בית א-ל א קיב

לרבותא כו' ע"ש ועתוס' ד"ה גדולים שהקשו לישני לי' דהתם מלו כדאמר גבי רוקן דמילה מועלת כו' ותירצו דיש חילוק בין טומאה דלא גזרו משום הפסד טהרות כו' והרמב"ם י"ל דה"ה דהוי מצי לשנויי כן למ"ד מלו טהור אלא משום דרצה לתרץ שינויא דניחא לתרויהו לישני דלמ"ד עלו טמא לא חזינין חילוק בין עלו ולא טבלו ללא מלו ומסתמא עכו"ם שמל ולא טובל כאילו לא מל לכך משני גם אליבא דמ"ד מלו טמא דהא קמ"ל כו' אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד מלו טהור דבשל סופרים הלך אחר המקיל כמ"ש ר"ת בתוס' לכך פירש הברייתא כפשטי' דיש חילוק בין מלו ללא מלו ואף דהש"ס לא פירש כן משום דתני וכן הרמב"ם נראה יותר לפרש כפשוטו ואין זה כסותר דברי הש"ס כיון דלדינא אין סתירה לדברי הש"ס וכמ"ש התוי"ט בנזיר ע"ש ויהיה איך שיהיה נדחה בזה הראיה שהביא הרשב"א מהתוספתא דתני וכן בני השפחות שלא טבלו בין מולים בין ערלים מדרסן טמא גדולים אסור קטנים מותר מבואר דלא כרבינו דאפילו ערלים דינן כן ולפמ"ש א"ש דהא בתוספתא לא מייתי הך אמרו לה מדרסן ורוקן טהור וס"ל דהוא טמא וא"כ אין חילוק בין מלו ללא מלו אבל הרמב"ם דפסק כאמרו לו וחזינין דיש חילוק בין מלו ללא מלו שפיר פירש הברייתא לפי דרכו וז"ב

והנה י"ל דהרמב"ם ס"ל כמ"ד מדרסן ורוקו טמא ולא כאמרו לו ומתרץ לברייתא דתרגמא אבני השפחות ולכך גבי עבדים לא חילק כלל וכתב תינוק עכו"ם שנגע ביין אסור בשתיה משמע אפילו מלו כ"ז שלא טבלו אוסרין במגעו וכמ"ש הכ"מ והלח"מ כתב דע"כ לרב נחמן דאמר עבדים דומיא דבני השפחות דקטנים לא אוסרין ע"כ אפילו לא מלו והא דנקט מלו לרבותא דגדולים נקט ומזה הקשה על הכסף משנה דכתב דזה דוחק דלאו משום קטנים נקטו שמלו כו' ע"ש ואמנם הא דכתב הכ"מ דודאי לשאר קטנים עכו"ם מילה בלא טבילה לא מהני דגר שמל ולא טבל כאילו לא מל כו' י"ל דזה לרב דס"ל גוי קטן עושה יי"נ אף שאינו יודע בטיב ע"ז ומשמשיה לכך י"ל דגם מל ולא טבל לא מהני אף דמל ברצונו וקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז כמ"ש הרשב"א מ"מ לא עדיף מקטן בן יומו שא"י בטיב ע"ז כלל דעכ"פ אוסר בשתיה אבל לרב נחמן אמר שמואל דקטן שאינו יודע בטיב ע"ז אינו עושה יין נסך א"כ הכל תלוי אם הוא מעובדי ע"ז י"ל דעבד עכו"ם שמל וקיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ג"כ אינו עושה יין נסך אף שלא טבל וא"ש קושית הלח"מ על הכ"מ דלרב נחמן שפיר י"ל דהאי מלו קאי גם אעבדים דמל ולא טבל לא מהני משא"כ לרב ודו"ק היטב ועוד יש לפלפל בסוגיא זו ואמנם מצאתי בחידושי הרמב"ן על ע"ז שהקשה כקושית התוס' אמאי לא משני דהא דקטנים אין עושין יי"נ היינו בהנאה ותירץ דמילת' פסיקתא נקט דגדולים דעושין יי"נ אפי' בהנאה וקטנים אין עושין היינו אפי' בשתיה ועוד י"ל דגדולים עושין היינו רק בשתיה ולא בהנאה כיון דמלו והן ישראל אין מנסכין ע"ש וע"פ התירוץ השני פסק בש"ע סי' קכ"ד ס"ד דבני השפחות שעלו ולא טבלו אוסרין יין שנגעו בו בשתיה ולא בהנאה והש"ך הקשה ע"ז וכתבתי בחידושי

