בית א-ל א קטז

להראב"ד דניצוק אינו אסור אלא בשתיה כן י"ל אף לדעת החולקים דס"ל דניצוק אסור בהנאה מ"מ ניצוק בר ניצוק אינו אסור רק בשתיה וא"כ לפי מה שכתבו התוס' בד"ה והשאר בשם הר"ר שמעיהו דוהשאר מותר היינו בהנאה ובשתיה אסור כן י"ל דלולא שהחזיר הגרגותני לגת היה היין שבגת מותר בהנאה דהוי ניצוק בר ניצוק ואמנם כשהחזיר הגורגתני לגת נאסר היין שבגת בהנאה מפני תערובות היין שבגרגותני וא"כ אין הכרח למה שכתבו הריב"ן ורשב"ם בשם רש"י דניצוק בר ניצוק מותר גם בשתיה וז"ב. ובאמת להראב"ד דניצוק מותר בהנאה א"כ בס"ד דיין שבגרגותני אסור משום ניצוק א"כ מה קאמר רב הונא לא שנו כו' אבל החזיר הגרגותני לגת אסור הא אסור דמתניתין הוא בהכאה ובהחזיר הגרגותני לגת הא הגרגותני עצמו מותר בהנאה ואמנם כיון דתני והשאר מותר והיינו בשתיה כפירש"י שפיר אמר רב הונא דאם החזיר גרגותני לגת אסור עכ"פ בשתיה וז"ב וא"ש בזה דפירש"י במתניתין מותר בשתיה והיינו דלפירש הר"ר שמעי' דפירש והשאר מותר בהנאה קשה מאי קאמר רב הונא לא שכו כו' אבל החזיר גרגותני לגת אסור הא הגרגותני עצמו מותר בהנאה ואיך יאסור הגת בהנאה ואם בשתיה קאמר קשה הא בלא החזיר גרגותני לגת אסור מה שבגת בשתיה לדעת הר"ר שמעי' וע"כ כפירש"י דהא והשאר מותר היינו בשתיה ודו"ק ובזה יש ליישב קושית התוס' על פירוש הר"ר שמעי' דמה פריך על רב הונא ממתני' לימא דרב הונא בשתיה אמר ומתניתין דתני עד שלא ירד לבור אינו עושה יין נסך היינו ליאסר בהנאה ומותר בהנאה ולפמ"ש א"ש דרב הונא גופי' ע"כ ס"ל דמתניתין מותר בשתיה אמרה מדקאמר לא שנו כו' אבל אנן דלא קיי"ל כרב הונא וכמ"ש הכ"מ דהא הרמב"ם לא הביא כלל הא דהחזיר גרגותני לגת שפיר י"ל דמתניתין מותר בהנאה אמרה ובזה יש ליישב שיטת הר"ר שמעי' ודו"ק והנה לדעת הראב"ד דניצוק מותר בהנאה א"ש מ"ש התוס' בשם רשב"ם ורש"י דניצוק בר ניצוק מותר אפילו בשתיה לפמ"ש הש"ך בסימן קכ"ה ס"ק ט' דיי"נ שהוא מותר בהנאה לא אמרינין בי' ניצוק חיבור וז"ב והנה התוס' כתבו דניצוק כי האי דלא נגע הנכרי ביין שבבור לא אסור בהנאה תדע דהא קיי"ל יין ביין ימכר לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו אלמא אפילו נתערב לגמרי לא אסור בהנאה ע"ש

והנה הרשב"א הוכיח מהא דאמר רב להני סבייתי שקילו זוזי כו' ואמרינין ש"מ ניצוק חיבור משמע דניצוק אסור בהנאה ולפמ"ש התוס' אין זה ראיה דרב לשיטתו דס"ל יין ביין אסור למכור לעכו"ם רק חבית בחבית אבל לדידן שפיר מותר בהנאה דלא גרע מנתערב כמ"ש התוס' ודו"ק והנה ר"ת ס"ל דסתם יינן בטל בששים והקשו מההוא ברייתא דגרדמים נכרי דזה סתם יינן ותני שטיפת יין אוסרת בכל שהו ותרצו דאתיא כר' יהודא דס"ל מין במינו במשהו ותמה בישועת יעקב דא"כ אמאי תני שטיפת יין נסך אוסרת בכל שהו משמע רק חומר של יין נסך הא בכל איסורין ס"ל לרבי יהודא דאוסרין מין במינו בכל שהו וכתב דלקמן יכתוב ביאור דברי התוס' וחפשתי ולא מצאתי ובאמת דקושיא זו הוא מבואר בחידושי הרמב"ן על ע"ז ואמנם לא קשה דבחולין דף ק"י איתא דציר דרבנן מודה רבי יהודא דבטל מין במינו ע"ש וא"כ א"ש דהא סתם יינן הוא דרבנן וא"כ הי' ראוי שיבטל מין במינו אף לרבי יהודא רק משום חומרא דיי"נ עשהו רבי יהודא כמו של תורה או גזרה משום יי"נ של תורה ושפיר תני שטיפת יי"נ אוסרת בכ"ש אבל לדידן דאף איסור תורה בטל מין במינו אלא דביי"נ גמור החמירו חז"ל ואסרוהו במשהו אבל בסתם יינן לא החמירו ובטל בששים ול"ש לגזור אטו יין נסך גמור דהוי גזרה לגזרה וא"ש דברי התוס' ודו"ק

