בית א-ל א יב

הש"ס מכדי בשר שנטמא בולד הטומאה מאי הוי שני כי שריף לי' בהדי בשר שנטמא באה"ט מאי הוי שני שני ושני הוא ושינוי' דרבי יהודה דהכא בולד ולד עסקינין דחיקא לי' ולכן מוקי לה בולד הטומאה דרבנן ושפיר קמ"ל דשני דרבנן מותר לעשותו שני דאורייתא וז"ב

(ט) ואמנם רשב"ל משום בר קפרה מוקי לה שפיר בולד הטומאה דאורייתא ולא קשיא שני ושני הוא דמיירי בולד ולד הטומאה וכדשני רב יהודא ורק דקשיא עלה דא"כ מה הוסיף ר"ע דשלישי מותר לעשותו שני היינו הך דר' חנינא סגן הכהנים ושינוי' דרבי יהודא דמיירי בנר של מתכת דחרב הרי הוא כחלל לא ניחא לי' דזה דוחק כדמקשה לעיל בש"ס מאי דוחקי' דרב יהודא כו' דמשמע דזה דוחק ולכן תירץ דר"ע הוסיף דהתם טמא וטמא והכא פסול וטמא והיינו כחכמים דפליגי על ר"מ בפי"א דפרה דמגע טבול יום פוסל אוכלי קדש ולא מטמא ואי משום דר' מאיר אמר על זה מדבריהן למדנו כו' והיינו מדברי ר' חנינא ור"ע ואיהו הא ס"ל דמגע ט"י מטמא אוכלי קדש ואיך יפרש ר' מאיר לפ"ז מה הוסיף ר"ע הא טמא וטמא הוא ועל זה אמר דהאי מדבריהן למדנו לא קאי כלל על מתניתין אלא בעלמא קאי על פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע וא"ש ודו"ק

(י) ואולם בירושלמי איתא הנוסחא בר קפרה אמר אב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן ורבי יוחנן אומר בין זה ובין זה דאורייתא רבי יוחנן אמר מדבריהם מדברי רבי חנינא ורבי עקיבא בר קפרה אמר מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע ואין בידי הירושלמי לדעת מה ענו מפרשי הירושלמי בזה ובספר אהעו"ז האריך לפרש דברי הירושלמי ונראה די"ל דרבי יוחנן דאמר אב הטומאה ד"ת וולד הטומאה ד"ת וקשה קושית הש"ס מכדי בשר שנטמא בולד הטומאה מאי הוי שני כו' שני ושני הוא מאי מוסיפין לי' טומאה על טומאתו איכא וצ"ל כדמשני רב יהודא הכא בולד ולד מיירי היינו שהבשר נגע בשני וה"ל שלישי ושורפין אותו עם בשר שנגע באה"ט ונעשה משלישי שני והנה אנן קיי"ל ט"מ לטמא אחרים דרבנן כמ"ש הרמב"ם בפי"ו מ"ה אה"ט ע"ש ולפ"ז ע"כ דרביעי בקדש הוא מדרבנן כפירש"י דף י"ט והאי שלישי דאין עושה רביעי מה"ת הוי כמו איסור כמ"ש תוס' דף ט"ו ע"א ד"ה דמדאורייתא ושפיר יליף ר"מ מיני' דשורפין תרומה טהורה כיון דיש על הטהורה איסור חמץ הוי כמו שלישי דמותר לעשותו שני ואולם בר קפרה דאמר דמיירי בולד הטומאה דרבנן והיינו בשר שנטמא במשקין שנגעו בשרץ דט"מ לט"א דרבנן כמ"ש התוס' דף ט"ו ד"ה ולד הטומאה ואין צ"ל דמיירי בולד ולד ולא קשה שני ושני הוא דהא קמ"ל דשני דרבנן מותר לעשותו שני דאורייתא ואין ללמוד ממנו לחמץ דהוי רק כמו שלישי ולעשות משלישי שני לא שמענו ממתני' וצ"ל מדבריהם מדברי ר"א ור"י וז"ב

פרק

(א) והנה התוספות ד"ה התם פסולטמא הביאו הירושלמי דפריך ר' חנינא כמי אדר' עקיבא למ"ד בולד טומאה דרבנן ולא בא ר' עקיבא אלא לפחות והיינו אף אי נימא דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה מ"מ יש רבותא בדברי ר' חנינא דמותר לקלקל קילקול דרבנן יותר אף בקילקול דרבנן אבל ר"ע מיירי בקילקול דאורייתא ומזה אין ללמוד דמותר לקלקל קילקול דרבנן יותר כמ"ש תוס' סברא זו בסמוך והוכיחו זה מהא דאמר דלא דמי התם פסול וטמא ע"ש בשם ר"י ע"ש ואמנם לפמ"ש בפרק ב' אות ב' ליישב קושית ר"י דהש"ס פריך אליבא דר"מ דע"כ ס"ל אוכל מטמא אוכל מן התורה ע"ש א"כ אין סברת התוס' בשם ר"י מוכרחת וממילא לא קשה קושית הירושלמי ולא צריך לתירוץ הירושלמי דריע מיירי בטבול יום דרבנן

