בית א-ל א קיט

איד ס"ד שם בש"ס דחכמים ארישא דסיפא קאי דא"כ ר' מאיר מחמיר יותר מרבנן כו' וי"ל דהכי פריך והא אמר לי' ר"י לתנא כו' ומנ"ל הא וע"כ דס"ל דיוצא ונכנס דברייתא הוא עם דר והוא הוספה על מתניתין ואי קאי חכמים ארישא דסיפא א"כ ר' מאיר מחמיר יותר וזה אין נראה דלשון חכמים מורה דהם מחמירים כמ"ש הלח"מ ולא כפירש"י שהוא דחוק וע"ש בלח"מ והארכתי בחידושי ואולי גם הלח"מ כיוון לזה אלא דקיצר בלשונו ודו"ק וביאור השגת הראב"ד כתבתי בחידושי ואסיים בדברי התוס' דף נ"ט א' ד"ה בצר ע"ש שהביאו הירושלמי והקשו איך שרי לעשר ביו"ט וי"ל דלצורך מצות שרי דצריך לצאת ידי אתרוג דבטבל אין יוצאין ועתוס' כתובות ז' דשבות לצורך מצוה שרי ובזה א"ש דהוא ודאי דאם היה דמאי לא היה רשאי לעשרו דאין כאן צורך מצוה דהא יוצאין בשל דמאי

והנה כתב הרמב"ם פי"ב הלכה ט"ז דאם הישראל הלך אחריהם לשמרן אפילו הפליגו ממנו כדי מיל הרי אלו מותרין וכתב הכסף משנת דרבינו היה גורס כדי מיל וכן גירסת הרי"ף והרא"ש והלח"מ השיג עליו מהא דכתב פי"ג מה' מטמאי מו"מ יותר ממיל ע"ש דכתב דלאו בדיוקא כתב כדי מיל ע"ש וע' ביו"ד סימן ל"ו סעיף ג' דכתב אא"ז רמ"א בשם א"מ דיותר מרביעית טריפה מדתני אפילו מחזיק רביעית משמע דיותר מרביעית טרפה וא"כ לפי הנוסחא כדי מיל משמע דיותר ממיל אסורין ולנוסחא אפילו הפליג יותר ממיל אפשר אפילו כמה פרסאות או מעט יותר ממיל כמו שנסתפק הכ"מ וע' נקודת הכסף שם ובברכות דייק אפילו מיל אינו חוזר הא פחות ממיל חוזר ובט"ז יו"ד סי' ל"ו ע"ש ולדבריו נוכל לומר דה"ה כאן מה נפקא מינה אי מיל או יותר כיון דיש שיהוי שדי שישתום ויסתום ויגוף וע' בחידושי שם וע' ביו"ד סי' קכ"ט כתב אפילו שהה זמן רב ואין להאריך והנה בהלכה י"ט כתב הלח"מ דדברי התוס' בתירוצא בתרא תמוהין וע' ברא"ש שם ובגליון הש"ס דצ"ל ורבא קמ"ל דקל צלויי לאו כמפליג דמי ובדלא א"ל מזוג ושתה אי נמי שאפילו שעל השלחן מותר מדלא מפליג ומיירי דכל אחד שותה מיינו כדכתב הרא"ש ואין להאריך

פרק כ'

הנה בפי"ב ה"ט כתב הרמב"ם ואם הפקיד ביד עכו"ם בחותם אחד ה"ז אסור בשתיה ומותר בהנאה והוא שייחד לו קרן זוית והראב"ד כתב זה שיבוש אלא או שייחד לו קרן זוית והמפתח בידו ועלח"מ ולע"ד נראה דה"פ דאם ייחד לו קרן זוית ה"ל כחותם אחד והמפתח או החותם ה"ל חותם בתוך חותם ולכך פריך א"ה בשתיה נמי לשתרי כו' ומשני הא ר"א כו' וגריס בדברי ר"א מפתח וחותם ולכך אם ייחד לו קרן זוית מותר אפילו בשתיה דה"ל חותם בתוך חותם אבל לרבנן דס"ל דמפתח וחותם לא מהני ה"ה דייחד לו קרן זוית ומסר לו מפתח או חותם אחד לא מהני ואסור בשתיה ובהנאה כפירש"י ד"ה וחכמים ע"ש וא"כ כיון דאנו מתירין במפתח וחותם וכמ"ש הרמב"ם בהלכה ח' וכר"א דאפסקא הלכתא כותי' בש"ס א"כ בייחד לו קרן זוית עם מפתח או חותם אחד הוי לי' להרמב"ם להתיר אף בשתיה וזה שכתב הראב"ד זה שבוש אלא או שייחד לו קרן זוית והמפתח בידו פירוש ביד העכו"ם דאז הוי לי' רק כחותם אחד אז אסור בשתיה ולא בייחד לו קרן זוית ומפתח או חותם ביד הישראל דאז מותר אפילו בשתיה ולא כמ"ש הרמב"ם דאם ייחד לו קרן זוית והפקיד בידו בחותם אחד דאסור בשתיה ואמנם הרמב"ם ס"ל דייחד לו ק"ז לא מהני אלא לעשותו כשוכר בית מעכו"ם ובשוכר בית לא מהני חותם אחד אלא להתירו בהנאה וה"ה בייחד לו קרן זוית לחוד ואם לא ייחד לו ק"ז והמפתח עם חותם אחד לא מהני ועיין בזה היטב