פרק י"ד בדין ניצוק וכח העכו"ם

הנה בתשובה כתבתי דדעת ר"ת והפוסקים החולקי' אם סתם יינם בטל בששים או במשהו תלוי בפלוגתא דרב ושמואל דלרב דאמר יין ביין אסור למכרו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו דכיי"נ גמור חשבינין לי' אז ג"כ הוא במשהו כיי"נ גמור ואנן דקיי"ל דסתם יינן ימכר לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ולא גזרינין אטו יי"נ גמור גם לענין תערובות אינו כיי"נ גמור ולא אוסר במשהו וזה דעת ר"ת דפסק דסתם יינם בששים וזה ברור ואגב אמינא דלפמ"ש הרמב"ם בריש פרק יו"ד דיי"נ לוקה בכל שהו שנאמר לא ידבק בידך מאומה וכתב הכ"מ דנלמד מהא דפרק בתרא דעכו"ם דתני יי"נ בהדי הני דאסורין ואוסרין בכל שהו (ובמ"א כתבתי לבאר דבריו דמדמה להדדי ההוא דלוקה בכ"ש עם הנך דאוסר בכ"ש ע"ש ולפ"ז א"ש דעת ר"ת דיי"נ גמור דניסכו העכו"ם דהוא בלאו דלא ידבק בידך מאומה לכך אוסר ג"כ תערובתו במשהו לא כן סתם יינם דהוא רק משום גזרת בנותיהם ולא משום לתא דע"ז כמ"ש הרמב"ן אינו אוסר במשהו וז"ב) ועפמ"ש א"ש דלא קשה קושיתי על שיטת ר"ת מהא דאגרדמים דהוי סתם יינם ותני שטיפת יי"נ אוסר במשהו ולפמ"ש א"ש דהא כתבו התוס' שם דף נ"ח ע"א ד"ה איקלע דהך ברייתא דאגרדמים אתיא כרבנן דפליגי על רשב"ג ואסרו כל התערובות ע"ש ואמנם לדידן שפיר פסק ר"ת דבטל בששים ודו"ק

והנה הרב בעל שלטי הגבורים כתב דלא עדיף ניצוק מכחו ודבר זה השכל מקבלו ע"ש והנה הראב"ד כתב דניצוק אסור רק בשתיה והר"ן כתב משמו דכחו אסור בהנאה מבואר דכחו עדיף מניצוק ע"ש והנה כתב הרמב"ם בפי"א הלכה י"ז וכן כלי שנתנו בו יין נסך כגון הכלי שחשף בו או המשפך וכיוצא בה משכשכו במים ודיו וכתב הלח"מ שהוא תמוה הא אמרו בש"ס בברייתא דשוה משפך ומחץ לגת ולרבנן דפסק לקמן כותיהו בעי עירוי ואפילו לרב בעי נגוב כו' ותירץ דהרמב"ם ס"ל דאידחיא הך ברייתא מקמי ברייתא דאייתי ר' אבא הרי שהיו גתיו כו' הדפין ועדשין ולולבין מדיחין כו' דבשלמא גבי גת לא אדחיא לה דיש לחלק כמ"ש הרא"ש דכיון דהוא דורך בה נכנס יין הרבה בתוכה כו' ע"ש בלח"מ ואני מוסיף דאדחי אלה מקמי ברייתא דף ע"ב גבי משפך אפילו לרבי ניגוב בעי ע"ש ולכן סובר הרמב"ם דאידחיא לה הך ברייתא דהגת והמחץ והמשפך מקמי הני תרי ברייתות ודו"ק היטב וע' מ"ש לעיל עוד בזה

והנה כבר הבאתי דברי הרב בעל שלטי הגבורים דכתב דאם כחו בחמתו אינו אוסר כל שכן ניצוק בחמתו דלא עדיף ניצוק מכחו ודבר זה השכל נותנו והדעת מקבלו ע"ש ואני אומר מלבד מה שהשכל נותנו והדעת מקבלו יש לו הוכחה בש"ס דף ע"ב ע"ב דבעי להוכיח דניצוק חיבור מהא דתני המערה מחבית לבור הקילוח היורד לבור אסור מאי לאו בישראל המערה דה"ל ניצוק ודחי לא בנכרי המערה דה"ל כחו ע"ש והיינו דלעולם ניצוק לא הוי חיבור והא דתני המערה מחבית לבור הקילוח היורד לבור אסור מיירי בנכרי המערה ואסור משום כחו דנכרי ע"ש וא"כ הרי חזינן דיש סברא יותר לאסור בכחו דנכרי מבניצוק ומוכח דניצוק לא עדיף מכחו וזה ברור וכן הוכחתי לעיל מדברי הראב"ד דכתב דניצוק מותר בהנאה והר"ן כתב משמו דכחו אסור בהנאה וזה ברור ולפ"ז אני תמה על רבנו המשביר דבש"ע סימן קכ"ה סעיף א' כתב נטל העכו"ם כלי של יין והגביהו ויצא היין נאסר בשתיה שהרי היין בא מכחו ובסימן קכ"ו סעיף א' כתב המערה יין לתוך יין האסור בהנאה נאסר כל היין כו' ומשמע דאסור בהנאה וכדמסיים ורואין כאילו היין של איסור מעורב בשל היתר וקשה דיציבא בארעא וגיורא בשמי מרומא וצ"ע והנה מה שכתבתי לעיל לחלק דאפילו להפוסקים דניצוק אסור בהנאה מ"מ ניצוק בר ניצוק לדידהו מותר בהנאה זו הסברא מצאתי בישועת יעקב סימן קכ"ז אך הוא כתב טעם אחר גם מצאתי שם שיישב קושית הרשב"א על הראב"ד מהא דאמר רב להני סבייתי כי נייליתי כו' שקולי זוזי כו' וש"מ ניצוק אסור בהכאה וע"ז תירץ דרב לטעמי' דס"ל יין ביין לא ימכר ע"ש וכמו שכתבתי אלא שלא הביא דברי התוס' שהבאתי דמבואר כן והנה הקשיתי לפמ"ש הרמב"ן והר"ן דטעמא דלא אסרו יינם תיכף משום חשש ניסוך דאילו ניסכו העכו"ם לא היה מוכרו א"כ איך אנו מקבלין יין של עכו"ם בחוב בע"כ של עכו"ם דבזה ל"ש הטעם הזה דהא לא ברצונו מסר העכו"ם היין לישראל וע"ש מה שתירצתי ואמנם י"ל דאנו סומכין דעכו"ם בזה"ז לאו עע"ז הם אך עדיין יקשה הא דהקשו התוס' בש"ס פסחים דף מ"ד דיליף טע"כ מגיעולי עכו"ם הא נזיר קיל מכל איסורים ואכתי מנ"ל דבנזיר טע"כ ותירצו דאסרה תורה כלי שתיה וע"כ לנזירים דיין של עכו"ם לא נאסר עדיין ע"ש וקשה דילמא משום חשש ניסוך אסרה תורה וצוותה להגעיל והא טעם הר"ן לא שייך שם דהא בעל כורחן דמדיינים שללו אותן ישראל אך י"ל דזה ראיה להרמב"ם דכל הספקות מותרין מן התורה וזה ספק עכ"פ אם ניסכו העכו"ם ודו"ק ולטעם הרשב"א א"ש דרוב עכו"ם אין מנסכין רק דלקנות מן העכו"ם לא הלכו אחר הרוב וזה לא שייך שם דל"ש שלא יפרוצו וזה ברור

פט"ו עוד בדיני כלי יי"נ

מארן הכ"מ בהלכה י"ג הקשה על הרמב"ם מהא דהגת והמחץ והמשפך של עכו"ם רבי מתיר בניגוב כו' וכבר הבאתי מ"ש הלחם משנה דרבינו דחה ברייתא זו מקמי הא דתני הרי שהי' גתיו כו' וס"ל דמשפך ומחץ בהדחה סגי להו ע' לעיל פי"א הי"ז וגם אני כתבתי שם ליישב דעת הרמב"ם ע"ש ולפ"ז שפיר כתב הלח"מ כאן דאם יש בו עכבת יין אז צריך הדחה