בית א-ל א קמא

אזלינין גבי משחק בקוביא וא"כ שפיר י"ל דס"ל כתוב' דאוריית' כשיטת ר"ת ומדאוריית' משתעבדי מטלטלין לכתובה ושפיר חייב קרבן שבועה ולא צריך לשנויי דילמא שתפסה מטלטלין והא דמשני דילמ' שתפסה מטלטלין קאי אהא דאמר אביי הכל מודים בעד סוטה ופריך אליבא דרב אחא בר יעקב דפליג ארב פפא ופסק דמשחק בקוביא פטור מקרבן שבועה דלא אזלינין בתר דאוריית' ודו"ק וא"ש דפסק הרמב"ם כרב אחא בר יעקב בריש פרק יו"ד מהלכו' שבועו' ולא כרב פפא והכ"מ כתב משום דבתרא הוא וצ"ע אבל לפמ"ש אתי שפיר משום דסוגיא דשבועו' ופשטות לשון הש"ס דפריך שמע מיני' משביע עידי קרקע חייבין אזלא אליב' דרב אחא בר יעקב כמ"ש ודו"ק אמנם דא קשיא לי אמאי לא משני דמיירי שכתב לה בין ממטלטלין בין מקרקעי ואולי בזמן הש"ס לא נהגו כן ומלת' דל"ש הי'. אחר כן ראיתי בשיטה מקובצת שהקשה מהא דשבועות דמשני דילמ' בשתפסה הא תפיסה לא מהני בכתובה ותירץ בשם התוס' דמיירי שכתב לה בין מקרקעי בין מטלטלי ולא נהירא כו' ע"ש ושוב ראיתי בר"ן שהעיר בזה וכתב דמיירי שהתפיסה הבעל עצמו וע"ש שכתב הא דלמזוני מהני תפיסה ולא לכתובה היינו משום דלמזונות דינה מחיים ליזון אפילו ממטלטלין וכיון שתפסה מחיים כיון דבאותה שעה היה לה יד בהם מהני אף לאחר מיתה אבל כתובתה דאפילו מחיים אינה גובה ממטלטלין לא מהני תפיסתה מחיים ע"ש והנה הרמב"ם בפרק י"ח הלכה י"א פסק דאם תפסה מחיים מטלטלין לכתובתה ומת בעלה גובה מהן וזה א"ש להנוסחא שלנו בהלכה ה' דמחיים גובה ממטלטלין אבל לנוסחא שהביא הרשב"א והסכים הרב המגיד עמו דאף מחיים אינה גובה ממטלטלין לא א"ש ואמנם הרמב"ם אזיל בשיטת רבו הרי"ף ע"ש ואין להאריך עוד מאפס הפנאי

