בית א-ל א קמ

כתב המרדכי דמותר להשהות אשתו דהא לא שייך שתהי' קלה בעיניו להוציאה וכן כתב המרדכי ולפ"ז אתי שפיר דגרושה אינה צריכה לישבע דהא על שלא מחלה א"צ לישבע אלא שלא מחלה על תנאי אם תתאלמן אבל אם תתגרש לא מחלה והרי היא גרושה וכיון דאין צריכה לישבע שלא מחלה בטלה גם שבועת הגלגול שלא נפרעה דהיא רק ע"י גלגול שלא מחלה וזה ברור והנה הא דכתבתי דהמחילה צריך להיות רק אם תתאלמן ולא כשתתגרש היינו דאז תהיה קלה בעיניו להוציאה ואמנם זה כשמגרשה בע"ב רק מרצונו ולא מרצונה אז שייך שתהי' קלה בעיניו להוציאה בכל עת שירצה אבל אם מגרשה מרצונה או שכופין אותו לגרשה ודאי שבזה לא שייך שתהא קלה בעיניו להוציאה ונמצא דבאופן זה שייך להשביעה שלא מחלה וע"י גלגול להשביעה שלא נפרעה וז"ב. ולפ"ז י"ל דהא דסיים רבינו הרמב"ם אבל אם גירשה מרצונו גובה בלא שבוע' וכתב הרב המגיד ומה שכתב רבינו לרצונו הוא לענין מה שאמר שאין שמין הכסות שעליה שאם יוצאת בעל כרחו וכגון אלו שכופין אותו להוציא ודאי שמין וזה שעליה וכן נרא' מן ההלכות אבל לענין השבוע' שלא נפרעה הכתוב' כל הגרושות שוות עכ"ל הרב המגיד והרואה יראה דזה דוחק גדול לומר דהא דכתב הרמב"ם אם גירשה לרצונו קאי רק אהא דאין שמין ולא קאי אדסמוך לו שכתב גובה בלא שבוע' ואמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דכתב הרמב"ם לרצונו דאז גובה בלא שבועה אבל אם גרשה מרצונה או ע"י כפיית ב"ד צריכה שבוע' והוא לדעתי נכון מאוד בס"ד וע' באע"ז סימן קי"ט בח"מ ס"ק ה' ובית שמואל ס"ק ו' ואין להאריך וכתבתי בתשובה לענין גרושה בזה"ז אחר חרם דרבינו גרשון ודו"ק (ד) והנה ראיתי במגדול עוז שכתב נועם למה שפסק הרמב"ם דגרושה א"צ שבועה דבגרושה לא חיישינין לצררי דלא מקרבא דעת' לה דהשת' גרושי מגרש לה צררי קא מתפיס לה וראיה מיבמות פרק החולץ מתניתין יבמה לא תחלוץ כו' דאמרינין עמד בדין וברח ניזונת משל יבם ופירש"י משוה קנס דקנסינין לי' והקשו התוס' א"כ איך פשטינין מהכא בכתובות דפוסקין מזונות לאשת איש ותירצו דאי חיישינין לצררי לא הוי לן לקנסו כל כך ואמרינין בגמר' אי משום צררי לא מקרבא דמתי' ע"ש שהאריך והוא מכוון למה שכתבתי לעיל והתוס' כתבו דכתובה שהו' מעשה ב"ד חיישינין טפי לצררי ואמנם לפ"ז בנכסי מלוג ונכסי צאן ברזל דאינן תנאי ב"ד לא היתה צריכ' שבוע' דהא הוא תוך זמנו אפילו אינן בעין וכבר העיר בזה הגאון בית שמואל באה"ע סימן צ"ו סק"א ע"ש דלא כתב כן הרב המגיד והבית יוסף אלא דוק' כשהן בעין אבל כשאינן בעין היא צריכה שבועה ע"ש והארכתי בזה בחידושי ליישב זה ע"ש וכאן אקצר ועתה נרא' לע"ד ליישב דעד כאן לא הוצרכו התוס' לסברתם דמשום שהוא תנא' ב"ד חיישינין טפי לצררי היינו בכתובה דה"ל לפטור משבוע' משום דהוא תוך זמנו ולא מצי למימר דמחלה על תנאי לכשתתאלמן אבל לא על לכתתגרש דאז שפיר מותר להשהותה כמ"ש המרדכי דזה אינו דהתוס' אזלי לשיטתן בכתובות דף ל"ט ד"ה טעמ' דכתבו דאפילו על תנאי לכשתתאלמן ולא לכתתגרש אסור למחול ולהשהותה בלא כתוב' דלא פלוג רבנן והוכיחו זה מסוגיא דהחובל דאמרינין תזבן כתובתה בטובת הנאה לבעלת ותיתב לו ומשני ה"מ ר"מ הוא דאסור להשהות אשתו בלא כתוב' ואכתי תזבן לי' על תנאי רק אם תתאלמן וע"כ דלא פלוג רבנן ובין כך ובין כך אסור ע"ש וא"כ ה"ה לענין מחילה הדין כן וא"כ א"א לומר דהשבוע' היא ע"י גילגול דמחלה דהא אסור להשהות כו' כמו שהקשה הב"ש ולכך הוצרכו לתרץ דמשום שהו' תנאי ב"ד חששו טפי לצררי אף שהוא תוך זמנו אבל בנצ"ב שפיר י"ל משום גילגול דמחילה דבזה מותרת למחול ודו"ק

