בית א-ל א קלג

ובזה יש ליישב מה שהקש' הח"צ על הרשב"א דס"ל אם אמר אני זכיתי עם אשתך נאמן א"כ לעולם יש לה עדים במדינת הים לפ"ד התוס' דע"א נאמן לאחר שתיה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהא דהבועל נאמן ולא אמרינין אין אדם משים עצמו רשע היינו דאמרינין פלגינין דיבורי' ועל עצמו אינו נאמן רק על איש אחר א"כ גם על הבעל אינו נאמן לאחר ששתתה דאין לומר מתוך שנאמן על הבועל נאמן גם על הבעל זה אינו דהא על עצמו אינו נאמן וא"כ גם על הבעל אינו נאמן ודו"ק היטב

פ"ח בדין סוטה שנפלה לפני

יבם

(א) הנה הבאתי לעיל מחלוקת התוס' והרמב"ם ז"ל בע"א שבא לאחר ששתתה אי נאמן או לא ולדעת הרמב"ם אינו נאמן כמ"ש בפרק שלישי הלכה כ"ג מה' סוטה. והנה אם נפלה ליבם תליא ג"כ במחלוקת זה דלדעת התוס' היא פטורה מן החליצה ומן היבום ולדעת הרמב"ם היא מתיבמת או חולצת וכן להראב"ד אף לשיטת התוס' חולצת ולא מתיבמת כמבואר כל זה בפרק ששי מהי יבום וחליצה דין י"ט וע"ש בכסף משנה הנה יש בזה קולא וחומר' לכל אחד מהדעות והארכתי בזה במקום אחר לבאר שיטת כל אחד ואחד ואין כאן מקום וגם הזמן אינו מסכים להאריך ק ושלומך יאריך

(ב) והנה בפרק ב' ה' ט"ו מהלכות יבום כתב הרמב"ם היבמה שנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה או שנדרה הנאה מכל היהודים כופין אותו שיחלוץ לה ותטול כתובתה ואם נדרה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה ואם לא רצה ה"ז מורדת ע"ש והוא משנה יבמות דף קי"א ע"ב ע"ש והנה הרשב"א הקש' על המשנ' דכופין אותו לחלוץ לה הא כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצ' דאיסור נדר הוא עשה ולא תעשה ולמה חולצת ע"ש והאחרונים דחו קושיתו דהא מצות לאו ליהנות ניתנו ע"ש בדבריהם והנה רש"י פירש מצות לאו ליהנות ניתנו דהם גזרת המלך על עבדיו ונרא' דהוי כהנאה הבאה לאדם בעל כרחו ולפ"ז י"ל למאן דאמר מצות חליצה קודמת ודאי לא שייך זה דהא עיקר המצו' היא החליצה ואמנם אפילו למאן דאמר מצות יבום קודמת מ"מ הא רחמנ' ברצונו תל' או ייבם או יחלוץ ואין זה גזרת המלך שייבם דוק' ואי מייבם היא מרצונו הטוב ואין זה גזרת המלך ולכך לא שייך מצות לאו ליהנות ניתנו וז"ב וא"כ קושית הרשב"א קמה וגם נצבה ודחיית האחרוני' לאו דחיה הוא ואמנם י"ל דאי נימא דכל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצ' א"כ תיבטל מצות יבום לגמרי ושוב שייך לומר מצות לאו ליהנות ניתנו דלא שייך לומר דהא אפשר בחליצ' דהא כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה וא"כ שפיר מיושב קושית הרשב"א ודו"ק

