בית א-ל א קמד

הלחם משנה דרבינו מפרש מה דאמרינין בש"ס מיגו דיכול לומר לא גרשתיך יכול לומר גרשתיך ונתתי לך כתובתך לענין התוספת בלבד ובהכי מתרצא קושי' התוס' בד"ה מיגו כו' עכ"ל הלחם משנה וכוונתו דהתוס' הקשו שם מאי מיגו איכא הא אם יאמר לא גרשתיך תהיה היא נאמנת לומר גרשתני כדרב המנונא ולפ"ד הרמב"ם א"ש דהא עיקר קושי' הש"ס היינו נהי דעיקר לא גביא תוספת מיהו תגבה ועל תוספת לא מהימנא מדרב המנונא דהא ליכא מדרש כתובה וא"כ שפיר אית לי' מיגו דאמר לא גרשתיך ולא היתה גובה התוספ' ולפ"ז לא צריך לתירוץ התוס' דאם תובעת כתובתה אינה נאמנ' אלא בכל גוונא נאמנ' ולכך סתם הרמב"ם ולא חילק כן כוונ' הלחם משנה ולע"ד ליתא דהא שפיר הקשו התוס' מאי מיגו איכא דאם יאמר לא גרשתיך והיא תאמר גרשתני תהיה נאמנ' עכ"פ לענין עיקר כתובה ויצטרך לשלם לה עכ"פ עיקר כתובה משא"כ עתה שטוען גרשתיך ופרעתיך הכל ומאי מיגו איכא ואמאי תני לא יפרעו ודו"ק

