בית א-ל א יא

פרק

(א) והנה ריש לקיש נאיד משינויא דש"ס דמתניתין באה"ט דאורייתא ולד הטומאה דרבנן ואמר דמתניתין באה"ט דאורייתא ולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהם מדברי ר"א ור"י ופירש"י בד"ה ארשב"ל לא תדחק לאוקמי הכי כו' וכבר הקשיתי מאי דוחקא יש בזה הא אדרבה באוקמתא דרשב"ל איכא דוחק' טובא כמ"ש באות ד' ע"ש מה שכתבתי בזה אך כעת נראה לכאורה עפמ"ש התוס' בד"ה ולד הטומאה דרבנן דהקשה ר"י למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא א"כ לר' יוסי היכא משכחת לה שלישי בקדש דאורייתא אלא שנגע שלישי במשקין שנגעו באוכל ראשון א"כ מה תוספות טומאה איכא כששורפו עם תרומה טמאה כיון דאין אוכל מטמא אוכל לא הוי שני אלא דרבנן ובלא"ה הוי שני דרבנן דהא כל הפוסל את התרומה מטמא משקין כו' ותירצו בתירוץ שני ע"י עצים ולבונה אע"ג דר"ל מספקא לי' אי מונין בי' ראשון ושני ולא אפשטא ע"ש וא"כ לר"ל דמספקא לי' א"כ לפי שפירשו התוס' בולד הטומאה דרבנן היינו בבשר שנטמא במשקין ור"מ לטעמי' ור"י לטעמי' כו' ע"ש א"א לאוקמי בולד הטומאה דרבנן ובבשר שנגע במשקין דא"כ מאי תוספת טומאה איכא הא מעיקרא ג"כ הוי שני דרבנן ומ"ש התוס' דר"ל יסבור דאוכל מטמא אוכל זה דוחק ורש"י לא ס"ל זה כמ"ש במקומו ולכך נייד מאוקמתא זו ופירש מדבריהם מדברי ר"א ור"י ודו"ק שם היטב. מה שכתבתי לעיל אות י"ד דלפמ"ש מהרש"א דקושית התוס' דלר"ע איכא למילף ואמרתי דע"כ לא הקשו התוס' אהא דאמר מדברי ר"ע דהא ר"ע ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"כ בשבע אינו מקבל טומאה עתה ראיתי דזה אינו דהא י"ל דר' מאיר שפיר יליף מדברי ר"ע לשיטת ר' מאיר דלא ס"ל חמץ בשריפה דוקא ואף דר"ע ס"ל בשריפה דוקא מ"מ יליף ר' מאיר הדין לשיטת ר' מאיר ודו"ק. ואמנם י"ב דגם ר' מאיר ס"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה דאי ס"ל השבתתו בכל דבר א"כ איך אמר שורפין והא כל הנקברין לא ישרפו דילמא אתי ליהנות באפרן כמ"ש תוס' לקמן דף כ"ב ע"ב ד"ה בהדי ע"ש וא"כ כל מה שכתבתי נכון בס"ד

(ב) תוס' ד"ה התם פסול וטמא וקשה לר"י למ"ד אוכל מטמא אוכל א"ש דלא יליף איסורא דרבנן בשעה ששית מפסול דאורייתא אלא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אמאי לא יליף שפיר כמו שמותר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא הכי נמי מותר לעשות מאיסורא דרבנן שני דרבנן כו' והנה לדעת התוס' לקמן דף י"ט ע"א ד"ה לא לישתמיט דרביעי בקדש דאורייתא וא"כ ר' מאיר דס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן ולדעת רש"י דעצים ולבונה הם רק מדרבנן טמאים ואף לדעת התוס' דהוא דאורייתא מ"מ הא רשב"ל בעי אי מונין בהם ראשון ושני א"כ לר' מאיר ע"כ סבירא לי' אוכל מטמא אוכל מדאורייתא דאל"כ לא משכחת לה לר"מ רביעי בקדש וא"כ היכא יליף ר' מאיר מר"ע דמותר לשרוף איסורא דרבנן בשעה ששית עם תרומה טמאה ולעשותו שני דאורייתא מפסול דאורייתא דהא ר' מאיר ס"ל אוכל מטמא אוכל מדאורייתא ולא קשה קושית התוס' דשפיר פריך הש"ס מי דמי התם פסול וטמא הכא טהור וטמא וזה ברור