והנה בהלכה יו"ד כתב הרמב"ם דיין מבושל כו' שעירבו עם דברים אחרים כו' א"צ שני חותמות כו' וכתב הכ"מ דסובר רבינו דהטעם מפני שאיסורן מדברי סופרים ע"ש וא"ש לפ"ד הגאון בעל אעו"ז דשני סימנים אמצעים הן כמו סימן מובהק א"כ א"ש דבאיסור דרבנן סגי בסימן אחד ואף דסימנים דרבנן מ"מ באיסור דרבנן סמכינין על סימנים דרבנן אבל באיסורי דאורייתא צריך שני חותמות דאז הוי כמו סימן מובהק אחד דאורייתא ולכן כתב רבינו דבדג ודומיהן צריך שני חותמות דלהוי כמו סימן אחד מובהק דאורייתא וז"ב ויתר דברי התשובה נאבדו ממני לפי שעה ולכשאמצאנה אעתיקה אי"ה

פרק כא בדין יי"נ תערובות

הנה הרא"ש הקשה מאי פריך על רב דימי ממתניתין דיין ביין בכל שהו דהא י"ל דמתניתין כרבי יהודא דס"ל מין במינו לא בטל ואין חילוק בין איסורא לגו התירא או איפכא אבל ר' יוחנן דס"ל מין במינו בששים רק דהכא ביי"נ משום חומרא דיין נסך החמירו לאסרו במשהו לכך יש חילוק בין איסורא לגו היתירא בין התירא לגו איסורא ע"ש ואף די"ל דזה ראיה להפוסקים דס"ל דמתניתין מיירי אפילו בסתם יינם דלא כר"ת וא"כ א"ש דהא באיסור דרבנן מודה רבי יהודא כמ"ש התוס' בחולין דף ק' וסתם יינם הוא דרבנן אך על זה יש לפקפק מכמה מקומות וגם דעדיין תשאר הקושיא לשיטת ר"ת דס"ל דמתניתין מיירי רק ביין נסך גמור וסתם יינם בטל בששים ואמנם י"ל לפמ"ש תוס' דבמשקה לא שייך לכי מפגמא ה"ל כמבטל דמשקה שנפגמה לא נקרא משקה ע"ש א"כ אין זה מין במינו ולא אפשר לאוקמי כרבי יהודא דהא לא מב"מ הוא למ"ד בתר בטל אזלינין ודו"ק ובזה יש להבין מה שכתב הרמב"ן דדוקא איסורא לגו היתרא אמרינין קמא קמא בטל אבל לא בהתירא לגבי איסורא ע"ש ואף דהוא נתן טעם דאיסור עשוי להתבטל ולא היתר ודבריו נכוחים וישרים למוצאי דעת וגם אני בקוצר שכלי כוונתי ת"ל לסברא זו במקום אחר ואמרתי הטעם דדשיל"מ לא בטל דכיון דעתיד להיות היתר שוב חשוב ואינו עשוי להתבטל והארכתי בזה ליישב כמה קושיות מ"מ כאן יש להמתיק הסברא הזאת בענין אחר דאף דהחמירו חז"ל ביין נסך לאסרו במשהו מ"מ לא החמירו בו יותר מלר' יהודא בכל האיסורין דדוקא אם אפשר לאיסור המתבטל להיות כמבטל והיינו בהתירא לגו איסורא כמ"ש דאפשר ליין כשר להיות יין נסך אם יגע בו נכרי ולכך לא אמרינין בי' קמא קמא בטל אבל איסורא לגו היתרא אמרינין בי' קמא קמא בטל לר' יוחנן דקיי"ל כותי' דהא לא אפשר לבטל להיות כמבטל כמ"ש וז"ב ולפ"ז היה אפשר לומר דין חדש דאף בהיתרא לגו איסורא אם נפל יין מבושל לתוך יין נסך שפיר אמרינין קמא קמא בטל דהא אי אפשר לבטל דהיינו היין מבושל להיות כמבטל דאף אם יגע בו נכרי אינו נעשה יין כסך לעולם וז"ב