(חדר סה) דין אומרת לבעלה

גרשתני

(א) והנה התוס' הביאו ראיה מהא דיבמו' דף קי"ז דאם אמרה תנו לי כתובתי והתירוני אינה נאמנ' לכאורה יש לדחו' דשם דאינה נאמנ' אלא מתוך שהחמרת עליה בסופה ולכך אם תובעת כתובתה אמרינין דאינה רוצה להנשא כלל רק ליטול כתובתה ולא שייך דייקא ומנסבא וכמ"ש הרמב"ם בהלכה ל"א בביאור אבל כאן דנאמנ' משום חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה אין חילוק ובכל גווני נאמנ' ולכך לא חילק הרמב"ם כלל בין תובע' כתובתה ולא תבעה כתובתה ובאמ' יש לומר טעם דליטול כתובה אינה נאמנ' כדעת הראב"ד דהא באמ' הא דתיקנו חז"ל כתובה הוא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואמנם כאן שלא הוציאה גט ואומר' אבד גטי והוא אומר שעדיין לא גירשה לא שייך שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דהא היא דאפסדה אנפשה דאבדה גיטה והוי לה לשמור גיטה או לבוא תיכף לב"ד דבשלמא להנשא שפיר נאמנ' מחמת חזקה אין אשה מעיזה אבל לכתובה לא דלא שייך התקנה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה כמ"ש ואמנם התוס' לא תירצו כן משום דהא כאן מיירי לענין גבית התוספ' כשהקשה הש"ס תוספ' מיהו תגבי והתוספ' הוא חוב גמור שנתן לה מתנה גמורה ולא שייך הסברא שכתבתי ושפיר הקשו התוס' דאם יאמר הבעל לא גרשתיך תהא היא נאמנ' לומר גרשתני ולגבו' ממנו התוספ' וא"כ אין לו מיגו דהיה אומר לא גרשתיך דמ"מ היתה גובה התוספ' וזה ברור ומעתה יש להחזיק תירוץ הלחם משנה אשר סתרתי לעיל דלדע' רבינו א"ש קושי' התוס' דהא לענין תוספ' בלא"ה אינה נאמנ' דלא שייך בה מדרש כתובה כמ"ש הרב המגיד וגם לענין הכתובה אינה נאמנ' משום דלא שייך שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ושפיר יש לו מיגו דלא גרשתיך ואף דדע' הרמב"ם דחייב ליתן לה כתובה מ"מ כוונ' הלח"מ דעכ"פ בזה דס"ל להרמב"ם דאין לה תוספי א"ש קושי' התוס' והוא באמ' דלא כהרמב"ם אלא במקצ' דבריו ולא בכולן ואף אם הלח"מ לא כיוון לזה מ"מ יש ליישב דבריו כן וגברא רבא אמר למילתא אין מזניחין אותו והנה מה שכתבתי לדחות ראית התוס' מהא דיבמו' דף קי"ז אמנם הרא"ש בנדרים כתב עוד טעם לרב המנונא דאפילו לפי משנה אחרונה דאמרה טמאה אני לך אינה נאמנ' דאמרינין עיניה נתנה באחר ותובע' את בעלה שיגרשנה ותינשא לאחר בהיתר אבל אם אומר' גרשתני שפיר נאמנ' דחזקה שלא תאמר אשה לבעלה גרשתני ותפקיע עצמה ממנו בלא גט ותנשא לאחר באיסור אשת איש כל ימיה ע"ש ולפ"ז שפיר י"ל שאם תובע' כתובתה חיישינין שמא אין דעתה להנשא כלל אלא ליטול כתובתה מחיים כמ"ש רבינו בהלכה ל"א בענין הבאה ואמרה מת בעלי ע"ש ולפ"ז יש מקום לראית התוס' מיבמו' דף קי"ז ומה שכתבתי לדחו' דהכא מהימנא משום חזקה דאין אשה מעיזה הא הרא"ש כתב כן אפילו לרבא דפליג ארב המנונא וס"ל דאפילו למשנה ראשונה דמהימנא דלא עבידא לבזויי נפשה אבל כאן מעיזה ומעיזה ואנן בזה כרבא קיי"ל דשפיר מעיזה רק מטעם שכתב הרא"ש דלא תעשה כן להיות באיסור אשת איש. כל ימיה וא"כ לענין כתובה שפיר י"ל דלא מהני די"ל דהיא אינה רוצה להנשא כלל רק ליטול כתובה מחיים כמ"ש. והנה מה שכתבו התוס' דאם תובע' כתובתה אינה נאמנ' אפי' להנשא בזה שפיר יצדק טעם הרא"ש דלא תעשה איסור כל ימיה וצ"ל דהתוס' לא ס"ל טעם הרא"ש והביאו ראיה מהא דיבמו' דאין מתירין אותה אפילו להנשא ולא סמכינין על זה דלא תעשה איסור כל ימיה ואין להאריך וכתבתי במקום אחר וקצרתי כאן והנה הגאון בני אהובה ביאר דברי הרא"ש דכתב טעם חדש דלא נזכר בש"ס דלענין להוציאה מבעלה הכהן א"צ לפלפל דודאי אסורה מדרב המנונא ואף דבזה לא שייך טעם הרא"ש דדילמא מאסה בבעלה ורוצה להתגרש ממנו ולשבת גלמודה כעובדא דר' חייא מ"מ מטעם דא"א מעיזה פניה יש להחמיר כרב המנונא רק להנשא לאחר לקולא לא סמכינין ע"ז דהא רבא פליג על רב המנונא וסבר דמעיזה ואמנם בזה שייך שוב טעם הרא"ש דלא תעשה איסור כל ימיה עכ"ד הגאון ז"ל ובזה אתי שפיר דברי התוס' דאולי אין רצונה רק ליטול כתובה ולא להנשא ובזה א"ש דפירש"י בשלהי נדרים הבעיא אמרה לבעלה גרשתני מאי ופירש"י אם בעלה הכהן רוצה להחזירה ולא פירש לענין שתנשא לאחר ולפמ"ש י"ל דלענין להנשא לאחר אף רבא מודה דשייך טעמא דהרא"ש רק לענין אי מותר הכהן להחזירה בעי וע"ז פליג רבא ודו"ק. ובזה א"ש דברי הרא"ש דרבא לא פליג על רב המנונא אלא לענין אי מותר' לבעלה הכהן אבל להנשא לאחר מודה ובזה א"ש דבכמה דוכתי מייתי דברי רב המנונא בסתם כמ"ש הרא"ש והיינו דכל דוכתי מיירי לענין להנשא לאחר דבזה אף רבא מודה וע"ש בהרא"ש ותראה דמה שכתבתי הוא ברור בס"ד ודו"ק ואפשר דדעת רש"י כהראב"ד דלהנשא או ליטול כתובה ודאי לא מהימנא והבעיא רק אי מותרת לבעלה הכהן אבל מה שכתבתי מתחלה נראה לי עיקר ודו"ק היטב

