בית א-ל א קטו

איסור הנאה וחכמים אומרים לחים דהיינו כל יב"ח אסורין בהנאה ויבשין מותרין וי"ל דלאחר יב"ח על הרוב כבר יבש ליחם רק מועט יש דעוד עומד טעמם בהם ור' מאיר לטעמי' דחושש למעוטא ורבנן פליגי דאזלי בתר רובא לכך מתירין אחר יב"ח וראיתי בישועת יעקב שהקשה למה חששו שמא הן של יין נסך הא הוי ספק דרבנן דהא סתם יינן דרבנן ותירץ דהוי דשיל"מ לאחר חדש וע' מה שכתבתי לעיל ולפ"ז לר"מ דס"ל דאסורין לעולם יש קולא דבספק שמא של יין נסך הן מותר דלא הוי דשיל"מ דהא אף לאחר יב"ח אסורים לר"מ והנה ר"ת כתב דדוקא כשנתמדו במים מותרים אחר י"ב חדש והט"ז הקשה דא"כ מה משני אחר יב"ח הוי מנא ידע רמי דנתמדו במים וכבר כתבתי בזה ואמנם ר"ת כתב שנתמדו במים כדרך שרגילים העולם לעשות כו' א"כ משמע שכן רגילים לעשות וי"ל דע"ז סמך רמי בר חמא דמן הסתם כבר נתמדו במים: ע"כ הג"ה

) פרק יב

ברמב"ם פי"א הט"ו נאדות העכו"ם וקנקניהן כו' ואם נתן לתוכם יין קודם שיטהרם ה"ז אסור בשתיה. הנה בש"ס במשנה דף כ"ט פליגי ר' מאיר וחכמים דר"מ ס"ל אסור היין בהנאה וחכמים אומרים דאסור בשתיה ואפשר לומר לפמ"ש הרמב"ן והר"ן דלכן לא גזרו תיכף איסור הנאה על סתם יינן משום חשש ניסוך דרוב אינן מנסכין לכן ס"ל לר"ע דהיין של ישראל הכנוס בקנקנין של עכו"ם אסור בהנאה דר' מאיר לטעמי' דחייש למיעוטא אבל חכמים אזלי בתרי רובא לכך לא אסרוהו אלא בשתיה והנה בהלכה י"ז כתב הרמב"ם הלוקח כלים חדשים כו' וכן כלי שנתנו בו יי"נ ואין מכניסו לקיום כו' משכשכו במים ודיו ותמהו הכ"מ והלח"מ דהא אפילו לרבי בעי ניגוב וע"ש מה שתירצו ואנכי הרואה בהגהת אשר"י גבי הני כובי דארמאי משכשכן במים ומותרין דכתב וזה לשונו לא שנא נתעכב בהן יין זמן מרובה לא שנא לא נתעכב מותרין בשכשוך פעם אחת ואם נגובים הם אין צריכין שכשוך כלל עכ"ל נראה כוונתו לומר דהא דצריך לרבי ניגוב היינו דאז אין צריך לשכשכן ככל ואם רוצה להשתמש בהן בעוד לא ניגבן צריך לשכשך ובזה היה אפשר ליישב קושיתם וצ"ע והנה בדף נ"ט גבי האי חביתא דאשתקל ברזא כו' הביאו הרמב"ם בפ"ב הלכה יו"ד הקשה הרא"ש אמאי אסור בהכאה הא העכו"ם להציל היין נתכוון ודמי למדדו ביד דמותר בהנאה ותירץ שם ע"ש ואפשר שמזה הוציא רבינו דגם במדדו ביד אסור בהנאה ודחה הברייתא דמדדו ביד כיון דלא הוזכרה במשנה כמ"ש מארן הב"י ז"ל ולכך לא הביאה ודו"ק הן אמת דלפמ"ש הר"ן הביאו הכסף משנה שם שדעת הרמב"ם דאסור בהנאה רק מה שלמעלה מהנקב א"כ לא קשה קושית הרא"ש לדידי' די"ל דהחמירו בזה דהא כל היין שלמעלה מהנקב היה יוצא לולא שהעכו"ם סתם באצבעו והוי כבא מכחו ואמנם מארן סתר דבריו ממה שכתב רבינו פי"א כל מקום שנאמר בענין זה שהיין אסור והיה העכו"ם עע"ז ה"ז אסור בהנאה כו' ע"ש בכ"מ ודו"ק ואמנם לדעת הר"ן בדעת הרמב"ם א"ש מה שהקשה הר"ן על הרמב"ם דמתיר מה שלמטה מן הנקב הא ה"ל נצוק ולפמ"ש הר"ן עצמו דיין האסור רק בשתיה אינו אוסר בניצוק אתי שפיר ועוד יבואר אי"ה. והנה הרמב"ם פסק כלישנא בתרא דרב פפא דעד הברזא אסור דבכל מקום לישנא בתרא עיקר להרמב"ם ואמנם רש"י בחולין דף מ"ט כתב דבדרבנן אזלינין כמאן דמקיל ע"ש ואמנם לפמ"ש הלח"מ דסובר הרמב"ם דלא אמר רב יימר דרב פפא אתי כיחידאי דהיינו כרבי יהודא אלא ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא ע"כ דאין לדמות תרומה ליין נסך דא"כ ר"פ אפילו כר' יהודא לא אתי וע"כ דשאני הכא דהנכרי לא כיוון לנסך כו' ואפילו רבנן מודי דלמטה מהנקב מותר ע"ש לכך פסק הרמב"ם כלישנא בתרא וזה ברור ובתשובה כתבתי בזה בארוכה ונאבדה ממנו