(ג) הנה הר"ן כתב עוד טעם לחלק בין תפיסה לכתובה ובין תפיסה למזונות דמזונות דלא גביא ממשעבדי תיקנו חז"ל שתגבה ממטלטלין כשתפסה לא כן בכתובה דטרפה ממשעבדי לא תיקנו חז"ל ע"ש ואמנם לפי דעת הרמב"ם דמזונות האשה מדאוריית' יש לחלק באופן אחר דבמזונות האשה דהן מן התורה גובה מן התורה גם ממטלטלין כמו שכתבו תוס' בכתובות דף יו"ד לענין כתובה דלמ"ד כתובת אשה מן התורה מדאוריית' גובה ממטלטלין ואף דרבנן תיקנו דלא תגבה מ"מ אם תפסה תפסה ולא מפקינין מינה אבל כתובה דרבנן וכיון דמטלטלין לא משתעבדי לכתובה ליכא שום שעבוד עליהן ואף תפיסה לא מהני וע' פי"ב הלכה י"ט ופי"ח הלכה י"ט שחילק הרמב"ם ג"כ כה"ג ובזה א"ש דדוקא מחיים מהני תפיסה למזונות לדעת ר"ח דהא מחיים הם דאוריית' משא"כ אחר מיתה והרמב"ם אזיל בשיטות הרי"ף רבו ז"ל ובחידושי כתבתי (ד) והנה יש להבין לפמ"ש הרמב"ם בהלכה ד' דצריכה לישבע שלא מחלה כתובתה א"כ הא דאמרינין ייחד לה קרקע או שכתב לה מטלטלין והם קיימין או חליפיהן אין צריכה שבועה דהא אכתי יש חשש שמא מחלה דהא פירש"י דכיון דייחד קרקע מסתמא לא מתפיס לה צררי וזה מהני לחשש צררי ואכתי חשש מחילה להיכן אזיל ורציתי לומר דהא דעת הר' ישעיה דלא מהני מחילה כשהשטר בידו וי"ל הטעם דשטר הוי כגבוי לכמה דברים כמ"ש הכנה"ג ואמנם אנן קיי"ל כבית הלל דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי אבל כשייחד לה קרקע או מטלטלין והם בעין אז ודאי כגבוי דמי ולא מהני מחילה ואולם זה דבר חדש ואמנם מזה יש לומר דיש ראיה למה שכתב הטור דביש שטר כתובה בידה לא חיישינין למחילה דאי איתא דמחלה היתה מחזרת השטר כתובה וי"ל דכאן מיירי דשטר הכתובה הוא בידה ולא חיישינין למחילה רק משום חשש צררי ובייחד לה קרקע מסתמא לא התפיס לה צררי כפירש"י ואולם הרב בני אהובה כתב דשבועה שלא מחלה הוא רק ע"י גילגול שלא נהנית מכתובתה או צררי אתפסה א"כ אתי שפיר דבייחד לה קרקע תו לא חיישינין דאתפס לה צררי כפירש"י א"כ גם שבועת הגילגול שלא מחלה אזדא לה וממילא פקע וז"ב ועיין שם ליישב בזה קושית הר"ן על הרמב"ם ודפח"ח ואמנם אני כתבתי לעיל להיפך דהעיקר הוא שבועה שלא מחלה אבל שלא נפרעה הוא ע"י גילגול שלא מחלה דהא הוא תוך זמנו וע' בחושן משפט סימן ע"ח ובחידושי שם ולפ"ז י"ל כשייחד לה קרקע הוי כגבוי ולא מהני מחילה וצא צריכה לישבע שלא מחלה ולכך פקע גם שבועת שלא נפרעה וז"ב והנה הבית יוסף ז"ל כתב על הטור דאינו מוכרח ולפמ"ש לעיל הוא מוכרח ודו"ק היטב. (ה) והנה לעיל הבאתי קושית הקצות החשן מהא דשבועות דף ל"ב על הרשב"א דכתב דמדאורייתא מטלטלין משתעבדי כמקרקעי ומאי קאמר שמע מינה משביע עידי קרקע חייב הא רב פפא גופא ס"ל משחק בקוביא כיון דמדאורייתא מחזי חזי חייב בקרבן שבועה כו' גם אני הקשיתי מדברי התוס' כתובות דף יו"ד ופלפלתי שם ואמנם הרשב"א כתב טעמא דרב פפא דפסול דרבנן חייב קרבן שבועה אע"ג דעדותו לא הוי מהני מידי להתובע מ"מ כיון דאי תפיס מהני חייב ע"ש