והנה ראיתי בר"ן שכתב דהא דאמר ר"נ עבדים שמלו וטבלו עושין יי"נ עד שתשקע שם ע"ז מפיהם היינו דוקא שמלו וטבלו בע"כ אבל אם מלו וטבלו מרצונם מודה דאין עושין יין נסך וקשה לי לפ"ז מאי פריך לרב נחמן מלו ולא טבלו אין עלו וטבלו לא דילמא דמלו וטבלו ברצונם ובזה מודה רב נחמן ואפשר דא"כ ה"ל למתני רבותא דאפילו מלו וטבלו כיון דהיה בע"כ עושין יי"נ וצ"ע וע' תוס' ד"ה עד שתשקע דכתבו דאפילו מלו וטבלו ברצונם לא מהני דאימת רבן עליהם ומצאתי בספר ישועת יעקב שעמד בזה ופילפל בחריפות ע"ש ואפשר דאם מלו עצמן ברצונם וקיבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז ג"כ אין עושין יין נסך אף שלא טבלו לרב נחמן דפליג על רב וס"ל דקטן שא"י בטיב ע"ז ומשמשיה אינו עושה יי"נ א"כ ה"ה קיבל עליו שלא לעבוד ע"ז ומל אף שלא טבל וא"כ לא מצי לשנויי אליבא דרב נחמן דמיירי דמלו ברצונם דא"כ אינם עושים יי"נ כלל וע"כ דמיירי דמלו בע"כ ושפיר פריך מלו אין מלו וטבלו לא וקשה לרב נחמן דאמר אפילו מלו וטבלו עושין יין נסך עד שתשתקע מפיהם ודו"ק היטב. ובדבר גר תושב שנגע ביין מה דינו. הנה כתב הרמב"ם בהלכה ז' גר תושב והוא שקיבל עליו ז' מצוות יינו אסור בשתיה ומותר בהנאה והקשה הכסף משנה הא כתב רבינו דכל עכו"ם שאינו עובד ע"ז כגון הישמעאלים יינן אסור בשתיה ומותר בהנאה ואמאי כתב דדוקא אם קיבל עליו ז' מצוות ותירץ הלח"מ דהא דנקט שקיבל עליו ז' מצות הוא לענין שמיחדין אצלו יין לזה בעינין שיקבל עליו ז' מצות דאם קיבל עליו ע"ז לבדה נהי דהוא אינו מנסך מ"מ אינו מקפיד על מגע עכו"ם אחר למען העביר ישראל אבל כשקיבל עליו ז' מצות אינו מניח לעכו"ם אחר ליגע ע"ש וקשה לי לפ"ז מאי הקשה רב יוסף לרב יהודא דשדר לי קורבנא לאבדרנא ואמר ידענא בי' דלא פלח לע"ז והוצרך לשנויי הא להחיותו איתמר דזה לא נזכר כלל בברייתא ה"ל לשנויי דזה לענין מיחדין אצלו יין איתמר דזה נזכר בברייתא להדיא והנה הלח"מ עצמו כתב דתירוצו הוא לפירש"י דטעמא דמיחדין אצלו יין היינו דכיון דאין לו הנאה מזה לא יניח עכו"ם ליגע אבל לפירוש התוס' דטעמא היא דאין עכו"ם רגילין ליכנס לחנותו לא יצדק חילוק הלח"מ ע"ש בלח"מ וזה ברור ובזה אתי לי שפיר הא דהקשה רב יוסף לרב יהודא מדברי ר' מאיר דלית הלכתא כותי' ולא פריך מחכמים דאמרו עד שיקבל עליו ז' מצות והלכה כמותם גם הקושיא חזקה יותר מלר' מאיר ולפמ"ש א"ש דמדברי חכמים י"ל דברייתא לענין מיחדין אצלו יין איתמר ובזה בעי שיקבל עליו ז' מצות דאל"כ אף שאינו עובד ע"ז ואינו מנסך הוא מניח לעכו"ם אחר לנסך למען הכשיל לישראל ולכך צריך שיקבל עליו ז' מצות דאין לחוש אז שיניח לעכו"ם אחר לנסך להכשיל לישראל כמ"ש הלח"מ ואמנם מר' מאיר הקשה שפיר דהא ר' מאיר לא בעי שיקבל עליו ז' מצות רק שלא לעבוד ע"ז ואעפ"כ בעי שיקבל עליו לפני ג' חברים ובזה לא שייך סברת הלח"מ דלענין מיחדין איתמר דכיון דלא קיבל עליו רק שלא לעבוד ע"ז שפיר יניח לעכו"ם אחר לנסך כדי להכשיל לישראל כמ"ש הלח"מ גבי בר ששך דאע"ג דידענא דלא פלח לע"ז מ"מ מניח לעכו"ם אחר ליגע ביין וע"כ לענין לעשות יין נסך איתמר והקשה שפיר ואמנם כל זה לפי פירש"י אבל לפירוש התוס' לא יצדק זה והנה קשה לי לפירושו דטעמא דמיחדין יין דלא רגילין עכו"ם ליכנס לחנותו משמע דלא שכיח ורגיל הוא ומ"מ זימנין דנכנסין לחנות וא"כ ר' מאיר דחייש למעוטי אמאי מיחדין אצלו יין וצריך לומר דרבי מאיר לא מיירי במיחדין והא דתני מיחדין אצלו יין מדברי חכמים הוא ור' מאיר מיירי רק לענין לעשות יין נסך ושפיר פריך מרבי מאיר אבל מחכמים לא מצי להקשות דשפיר דמיירי לענין מיחדין וכל כמה דלא קיבל ז' מצות אין מיחדין וז"ב והנה י"ל דלר"מ דס"ל דלעשות יין נסך סגי אם קיבל עליו שלא לעבוד ע"ז דלפ"ז אם קיבל עליו ז' מצות ס"ל לר' מאיר מפקידין אצלו יין דהא הא דאין מפקידין לרבנן פירש"י דהוא מחשש אחלופי דבזמן מרובה חיישינין לאחלופי אבל אם קיבל עליו ז' מצות ודאי לא יחליף דהוי כמו גוזל את ישראל דנותן לו עבור יינו הכשר יין איסור ורבנן חששו לאחלופי לזמן מרובה כן י"ל ולזה כתב רבינו שקיבל עליו ז' מצות לרבותא דאעפ"כ אין מפקידין אצלו יין וכרבנן ולאפוקי מדעת ר' מאיר דס"ל דבכה"ג מפקידין אבל לעשות יי"נ כ"ע מודי דאם אינו עובד ע"ז יינו אסור רק בשתיה ומשום חתנות ולא בהנאה וז"ב. והנה התוס' דף כ"ד ב' כתבו דמגע גר תושב ביין ישראל מותר בשתיה דדוקא יינו אסור בשתיה משום חתנות ובשל ישראל לא שייך חתנות ומשום ניסוך ליכא בגר תושב ע"ש ולפ"ז מגע ישמעאל ביין שלנו מותר בשתיה וע' סימן קכ"ד ס"ו ובש"ך

