בית א-ל א יג

על ר' חנינא דהא אדרבא ר' חנינא הוסיף על ר' עקיבא כו' כמ"ש זה אינו דהא באמת לא הוי תני הוסיף ר"ע וא"כ שפיר היינו יכולין לפרש בנר של חרס וקמ"ל דשלישי מותר לעשותו שני אבל דשלישי מותר לעשותו ראשון לא הוי ידעינן ולכך הוצרך למתני הוסיף ר"ע וז"כ התוס' דאי לא תני הוסיף ר"ע לא הוי קשיא לי' כלל היינו דלא הוי קשיא כלל ניתני שנטמא סתם ושפיר י"ל דמיירי בנר של חרס ודו"ק

(ז) והנה כתבו התוס' דף ט"ו ע"א ד"ה ולד הטומאה ואור"י דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא אצטריך לאוקמי בולד ולד אלא לר' יוסי אבל לר"מ בלא ולד הטומאה הוי תוספת טומאה דמעקרא היה טמא מדרבנן ועתה כששורפין הוי טמא דאורייתא ע"ש והנה יש להקשות מנא לי' לר' מאיר לומר דר"ח סגה"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן ואה"ט דאורייתא ולהוליד מזה דמותר לשרוף בשעה ששית תרומה טהורה דעדיין מותר מה"ת עם תרומה טמאה בפסח דילמא מיירי ר"ח בולד הטומאה דאורייתא דומיא דאב הטומאה וכנראה מדברי רשב"ל בשם בר קפרה דפירש"י בד"ה אמר ר"ש ס"ל לא תדחק לאוקמי בהכי משמע דזה דוחק לפרש כן ואילו היה כן ה"ל למתניתין לבאר בהדיא כן ואיך הוליד ר' מאיר קולא מזה ואמנם נראה די"ל דהוכיח ר"מ לפרש כן דקשיא לי' קושית הש"ס מכדי בשר שנטמא בולד הטומאה מה הוי שני כו' שני ושני הוא מה מוסיפין לו טומאה על טומאתו איכא ושינויא דרב יהודא דהכא בולד ולד עסקינן לא ניחא לי' לר' מאיר לשני דהוא דוחק דפשטי' דמתני' לא משמע כן ולכך פירש מתניתין בולד הטומאה דרבנן ואה"ט דאורייתא ושפיר איכא תוספת טומאה מטומאה דרבנן כעשה טומאה דאורייתא ושפיר הוליד מזה דשורפין תרומה טהורה עם הטמאה בשעה ששית וז"ב ואמנם קשה הא אין אוכל מטמא אוכל כדפריך הש"ס בפשיטות א"כ אכתי לא א"ש דאכתי ליכא תוספת טומאה דמעיקרא היה טמא מדרבנן והשתא כששורפין אותו עם הטמאה נטמא מדרבנן וע"כ צ"ל כמ"ש הרב בעל אבן העוזר דאמרינין אין טומאה עושה כיוצא בו היינו שיהיה טמא לטמא אחרים אבל פוסל אותו מה"ת מקרא דהבשר אשר יגע בכל טמא כא יאכל ע"ש שהוכיח בראיות א"כ שפיר איכא תוספת טומאה דמעקרא היה שני דרבנן ועתה הוא טמא דאורייתא ואף דמעיקרא היה שני דרבנן והיה מטמא אחרים ועתה הוא פסול ואינו מטמא אחרים זה אינו דהא גם עתה הוא מטמא אחרים מדרבנן כמו מעקרא דטומאה דרבנן שבו היכן הלכה ועוד נוסף עליו פסול דאורייתא והאוכל עובר מדאורייתא ושפיר איכא תוספת טומאה מטומאה דרבנן לטומאה דאורייתא ושפיר יליף מיני' ר"מ ששורפין לתרומה טמאה עם טהורה בשעה ששית וז"ב

