דאם הבעל אומר באמ' דבגט פסול גירשה אפשר דמותר' לו וצ"ע וגם לענין כתובה צ"ע אם צריך ליתן לה כתובה דלפ"ד הב"ש א"צ ליתן לה כתובה דהא מותרת לו אך לפ"ז קשה אמאי כשמכחישה היא נאמנ' הא יש כו מיגו דהיה מסייע לה והיתה מותרת לו וגם לא היה צריך ליתן לה כתובה דהא היא מותרת לו ואפשר דהוי מיגו במקום חזקה דאין אשה מעיזה פניה ואם נימא כן י"ל דא"ש מה שכתב הראב"ד דאינה נאמנת להנשא ולא ליטול כתובתה אלא שתופסין בה קידושין והיינו דהיא ספק מגורש' ותופסין בה קידושין ספק אך מה שכתב דבדיעבד אם נישאת לא תצא צ"ע ואפשר כיון דהוא מיגו במקום חזקה ואפילו הוי אמר גרשתי הוי רק ספק מגורש' א"כ דמי לס"ס ולכן אף דאסורה לכתחלה להנשא מ"מ אם נישאת לא תצא וכתבתי בזה בחידושי לאע"ז סי' קנ"ב ע"ש ועפמ"ש יש ליישב מה שהקשה הרשב"א על הראב"ד דלדבריו מה פריך בגיטין דף ס"ד אהא דבעל אומר לגירושין ושליש אומר לגירושין והיא אומרת נתן לי ואבד ואמרינין אין דבר שבערוה פחות משנים ופריך וליהמנה מדרב המנונא ומאי קושיא והא להראב"ד לא תינשא לכתחלה ולפמ"ש אתי שפיר דהא כתבתי הטעם דלכתחלה לא תנשא משום דאית לי' מיגו דהיה מסייע לה ואז לא היתה נאמנ' כיון דמסייע לה מעיזה ומעיזה ואמנם זה הכל למאי דמשני כיון דמסייע לה מעיזה אבל בס"ד דמקשה דפריך וליהמנה לדידה מדרב המנונא והיה סבור דגם היכא דאיכא דמסייע לה נאמנת א"כ שפיר תינשא לכתחלה וגם שם באמת בעל אומר לגירושין וע"ש ודו"ק כי ברור הוא בס"ד והנה מצאתי מקור נפתח לדעת הראב"ד דלכאורה הוא כדברי נבואה דהא רב המנונא אמר סתם נאמנ' ואמאי נימא דלכתחלה לא תינשא ונראה דמקור דבריו הוא מהאי דכתובו' דף כ"ג ע"א דתני במתניתא אם משנישאת באו עדים לא תצא איכא דאתני לה ארישא האשה שאמרה א"א הייתי כו' ואמרינין מאן דמתני לה ארישא אית לי' דרב המנונא כו' והקשו הקדמונים מאי איריא דבאו עדים משנישאת אפילו אם באו עדים קודם שנישאת תינשא לכתחלה משום דרב המנונא ומזה הוציא הראב"ד דלכתחלה לא תנשא רק בנישאת לא תצא וע' בשיטה מקובצ' שם ותראה דזה מקור דבריו ז"ל ואמנם התוס' שם ד"ה אית לי' דרב המנונא הקשו אע"ג דרב המנונא איירי בפניו מ"מ לענין ניסת ואח"כ באו עדי' מהני שלא בפניו עכ"ל ולפ"ז נסתר המקור הזה שהבאתי וא"ש דאם באו עדים ואח"כ נישא' לא תנשא לכתחלה דהא דרב המכונא לא מהני בכה"ג שתנשא לכתחלה דהא שלא בפניו מיירי וע"ש במהרש"א דכתב דלמאי דמסיק נמי דכ"ע אית להו דרב המנונא כו' ומר סבר אפילו שלא בפניו נמי היינו נמי אם כבר ניסת וממתניתין כמי מוכח דשלא בפניו מעיזה דהא אמרה גרושה אני ויש עדים אינה נאמנת עכ"ל ולפ"ד הראב"ד י"ל דהא דתני במשנה ואם יש עדים שהיא א"א אינה נאמנ' היינו דלא תנשא לכתחלה אבל באין עדים תנשא לכתחלה דהפה שאסר הוא הפה שהתיר ודו"ק ועוד יבואר אי"ה