שם: פ"ה עכו"ם שנמצא ביד יינו של ישראל

הנה בפי"ב ה' כ"ה כתב הרמב"ם עכו"ם שנמצא עומד בצד הבור של יין אם יש לו מלוה עליו וכו' וכתב הכ"מ וא"ת אמאי לא מפליג הכא בין נתפס כגנב כו' ונראה דהא רש"י פירש נתפס כגנב אם נכרי חלש הוא ויש עליו אימת שופטי העיר והיינו דאם אין עליו אימת שופטי העיר אינו ירא לגעת ביין דאף אם יראהו הישראל ויתבענו לדין לא יהיה ציית דינא וז"ב ואמנם אם יש לו מלוה על הישראל אך לא על אותו היין דלא שויא לי' אפותיקי כפירש"י שפיר הוא ירא לגעת ביין דאם יראהו הישראל לא יפרע לו המלוה מחמת שהזיקו בנגיעת היין ולא יוכל לתבוע את הישראל בדין דהא השופטים יחייבוהו מחמת היזק היין ולכן לא מפליג בין נתפס כגנב או לא וז"ב: (הג"ה ושייכ' לפ"ג סוף ד"ה והנה בהלכה קודם ד"ה ואגב אודיעך: הנה בפי"ג הלכה כ"ד כתב הלח"מ ויש לו הכרח מן הש"ס נטל את המשפך אם יש בו עכבת יין כו' וע"כ אסור בהנאה כו' וע' ברשב"א שהביא ראי' זו וכתב די"מ דכל כלי שאינו מכניסו לקיום א"צ הדחה ודחה זה שהרי משפך ניגוב בעי ע"ש ועפי"א הלכה י"ז דרבינו דחה ברייתא דהמחץ והמשפך מהלכה ופסק דלא בעי ניגוב וע"ש בלח"מ ושפיר י"ל כהיש מפרשים ואין כאן ראיה ויפה כתב הראב"ד והרמב"ם מדויל ידי' משתלם ודו"ק)

פ"ו ממי לוקחין יין

הלכה כ"ה בזמן שהיתה א"י כולה לישראל היו לוקחין היין