(ח) עוד נראה לפע"ד די"ל דר' מאיר הוכיח דר"ח סגה"כ מיירי בולד דרבנן דאי בולד ולד טומאה דאורייתא מיירי קשה מה הוסיף עליו ר"ע דשלישי מותר לעשותו שני הא היינו הך דר"ח סגה"כ כדפריך הש"ס ושינויא דרב יהודא דמיירי בנר של מתכת דחיקא לי' כדמשמע מהא דפריך הש"ס ומאי דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת משמע דדוחק לומר כן דהא סתמא תני בנר וסתם נר הוא של חרס ולכך מוקי לה האי דר"ח סגה"כ בולד הטומאה דרבנן והוא שני דרבנן וכששרפו עם הבשר נעשה שני דאורייתא וניתוסף לו טומאה על טומאתו דמעיקרא היה טמא דרבנן ועתה נעשה טמא דאורייתא ולוקין על אכילתו ואמנם על מדרגת טומאתו לא נוסף מאומה דמעקרא שני ועתה הוא שני ובא ר"ע והוסיף דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני דאורייתא ואף דהתוס' כתבו בד"ה התם פסול וטמא דאין ללמוד מקילקול דאורייתא קילקול דרבנן כו' ע"ש משמע דיותר רבותא הוא שמותר לעשות מטומאה דרבנן טומאה דאורייתא מלעשות מטומאה דאורייתא טומאה דאורייתא במדרגה יותר משהיה מ"מ התוס' כתבו מהכרח קושייתם ואני כבר כתבתי ליישב קושיתם וא"כ אין לסברתם הכרח וגם הפ"י תמה על קושיתם ע"ש

(ט) ובזה א"ש מה שדקדק הפני יהושע בהא דאמר מאי מדבריהן מדברי ר"ח סגה"כ דא"כ מדבריו מבעיא לי' ולפמ"ש א"ש דאי לאו הא דר"ע לא הוי מוכח מידי מהא דר"ח סגה"כ דשורפין תרומה טהורה בשעה ששית עם הטמאה די"ל כשינויא דרב יהודא דהכא בולד ולד דאורייתא עסקינן אבל טומאה דרבנן לא עבדינין טומאה דאורייתא דהא הוא טהור גמור מדאורייתא וה"ה תרומה טהורה בשעה ששית דהיא מותרת מן התורה אסור לשרפה עם הטמאה לטמאה מדאורייתא אבל מדתני הוסיף ר"ע מוכח דר"ח סגה"כ מיירי בולד דרבנן ושפיר מוכח דשורפין תרועה טהורה עם טמאה בשעה ששית וא"כ א"ש דמדברי שניהם נלמד ודו"ק

(י) והתוס' בזבחים דף ג' ד"ה הכותב הקשו ג"כ קושית הירושלמי דר"ח סגה"כ ג"כ מוסיף על ר"ע ואמאי קתני הוסיף ר"ע ותירצו דאי לא תני הוסיף לא הוי קמ"ל מידי ע"ש בבה"ז שפירש דבריהם הסתומים דאי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דמיירי בנר של חרס וא"כ לא קמ"ל מידי דהיינו הך דר"ח סגה"כ ע"ש והגאון צאן קדשים תמה עליו דהא בפירוש אמר ר"ע בנר שנטמא בטומאת מת ומוכח דבנר של מתכת מיירי דאל"כ ניתני בנר שנטמא סתם כדאמרינן בש"ס רב יהודא מתניתין קשיתי' ע"ש ואמנם לפמ"ש הנה ר' מאיר לית לי' שינויא דרב יהודא ופירש דברי ר"ע בנר של חרס והוסיף על ר"ח סגה"כ דר"ח מיירי בוולד דרבנן דהוא שני דרבנן לעשותו שני דאורייתא ור"ע הוסיף דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני דאורייתא ולהוסיף על מדרגת טומאתו כמ"ש לעיל ושפיר כתבו דאי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דר"ח סגה"כ מיירי בולד ולד הטומאה דאורייתא דהיינו שלישי דמותר לעשותו שני וכן ר"ע מיירי כן דהיינו נר של חרס דהשמן שנטמא בטבול יום והוא שלישי מותר להדליקו בנר זה של חרס ויהיה שני ובאמת היינו הא דר"ח סגה"כ ולא הוסיף עליו כלום אלא כל אחד העיד עדותו ולא קמ"ל ר"ע דבר חידוש יותר ממה ששמענו מדברי ר"ח סגה"כ ולכך תני הוסיף ר"ע ומזה ידענו דר"ח סגה"כ ע"כ מיירי בולד הטומאה דרבנן דהוא שני דרבנן ומותר לעשותו שני דאורייתא ור"ע הוסיף דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני דאורייתא ולקלקלו יותר מה שלא נשמע מר"ח סגה"כ דשם שני ושני הוא ודו"ק