(חדר סו) בדין מזונות

האלמנה

(א) הרב מגיד משנה כתב דהרשב"א הכריע כדברי הרמב"ם ע"ש וע' בירושלמי פרק אע"פ הלכה יו"ד דאמר רבי חייא בשם ר' יוחנן בין מותר מזונו' בין מותר בלאו' אלמנה אינן שלה כן הוא גירס' הרמב"ם ע"ש במפרש ור' חייא פליג אר' אבהו ולכן הכריע הרשב"א כדברי הרמב"ם דשיט' הש"ס שלנו מורה כן ע"ש וכמ"ש הרב המגיד ע"ש והנה לשיט' הרמב"ם בפי"ב מהלכו' אלו דמזונות אשה מדאורייתא א"כ שפיר יש קל וחומר דמה מזונו' אשה שהן מן התורה המותר הוא לבעל מכ"ש מזונו' אלמנה שהן מדרבנן שהמותר הוא ליורשים והרי הרמב"ם חילק בפי"ב ובפי"ח בין מזונו' האשה ובין מזונו' אלמנה לענין שבועה דמזונו' האשה מן התורה ומזונו' אלמנה דרבנן ע"ש שהשיג על הגאונים שדימו זה לזה ולפ"ז יש לומר דהירושלמי שהביא הראב"ד אזיל לשיטתו דס"ל בריש פרק המדיר דמזונו' אשה דרבנן ולכך שפיר חילק דבאשה דמציאתה לבעלה גם מותר מזונותיה שלו אלמנה דמציאתה לעצמה גם מותר מזונותיה שלה אבל הרמב"ם דס"ל מזונו' האשה מן התורה לכך הכריע דמותר מזונו' אלמנה ליורשין מקל וחומר ממותר מזונות האשה שהן לבעל וכמ"ש וז"ב והנה הירושלמי נתן טעם דמציא' האשה לבעלה שלא תגנוב משל בעלה ותאמר מציאה מצאתי ויש לומר דלכך גם מותר מזונותיה לבעל שלא תגנוב משל בעלה ותאמר הותרתי ממזונות אבל באלמנה דמציאתה שלה גם המותר הוא שלה וזה כוונ' הירושלמי ודו"ק והנה יש לדחו' קל וחומר של הירושלמי בריש פרק אלמנה ניזונת דאמר דמה אשה דמותר מזונותיה של בעלה מותר בלאותיה שלה אלמנה שמותר מזונותיה שלה קל וחומר דמותר בלאותיה שלה ולפי מה שכתבתי יש לדחו' דהא הירושלמי ס"ל מזונו' האשה דרבנן והיינו דפירש שארה וכסותה לפום שארה תן כסותה וא"כ כסותה הוא מן התורה כמ"ש הרב המגיד בפי"ב הלכה א' ולכן א"ש דמותר מזונותיה לבעל שרן מדרבנן ומותר בלאותיה שלה שהכסו' מן התורה אבל אלמנה דשניהם דרבנן שפיר י"ל דמותר מזונותיה שלה ומותר בלאותיה ליורשין ודו"ק