והנה י"ל קושית הרשב"א דלא שייך כאן כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצ' דהא יש לה היתר להתייבם על ידי שאלה לחכם וכן ראיתי כתוב בשם שו"ת תשב"ץ וכתב דע"כ צריך לומר דאחר שתשאל לחכם תהיה מותרת ליבם דאל"כ כל שאינה עולה ליבום קרינין בה ע"ש ואמנם דעת הרשב"א נרא' דכיון דבשעת נפילה היתה אסור' ליבם ולא קרינין בה יבמה יבוא עליה שוב אין לה היתר ושפיר הקש' וע' בית שמואל וטורי זהב סימן קס"ה ס"ק ד' מה שכתבו בזה וכתבתי בחידושי שם ובזה נרא' דאתי שפיר מה שעמדו האחרונים על הרשב"א אמאי לא הקש' מסיפ' דנדרה לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה הא כל שא"ע ליבום א"ע לחליצ' ולפמ"ש א"ש דבסיפ' דנדרה לאחר מיתת בעלה שפיר י"ל תירוץ התשב"ץ דהא יש לה היתר ע"י שאלה ואין לומר דהא בשעת מיתת בעלה לא הית' מותרת ליבם וכל יבמה שאין אני קורא בה יבמה יבוא עלי' אפילו שעה אחת שוב אין לה היתר לעולם זה אינו דהא בשעת מיתת בעלה עדיין לא נדר' והית' מותרת ליבם וא"כ הוי לי' יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה דקיי"ל כרב דמותרת ולכך הקש' מרישא דנדר' בחיי בעל' ודו"ק ולכאור' י"ל דהא דאמרינין כל שאינ' עולה ליבום אינה עולה לחפיצ' זה דוק' אם הוא אחת מחייבי כריתות דאז אין בה מצות יבום כלל אבל בנודרת נהי דלכתחל' לא מתיבמת דנדר עשה ול"ת הוא ואין עשה דוח' ל"ת ועש' מ"מ אם בעלו אינו חייב משום אשת אח שלא במקום מצו' וכן נסתפק בזה הגאון פרשת דרכים ע"ש ויש לי בזה פלפול רב במקום אחר ולפ"ז לא שייך בזה לומר כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצ' דאכתי יש לו זיקה עלי' דהא בעי חליצ' ונפקע איסור אשת אח וקצרתי למעיין בזה היטב ודו"ק והנה בספר שער המלך הקש' על הרשב"א דהא בזה שפיר עשה דיבום דוחה עשה ול"ת דנדר דהא איתא בשאלה כמו בנזיר ולכאור' י"ל כיון דאפשר שתתיר נדרה א"כ אינו דוחה דאפשר שתקיים שניהם שתתיר נדרה ותתיבם ואין לומר דאפשר דאין לה פתח זה אינו דהא מיירי שלא הית' מתכוונת על היבם לאסור עצמה עליו ברישא דמתניתין כפירש"י ע"ש שלא היה להם כעס זה עם זה (והמל"מ לא הרגיש בט"ס שיש ברש"י וע' במגיד משנה שם וכתבתי בחידושי וע' בים של שלמה) וא"כ יש לה פתח להתיר נדרה שאילו ידעה שתפול לפניו ליבום לא היתה נודרת הנאה ממנו ושפיר הוי אפשר ואין דוחה וזה ברור

ואמנם זה ברישא אבל בסיפא דנדרה אחר מיתת בעלה דהיתה מתכוונת ליאסר עצמו עליה דהא לכך מבקשין ממנו ולא כופין אותו ע"ש א"כ שפיר י"ל דאין לה פתח והוי לא אפשר לקיים שניהם ושפיר דוחה עשה ול"ת דנדר ולא קשה קושית הרשב"א ולכך הקש' הרשב"א רק מריש' ולא מסיפ' ומיושב קושית האחרונים ודו"ק ובספר בית מאיר הקש' כשאמרה נטולה אני מכל היהודים אמאי כתב הרמב"ם דכופין אותו שיחלוץ לה הא לחלוץ אין כופין רק בבאה מחמת טענה בעינא חוטרא לידא כו' וכאן דאסורה על כל העולם ליכא טענה ע"ש ונראה דבספר ישועת יעקב כתב דלכך צריך דוק' דבאה מחמת טענה דאל"כ אין כופין אותו לחלוץ שמא אח"כ ישוב ונחם ויתרצה לייבם וכשכופוהו לחלוץ שוב לא יוכל לייבם ולא רצו חז"ל לבטל מצות יבמין ע"ש והדין עמו דאל"כ קשה אמאי לא נכפהו לחלוץ או ליבם כדין כל מ"ע שבתורה דמכין אותו עד שתצא נפשו אלא ודאי כמ"ש הגאון ישועת יעקב וז"ב ולפ"ז א"ש דבאמרה נטולה אני מכל היהודים דאז לא תוכל להתיבם לעולם שפיר כופין אותו לחלוץ לה ולא קשה קושית הבית מאיר ודו"ק