פ"ד עוד בדין מטלטלין לכתובה

בזה"ז

(א) הריב"ש כתב דנרא' מדברי הרמב"ם פט"ז מה' אישות הלכ' ט' שלא נתפשטה תקנת הגאונים שתגבה האשה כתובתה אחר מות בעלה מן המטלטלין בכל ישראל אלא ברוב ישראל אבל תקנת המלוה פשטה בכל ישראל עכ"ל הריב"ש הביאו הכסף משנה שם וע' בהלכה ז' שכתב ופשטה תקנה זו ברוב ישראל ע"ש והנה בנוסחת הטור כתוב בדברי הרמב"ם שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה כיון שלא נתפרסמה כו' ומכל אלה הוציא הריב"ש שלא נתפשטה בכל ישראל והנה ממה שכתב הרמב"ם בהלכה ז' שתגבה האש' כתובת' אחר מות בעלה וכן בהלכה ט' כתב שאין כח בתקנת הגאונים לדון בה כו' להוציא ממון מן היורשים משמע דרק באלמנה היא תקנת הגאונים אבל גרושה מדינא היא גובה ממטלטלין ואין צריך לתקנת הגאונים וכנוסחת הספרים בהלכה ה' שלא תגבה האלמנה ולא כנוסחת הרשב"א שהביא הרב המגיד שלא תגבה האש' ע"ש שהו' כולל גם הגרוש' כמ"ש הה"מ ואפשר דאפי' לדעת הרשב"א מהני תקנת הגאונים לגבי דידי' ולא ליורשים וצ"ע ויש לומר לפמ"ש הגאון הפלאה בקונטרס אחרון דאע"ג דאין לו קרקע מ"מ שעבוד הגוף יש עליו עד שישלם ע"ש סימן צ"ו ס"ק כ"ד ולפ"ז אפי' לדעת הרשב"א דגרוש' אינה גובה ממטלטלי מ"מ אחר תקנת הגאונים דאנו מסופקים אם ידע בתקנת הגאונים י"ל דשפיר גובה מן המטלטלים דהא שעבוד הגוף יש עליו לשלם ורק דיש ספק אם יש שעבוד על המטלטלין מ"מ מספק גובין לה מן המטלטלין ואין לומר שמא אין המטלטלים משועבדים מ"מ הא אם תפסה ממנו מטלטלין אין מוציאין מידה כמ"ש רש"י ולא גרע הא דגבו ביד מתפסה אבל יורשים שאין עליהם שעבוד הגוף ורק שעבוד נכסים וכיון דאנו מסופקים אם נשתעבדו המטלטלין אין גובין מהם ולכך כתב הרמב"ם להוציא ממון מן היורשים ואין מזה ראיה נגד דעת הרשב"א ודו"ק היטב. ואם הבעל טוען ברי שלא ידע בתקנת הגאונים ודאי אין מוציאין מידו וי"ל דהרמב"ם נקט יורשים לרבותא אף שהם אינן יודעין ואין יכולין לטעון ברי שאביהן לא ידע מ"מ אין מוציאין ממון מהן דטוענין ליורשים

