בית א-ל א קלח

ומה שכתב ונשבעת מסקנת הש"ס דף צ"ח והלכת' צריכה שבועה וא"צ הכרזה ורש"י ז"ל פירש שלא גבתה יותר והרמב"ן פירש שבועת אלמנה הבאה ליפרע מנכסי יתומים וזה דעת רבינו עכ"ל הרב המגיד והנה דעת הריטב"א דרק לכתובה מוכרת שלא בב"ד מפני שהוא תנאי בית דין אבל לא לנדוניא והרב המגיד ס"ל דאף לנדוניא מוכרת שלא בבית דין ולכאורה קשה על דעת הריטב"א דהא בירושלמי אמרי' דא"ב בין רבי שמעון לרבנן אם כתב לארוסה מזונות ע"ש ולא אמר דנפקא מינה לענין נדוניא דהא גם בשביל הנדוניא יש לה מזונות כמ"ש הבית שמואל סימן צ"ג ס"ק כ"א ע"ש בשם הה"מ ועיין בתוס' ריש פרק אע"פ ד"ה לתובעת ע"ש וא"כ לרבי שמעון דהטעם משום מזונות גם הנדוניא מוכרת שלא בבית דין דהא אכתי אית לה מזוני אלא ודאי דגם לרבנן מוכרת הנדוניא שלא בבית דין וזה ברור לכאורה אבל באמת יש לדחות דהא רבי שמעון ס"ל מקצת כסף ככל כסף וא"כ ממה נפשך אם כבר קיבלה עיקר כתובתה כבר אין לה מזונות ואם עדיין לא קיבלה עיקר כתובתה הרי יש לה מזונות בשביל העיקר ומה ירויחו היתומים וכמו שכתב הבית שמואל סימן ק"ג ס"ק א' דאם מכרה שלא בבית דין צריכה למכור הכל כדי שלא יהיה לה עוד מזונות וכן כתב הריטב"א הביאו הבית יוסף דאם מכרה מקצת כתובה אנו צריכין לטעם שלא תתבזה אשתו בבית דין דהא לא ירויחו היתומים ואם כן אין נפקא מידי בין רבי שמעון לרבנן לענין נדוניא ודו"ק היטב

(ב) והנה כתב שם הרמב"ם בהלכה י"ד אלמנה שמכרה בכתובה בינה לבין עצמה אם מכרה שוה בשוה מכרה קיים ונשבעת שבועת אלמנה אחר שמכרה והוא שמכרה לאחר כו' וכתב הכ"מ בפרק אלמנ' איבעיא להו מוכרת שלא בבית דין צריכה שבוע' או לא ואיפשטא דבעי שבוע' וכתב הר"ן שדעת הרמב"ם כהרמב"ן שפירש דהכי איבעי' לן אי אמרינין תמכור ואח"כ תשבע כדי שלא תפסיד מזונות ביניתים דלאחר מכירה ודאי תשבע שבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים כו' עכ"ל מארן הכסף משנה ז"ל ואני תמה דהא לדעת הרמב"ן צריכה לישבע קודם שתמכור למה דמסיק הש"ס דצריכה שבוע' ורבינו הרמב"ם כתב דנשבעת אחר שמכרה אלא ודאי מה שכתב הר"ן וכן דעת הרמב"ם בפי"ז דצריכ' שבוע' הוא לאפוקי ממה שכתב תחלה פירש"י דצריכה שבוע' שלא גבתה יותר ועל זה הביא סברת הרמב"ן דהשבוע' היא שבועת אלמנה ועל זה כתב דכן דעת הרמב"ם דהשבוע' היא שבועת אלמנה ע"ש אבל הרמב"ם ודאי ס"ל כהרי"ף ז"ל דהבעיא היא אי בעיא שבועת אלמנה אחר שמכרה ע"ש וז"ב