והנה הראב"ד ג"כ קשיא לי' קושי' התוס' כתובו' דף פ"ט ולכך תירץ דלא מהימנא לא להנשא ולא ליטול כתובה רק דקידושין תופסין בה לחומרא וא"ש והנה כבר כתבתי דהלח"מ כתב דע"פ דעת הרמב"ם א"ש קושי' התוס' דהא בתוספ' לא מהימנא ע"ש אך הראב"ד דחה דברי הרמב"ם וכתב דדבריו אלה במות טלואו' המה ואין להם טעם כו' ומה בין עיקר לתוספ' כו' ולפ"ז קושי' התוס' נשארי על מקומה ולמען תרץ קושי' התוס' כתב ואני אומר שלא אמרו נאמנ' להנשא לכתחלה ולא לגבו' כתובתה אלא שתופסין בה קידושין כו' וא"כ ממילא לא קשה קושי' התוס' דהא שפיר יש לו מיגו דלא גרשתיך והיא לא תהיה נאמנ' ליטול כתובתה או התוספ' וא"ש המשך דברי הראב"ד ז"ל דבר דבור על אפני' ודו"ק. והנה סיים הראב"ד דאם תאמר תינשא לכתחלה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושב' תחת בעלה עכ"ל ואמנם לפמ"ש הרא"ש דחזקה שלא תאמר לבעלה גרשתני ותפקיע עצמה ממנו בלא גט ותנשא לאחר ותהיה באיסור אשת איש כל ימיה א"כ לא שייך סבר' הראב"ד דלא הנחת בת לא"א יושב' תחת בעלה דלא חיישינין דתעשה איסור כל ימיה וז"ב. והנה בשיטה מקובצ' הביא דברי רש"י במהדורא קמא דיישב קושי' התוס' דלא מהימנא לומר גרשתני אלא להנשא אבל ליטול כתובה לא מהימנא ואפשר דס"ל כטעם הרא"ש דחזקה שלא תעשה איסור כל ימיה לכך להנשא נאמנ' אבל לא ליטול כתובה ע"ש ואמנם הרמב"ם ס"ל כיון דנאמנ' להנשא נאמנ' ג"כ ליטול כתובה ממדרש כתובה לכשתנשאי לאחר תטלי מה דכתיב לך והראב"ד דס"ל דאינה נאמנ' להנשא לכתחלה ולא ליטול כתובה והיינו דס"ל כיון דלכתחלה אסורה להנשא לא קרינין בה לכשתנשאי לאחר וע' בית שמואל סי' ק"א

(חדר סו) פלפול בדינים הנ"ל

הנה התוס' הקשו אם נימא דאם אמרה מאיס עלי נאמנ' וכופין אותו ליתן גט א"כ תהא נאמנ' לומר טמאה אני לך במגו דמאיס עלי ע"ש בכתובות דף ס"ג וא"כ לדעת הרמב"ם דאם אמרה מאיס עלי כופין אותו ליתן גט דאינו בדין שתיבעל לשנו' לה ולפ"ז לפי פירש"י דהאי בעיא דשלהי נדרים אמרה לבעלי גרשתני מאי היינו אם בעלה כהן מותר להחזירה תהא נאמנ' במיגו דאמרה מאיס עלי אבל ליטול כתובה אינה נאמנ' דהא גם אם תאמר מאיס על נהי דכופין אותו לגרש מ"מ תצא בלא כתובה כמ"ש הרמב"ם פרק י"ד מהלכו' אישו' הלכה ח' והתוס' בכתובו' דף ס"ג והא דצריך רב המנונא לומר חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה היינו משום דהא כתבו האחרונים דהא דנאמנ' לומר מאיס עלי לכופו ליתן גט היינו משום חזקה דאין אשה מעיזה פניה לומר לבעלה מאיס עלי ובודאי אמת אומר' ולפ"ז לא שייך לומר מיגו דהיתה אומרת מאיס עלי דהא הוי מיגו דהעזה ולכך אמר רב המנונא חזקה אין אשה מעיזה פניה לומר גרשתני וא"כ בין כך וכך איכא העזה ושפיר איכא מיגו וזה ברור ובזה אתי שפיר דפירש"י בשלהי נדרים לענין אם מותר הכהן להחזירה דלענין זה נאמנ' במיגו דמאיס עלי אבל לא לענין כתובה דבזה ל"ל מיגו דהא גם כשתאמר מאיס עלי תצא בלא כתובה ודו"ק וע' בר"ן נדרים שהקשה בהא דטמאה אני לך כיון דמדינא נאמנ' איך נתירה מחשש שמא עיניה נתנה באחר ותירץ דאפקעינהו רבנן לקידושין מינה ע"ש והנה בסימן קנ"ב כתב הבית שמואל על הא