(ג) והנה הש"ס פריך דף י"ד ע"א מאי קמ"ל דג' מותר לעשותו שני היינו הך וכתבו התוס' דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל מה"ת לא פריך דלדידי' שפיר הוסיף ר"ע דמותר לעשות אף שני דאורייתא ע"ש וכתב הפני יהושע דאף דהש"ס פריך עם בשר ומשקין מבעי' לי' מ"מ ודאי דמתניתין מיירי גם ביש משקין עם הבשר דהא ע"כ בהוכשרו מיירי כמ"ש תוס' אלא דלס"ד דבלי משקין אין אוכל מטמא אוכל אפילו דרבנן ע"כ לא שייך מילתא דר' חנינא רק בדאיכא משקין בהדי בשר לכן פריך שפיר עם בשר ומשקין מבעי' לי' דלא ליתא למטעי דהא זימנין דליכא משקין בהדי בשר דנתנגבו בשעת שריפה כו' עיי"ש באריכות דעפ"ז א"ש דהש"ס פריך אף למ"ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא ע"ש ואמנם אם נימא דחיבת הקדש דאורייתא א"כ שפיר י"ל דליכא משקין בהדי בשר ולאו אורחא דמלתא הוא להיות משקין בהדי בשר קדש דהא לא בעי הכשר מים ושפיר כתבו התוס' דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל לא פריך הש"ס אלא דרשב"ל בעי אי מונין בו ראשון ולא אפשטא ואם נימא דאין מונין בי' ראשון ושני ע"כ איירי הכא דאיכא הכשר מים והדר תירוץ הפ"י לדוכתי' ואמנם אי נימא דאין מונין בי' ראשון ושני ע"כ דס"ל אוכל מטמא אוכל דאל"כ רביעי בקדש היכא משכחת לה כמ"ש תוס' דף י"ט דיה לא לשתמיט וא"כ שפיר כתבו התוס' דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל ע"כ דס"ל דמונין בי' ראשון וא"כ אין הכרח דיהיה משקין בהדי בשר דהא משכחת רביעי ע"י חיבת הקדש והדק"ל עם בשר ומשקין מבעי' לי' ומה פריך מה דהא קמ"ל דמותר אפילו לעשות אף שני דאורייתא ודברי התוס' עולים יפה ודו"ק והנה הש"ס לא ידע עדיין מהא דר"ע ס"ל טומאת משקין לגומא אחרים (דאורייתא) דהא רבא הוא דדייק דר"ע ס"ל הכי ודייק לי' מדנקט באב הטומאה ע"ש דלמסקנא דטומאת משקין לטמא אחרים ס"ל לר"ע דאורייתא א"כ אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל י"ל דאין מונין בו ראשון ושני ואעפ"כ משכחת לה רביעי בקדש ע"י משקין וא"כ ע"כ דפריך רק למ"ד אוכל מטמא אוכל דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל ע"כ דמונין בו ראשון ושני וא"כ אין הכרח דמיירי ביש משקין בהדי בשר ודברי התוס' נכונים ודברי הפני יהושע נסתרים ודו"ק

(ד) ובזה א"ש מה שנתקשה הרב בטל פני יהושע על התוס' ד"ה התם פסול וטמא דקשה לר"י בשלמא למ"ד אוכל מטמא אוכל א"ש דלא יליף איסורא דרבנן בשעה ששית מפסול דאורייתא אלא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל כו' והבאתי דבריהם בפרק זה אות ב' ותמה הפ"י וז"ל גברא קא חזינא ותיובתא לא חזינא דהא כתבו התוס' ד"ה מאי קמ"ל דכל שקלא וטריא דשמעתין אזלא למ"ד אוכל מטמא אוכל וא"כ שפיר פריך הש"ס להאי מ"ד גופי' איך מפרש המשנה אליבא דר' מאיר ע"ש שנדחק ולפמ"ש א"ש דנהי דבס"ד דש"ס כתבו התוס' שפיר דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל לא פריך מידי דהא לא ידע עדיין דר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וע"כ ס"ל דמונין בי' ראשון ושני וא"כ אין הכרח שיהי' משקין בהדי בשר קדש דהא לא בעי הכשר מים אבל למאי דמסיק רבא דע"כ ר"ע ס"ל טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא והוכיח כן א"כ אפילו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אזיל שקלא וטריא דהש"ס ושפיר הקשו התוס' דלמ"ד אין אוכל מטמא אוכל אמאי לא יליף שפיר כמו שמותר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא כן מותר לעשות מאיסור דרבנן שני דרבנן ועמ"ש בגליון הרמב"ם פי"ט מה' פהמ"ק הלכה ו' ודו"ק