והנה הרב ישועת יעקב הקשה עוד קושיא מושכלת דמה פריך מהא דיין ביין בכל שהו דילמא ר' יהודא הוא דס"ל מב"מ לא בטיל ואף דהראב"ד ס"ל דכל האוסר בכל שהו היינו רק באכילה אבל לא בהנאה מ"מ לענין הנאה ה"ל דשיל"מ דהא מותר למכרו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואין לומר כיון דלענין שתיה לא הוי דשל"מ איך יהיה אסור בהנאה ומותר בשתיה זה אינו דהא בשתיה בלא"ה לא בטיל דה"ל מין במינו ע"ש ונראה דלק"מ דהא ביי"נ גמור לא הוי דשל"מ דהא אסור למכרו חוץ מדמי יין נסך שבו ואיך יהיה סתם יינם דאסור מחמת לתא דיין כסך דמשום חשש חיתון לא גרע מכל דבר הנקנה מעכו"ם כמו שמן דמותר בהנאה וכיון דיי"נ גמור מותר בהנאה לר' יהודא לפ"ד הראב"ד איך יהיה סתם יינם האסור רק משום חשש יי"נ אסור בהנאה וזה ברור ובלא"ה לא קשה לא מבעיא לר"ת דס"ל דמתניתין רק ביי"נ גמור שניסכו העכו"ם מיירי וזה לא הוי דשל"מ ואף להחולקים על ר"ת מ"מ מתניתין סתמא קתני ומיירי בכל גווני אף ביין נסך גמור ולדעת הראב"ד מותר בהנאה וז"ב ולפמ"ש לעיל טעם הראב"ד דתערובות במשהו לא גרע מחצי שיעור ובהנאה לא אסור ח"ש כמ"ש הפרי מגדים ובזה נראה ליישב מה דהקשיתי להחולקים על ר"ת מהא דתני חביות סתומות דלא בטלו מפני חשובתן הא פתוחות ג"כ לא ה"ל להתבטל דהא כל דלח בלח לא בטל גם ביבש לא בטל ומצאתי שהרגישו בזה גדולי האחרונים ז"ל ולכאורה מזה ראיה לשיטת ר"ת דסתם יינם בטל בששים וא"כ נ"מ לסתם יינם דבלח בלח היה בטל בס' אבל בחביות דחשובי לא ואם היו פתוחות שפיר בטל ואמנם נראה לי דבר חדש דלדעת הראב"ד בחביות אף בלא חומרא דיי"נ אסור בהנאה דכאן לא שייך הסברא שכתבתי דה"ל חצי שיעור דהא כל חבית וחבית בפ"ע ואינו בתערובות ודו"ק היטב

פכ"ב כדין איסורא לתוך היתרא

הנה לעיל הבאתי קושית הישועת יעקב מה פריך ארב דימי ממתני' דיין ביין בכ"ש דילמא ר' יהודא הוא דס"ל מב"מ לא בטל ואף להראב"ד כו' מ"מ בהנאה ה"ל דשל"מ כו' והוא קושיא מושכלת ע"ש אמנם לפמ"ש הרמב"ן בפסחים דר' יוחנן לא סבר כלל הא דדשל"מ לא בטיל מדאמר חמץ בין בזמנו בין שלא בזמנו בששים והא חמץ ה"ל דשל"מ לאחר הפסח ע"ש וא"כ א"ש דפריך לרב דימי א"ר יוחנן ממתניתין דיין ביין בכ"ש דליכא למימר ר' יהודא הוא הא עכ"פ בהכאה ה"ל להתיר כדעת הראב"ד ואי דהוי דשל"מ הא ר' יוחנן לית לי' דשל"מ וז"ב ואמנם לפ"ז לדידן דאית לן דשל"מ לא בטיל שפיר איכא לתרוצי כמ"ש