ואמנם הספק בש"ס הוא לדעתי לפמ"ש בח"מ סימן פ"ז דכל הנשבעין ונוטלין שתפסו אם משביעין אותן ודו"ק ואפשר דהא לכתחל' צריכ' עכ"פ ב"ד הדיוטות וא"כ אם מכרה בינה לבינה הוי לי' מקח שנעש' באיסור ומ"מ המקח קיים דהא הלוקח לא עשה איסור כמ"ש המרדכי אבל אם שמה לעצמה והיא הלוקח' בעצמה לכך מכרה בטל ולא עשתה כלום ודו"ק. ובזה א"ש דכתב הה"מ דלדעת הרמב"ם אפשר דכל שהיו שם שלשה הדיוטות אפילו שמה לעצמה מעשיה קיימים ע"ש דתו לא עשתה איסור כלל ודו"ק ובזה א"ש הא דהקש' הלח"מ מרב ספרא דהכי פריך אביי כיון דלכתחלה בעי שלשה הדיוטות א"כ רב ספרא דחילק בינו לבין עצמו הוי מקח שנעשה באיסור וכיון דרב ספרא שם לעצמו לא מהני דהא הוא המוכר והלוקח בעצמו וכמ"ש ודו"ק

(חדר סב) פ"א דין כתובה אם נגבית

ממטלטלין

(א) הנה בהלכה ה' כתב הרמב"ם וכן התקינו שלא תגבה האלמנה כתובת' אלא מן הקרקע וע' מה שכתב הרב המגיד דלפי נוסחא זו משמע דרק באלמנה הדין כן אבל גרושה דמיני' דידי הוא גובה אף ממטלטלין דאפילו מגלימא דעל כתפי' וכ"כ קצת מפרשים ז"ל ואולם הרשב"א בתשובה כתב כדעת הרמב"ם ונראה מדבריו שהיה נוסחתו וכן התקינו שלא תהא אשה גובה כתובתה אלא מן הקרקע והוא כולל אף הגרושה וכן עיקר שבזה הורע כח הכתובה מן החוב שאילו החוב נגבה בחיי הלוה מן המטלטלין ולא כן הכתובה עכ"ל הרב המגיד וראיתי בר"ן בנדרים דף ס"ה ע"ב שכתב הטעם דכיון דאינה גובה אלא על ידי גירושין ומיתה לא סמכה דעתה אלא על הקרקע ע"ש והיינו דבמטלטלין לא סמכה דעתה דשמא בתוך הזמן ימכרם או יבריחם ולא יהיה ממה לגבות ואולם רש"י בפרק האשה שנפלו דף פ"ב פירש דלכך אינה גובה ממטלטלין משום דכתובה דרבנן ע"ש ומזה הוליד הגאון מהור"ר יונתן ז"ל בספרו בני אהובה דבנכסי צאן ברזל שהוי דאוריית' לפי דעת רש"י ז"ל גובה ממטלטלין וכן הוא דעת הרמב"ם כמ"ש הרב המגיד לדעתו ע"ש ואמנם לע"ד לא פירש כן רש"י אלא אהא דאמרינין ליכ' תנא דמחמיר תרי חומרי בכתובה ועל זה פירש"י דכתובה מדברי סופרים היא והיינו דלכך אין להחמיר בה תרי חומרי לגבות ממטלטלין כר"מ וגם לגבות מבעל חובו של המת אבל הא דגובה מהמטלטלין אין תלוי בהא אי כתובה דאוריית' או דרבנן דע"ד דגובה ממטלטלי אף דכתובה דרבנן גובה ומ"ד אינה גובה ממטלטלי אף דכתוב' דאוריית' אינה גובה ובאמת די"ל דהא דר' מאיר ס"ל דכתובה גובה ממטלטלין היינו דאזיל לטעמי' דס"ל כתובה דאוריית' אבל כבר כתבו תוס' בסוטה דלכ"ע כתובה דרבנן וכבר כתבתי בתשובה וצ"ע על התוס' בסנהדרין דף ט' שהקשו על פירש"י ע"ש וכתבתי במקום אחר והרשב"א כתב דמן התורה מטלטלין משתעבדי לבעל חוב כמו קרקע וי"ל דלכן ס"ל לר"ע דכתובה גובה ממטלטלי דבכתובה אוקמוה אדאוריית' משום חינא ומה שהוליד מזה הגאון מהור"ר יונתן ז"ל דבנכסי צאן ברזל גובה ממטלטלין לפי דעת רש"י ז"ל אינה ראיה כמ"ש וע"ש היטב ברש"י שסיים וכיון דתנא תרויהו לא קיבלה מרבו ומאיליו שנאה מי שסידר הבריית' לא סמכינין עלה במידי ע"ש

