בית א-ל א קכח

שיגרשנה בעלה ואמנם יש לחלק דאף דשכיח דאומרת טמאה אני לך משום דעיניה נתנה באחר מ"מ מעשה לא עבדא וכמ"ש הפוס' לענין היכי שהוחזקה נדה בשכנותי' ויש לפלפל בזה ואכ"מ ולכאורה י"ל דיש הוכחה דאם רצה לקיימה מקיים דאל"כ מה מוכיח הש"ס מסוטה דספק טומאה ברה"י ס"ט מדאסורה לבעלה עד שתשתה ודילמא התם משום דעכ"פ עברה ע"ד דיחוד הוי עוברת ע"ד כדמוכח בסוטה דף כ"ז וע"כ דאם רצה לקיים מקיים ואמנם י"ל דהש"ס מוכיח לה מדאסורה לבועל וזה י"ל בכוונת רש"י ז"ל בחולין דף י' דפירש מה סוטה דקינא לה בעלה ונסתרה וכתיב ונטמאה ונטמאה א' לבעל וא' לבועל והוא שפת יתר וע' בש"ש שעמד בזה ולפמ"ש א"ש ובחידושי הארכתי (יח) וראיתי בש"ש פט"ז שמעתתא א' שהקשה אהא דכ' רבנו פ"ב מהלכות סוטה קטנה שהשיאה אביה כו' לפיכך מקנין לה כו' דהא קטן אין בו דעת לישאל וספקו טהור אף ברה"י וע"ש שתירץ דהוי ספק טומאה הבאה ע"י אדם דהבועל הוא גדול ע"ש ועיין בירושלמי ריש סוטה מיליהן דרבנן פליגי כו' ובמפרש שם דכתב דקטנה הוי דבר שיש בו דעת לישאל ע"ש וע' קידושין דף פ' דעשאוהו חכמים כמו שיש בו דעת לישאל ע"ש (יט) והנה יש להסתפק קטן אם נאמן להעיד שנטמאה וע' באהע"ז סי' י"ז דנחלקו בתינוקות שאמרו מת פב"פ ודעת הט"ז דאפי' באינן מסל"ת נאמנים אפי' בלא ספור דברים דלא גרע מעבד ושפחה וא"כ גם הכא דכל הפסולין נאמנין גם קטנים נאמנים ואפי' לדעת החולקים שם י"ל דהתם לקולא אינם נאמנים ועוד דהתם י"ל דאמרו בדדמי משא"כ הכא וצ"ע כי לא מצאתי עדיין ראי' לא לכאן ולא לכאן ואם נימא דקטן נאמן הי' מקום ליישב קושית הש"ש הנ"ל די"ל הטעם דבעי' שיש בו דעת לישאל דאז איכ' לברורי ולכך אסור מספק וכמו דמחלק רב נחמן בכריתות דטעמ' דמ"ד בעינין חתיכה א' משתי חתיכות משום איכ' לברורי שיבוא בקי ויכיר ע"ש אבל אם אין בו דעת לישאל אז ליכ' לברורי ולכך ספק טהור וז"ב. ולפ"ז א"ש קושית הש"ש דכאן כיון דגם קטן נאמן הוי שפיר איכ' לברורי דהא גם קטן נאמן והוי כמו שיש בו דעת לישאל ודו"ק היטב. ויש לומר בזה דאם הי' הבועל קטן ובזה ל"ש תירוץ של הש"ש כמ"ש הוא בעצמו ותירוצי שייך שפיר עייש"ה ולפ"ז דאם בא הקטן דנסתרה עמו ואמר שבא עלי' בזה שפיר נאמן ול"ש א"א מע"ר דהא לאו בר עונשין ובזה א"ש תשובת הרשב"א שהבאתי לעיל פ"א פ"ג ול"ק קו' הח"צ והנב"י ודו"ק