ואמנם כאן דלס"ד דש"ס אשה לא גביא ממטלטלין כלל אפי' תפסה ושפיר פריך דבזה אפילו רב פפא מודה דדוקא התם בפסול עדות דרבנן דכתב הרשב"א דאי תפיס לא מפקינין מיני' ס"ל לרב פפא כיון דכשר מן התורה ועדותו מהני אף מדרבנן לענין אי תפיס דלא מפקינן מיני' לכך חייב קרבן שבועה אבל כאן דעדותו לא מהני למטלטלין כלל אף לר"פ פטור ושפיר פריך שמע מינה משביע עידי קרקע חייב ובזה אתי שפיר דמשני דילמא תפסה והיינו דגם כאן מהני עדותו לענין אי תפסה דאפי' תפסה עתה מהני בע"א במיתה כמ"ש האבני מלואים בסימן ק' ס"ק א' לדעת ר"ת ע"ש וכיון דמה"ת מהני עדותו וגם מדרבנן מועיל עכ"פ אס' תתפוס שפיר חייב קרבן שבועה ודו"ק ובזה אתי שפיר הא דקשה לי טובא על מה דמשני דילמא תפסה דא"כ למה לי' לרב פפא למימר והכל מודים בעד מיתה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לבית דין דהוא אופן רחוק הוי לי' למימר בפשיטות דלא תפסה מטלטלין דאז הוי לי' משביע עידי קרקע דפטור ולפמ"ש אתי שפיר דאפילו לא תפסה כיון דעכ"פ מהני עדותו לענין דאם תתפוס שפיר חייב קרבן שבועה כיון דמה"ת ה"ל מטלטלין כקרקע לענין שעבוד או כמ"ש לענין כתובה ודו"ק ויש לומר ע"ד פלפול דמיירי שהיורש השביעו שיעיד בבית דין שמת אביו ובאמת אם היה נאמן מן התורה לא היה תפיסת האלמנה מהני במטלטלין דהא הוי כתפסה מן היורשים אבל כיון שהעד לא העיד בב"ד וכיון דאמר לה לדידה היא יכולה להגיד בבית דין מה שהעיד לה העד והיתה מותרת להנשא ונוטלת כתובתה מן המטלטלין דלא ה"ל כתפסה מן היורשים כיון דלא העיד העד בב"ד ועידותה לא מהני ליורשים אבל באמת ע"א רק מדרבנן נאמן ובין כך ובין כך מהני תפיסתה ולא אפסדי' מידי וע' באבני מילואים שביאר זה היטב ומיושב קושית הש"ג מה קמ"ל ר"פ הא לא אפסדי' כלום ולפמ"ש טובא קמ"ל דע"א במיתה רק מדרבנן מהימן ובזה א"ש מה דהשמיטו הרי"ף והרמב"ם זה דהם ס"ל דע"א מה"ת מהימן ודו"ק כי קצרתי ואתה דע לך ואי"ה לעת הפנאי אבאר לך היטב. (וע' בס' אבני מילואים סי' צ"ו ס"ק ח' שפירש ג"כ הא דקאמר דילמא דתפסה מטלטלין היינו דילמא תתפוס אח"כ)

(חדר סג) בדין טענת פרעתי נגד

כתובה

(א) הרמב"ם פט"ז מהלכות אישות הלכה כ"ב כתב דבמקום שאין כותבין כתובה אלא סומכין על תנאי ב"ד ה"ז גובה כתובתה בלא כתובה כו' אבל תוספת אין לה אלא בראיה ברורה וכתב הרב המגיד דמ"ש הרמב"ם דבתוספת צריכה להביא ראיה כן עיקר לפי שהתוספת אינו מתנאי ב"ד שנאמר אע"פ שלא נכתב כנכתב דמי וק"ו הוא מדין עיקר כתובה במקום שכותבין כו' וכתב הרב משנה למלך ודבריו מגומגמין דדיו לבא מן הדין להיות כנידון דהתם משום שנכתב ואיננו כו' ואם דעתו לומר דעיקר כתובה אפילו ידעינין דלא נכתב אינה גובה וק"ו לתוספת דבר גדול דיבר וצריך תלמוד כו' ע"ש ונראה דעת הרב המגיד דהא דבמקום שכותבין אין לה עד שתוציא שטר כתובה אף שהוא תנאי ב"ד מ"מ הא דאלמוה רבנן לתנאי ב"ד היינו במקום שאין כותבין כתובה אבל במקום שכותבין כתובה לא הוצרכו לאלם התנאי ב"ד דהא שטר הכתובה בידה ויכולה לגבות בו לכך אינה גובה כלום עד שתוציא השטר כתובה ושפיר יש ק"ו לתוספת שאין בו תנאי ב"ד כלל דלא עדיף מעיקר הכתובה במקום שכותבין דלא אלמוהו מכ"ש בתוספת שאין בו תנאי ב"ד כלל אבל אין לומר דהא דאם אין שטר כתובה בידה במקום שכותבין אינה גובה הוא משום דאיכא ריעותא דאין השטר כתובה בידה ומסתמא כבר נפרעה או מחלה דאל"כ איך אבדה השטר כתובה וכמ"ש הרב משנה למלך דזה אינו דאם היתה התנאי ב"ד גם במקום שכותבין לא היה זה ריעותא מה שאבדה השטר כתובה די"ל דסמכה על התנאי בית דין וע' בית שמואל סימן ק' ס"ק כ"ז מה שביאר שם ובאמת דעת יש אומרים שם בהג"ה דבמקום שכותבין כתובה אף שאין שטר כתובה בידה גובה משום התנאי בית דין והיינו משום דאין כאן ריעותא הא דאבדה השטר כתובה די"ל דסמכה על התנאי ב"ד ואמנם הרמב"ם ס"ל דבמקום שכותבין לא אלמוה לתנאי ב"ד כלל והוי כאילו אין כאן תנאי ב"ד כלל וז"ב. וע' בספר אבני מילואים