(יא) והנה לכאורה יש להקשות לשיטת האהעו"ז שכתבתי בפרק זה אות ז' ע"ש דלפ"ז מה קאמר רבא שמע מינה קסבר ר"ח טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא דאי ס"ד דרבנן מאי קא מהני לי' האי נר להאי שמן אי לאפסולי גופי' הא פסול וקאי כו' הא שפיר י"ל דס"ל לר"ע ט"מ לטמא אחרים לאו דאורייתא מ"מ הא כתב האהעו"ז היינו דלא מטמא אחרים אבל פוסלין אחרים מן התורה ע"ש בתוס' דף ט"ז ד"ה ולד הטומאה דרבנן דכתב כן האהעו"ז והוכיח כן ע"ש וא"כ שפיר מהני לי' האי נר להאי שמן דמעקרא היה השמן מגע טבול יום דלא פסול אוכלי קדש כמ"ש התוס' ועתה כשהודלק בנר טמא נעשה ראשון ופוסל אוכלי קדש מן התורה והוא תיובתא גדולה לדברי הגאון הנ"ל

ואמנם גברא רבה אמר למילתא ואין מזניחין אותו לכן אמינא ליישב דברי קדשו דרבא הוכיח שפיר דר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא מדנקט ר"ע בכר שנטמא בטמא מת והיינו בנר של מתכת דאי זה דבר שחלוקה טומאתו בין טומאת מת לשרץ הוי אומר זה מתכת כדדייק בש"ס ואמר רב יהודא מתניתין קשיתי' מאי איריא דתני נר שנטמא בטמא מת ניתנו נר שנטמא בשרץ אלא איזה דבר שחלוקה טומאתו כו' והיינו משום דחרב ה"ה כחלל והוי השמן ראשון וקמ"ל דשלישי מותר לעשותו ראשון ובזה הוסיף ר"ע על ר"ח סגה"כ דמר"ח סגה"כ לא נשמע אלא דשלישי מותר לעשותו שני ולפ"ז ע"כ דס"ל לר"ע דמשקין מטמאין אחרים מן התורה דאל"כ אלא השמן אינו מטמא אחרים אלא פוסל אותם כמ"ש האהעו"ז א"כ מה נ"מ בזה דהשמן נעשה ראשון מהנר של מתכת הא אפילו היה הכר של חרס והיה השמן נעשה שני היה פוסל אחרים ועתה בנר של מתכת ג"כ אינו מטמא אחרים אלא פוסל אותם וע"כ דהשמן מטמא אחרים וא"כ יש נ"מ דאם היה הנר של חרס היה השמן רק שני ועושה רק שלישי ורביעי ועתה הוא עושה שני דהא הנר של מתכת והשמן הוי ראשון וז"ב

(יב) ובזה האיר ד' עיני להבין מה דאיחר רבא לומר הך ש"מ אחר כל הפילפול של הש"ס ושינויא דרבא עצמו דאמר רב יהודא מתניתין קשיתי' ולמה לא אמר תיכף האי ש"מ ולפמ"ש א"ש כמין חומר דרק עתה אחר שאמר רבא רבי יהודא מתניתין קשיתי' דנקט ר"ע שנטמא בטמא מת איזה דבר כו' הוי אומר זה מתכת אז עולה שפיר האי שמע מינה דאמר רבא ותרי מימרי דרבא צמודים זה לזה ודברי הגאון אהעו"ז ז"ל נכונים למוצאי דעת ודו"ק

פרק

(א) ע"פ סברת הגאון אהעו"ז שהבאתי בפרק הקודם אתי שפיר מה דקשיא לי לעיל דפריך לעיל סתמא דש"ס והא אין אוכל מטמא אוכל בתר דשני רב יהודא הכא בולד ולד עסקינן ואמאי נטר עד השתא ולא פריך תיכף על המשנה ומצאתי להגאון צל"ח ז"ל שעמד בזה ע"ש ואמנם לפי סברת האהעו"ז יש ליישב