(מהדו"ב להלכות סוטה

) פרק א בדין קינוי

וסתירה

(א) הרמב"ם בסוף ה' סוטה כתב מצות חכמים על ב"י שיקנאו לנשותיהן וכו' ולא יקנא לה כו' ולא מתוך מתון ע"ש בכ"מ שכתב והא דקתני ולא מתוך מתון צל"ע מה הוא ובהג"ה כתב דצ"ל אלא מתוך מתון ויפה כתב ובתוס' דף ב' ע"ב ע"ש הביאו הירושלמי וגרסו ולא מתוך גאות אלא מתוך דבר של אימה ואפשר דהרמב"ם גריס ולא מתוך כעס ולא מתוך של אימה וזה שכתב ולא מתוך מריבה דהיינו מתוך כעס וז"ב וע' פירש"י בד"ה איכא עיקר שכבר התחיל בעדים שלא ע"י כעס ע"ש וע' במפרש פני משה בירושלמי שכתב דהרמב"ם ס"ל כסוגיא דמנחות דף י"ט דתורה בעי חוקה ולכך פסק דבדעבד קינויו קינוי דלא כר' יונה בירושלמי ע"ש ודפח"ח ואמנם לפ"ז צ"ע הא דפירש"י שלא ע"י מריבה ומה הפירוש דאיכא עיקר דאמר הש"ס ונראה דלזה הביאו התוס' את הירושלמי ומסקנת ר' יונה בזה וכן מה דאמרינן למשנתנו איכא עיקר ודו"ק והנה בש"ס אמרינין לדברי ר"י בר יהודא אף למשנתנו אין לדבר סוף זימנין דלא אסתתר ואמר אסתתר ובירושלמי מבואר לפסלה מכתובתה ופירש הפני משה כשלא תרצה לשתות והוא דוחק דאם יודעת שנטמאת הלא אין מגיע לה כתובה ומה לנו לחוש ואם יודעת שטהורה היא הלא תוכל לשתות ותהיה נקיה ואם יגרשה אח"כ תטול כתובה דהא בלא"ה יכול לגרשה וליתן כתובתה ורציתי לומר דמיירי בזמן הזה דאין מים המאררים והיא מפסידה כתובתה אלא דא"כ אין ראיה דמה"ת בעינן תרי ור"י בר יהודא דריש מקר' וגם בלא"ה הא כתובה דרבנן ועתוס' לקמן דף כ"ז ד"ה איש כתבו דל"ש לומר דקרא קאי לפסלה מכתובתה דכתובה דרבנן לכ"ע ע"ש וכתבתי במקום אחר ואין לומר דאף אם תשתה לא תטול כתובה כדין עוברת על דת דנתיחדה דכבר סתר זה המל"מ ממשנה ערוכה בפ"ב מה' סוטה ע"ש שהאריך וסבור הייתי לומר דהא דנוטלת כתובתה כשבעלה אינו רוצה להשקותה היינו אם נסתרה עם אביה ואחיה דמותרת להסתתר עמהן ואינה עוברת על דת אבל אם נסתרה עם אחר אינה נוטלת כתובה אם שתתה או שבעלה אינו רוצה להשקותה ובזה היה אתי שפיר מה שהקשה המל"מ בפ"ב מהי סוטה הלכה א' אלא דבירושלמי קאמר אהא דפריך השיבו על דברי ר' יוסי בר"י הכל ממנו לקנאות לה בשנאה ולהביא עדים שנסתרה ולפוסלה מכתובתה אמר ר' יוסי עה מה טיבה להסתר כו' אין תימה מה טיבה להסתר התורה התירה להסתר דהיינו עם אביה ואחיה ע"ש הרי דאפילו נסתרה עם אביה ואחיה מפסדת הכתובה ולכאורה היה נראה דהכי פירושו דבהני דאין שותות ואין נוטלת כתובה כגון הני ט"ו נשים שמכה הרמב"ם בפ"ב מה' סוטה הלכה ב' כגון ארוסה ושומרת יבם דאין שותות ואינן נוטלת כתובה ובאילו שפיר אליב' דר' יוסי בר"י לדברי ר' אליעזר דיאמר קינאתי לה או נסתתרה כדי להפסידה כתובתה וצ"ע. והנה לולא דבירושלמי מסיים בה לפוסלה מכתובתה הייתי מפרש דמה דאמר זימנין דלא קני לה ואמר דקני לה לא לענין כתובה אלא דאליב' דר' אליעזר שפיר קאמר דהא ר' אליעזר ס"ל כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וכדאמר שם בירושלמי בריש הפרק וכל זמן שלא מצא בה ערות דבר אינו יכול לגרשה ולכך שפיר אמר זימנין כו' היינו אם לא מצא בה ערות דבר והוא שונאה ורוצה לגרשה לכך אומר דקינא לה ונסתרה כדי שיוכל לגרשה ולכך לא סיים בש"ס בבלי שלנו לפסלה מכתובתה ודו"ק ובזה היה אתי שפיר מה דקשה לי טובא אמאי דחיק בש"ס בטעמ' דר' יהושע דאמר בקינוי וסתירה בעי תרי הא י"ל טעמ' דר' יהושע משום דזימנין דלא אסתתר כו' כדאמר אליב' דר"י בר"י ולפמ"ש אתי שפיר דהא ר' יהושע ס"ל כב"ה דאפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה וכדאמר בירושלמי לעיל א"כ ל"ל הכי דהא בלא"ה יכול לגרשה בע"כ וליתן כתובתה ודו"ק