(ב) ולפ"ז י"ל פירוש הירושלמי שהביאו המפרשים דפליגי בר קפרה ור' יוחנן בהיפך מש"ס דילן והבאתיו בסוף פרק ב' דבר קפרה אומר אה"ט ד"ת וולד הטומאה דרבנן ומאי מדבריהן מדברי ר"א ור' יהושע ור' יוחנן אמר בין זה ובין זה ד"ת ומאי מדבריהן מדברי ר' חנינא ור' עקיבא ע"ש ויהי להפך מהש"ס שלנו וע' מה שכתבתי שם לפרשו ועתה י"ל בע"א דר' יוחנן ס"ל דאף לר' מאיר אין אוכל מטמא אוכל מן התורה ורביעי בקדש משכחת לה דנטמא בעצים ולבונה וס"ל דמונין בהן ראשון ושני ואתי שפיר דיליף ר' מאיר מר"ח ור' עקיבא ולא קשה התם פסול וטמא הכא טהור וטמא דשפיר יליף כמ"ש תוס' ד"ה התם פסול ולכך אמר מדבריהן מדברי ר"ח ור"ע אבל רשב"ל בשם בר קפרה הוא ס"ל דאין מונין בו ראשון ושני וכדבעי רשב"ל בש"ס דידן וע"כ ס"ל לר' מאיר אוכל מטמא אוכל מה"ת ולכך א"א לומר דר"מ מר"ח ור"ע יליף דקשה קושית הש"ס התם פסול וטמא הכא טהור וטמא ולכן אמר דר' מאיר מדברי ר"א ור"י יליף ודו"ק

(ג) והנה התוס' ד"ה ולד הטומאה כתבו ואומר ר"י דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא איצטריך לאוקמי לעיל בולד ולד אלא אליבא דר' יוסי כו' אבל לר"מ דהוי ולד הטומאה דרבנן בלא ולד ולד איכא תוספת טומאה דמעיקרא טמא דרבנן והשתא טמא דאורייתא ע"ש ואמנם לפמ"ש לעיל בדעת רש"י בד"ה מדברי ר' חנינא דאיך סברא לטמא טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דהא מה"ת טהור גמור הוא אלא אם אוכל אין מטמא אוכל רק מדרבנן דאז גם עתה הוא דרבנן ע"ש וא"כ ע"כ דהש"ס דאמר מאי מדבריהן מדברי ר"ח אזיל בשיטה זו דאוכל אין מטמא אוכל אלא מדרבנן וכמו דמסיק לעיל דף י"ד נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מדרבנן מיהו מטמא לי' וממילא צריך לאוקמי בולד ולד דאל"כ מאי תוספת טומאה איכא וא"כ ליתא לדברי התוס' כאן אלא דהתוס' אזלו לשיטתן כאן דפירשו בשם ר"י דכאן מיירי בבשר שנטמא במשקין ואזיל ר' מאיר לשיטתי' דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ע"ש ולפ"ז ע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל מה"ת כמ"ש רש"י לקמן דף י"י ובמהרש"א שם ושפיר אמר ר"י דלמ"ד אוכל מטמא אוכל לא אצטריך לאוקמי בולד ולד דבלא ולד ולד איכא תוספת טומאה מדרבנן לדאורייתא וא"ש גם מה שהקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דאורייתא א"כ לר' יוסי כו' א"כ מאי תוספת טומאה איכא כו' ובלא"ה הוי שני דרבנן כו' ותירצו דהאי גזרה אכתי לא נגזרה דכל הפוסל כו' וכבר כתבתי ברש"י ד"ה ור' יוסי לטעמי' דכתב ואיכא לאקשויי כו' דרש"י לא ס"ל סברא זו גם התירוץ השני דתירצו דהאי שלישי נטמא בעצים ולבונה לא ס"ל לרש"י כמ"ש בדף י"ט דזה מעלה דרבנן ע"ש בד"ה אמר לי' ע"ש ואמנם לפירש"י בלא"ה לא קשה דפירש דהבשר נגע בכלי שנגע במשקין ע"ש וא"ש ונמצא דברי התוס' הם משולבות אשה אל אחותה בסדר נכון וז"ב

