בית א-ל א קיד

ואמנם יש לפרש דבכלי פתוח חסר אין לאסור משום דהיין מקשקש כפירש"י דא"א בלא קישקוש מעט דהא לא ניחא לי' בקשקוש שישפך היין אבל אם שכשכו בכוונה הרי חזינין דניחא לי' בקישקוש לכך אסור ובנוד סתום שפיר ניחא לי' בקישקוש דהא לא ישפך היין כיון דהוא סתום אלא דאין דרך ניסוך בכך דלא מקרקש אינש מה דלא חזי ודו"ק וכבר כתבתי לעיל בהלכה א' לחלק בכך ואין להאריך עוד כעת

פ"י בדין חרצנים של יין נסך

דעת ר"ת דחרצנים לאחר יב"ח דשרי אפילו באכילה כמ"ש בפי"א הלכה י"ד היינו כשתמדן במים אבל בלא"ה אסור לעולם והקשה הט"ז מהא דפרק כל הבשר דף ק"ו דרמב"ח אשכח פורצני וצלה עליהן כחל ואמר לי' רב חסדא ודילמא דיי"נ הן ומשני לאחר יב"ח הוי ולדעת ר"ת קשה מנין ידע רמב"ח דנתמדו במים ע"ש ולע"ד י"ל דשם דאין ידוע אם של יין נסך הן רק דרב חסדא הקשה שמא של יין נסך הן א"כ איכא ס"ס דשמא אינן של יין נסך ואת"ל דהן של יי"נ שמא הן לאחר יב"ח ונתמדו במים וז"ב ובאמת לפמ"ש רמ"א דאם שלה החרצנים מן היין בטרם שהתחיל היין לימשך מותרים א"כ בלא"ה הוי ס"ס שמא לא מיי"נ הן ואת"ל של יי"נ הן שמא שלה אותן עוד בטרם שהתחיל היין לימשך אך י"ל דזה הוי ס"ס משם אחד אבל מה שכתבתי הוי שפיר ס"ס וז"ב. ולכאורה י"ל דכאן לא מהני ס"ס דהא עיקר האיסור של סתם יינם הוא מספק שמא ניסכו העכו"ם דאילו משום חשש חיתון היה די לאסרו בשתיה כמו שמן של עכו"ם וכיון דעיקר האיסור ניתקן על הספק לא מהני גם ס"ס כמ"ש הרב המגיד גבי בדיקת חמץ הובא במג"א סימן תל"ט ע"ש אלא די"ל דעיקר איסור סתם יינן היה בשתיה ומשום חיתון רק כיון דאסרוהו בשתיה שוב אסרוהו בהנאה דלא אתי לאחלופי ביי"נ גמור דיאמרו כמו דזה אסור בשתיה ומותר בהנאה כן יי"נ גמור אסור בשתיה ומותר בהנאה אבל עיקר האיסור לא משום ספק היה כמ"ש הרמב"ן דאילו ניסכו העכו"ם לא הי' מזבנו בישראל וא"כ שפיר מהני ס"ס ודו"ק וע' לח"מ פי"א הלכה ד' דכתב ג"כ דס"ס מהני ביי"נ ע"ש

והנה הרמב"ן כ' הא דהוצרכו לגזור סתם יינן משום חיתון ולא אסרוהו תיכף בשתיה והנאה משום שמא ניסכו העכו"ם היינו דאם איתא דניסכו לא הוה מזבן לי' לישראל דהא הוא קדוש בעיניו ע"ש וקשה לי א"כ איך אנו מקבלין סתם יינן בחוב מן העכו"ם הא יש לחוש שמא ניסכו ואסור בהנאה ותירוצו לא שייך דהא לאו העכו"ם מזבן לי' אלא בעל כרחו מקבלין ממנו ומצאתי הקושיא בישועת יעקב ובאמת י"ל קושית הרמב"ן כמ"ש הרשב"א דרוב עכו"ם אין מנסכין היין אלא דכבר כתב הראב"ד דבדברים הניקנים מן העכו"ם לא הלכו אחר הרוב שלא יפרוצו וזה לקנות מן העכו"ם תיקנו שלא לקנות ממנו שלא יהא ישראל רגיל עמו אבל לגבות יין בחובו לא אסרו משום הפסד ממון ישראל וזה ברור ועוד אמרתי בישוב קושיא זו אלא שאין להאריך והנה בעיקר הדבר דכתב הר"ן דלכך לא גזרו תיכף על סתם יינם איסור הנאה משום חשש שמא ניסכו העכו"ם לע"ז והטעם משום דרובן אינן מנסכין ע"ש וא"כ לר' מאיר דס"ל דחיישינין למעוטי ה"ל לגזור תיכף איסור הנאה משום חשש ניסוך ואפשר דג"כ יש חזקת היתר להיין והיכא דאיכא חזקה בהדי רוב מודה ר' מאיר כמ"ש התוס' בנדה ואין להאריך