(ב) והנה בירושלמי בעי עידי סתירה שהוזמו אם משלמין ונראה דתלוי בזה אי גורם לממון כממון דמי וכר' אליעזר בר' שמעון בשבועות דף ל"ב והיינו דאם אינו רוצה לישבע משלם וה"ה הכא דאם אינה רוצת לשתות תפסיד כתובתה ואמנם נראה דהכי ודאי דאין משלמין דמי עצר בעדה שתשתה ול"ד לע"א אליב' דר"א בר"ש די"ל דירא לישבע דלא יפסלנו הבע"ד והעד לעדות ולשבועה ואמנם בלא"ה קיי"ל דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ולכך פסק הרמב"ם דאין משלמין וז"ב (ג) והנה ראיתי בתוס' סוטה דף ג' ע"ב ד"ה תלמוד לומר דהקשו לאביי דס"ל אשתך זנתה בע"א אסורה מאי צריך קרא דע"א בטומאה נאמן הא כיון דקינא לה ונסתרה ואתי ע"א דנטמאה מסתמ' שתיק הבעל ולא מכחיש לי' וא"כ בלא"ה נאמן ע"ש ולכאורה י"ל דנ"מ אם בא אח"כ ע"א ואמר שלא נטמאת דאז אמרינין דכיון דהאמינה תורה לעד טומאה כשנים ה"ל אידך חד במקום תרי ואינו נאמן וזה מחמת שהאמינו תורה בפירוש דכתיב ועד אין בה כמ"ש לקמן דף ל"א ע"ב אבל ע"א דעלמ' בלא קינוי וסתירה כיון דבא ע"א והכחישו שוב אינו נאמן כמ"ש הנמוקי יוסף גבי ע"א נאמן באיסורין כיון דלא הימני' רחמנ' כבי תרי אתי ע"א ומכחיש לי' ודו"ק גם י"ל דאף דהבעל שתק ולא הכחישו והיא אסורה לו אליב' דאביי מ"מ לא ידעתי אם תיאסר גם לבועל דהרי הבועל מכחיש את העד ואומר כי לא בא אליה ומה לו בשתיקת הבעל אם הוא יענה כחשו בפניו ואמנם ע"פ הע"א בקינוי וסתירה גם לבועל נאסרה דכשם דאסורה לבעל כך אסורה לבועל וכן י"ל דכ"מ אם נאסרה בתרומה כיון דהוא מכחישתו ודו"ק ואסיים בזה שראיתי בירושלמי דף א' ע"ב קינא לה בע"א בשחרית וע"א בערבית מאחר שהו' איש והיא אשה אין קינויו קינוי וע' פני משה מה שכתב דזה לשון הקינוי ואל תסתר עם איש פלוני כו' ולישנא יתירא הוא והוא דוחק וע' חילופי גירסאות דגרס אי נמי מאחד שהו' איש והיא אשה ופירושו כסבור על אחד שהוא איש וקינא לה ממנו ונמצ' שהו' אשה כו' וג"ז לא נהירא לע"ד דפשיט' שאין זה קינוי ולע"ד נראה דה"פ אי נמי מאחר שהו' איש והיא אשה ר"ל שלא קינא לה מאיש פלוני שהו' חושדה עמו אלא אמר לה סתם אל תסתרי עם איש זה מאחר שהו' איש ואת אשה ואסור לא"א להתיחד עם איש או שאמר לה בדרך כלל אל תסתרי עם כל איש מפני שהיחוד אסור אין זה קינוי ואם נסתרה מותרת שאין קינוי אלא מחמת חשד כן נלפע"ד ובש"ע לא נזכר זה וצ"ע ועוד לאלקי מלין בזה ויבואר אי"ה ב ואתה שלו'

פרק ב בדין עא בסוטה

בירושלמי פליגי ר' עקיב' ור' טרפון דר' טרפון ס"ב דע"א בסוטה נאמן לאסרה אבל לא להפסידה כתובתה ור' עקיב' סבר דאף להפסידה כתובתה נאמן ע"ש ונראה דהנה בריש גיטין אמרינין גבי שליח הגט הוי דבר שבערוה ואהחזק איסורי ולא מהימן ע"א ע"ש משמע דאי לא הוי אתחזק איסור' היה ע"א נאמן אפילו בדבר שבערוה וכ"כ בהגהת מיימיני גבי שליח והר"ן