(ד) והנה הרב פני יהושע הקשה על הש"ס דאמר מאי מדבריהן מדברי ר"ח סגה"כ והקשה מדבריו איבעי' לי' למימר ע"ש ונראה עפמ"ש התוס' בד"ה דמדאורייתא דהקשו בשלמא למ"ד אוכל מטמא אוכל כו' וי"ל דלא יליף אלא מכיון דחזינין דשלישי שהוא מקולקל מדרבנן מותר לעשותו שני א"כ אין לחלק בין דאורייתא לדרבנן וילפינין איסור דרבנן מפסול דאורייתא לר"ע שמותר לעשותו טמא ע"ש א"כ שפיר הוי מדבריהן מדברי ר' חנינא ור"ע דמיני' ומיני' תסתיים שמעתא ושניהם כאחד באין ומלמדין ודו"ק והנה למה שכתבו התוס' בשם הירושלמי דר"ע מיירי בטבול יום דרבנן א"כ מדר"ע יש ללמוד הכל אלא דכל הוכחת הירושלמי דאל"כ ר"ח מוסיף אדר"ע ושפיר אמר ר"מ מדבריהם היינו מדברי שניהן נלמד ודו"ק. והנה כתבתי דסברת התוס' אינה מוכרח אלא אי אמרינן אוכל מטמא אוכל אבל למ"ד אין אמ"א ליכא למילף מר"ע ודו"ק כי

קצרתי

(ה) והנה רש"י פירש בדף י"ד ע"א בד"ה מתניתין קשיתי' ליתני שנטמא סתם ואנן ידעינין דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה כו' והיינו דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש ליתני שנטמא בשרץ דא"כ מה הרויח התנא אם היה תני שנטמא בשרץ או שנטמא במת אלא דליתני שנטמא סתם והיה כולל בין מת ובין שרץ וזה ברור ואא"ז מהרש"א הקשה דאי הוי תני שנטמא סתם הוי אמרינן שנטמא במשקין דגם הם מטמאין כלי ע"ש ולע"ד נראה דלא קשה דאף אי תני שנטמא סתם לא היה אפשר לפרש שנטמא במשקין דא"כ מאי מוסיפין לו טומאה על טומאתו איכא דמעיקרא הוי שלישי וגם עתה נעשה שלישי וצריך לומר דקושית מהרש"א הוא דאכתי הוי הוספה דהא מגע טבול יום לא פוסל אוכלי קדש כמ"ש התוס' בד"ה ואילו ועתה שהדליקוהו בנר שהוא שני מדרבנן נעשה השמן שלישי ופוסל אוכלי קדש כן צריך לבאר קושית א"ז מהרש"א אבל לא קשה מידי דא"כ איך שייך הוסיף ר"ע על ר' חנינא דאדרבא ר' חנינא הוסיף על ר"ע דהא כתבו התוס' בד"ה מאי קמ"ל דכל שקלא וטריא דהש"ס אזלא למ"ד אוכל מטמא אוכל מן התורה דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל לא פריך מידי ע"ש וא"כ הוסיף ר' חנינא על ר' עקיבא דמדברי ר' חנינא נשמע שנטמא הבשר בשעת שריפתו מדאורייתא ומדברי ר' עקיבא לא נשמע אלא שנטמא השמן בשעת הדלקתו אלא מדרבנן ויש רבותא בעדותו של ר' חנינא יותר מעדות ר' עקיבא וע"כ ידעינין דמיירי שנטמא באה"ט דאורייתא ולא במשקין ולמה לי' למתני שנטמא בטמא מת ניתנו שנטמא סתם וזה ברור לע"ד בס"ד

(ו) ובזה יש ליישב הגירסא בתוס' זבחים דף ג' ע"א ד"ה הכותב דהקשו ג"כ קושית הירושלמי דר' חנינא נמי מוסיף אדר"ע ותירץ ר"י דאי לא תני הוסיף ר"ע לא הוי קשיא לי' מידי ע"ש והבה"ז מחק הגירסא ולפמ"ש א"ש דהכי פירושו דאי לא הוי תני הוסיף ר"ע הוי אמינא דר"ע מיירי שפיר בנר של חרס ואי קשיא א"כ ניתני נר שנטמא סתמא כפירש"י זה אינו דאי הוי תני שנטמא ה"א שנטמא במשקין כקושית אא"ז מהרש"א ז"ל ומה שכתבתי לתרץ דלאו היה אפשר לפרשו שנטמא במשקין דא"כ איך שייך הוסיף ר' עקיבא