והנה רש"י פירש הא דאמרינין כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה היינו רק במקום דאפשר ועפ"ז ביאר הב"מ קושית הרשב"א דמקשה רק מדלא כפינין לה להתיר את נדרה דזה הוי כאפשר ע"ש בסימן קנ"ט והנה י"ל דמיירי שנדרה ע"ד רבים דא"א להתיר נדרה ואמנם י"ל דכדי לקיים מצות יבום הוי כמו לדבר מצוה דשרי להתיר ואמנם פשט דברי הרשב"א לא משמע כן ומה שהביא הבית מאיר פירש"י כתבתי בחידושי ע"ש ולכאורה י"ל דאם אמרה נטולה אני מכל היהודים הנה על היהודים לא חל עדיין דהא בלא"ה אסורה להם משום אשת איש ואין איסור חל על איסור וצ"ל דחל לכשתתגרש וא"כ קודם שתתגרש לא תוכל להתיר הנדר דהא אם תתיר הנדר יהי' כל הנדר בטל ואין יכולים להתיר עד שיחול ולא קשה קושית הרשב"א דנכוף אותה שתתיר נדרה דהא קודם שיחלוץ לה לא חל הנדר דהיא עדיין באיסור יבמה לשוק ואם תתיר הנדר יהיה גם הנדר על כל היהודים בטל ועל כל היהודים א"י להתיר דעדיין לא חל וא"כ גם על היבם א"י להתיר ודומה למה שכתב המל"מ פ"ב דנזירות באמר הריני נזיר ואמר חבירו ואני דאין חבירו יכול להתיר נדר הראשון דע"י זה יותר גם נדרו דהא תלה נדרו בנדרו והוי כמפר נדרי עצמו ע"ש וגם זה הוא כן וא"כ א"ש קושית הבית מאיר דבנטולה אני מכל היהודים אמאי כופין אותו לחלוץ הא ממ"נ אם תמצא פתח לנדרה תותר אף ליבם ואם לא תמצא פתח לנדרה תהיה אסורה לכל העולם וא"כ לא באה מחמת טענה דהא לא תרויח כלל ולפמ"ש דשפיר תרויח דאם יחלוץ לה היבם אז שפיר יחול הנדר על כל היהודים ושפיר תוכל להתיר נדרה משא"כ בטרם אשר יחלוץ לה היבם לא תוכל להתיר נדרה וז"ב וגם קושית הרשב"א א"ש לפי הבנת הבית מאיר דנכוף אותה שתתיר הנדר ולפמ"ש כל זמן שאין היבם חולץ לה אין בידה להתיר הנדר ודו"ק מאוד ואמנם הרשב"א הקשה שפיר על המשנה דמיירי שנדרה הנאה רק מהיבם ואין להאריך

פ"ט בדין סוטה שיש לה עדים במדה"י

מה שהקשית בסוגיא דסוטה דף ו' דאמר רב ששת סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה ואמרינין ואנהיריכהו לעיינין ממתני' דקתני ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאתו עדים אימת אי נימ' מקמא דשתיא זונה היא ופירש"י ופשיט' דנאסרה בתרומה כו' אלא לבתר דשתי' ואי ס"ד מים בודקין אותה תגלי מילת' דסהדי שיקרי נינהו והקשית דילמ' בעלה בא עליה בדרך ואי משום דמוסרין לו שני תלמידי חכמים עדיין הוי תרי לגבי תרי ואוקמי אחזקתה שהיתה אסורה בתרומה משעה שנסתרה קודם ששתתה. הנה הקושי' הזאת היא כתובה על ספר מחנה לוי ז"ל והיא באמת קושי' נכונה ואמנם כראה ליישב דהא כתבו התוס' דמיד ששתתה מותרת לבעלה מיד ולא אמרינין ימתין לה עד שלש שנים דאל"כ ונקפה ונזרעה זרע היכ' משכחת לה ע"ש וכן פסק הרמב"ם וא"כ משעה ששתתה אזיל לי' חזקת איסור