והנה י"ל דללישנא קמא דר"פ אתי כר' יהודא וכיחידאי אנן לא קיי"ל כוותי' אבל ללישנא בתרא דרב פפא אתי כרבנן וכאן אפילו רבנן מודי דמותר מה שלמטה מהנקב כמו"ש הלח"מ דהא לא נתכוון לנסך רק דמחומרא דיי"נ אסור מה דלמעלה מהנקב די שנאסר עד הברזא משום דאתי מכחו דנכרי אבל מה שלמטה מהנקב מותר לגמרי אפילו בשתיה וז"ב והנה דעת הר"ן בדעת הרמב"ם דלמעלה מהנקב מותר בהנאה והכ"מ חלק עליו כמ"ש והנה אם נימא כמ"ש הרא"ש דכחו בעכו"ם מותר בהנאה א"ש דעת הר"ן דהא זה רק כמו כחו כמ"ש הכ"מ ואפשר כיון דהעכו"ם בעבידתי' טרוד הוי ככחו שלא בכוונה דמותר אפילו בשתיה רק משום חומרא דיי"נ אסור בשתיה ואין להאריך ואי"ה יבואר עוד ולע"ע אני אחוז בסבך הענינים כי עצמו ראשיהם ויד שכלי קצרה מהגיע עד תכלית ואתה דע לך. והנה י"ל הא דכתב הרמב"ן והרשב"א דטעמא דלא גזרו תיכף על סתם יינם דאסור בהנאה משום חשש ניסוך היינו דאילו ניסכו העכו"ם לא הוי מזבן לי' ואמנם נגע ביין של ישראל לא שייך זה כמ"ש הראשונים ונדחקו בזה ולע"ד י"ל דהא כתבו הפוסקים דאף למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ זה דרבנן אבל מה"ת א"י לאסרו ולכך לא חששו שמא ניסכו העכו"ם דזה חשש דרבנן וספק דרבנן להקל (גם לפמ"ש דרוב עכו"ם אינן מנסכין אלא דבדבר הניקח מן העכו"ם לא הלכו אחר הרוב כמו"ש הראב"ד ואמנם אם נגע ביין ישראל שפיר הלכו אחר הרוב) ועפמ"ש בתחלה י"ל דזה החילוק בין מה שלמעלה מן הנקב דלולא דהעכו"ם שם ידו על הנקב וסתמו היה הכל יוצא ונפסד א"כ י"ל דהעכו"ם זוכה מן ההפקר כמו בדליקה כדאמרי' בשבת בואו והצילו לכם וכמ"ש בחידושי ה' שבת ע"ש ולא שייך לומר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכך חיישינן שמא ניסכו ואסור בהנאה משא"כ היין שלמטה מהנקב אף אם לא הניח עליו אצבעו היה נשאר בחבית מותר בהנאה דבזה שפיר י"ל א"א אוסר דשא"ש וז"ב ואמנם י"ל דהראב"ד הקשה למה יאסר בהנאה הא דמי להא דמדדו ביד דהא להציל היין שלא ישפך נתכוון ותירץ דמיירי שהיה שם ישראל והיה סותם הנקב ע"ש ולפי זה שפיר י"ל דא"א אוסר דבר שאינו שלו ואסור רק בשתיה דהא בלא"ה לא היה הולך לאיבוד אבל להרא"ש דתירץ קושית הראב"ד דאין לדמות הטרדות זה לזה ולא דמי למדדו ביד שפיר י"ל דלא היה שם ישראל אחר וכן להרי"ף דכתב הר"ן דדחה הברייתא דמדדו ביד מהלכה וכן הרמב"ם השמיטה לדידהו מיירי שפיר שלא היה שם ישראל אחר שפיר דאסור בהנאה ודו"ק היטב והנה הר"ן דיקדק מהא דאמר רב פפא ואידך שרי משמע דמותר אף בשתיה ע"ש ואמנם י"ל דהש"ס אזיל אליבא דהאי ברייתא דמדדו ביד ימכר לעכו"ם ומותר בהנאה וא"כ ע"כ דהכא רק בשתיה אסור מה שלמעלה מהנקב וממילא אידך שרי אף בשתיה ולא אמרינין ניצוק חיבור דיי"נ האסור רק בשתיה לא אמרינין בי' ניצוק חיבור כמ"ש הפוסקים אבל להרי"ף ורמב"ם דדחו הך ברייתא וס"ל דמדדו ביד אסור אף בהנאה וממילא ה"ה הכא מה שלמעלה מהנקב אסור בהנאה וכן להרא"ש דס"ל דלא דמי למדדו ביד והכא אסור בהנאה ממילא מה שלמטה מהנקב שפיר אסור בשתיה משום ניצוק וא"ש דיקדוק של הר"ן (ולא) קשה להפוסקים דס"ל מה שלמעלה מהנקב אסור בשתיה ודו"ק והנה לפמ"ש למעלה בחילוק השני י"ל דמה שלמעלה מהנקב לא הלכו אחר הרוב דהא בלא נגיעת העכו"ם היה כל היין יוצא ונפסד וליכא הפסד לישראל ולא דמי לנגע ביין שלנו דלא אסרו והלכו אחר הרוב דבממון של ישראל הלכו אחר הרוב ודו"ק היטב כי קצרתי

פרק יג בדין ניצוק חבור

הנה בהלכה י"א כתב הרמב"ם מינקת כו' שהרי הכל היה יוצא ונגרר לולא ידו והוי כבא מכחו והקשה הלח"מ מה צריך לטעם זה הרי בלא"ה אסור משום ניצוק כמו דמשני הש"ס מעיקרא וכן גבי קנושנקין כו' והנה לדעת הראב"ד בהלכה י"ב דניצוק אסור רק בשתיה א"כ א"ש דצריך טעם דבא מכחו דאז אסור גם בהנאה אלא דרבינו מדויל ידו משתלם דס"ל דניצוק ג"כ אסור בהכאה וע' מגדול עוז דכתב דלא נתברר בדעת רבינו אם בהנאה אם בשתיה והכ"מ כתב דדעת רבינו מדסתם וכתב דנאסר היין משמע בהנאה כמבואר מדבריו רפי"א וכבר כתבתי כי מדברי הר"ן לא משמע כן וע' בהלכה יו"ד בכ"מ על הר"ן בזה ע"ש והנה בהלכה י"ב כתב הראב"ד א"א אני אומר בשתיה ע"ש והנה שם בש"ס אסרי' רבא לכולי חמרא אמר לי' רב פפא במאי בניצוק שמע מינה ניצוק חיבור שאני התם דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר וא"כ למ"ד דכחו בעכו"ם אסור בהכאה וניצוק אינו אסור רק בשתיה קשה ממ"נ הא רבא ודאי דפירש הוראתו או בשתיה או בהנאה ואם פירש דאסור בהנאה איך רצה רב פפא לומר דאסר רבא משום ניצוק הא ניצוק אינו אסור רק בשתיה ואם פירש דאסור בשתיה א"כ למאי דמסיק שאני התם דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר והוי כחו דעכו"ם וכמו"ש רבינו בהלכה י"ד א"כ מוכח דגם כחו אסור רק בשתיה וא"כ הרמב"ם דסבר בהלכה י"ב דניצוק אסור בהנאה ע"כ דכחו ג"כ אסור בהנאה ולדעת הראב"ד שם דניצוק אסור רק בשתיה ע"כ גם כחו רק בשתיה אסור ולפ"ז נסתר מה שכתבתי ליישב קושית הלח"מ בהלכה י"א ודו"ק והתוס' בע"ז דף נ"ז ע"ב ד"ה גרגותני הקשו כיון דגרגותני אסור מטעם דהוי ניצוק מן הגרגותני לבור גם מה שבגת אסור מטעם ניצוק וי"ל דזה הוי ניצוק בר ניצוק מגת לגרגותני ומגרגותני לבור ומכאן פסקו הריב"ן ורשב"ם ור"ת בשם רש"י דאף למ"ד דניצוק חיבור מ"מ ניצוק בר ניצוק אינו חיבור ע"ש ואמנם למ"ש הראב"ד דניצוק אסור רק בשתיה י"ל כמו דס"ל