(ה) ובזה א"ש דפסק הרמב"ם דרביעי בקדש לאו דאורייתא והיינו דהוא (פסק) דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה וכן פסק דמשקין אין מטמאין אחרים מן התורה וגם בעיא דרשב"ל הוא לקולא כמ"ש הראב"ד א"כ לא משכחת לה רביעי בקדש מן התורה ובחיבורי לסדר טהרה ברמב"ם הארכתי וכאן לא הכברתי מלין ודו"ק

(ו) והנה התוס' ד"ה ואילו כתבו והכי סבר ר' עקיבא לקמן דף י"ט בהסולת והלבונה כו' ושם איתא הכלי מצרף מה שבתוכו לקדש אבל לא לתרומה והרביעי בקדש פסול כו' ותני עלה מעדותו של ר"ע נישנית משנה זו דתנן הסלת והלבונה כו' ע"ש היטב וי"ל אם הכלי מצרף אותן וחשיב כאילו נגע הטבול יום בכולו והוי כולו שלישי מ"מ אם אח"כ נגעו באוכל חוץ לעריבה אין עושין רביעי אף דמגע טבול יום בעלמא עושה רביעי והיינו דהא דשלישי דעושה רביעי בקדש ילפינן לה מקל וחומר ממחוסר כפורים שמותר בתרומה ואסור בקדש שלישי שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקדש וא"כ בנגיעה ע"י צירוף לא שייך זה דמהיכא ילפית לה מתרומה והא בתרומה לא שייך צירוף ואין הכלי מצרף כלל לתרומה א"כ בתרומה לא הוי נגיעה כלל ודי שיעשה שלישי כתרומה אבל לא רביעי וא"כ י"ל התם דתני הסולת והלבונה שנגע ט"י במקצתן פסל את כולן אבל אין עושין רביעי הוא רק בנגע הטבול יום במקצתן ואין ראיה מזה דמגע טבול יום אין עושה רביעי בקדש וכבר כתבתי בפרק ראשון אות ב' דהוא מחלוקת ר' מאיר וחכמים ואין

להאריך

(ז) והנה קשה דפריך הש"ס ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' נוקמי בנר של חרס ומאי הוסיף דאילו התם טמא וטמא ואילו הכא פסול וטמא ומאי קושיא דהא ר"מ ס"ל בפי"א דפרה דמגע טבול יום מטמא קדש וא"כ יקשה לר"מ מה הוסיף ר"ע ואמנם י"ל דר"מ מדברי ר"א ור' יהושע יליף ולא קאי כלל אעדותן של ר"ח סגה"כ ועדות ר' עקיבא כדמוקי לה ריש לקיש ובשיטה זו אזיל הש"ס כאן ושפיר פריך ומאי דוחקי' דרב יהודא כו' ואילו הכא פסול וטמא דהא אנן כחכמים ס"ל דמגע ט"י פוסל את הקדש ולא מטמא וא"כ ה"ל לרבי יהודא לאוקמי בנר של חרס ואי קשיא לר"מ איך יפרש המשנה ז"א דר"מ באמת יפרש בנר של מתכת דהא ר"מ לאו אמתניתין קאי אלא בעלמא קאי וזה ברור ובזה יש ליישב דברי הברכת הזבח בזבחים דף ג' ע"א ד"ה הכותב שהשיג עליו הצאן קדשים כמו שאכתוב לקמן ודו"ק

(ח) והנה בש"ס איתא רשב"ל משום בר קפרא אמר הכא באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא ומאי מדבריהם מדברי ר"א ור' יהושע ויש לפרש דכבר כתבתי מנא לי' לר"מ לפרש דמיירי בולד הטומאה דרבנן וללמוד מזה דשורפין בשעה ששית תרומה טהורה עם טמאת דילמא מיירי בולד הטומאה דאורייתא וכפשטי' דמתניתין אבל בשש דאז אסור רק מדרבנן אין שורפין דהא מן התורה מותר הוא ואמנם כתבתי דר"מ הוכיח זה מקושית