פרק יא בדין מגע נכרי ע"י דבר אחר

בש"ע יו"ד סימן קכ"ה סעיף ה' וע' בט"ז מה שכתב בזה והנה הלח"מ הכריח כהרמב"ם דפירש דהאי והכשירו היינו רק בהנאה דאי בשתיה מאי מקשה לרב אשי נימא דשלא בחמתו אסור בשתיה ומותר בהנאה והא דאמר רב אשי דכל שבזב טהור אינו עושה יי"נ היינו בהנאה כו' ואין לומר דלישנא אין עושה יי"נ משמע אפילו בשתיה דהא לעיל פריך ארב דאמר תינוק בן יומו עושה יי"נ כו' דהתם פריך לרב דהוא קרא לאיסור שתיה יי"נ כו' עכ"ד הלח"מ ובאמת כתבו כן התוס' בתירוצא בתרא אבל בתירוצא קמא כתבו מדלא מפרש בהדיא משמע דאפילו בשתיה ע"ש ולפ"ז אין ראיה להרמב"ם ז"ל דשפיר י"ל דהאי והכשירו היינו בשתיה ואפ"ה פריך שפיר לרב אשי מדלא מפרש בהדיא משמע דמותר אפילו בשתיה ולא קשה לשיטת הראב"ד והרשב"א דסוברים דמותר אפילו בשתיה וזה ברור

והנה הרמב"ם השמיט הא דרב אשי דכל שבזב טהור אינו עושה יי"נ והיינו כגון זריקה והאי דזרקה לבור בחמתו והכשירו דמשמע בחמתו אין שלא בחמתו לא היינו דקאזיל מיני' ומיני' כל זה השמיט הרמב"ם ז"ל וכתב הרמב"ן דרב אשי לטעמי' בהאי דמעצרתא ללישנא בתרא דשרי בכחו אבל לדידן זריקה אוסרת דכחו היא ע"ש והנה הרמב"ם השמיט הא דמעצרתא זיירי והיינו שסמך אהא דכתב כאן דזרקה בחמתו אין שלא בחמתו לא וס"ל דהברייתא כפשוטו דמיירי בזריקה ממש ומוכח דכחו אסור וז"ב. ולפ"ז י"ל הטעם דזרקה בחמתו מותר דהוי כחו שלא בכוונה ושרי אפילו בשתיה וא"ש וע' בתוס' דף נ"ז ע"א ד"ה הכי גרסינן ברוב הספרים כו' ולקמן גבי כל שבזב טמא כו' ופריך עלה מההוא דנטל חבית וזרקה כו' דהכשירוהו בחמתו אין כו' ולפמ"ש הראב"ד והרשב"א דבחמתו הכשירוהו אפילו בשתיה לפ"ז י"ל דשלא בחמתו אסור רק בשתיה ולא בהנאה ואין כאן ראיה דמגע נכרי ע"י דבר אחר חשיב כמגע בגופו וע"כ דהתוס' ס"ל כהרמב"ם דהא דתני והכשירו היינו בהנאה אבל בשתיה אסור וא"כ ע"כ שלא בחמתו אסור בהנאה ודו"ק