(ב) והנה כתב הרמב"ם פרק ח"י הלכה יו"ד אלמנה שתפסה מטלטלין כדי שתיזון מהם בין שתפסה מחיים בין שתפסה אחר מותו אין מוציאין מידה כו' וע' מ"ש הרב המגיד דיש דעות חלוקו' בדינים אלו ע"ש דביאר השיטו' ע"ש ויש לומר דהסוברים דתפיסה מהני למזונו' מחיים בלבד היינו דס"ל מזונו' האשה הן מן התורה כדע' הרמב"ם בפי"ב וכיון דמטלטלין משתעבדי מן התורה כמו קרקע לכך אם תפסה למזונו' מטלטלין מחיים אין מוציאין מידה אבל כתובה הוא דרבנן ולכך לא מהני תפיסה אפילו מחיים לכתובה והסוברין דלמזונו' מהני תפיסת מטלטלין אפילו אחר מותו היינו משום דס"ל למזונו' אינה צריכה שבועה כדע' הרמב"ן ולכתובה צריכה שבועה ולכך מהני תפיסה למזונו' ולא לכתובה וכדמצינו במשנה פרק האשה שנפלו דאמר רבי עקיבא ינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה וכיון דלמזונו' אינה צריכה שבועה הוא מוחזק' בהן כונו היורשין ויפה כחה בהן כמו היורשין ולכך אם תפסה מהני אבל לכתוב' שהיא צריכה שבועה כח היורשים עדיף ולא מהני תפיסה דידה דכבר זכו בהן יורשים ואולם הסוברין דאין חילוק בין כתובה למזונו' ובשניהם מהני תפיסה רק מחיים ולא לאחר מיתה היינו דס"ל בין למזונו' בין לכתובה צריכה האלמנה לישבע אבל לא בחיי הבעל וכמ"ש הרמב"ם בפי"ב. ולכך מהני תפיסה רק מחיים ודו"ק כן נראה לבאר טעם השיטו' שהביא הרב המגיד ז"ל וע' בש"ע אהע"ז סימן צ"ג סעיף כ"ג בהג"ה די"א דלא מהני תפיסה אלא מרשו' הרבים או מסימטא אבל לא מרשו' היתומים ע"ש והיינו כמ"ש וכמתניתין דהכותב דמיירי שהי' המטלטלין פקדון ביד אחרים או מלוה ע"ש ודו"ק

(חדר סח) שדין מזונות הכנות

הנה הרמב"ם פרק י"ח מהלכו' אישו' הלכה י"ג כתב ואם מכרו היתומים אין מוציאין מיד הלקוחו' שאין האשה והבנו' ניזונו' אלא מנכסים בני חורין וכתב הרב המגיד ומה שכתבו שאם מכרו שאינה מוציאה מיד הלקוחו' משנה היא בפרק הניזקין גיטין דף מ"ח וכתב הכסף משנה ואני אומר דאינה משנה ולא בפרק הניזקין אלא בפרק מציא' האשה דתלה לי' רב לרבי ביני שיטי ע"ש והנה כוונ' מארן הכ"מ ז"ל דממתניתין דפרק הניזקין לא מוכח אלא דאם מכרן הבעל או האב אין מוציאין הב"ד למזון האשה והבנו' אבל אם מכרו היורשין לא נזכר שם אלא בפרק מציא' האשה דתלי לי' רב לרבי ביני שיטי האחין ששעבדו מאי וזה ברור והנה מקום הספק היה לרב ששאל מרבי האחין ששעבדו מהו דאף דמשנה שלמה שנינו אין מוציאין למזון האשה והבנו' מנכסים משועבדים אפשר דרק אם הבעל או האב מכר בעצמו כיון דרשו' בידו למכור לכך אין מוציאין למזון האשה והבנו' מהלקוחו' משום דלא ירצה אדם לקנו' מחברו שדה אם מזון האשה והבנו' חוזרין עליו עולמי' כפירש"י אבל שעבדו האחין שהם באמת אינם רשאין למכור יכולין האש' והבבו' למחו' ביד היורשי' שלא ימכרו וכמ"ש הרמב"ם בהלכ' זו ולא שייך לחוש שמא לא ירצו לקנו' מהם דהא לכתחלה באמת אין היורשים רשאים למכור ולכך נסתפק רב אם גם בזה אין גובין מהלקוחו' וז"ב ולכך כתב הרב המגיד וכן כראה קצת מהגמרא דלכתחלה יכולין האשה והבנו' לעכב עליהן שלא ימכרו ודו"ק: