בית א-ל א קל

(ג) הנה בירושלמי ריש פרק הארוסה ושומרת יבם פריך דממתני' דלא כב"ש דאמרו מתו בעליהן נוטלת כתובה ולא שותות אמר ר' יוסי שמן טעמיהו דב"ש אומרים הבא לי בעלי ואני שותה ברם הכא יודעת היית דאין ארוסה שותה למה הכניסה עצמה לספק המרובה הזה בשביל לפסלה מכתובתה וע"ש במפרש ואמנם זה אליב' דב"ש אבל לפי דקיי"ל כבית הלל לא צריך לזה והנה לפי מה שכתב בהגהת מרדכי בפרק ח' אלמנה ניזונית דבכתובה היא מוחזקת בתנאי בית דין ולכך הולכין בה אחר הרוב ע"ש ובספר שב שמעת' פ"א וא"כ מתניתין אתיא שפיר כבית שמאי דאמרו לא שותות ונוטלת כתובה וטעמיהו משום דהיא מוחזקת בתנאי בית דין. ואמנם מתניתין בארוסה דליכ' תנאי ב"ד דארוסה לית לה כתובה רק אם הבעל כתב לה וכיון דליכ' תנאי בית דין אינה מוחזקת ומודים ב"ש דאוק' ממונא בחזקת מארי' ואמנם מזה מוכח דס"ל להירושלמי כסברת רבינו חננאל שהביאו התוס' שכתב דארוסה אע"פ שאין לה כתובה יש לה מנה ומאתים ועל מנה ומאתים קתני הכא לא נוטלת כתובה וא"כ שפיר איכ' תנאי ב"ד ושפיר פריך הירושלמי וז"ב

ובזה אתי שפיר המשך דברי התוס' שהביאו פירוש רבינו חננאל אחר דברי הירושלמי וגם אתי שפיר מה שעוררתי דלמה הביאו התוס' דברי הירושלמי כיון דלדידן דקיי"ל כבית הלל אין צורך לדברי הירושלמי ולפמ"ש אתי שפיר דהביאו הירושלמי להוכיח שיטת רבינו חננאל וזה כפתור ופרח בס"ד ודו"ק

ואמנם באמת צ"ע מה שפירש"י דאף דמותרת לו מ"מ הפסידה כתובתה דאיהו לא בעי למנסב זונה והא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם הוא לא חפץ ליבמה יחלוץ לה ומדוע לא יהי' לה כתובה וע' באהע"ז סימן קנ"ט סעיף ב' בהג"ה די"א דאסורה לבועל משום קנסא וע"ש ואפשר דגם להפסידה כתובתה קנסוה ואמנם זה אם זינתה בודאי אבל בקינוי וסתירה לבד צ"ע ובמ"א כתבתי (ד) והנה התוס' הביאו ירושלמי ארוסה לא שותה וישקנה גזרת הכתוב הוא והבי' האיש את אשת ולא יקנא לה התורה אמרה וקנא את אשתו וקינא את אשתו אפילו מקצת אשתו ר' יודן בעי כמה דתימר תמן וקנא את אשתו וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו דכוותה תחת אישך תחת אישך אפילו מקצת אישך היך עבידא קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו קינא לה ועודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה משקין אותה על קינויו קינא לה ועודה ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה קינא להו ועודה שומרת יבם וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה ואם לאו תצא שלא בכתובתה כו' והמפרש פני משה פירש דהירושלמי לא תירץ כלום על הקושי' דבעי ר' יודן כמה דתימר תמן וקנא את אשתו וקינא כו' דכוותה תחת אישך תחת אישך אפילו מקצת אישך והא דאמר והיך עביד' היא מלת' באפי נפשה ע"ש ולע"ד נראה דהא דאמר היך עבידא הוא תירוץ על קושית רבי יודן וה"פ דלא סתרי הני תרי קראי והבי' האיש את אשתו דממעט ארוסה וקרא תחת אישך דמרבה אפילו מקצת אשתו והיינו דאם קינא לה כשהו' ארוסה ונסתרה ועודה ארוסה אינו משקה אותה דכתיב והבי' האיש את אשתו אבל אם קינא לה כשהו' ארוסה וכנסה ואח"כ נסתרה שפיר משקה אותה וזה יליף מקר' תחת אישך אפילו מקצת אישך וז"ב ומה דאמר עוד בירושלמי קינא לה כשהיא ארוסה וכנסה ונסתרה וידע בה תצא בכתובתה פירש הפני משה משום דהוא גרם לה שבא עליה כמו שבעלה בא עליה בדרך דנוטלת כתובה וקמ"ל דגם בארוסה הדין כן דלא תימ' הואיל וקדם הקינוי לנישואין הפסידה כתובתה ולע"ד דוחק לפרש כן דמהיכי תיתי לומר כן ונראה דט"ס הוא בירושלמי וצריך להיות בהפך קינא לה כשהי' ארוסה ונסתרה וכנסה וידע בה תצא בכתובתה והיינו כיון שנסתרה אחר קינויו ועודה ארוסה והוא ידע בה שנסתרה ונאסרה עליו ואעפ"כ כנסה תצא בכתובה דמתנה בעלמ' יהיב לה וז"ב ובזה אתי שפיר הנוסחא קינא לה כשהו' שומרת יבם ונסתרה וכנסה וידע בה תצא בכתובתה ובספרים אחרים לית' והיינו דהירושלמי ס"ל דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבם וכיון דנסתרה ונאסרה ליבם ואעפ"כ כנסה וידע בה שהיא אסורה לכך תצא בכתובתה דמתנה בעלמ' יהיב לה והספרים אחרים דל"ג לה ס"ל דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ולכך אפילו לא ידע בה אית לה כתובה גם י"ל דהספרים דגרסי לה ס"ל דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבם ואמנם כשלא ידע בה תצא שלא בכתובתה דאיהו לא בעי למנסב אשה זונה כדפירש"י במשנה והספרים אחרים לא ס"ל כן אלא אפילו לא ידע בה אית לה כמו שהשיגו התוס' על רש"י ז"ל ואין להאריך עוד

(ה) והנה הרמב"ם פרק ב' הלכה ה' כתב בא על ארוסתו בבית חמיו אין המים בודקי' את אשתו וכתב הראב"ד הא דלא כהלכת' משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם וכתב מארן הכ"מ דהיינו מדאמרינין טעמי' דמעטי' קרא הא בלא"ה הוי אמינא ארוסה שתיא כו' ומשני רמי בר חמא כגון שבא עליה ארוס בבית חמיו והא בלא"ה אין הבעל מנוקה מעון ויש לדחוק דקר' תרי טעמא נקיט עכ"ל והמל"מ כתב דהקושי' מעיקר' לית' דהא בש"ס אקר' קאי ומן תתורה ליכ' איסור' כלל עכ"ל המל"מ ומבואר לקמן אי"ה

ובאמת קשה לי מאי דהקשה הש"ס טעמא דמעטי' קרא הא לאו הכי הוי אמינא ארוסה שתיא והא כי אתא כו' מבלעדי אישך פרט שקדמה שכיבת בועל לבעל דילמ' מיירי שקידשה בביאה דהא קיי"ל ביאה אירוסין עושה כמ"ש הרב המגיד פרק יו"ד מהלכות אישות הלכה א' ומי הכריחו לפרש שבא עליה בזכות כמו שפירש"י ואפשר דא"כ גבי שומרת יבם תיקשי דודאי אשתו היא ואז לא שייך לשנויי כשמואל דאמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה דהא אם כיון לנישואין ודאי קנה לכל אף לשמואל ע"ש ולכאורה אם קידשה בביאה וקינא לה וכנסה ונסתרה לפי דעת הירושלמי שהבאתי לעיל אם המים בודקין אותה דהא רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה ולדעת רבינו דאפילו עבר עבירה דרבנן אין המים בודקין את אשתו וצ"ע והכה כבר הבאתי לעיל תמיהת הגאון בעל מל"מ על הראב"ד דהא בש"ס אקרא קאי ואמנם אני תמה על תמיהת המל"מ דריפא קושית הראב"ד על נקלה דהא אכתי תיקשי מהא דמשני גבי שומרת יבם דבא עליה יבם בבית חמיה וכשמואל דאמר לא קנה הא זה ודאי אסור מדברי סופרים וכמ"ש הרמב"ם בפרק ב' מהלכות יבום וא"כ אמאי אמר ר' יאשיה דשותה ואין לומר דר' יאשיה מדאוריית' קאמר דשותה אבל מדרבנן אינו שותה דזה דוחק דהא ר' יאשיה סתמ' קאמר והוי לי' לפרש דמדרבנן שותה ועוד דא"כ מאי איכא בין ר' יאשיה לר' יונתן דהא לתרוויהו אינה שותה ועוד מאי קאמר מתניתין מני ר' יונתן הא אף לר' יאשיה אינה שותה ואי מדנקט מתניתין קרא דכי תשטה אשתו הא לשמואל בלא"ה צריך לומר דלר' יונתן קרא אסמכת' בעלמ' הוא כפירש"י דהא בלא"ה לאו אשתו הוא ע"ש ואמנם התוס' הקשו על פירש"י וכתבו דאי לא מיעטי' קרא מהיכ' תית' דבעינין אשתו טפי לענין השקאה מלענין קינוי כו' וא"כ שפיר י"ל דפריך דמדנקט מתניתין קרא דכי תשטה אשתו ע"ש וע' בתוס' שם בד"ה אמר לך ובירושלמי שהביאו והדברים עתיקים והנה בנידון קטלנית אם עולה ליבום ע' בנודע ביהודא מה שפלפל בזה וע' בתוס' דף כ"ד ע"ב ד"ה אמר לך ע"ש שהביאו הירושלמי לא קינא לה בעלה ומת ונפלה לפני יבם וקינא לה ולא הספיק לכנסה עד שמת ונפלה לפני אחיו כו' אבל אם קינא לה היבם וכנסה ומת ונפלה לפני היבם וכנסה ונסתרה משקה אותה על קינויו ע"ש משמע שמותרת לאחיו השני דאל"כ אינה שותה דהא אסורה לו וצ"ע

פ"ה בדין קינוי בזה"ז

בירושלמי השיבו לדברי ר' יוסי בר יהודא דס"ל מקנ' לה ע"פ אחד או ע"פ עצמו הכל ממנו לקנא לה בשנאה ולפסלה מכתובתה אמר ר' יוסי מה טיבה להיסתר אמר ר' מני אתיא כמ"ד מקנא לה מאביה כו' וע' במפרש שביאר על נכון דהחכמים הקשו לר"י בר"י דלדבריו יהיה נאמן לומר שקינא לה ויביא עדים שנסתרה והיא לא נזהרה דהא לא קינ' לה מזה ותפסיד כתובתה ואמר ר' יוסי דהיה לה להזהר בסתירה דיחוד אסור מן התורה וא"ר מני דלמ"ד מקנא לה מאביה יביא עדים שנסתרה עם אביה דמותרת להתיחד עמו ולא שייך היה לה להזהר ע"ש ובזה יש לפרש הירושלמי דבעי מהו שיקנ' לה עם שני בני אדם כאחת ואמר ר' יודן במחלוקת מ"ד מקנא לה מאביה מקנ' לה משני בני אדם כאחת והיינו דמאן דאמר מקנא לה מאביה ולא חייש דיאמר שיקנא לה מאביה ויביא עדים שנסתרה עמו ולא שייך מה טיבה להסתר דהא מותרת להתיחד עמהן גם כאן ס"ל דמקנא לה משני בני אדם כאחת דעם שני בני אדם היא מותרת להתיחד וז"ב ואמנם זה הכל לר"י בר"י דס"ל מקנא לה ע"פ ע"א או ע"פ עצמו וכן בש"ס דילן אמר ר' חנינא מסורא דלא לימא אינש אל תסתרי עם פלוני דילמ' קיי"ל כר' יוסי בר' יהודא דמקנא לה ע"פ עצמו ומים המאררים לית לן ומתסרא לי' אבל לרבנן דס"ל דקינוי רק ע"פ שנים ליתא לכל זה ועפ"ז א"ש דהרמב"ם תסק בפשיטות דמקנ' לה משני בני אדם ע"ש בפ"א מה' סוטה הלכה ג' ונדחק הכ"מ ליישב הא בירושלמי מבעי' לי' ורצה לומר דהאי