ואמנם הרמב"ם דגרס שם כגירסת ר"ח והלכות גדולות בהדי דסליק נגע ביין ולא גרס ברישא דצולבא וס"ל דמגע נכרי ע"י דבר אחר מותר אפילו בשתיה כמו שהוכיח הלח"מ לעיל בפי"א הלכה ב' מלשון הרמב"ם ולפ"ז קשה אמאי הכא שלא בחמתו אסור בהנאה וצ"ע. והנה הרא"ש פסק דכחו דעכו"ם מותר בהכאה ובזה היה א"ש דהכשירו בחמתו היינו בהנאה ואמנם צ"ל דזרקו בחמתו אינו כחו שלא בכוונה דהא כחו שלא בכוונה מותר אפילו בשתיה והא דשלא בחמתו אסור היינו בהנאה כפירש"י דילמא נגע ומיירי דקאזיל מיני' ומיני' וצ"ע והנה לרב אשי דס"ל דכחו שרי לפ"ז הא דאמר כל שבזב טהור דהיינו זריקה אין עושה יין נסך היינו אפילו בשתיה שרי דהא כחו שרי וא"כ א"ש הא דפריך מבריית' דבחמתו אין שלא בחמתו לא דליכא למימר בחמתו שרי בשתיה שלא בחמתו אסור בשתיה ומותר בהנאה כמ"ש הלח"מ דהא לרב אשי ליכא סברא כלל לאסור בשתיה דהא רב אשי ס"ל כחו שרי אבל לדידן דלא קיי"ל כן וכמ"ש הרמב"ן שפיר י"ל דהכשירו היינו אפילו בשתיה דהוי כחו שלא בכוונה אבל שלא בחמתו אסור בשתיה ומותר בהנאה דהוי כחו וא"כ אין ראית הלח"מ לסייע להרמב"ם ראיה כלל אלא דאעפ"כ יפה הקשה הלח"מ על הראב"ד והרשב"א דהם הא לא דחו דברי רב אשי וע"כ דס"ל דזריקה עדיפא מכחו ולדידהו שפיר הכריע כדברי הרמב"ם ודו"ק

ושוב ראיתי כי להרמב"ן ז"ל היה הגירסא בש"ס גבי מעצרתא זיירי רב אשי שרי ולא כן הנוסחא בש"ס שלנו דגרסינין רב פפי שרי ורב אשי אסר וא"כ גם הרמב"ם היה לו נוסחת הרמב"ן וכן הרי"ף ז"ל ולכך השמיטו הא דרב אשי ודו"ק היטב והנה רש"י והרע"ב פירשו במתניתין זה היה מעשה והכשירו והיינו בשתיה והיינו דס"ל דלא גרסינין במשנה בחמתו רק בברייתא ולכך פירש"י במתני' שפיר דהכשירו אף בשתיה דהא בזב טהור אבל בברייתא מיירי דאזיל מיני' ומיני' לכך י"ל דאסור בשתיה אבל הראב"ד ס"ל ג"כ דבמתני' לא גרסינין בחמתו ואעפ"כ מותר בשתיה דמיירי בזריקה ממש ומשום דרב אשי וברייתא מיירי דאזיל עיני' ומיני' ואעפ"כ מותר בשתיה משום דבחמתו זרקה וא"כ האי והכשירו במתניתין וברייתא פירושו שוה היינו בשתיה ובזה לשון הראב"ד מדוקדק ע"ש ובזה א"ש קושית הלח"מ אמאי לא תני במתני' ימכר כמו ברישא ולפמ"ש לדעת רש"י א"ש דבמתני' ודאי הפירוש מותר אף בשתיה רק בברייתא דתני בחמתו אבל שלא בחמתו לא וע"כ דאזיל מיני' ומיני' באמת הפירוש הכשירו בהנאה ולא קשה ימכר כמו ברישא דהא בברייתא ליכא רישא כלל וז"ב

ואמנם לדעת הרמב"ם דדחה להא דרב אשי וא"כ הא דתני במשנה והכשירו היינו ע"כ בשתיה דאי בהנאה ליתני ימכר כמו ברישא ולפ"ז הקשה שפיר הראב"ד על הרמב"ם דמדויל ידי' משתלם דלפי דעתו ע"כ מתני' מיירי דמותר בשתיה ודרב אשי לא ס"ל ודו"ק הדק היטב

הג"ה שייכ' לסוף

פי"ב

(בש"ע יו"ד סימן קכ"ג סעיף י"ד החרצנים והזגים של יין נסך כו' ובש"ס דף ל"ד רמי בר חמא אשכח פרצני וצלה עליהם כחל וא"ל רב חסדא ודילמא דיין נסך הם ומשני לאחר י"ב חדש הוי ע"ש ולכאורה בלא"ה יש ס"ס שמא לאו דיין נסך הם ואת"ל דיין נסך שמא של יין נסך דמותר בהנאה דבזה מותר אפילו ביש אבוקה כנגדו כמ"ש א"ז רמ"א ז"ל בסימן קמ"ב סעיף ד' ע"ש וצ"ל דהוא דשיל"מ דלאחר י"ב חדש מותרין גם י"ל דזה לאו ס"ס הוא דהא תיכף י"ל שמא הן של יי"נ האסור בהנאה וע' בדיני ס"ס והנה במשנה פליגי ר' מאיר וחכמים דר' מאיר סבור דאסורין ואיסורן