והנה י"ל הא דגרושה גובה ממטלטלין לפי הנוסחא שלפנינו בדברי הרמב"ם וכן תיקנו באלמנה שהוכיח מזה הרב המגיד דגרושה גובה ממטלטלין היינו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דפעמים שאין לו קרקע ולא יהיה לה מה לגבות וכמו שכתבתי לענין שבועה ע"ש ולפ"ז י"ל דאין ראי' מזה לדעת הרשב"א שרמז לה הרב המגיד מנדרים דף ס"ה דפריך הש"ס והא מטלטלי לא משתעבדי לכתוב' והוא לכאור' ראיה ברורה דאף גרושה לא גבי ממטלטלין ומה יענה לזה רבינו ולפמ"ש א"ש דהא שם איירי שהדירה מהנאתו והב"ד כופין אותו לגרשה ושפיר פריך והא מטלטלי לא משתעבדי לכתובה דלא שייך בזה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה דהא כופין אותו להוציאה א"כ שפיר פריך ואמנם י"ל דגם כאן שייך שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ע"י נדר ודו"ק ואמנם בלא"ה הא משועבר לה ואיך יכול להדירה ואין להאריך. ועוד יש לי בזה פלפול רב בזה אך כבר הארכתי יתר מדאי ועוד חזון למועד אי"ה. (מה שכתבתי דטעמ' דגרושה גובה ממטלטלין משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ע"ש הנה אחר זמן ראיתי זה בבית מאיר בסימן ק' בשם הפני יהושע שכתב כן והפ"י דחה זה ע"ש ואמנם הבית מאיר השיג עליו דלאו דחיה הוא ובאמת יפה כתב הבית מאיר ותהלה לאל שכיונתי לדעת הגדולים ז"ל)

פרק ב עוד בדין מטלטלין

לכתובה

(א) כבר כתבתי לעיל מה שעלה בדעתי לשיטת הסוברין דגרושה גובה ממטלטלין כתובתה דלא תקשי עלי' מהא דנדרים דף ס"ה דפריך והא מטלטלי לא משתעבדי לכתובה ע"ש וכן יש לומר הטעם דגרושה אין שמין מה שעליה ולכאורה קשה אדרבה הא גרושה כל שכן הוא מאלמנה כמ"ש הרא"ה באמת דאלמנה משמיא מינס אנסי לדידי' ולדידה וכתב באמת דרבותא נקנו אלמנה ע"ש ואמנם לפמ"ש י"ל טעם נכון דמסתמ' בגדיה שוין כמו כתובתה מנה או מאתים וא"כ תהיה קלה בעיניו להוציאה וכמו אותן שהיו עושין אותן טסים של נחשת וביטלם שמעון בן שטח שלא יאמר לה טלי כתובתך וצאי ותהיה קלה בעיניו להוציאה ולכך תיקנו שלא ישומו לה בגדיה וזה לכאורה טעם נכון ולכך כתב הרמב"ם דדוק' אם מוציאה לרצונו אבל באותן שכופין אותו להוציא לא שייך שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה שפיר שמין לה בגדיה דהא באמת כופין אותו לגרשה ואינה קלה בעיניו להוציאה וזה ברור. ונחזור לעניני בדין מטלטלין לכתובה לנוסחא שלפנינו ובזה ירוח לן הא דקשה לשיטה זו מהא דאמרינין בשבועות דף ל"ב הכל מודים בעד אחד בסוטה כו' ופריך שמע מינה משביע עידי קרקע חייבים והא שם בגרושה מיירי ומוכח דגם גרושה אינה גובה ממטלטלין והרגיש בזה הריטב"א ולפמ"ש י"ל דאתי שפיר דהא כתבתי הא דגרושה גובה ממטלטלי לפ"ד הרמב"ם היינו שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה דפעמים שאין לו קרקע ולא יהיה לה ממה לגבות כתובתה ואולם שם דקינא לה ונסתרה והעד יודע שהיא נטמאה והבעל הוא משביעו שיעיד לו ותצא בלא כתובה וא"כ ודאי שמצוה עליו שיגרשה וכמ"ש הרמב"ם בפרק א' מהלכות סוט' דין ט' ובזה ודאי לא שייך שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה לכך שפיר פריך שמע מיני' דמשביע עידי קרקע חייבים וזה ברור. (ב) והנה בנכסי צאן ברזל כתב הרב המגיד בפשיטות לדעת הרמב"ם דגובה מן המטלטלין דדינם כחוב ע"ש והנה לפי הטעם שכתב הר"ן שהבאתי לעיל דכיון דאינה גובה אלא ע"י גירושין או מיחה