ודו"ק

(ב) כבר הבאתי קושית הריטב"א על הפוסקים דס"ל דגרוש' מיני' דידי' גובה ממטלטלין מהא דשבועו' דף ל"ב דאמר אביי הכל מודים בע"א בסוטה דחייב קרבן שבועה ופריך שמע מיני' משביע עידי קרקע חייב והא שם בסוטה דגביא מחיים מיירי ע"ש וראיתי בספר אחד הגדולים דתמה על זה די"ל דשם אעד מיתה דאמר גם כן הכל מודים דחייב כי' וע"ז שפיר פריך הא הוי משביע עדי קרקע דהא מיירי באלמנה ע"ש והנה בקצות החשן סי' ל"ט הביא דעת הרשב"א דמן התור' מטלטלי כקרקע לענין שעבוד ורבנן הוא דאמרו מטלטלי לא משתעבדי והקש' הקצה"ח דא"כ מה פריך שמע מיני' משביע עידי קרקע חייב הא מה"ת אף מטלטלין משתעבדי כמו קרקע והא רב פפא דהוא אמר הכל מודים בע"א כו' הוא ס"ל גבי משחק בקוביא דחייב קרבן שבוע' אע"ג דהוא פסול מדרבנן כיון דמה"ת הוא כשר חייב קרבן שבוע' וא"כ הכא כמי כיון דמדאוריית' גובה מטלטלין שפיר חייב קרבן שבועה ומאי פריך ותירץ כיון דעד מיתה רק מדרבנן הוא מהימן ומה"ת אינו נאמן א"כ ממ"נ אינו חייב קרבן שבועה דמדאורייית' לא מהימן כלל ומדרבנן אינה גובה ומטלטלין ה"ל עד קרקע ע"ש ואמנם הריטב"א דנרא' דפירש האי שמע מינ' משביע עידי קרקע חייב קאי אעד סוטה הדרא קושית הקצות החשן לדוכתה דהא עד סוטה מהימן מדאוריית' מקרא דועד אין בה ואמנם לע"ד בלא"ה לא קשה קושית הקצה"ח דנהי דמטלטלין משתעבדי מן התור' מ"מ הא גוף הכתוב' הוא מדרבנן כדפסק הרמב"ם וא"כ ממ"נ אי אזלת בתר דאוריית' ליכא כתובה כאן וקרבן שבועה אינו חייב אלא אי איכא הפסד ממון בשתיקתו ואי בתר דרבנן אזלת הא אינה גובה ממטלטלין וממ"נ ליכא חיוב קרבן שבועה ודו"ק והנה התוס' כתובו' דף יו"ד כ' דלמ"ד כתובה דאוריית' מדאוריית' מטלטלי משתעבדי לכתובה דילפינין כולהו מנזקין אלא דרבנן אמרו שלא תגבה ממטלטלין כדי שיקפצו עליהם בני אדם ולא יפרשו מהן אם יצטרכו למכור מטלטלין שלהן ע"ש וא"כ אף בלא דברי הרשב"א הנ"ל אלא דנימא דמה"ת מטלטלין לא משתעבדי לבע"ח אבל לכתובה דהיא דאוריית' מקרא דמוהר הבתולות וילפינין מנזקין ודאי מטלטלין משתעבדי מדאוריית' וא"כ קשה מאי פריך שמע מינה משביע עידי קרקע חייבין הא לר"פ בתר דאוריית' אזלינין וע"כ צריך לומר דהסוגיא אז"ל למ"ד כתוב' דרבנן ואתי שפיר ובזה יש לומר דפסק הרמב"ם בפי"ב דכתובה דרבנן אע"ג דקיי"ל דהלכה כרשב"ג כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו כמ"ש ר"ת הביאו הרא"ש מ"מ הרמב"ם הוכיח זה מסוגיא דשבועו' דפריך בפשיטות שמע מינה משביע עידי קרקע חייבין וקשה קושית הקצה"ח ומזה הוכיח דס"ל לסתמא דש"ס דכתובה דרבנן וז"ב. והנה אני בתשובה אחת הקשיתי אהא דמשני הש"ס בשבועו' לא צריכה דתפסה ואי קאי אעד מיתה מה מועיל תפיסה דאפילו מחיים דבעל לא מהני ועכצ"ל דקאי אעד סוט' דשפיר מהני תפיס' לאחר גירושין דלא שייך לא ניתנה כתוב' לגבות מחיים ולכך פירשו התוס' דקאי אעד סוטה וז"ב וא"כ א"ש מה שהקש' בספר הנ"ל על הריטב"א דשפיר הוכיח מש"ס דשבועו' הנ"ל דגרוש' אינה גובה ממטלטלין מדינא דש"ס ויש בזה נ"מ אפילו בזה"ז לכמה דברים שנהגו לכתוב בכל הכתובו' מטלטלי אגב מקרקע וכ"מ לענין אם מכר המטלטלים ע' באהע"ז סימן ק' סעיף א' ודו"ק ואמנם אכתי קשה על הא דאמר דילמ' דתפסה מטלטלין הא אכתי תיקשי בעד מיתה דבזה לא מהני תפיסה וקשה ש"מ משביע עידי קרקע חייבין ואמנם לפמ"ש א"ש דהא רב פפא הוא אמר הכל מודי' בעד מיתה שהו' חייב ורב פפא אזיל לשיטתו דס"ל דבתר דאוריית'