בית א-ל א קיא

פסק וכן ר"ח גאון ועתוס' בדף נ"ה דכתבו דרק בפומבדיתא הוי רוב גנבי ישראל לא במקומות אחרים ולפ"ז צ"ע על הרמב"ם וש"ע ולגירסת א"ז הב"ח א"ש וז"ב. והנה כתב הרמב"ם והשותה ממנו רביעית מכין אותו מכות מרדות וע' לח"מ שהקשה מהש"ס דלא אמר או דילמא כיון דאיסורו קיל שאינו אלא ברביעית ולא כיין נסך שאיסורו בכל שהוא ע"ש ולפמ"ש הוא עצמו דבאמת אסור בכ"ש אלא דאין לוקה מכות מרדות אלא אם שתה יש ליישב קושיתו קצת וט' שו"ת באר עשק לעלין קידוש על יין אם אין לו רק סתם יינם ע"ש ואם נימא דאין איסור אלא ברביעית שפיר יוכל לקדש ולשתות רק רוב רביעית וכתבתי במקום אחר

פ"ב בדין גת שלקחה מהעכו"ם

הנה הרמב"ם פסק בפי"א הלכה י"א מהלכות מאכלות אסורות מאימתי יאסר יין העכו"ם משידרוך וימשך היין אע"פ שלא ירד לבור אלא עדיין הוא בגת כו' וכתב הכסף משנה דהיינו כמשנה אחרונה וכדרב הונא ומ"מ יש לתמוה דה"ל למכתב דבגת פקוקה ומלאה שרי וכדאוקי רב הונא למתניתין וע"ש שתירץ דלמסקנא אין חילוק ואפילו פקוקה ומלאה אסור דגזרינין אטו שאינה פקוקה ומתניתין כמשנה ראשונה ע"ש ובעיני הוא דוחק לומר דלמסקנא חזר הש"ס וגזר גזרה דלא נזכר כלל בש"ס ולענ"ד י"ל דהרמב"ם לא גריס בש"ס פקוקה ומלאה אלא פקוקה בלבד וכגירסת ר"ת בתוס' ור"ח גאון והיינו דבס"ד הוי ס"ל כפירוש ר"ת דהאי התחיל לימשך היינו לקלח מן הגת ובזה אסר רב הונא ומשני שפיר בגת פקוקה ולא התחיל לקלח כלל אבל למסקנא דמתניתין כמשנה ראשונה שוב אין צריך לפרש כן אלא התחיל לימשך היינו בגת עצמו וכפירש"י וכן פירש הרמב"ם כמ"ש הלח"מ והיינו מצד העליון לצד התחתון וא"כ לא מהני כלל מה שהיא פקוקה רק דמתניתין ס"ל כמשנה ראשונה דלא חייש לדרב הונא אבל למשנה אחרונה אסור אפילו הגת פקוקה דעכ"פ נמשך בגת עצמו מצד העליון לצד מטה וכפשטות לשון רב הונא וכן פסק רבינו וז"ב ובחידושי אמרתי דהא הש"ס פריך אהא דתני במתני' ואין עושה יין כסך עד שירד לבור ממתניתין דמעשרות דתני עד שירד לבור ויקפה או מי ששלה ומשני שאני יין נסך דאחמירו בה רבנן י"ל דהא דס"ל למשנה אחרונה משימשך הוא ג"כ רק חומר' דרבנן דלא תיקשי ממתניתין דפ"א דמעשרות ולפ"ז לא שייך מ"ש הכ"מ דגזרו פקוקה ומלאה אטו אינה פקוקה דהוי לי' גזרה לגזרה ואמנם לרבא דמשני תלתא תנאי הוי א"כ הכל מדינא הוא ושפיר י"ל דגזרו אטו אינה פקוקה ולפ"ז הרמב"ם דפסק כר' עקיבא בפ"ב דמעשרות וע"כ ס"ל דשאני יין נסך דאחמיר בה רבנן ע"כ דלא כמ"ש הכ"מ ולא גזרו פקוקה אטו אינה פקוקה אלא כמ"ש ודו"ק

פ"ג כדין הכשר כלי יין

והנה בהלכה י"ז כתב הרמב"ם וכן כלי שנתנו בו יין נסך ואין מכניסו לקיום כו' משכשכו במים ודיו וכתב הכסף משנה ויש לתמוה דהא אפילו לרבי דמיקל בעי ניגוב מיהו ע"ש וע' בהגהת אשר"י שכתב משכשכן במים לא שנא נתעכב בהן יין זמן מרובה לא שנא לא נתעכב זמן מרובה מותרין בשכשוך ואם הן נגובין א"צ שכשוך עכ"ל נראה דמפרש הא דאמר רבי מנגבן היינו דאז אין צריך שכשוך והא דתני מדיחן היינו אם לא ניגבן ולפ"ז יש ליישב דברי הרמב"ם דהא דכתב משכשכן דזה מהני אפילו אם הן לחין ויש לומר דפסק כחכמים והא דחכמים אוסרין היינו בניגוב וס"ל דצריך שיכשוך במים ומועיל אף בלחין ולכן לא הזכיר הרמב"ם ניגוב וזה ברור ואולם בש"ע סימן קל"ח סעיף ד' פסק דדינן כגת ע"ש וזה דלא כדעת הרמב"ם ודו"ק היטב ואגב אודיעך בהלכה ט' דיין מזוג אם נגע בו העכו"ם נאסר והמפרשים הקשו על הרמב"ם דהא יין מזוג פסול לגבי מזבח וכתב הלח"מ דלא מצא בדברי הרמב"ם בפ"ו מה' איסורי מזבח שהזכיר בכלל האסורין יין מזוג ולכך כתב דס"ל להרמב"ם דהא דאמרו שם אי למעוטי יין וחוב עלויי עליוי היינו דאמאי אינו קרב לגבי מזבח דהא מעולה הוא ע"ש וע' ברשב"ם שפירש הא דאמרינין מודים חכמים לר' אליעזר בכוס של ברכה כו' ופירש רשב"ם חכמים דפליגי בניסוך ומכשרי במזוג כן נראה בעיני כו' משמע דחכמים פליגי א"ר אליעזר דאוסר במזוג שניסכו העכו"ם דחשיב לי' יין גמור לענין ניסוך וחכמים פליגי עלי' וס"ל דלאו יין גמור הוא לענין ניסוך ואעפ"כ לענין כוס של ברכה מודי לי' לר' אליעזר דאם חסר צריך ליתן בו מים שיהי' ראוי לשתיה ואז מברכין עליו ואמנם רבא דפסק דיין מזוג יש בו משום יין נסך וא"כ פסק כר' אליעזר דיחידאי הוא וי"ל לדעת רבינו דחכמים דר"א ס"ל כהספרי דחי אתה מנסך ולא מזוג ולכך ס"ל דאין בו משום יין נסך ור"א פליג וס"ל דכשר לגבי מזבח ולכך ס"ל דיש בו משום יי"נ ורבא פסק כר"א דס"ל דכשר למזבח ויש בו משום יי"נ וכן דעת הרמב"ם וא"ש אבל שוב ראיתי דמ"ש רשב"ם דפליגי לענין ניסוך היינו לנסך ע"ג מזבח וצ"ע וע' גליון הש"ס דבאמת הא דאמר מודים חכמים לר"א הוא בברכות דף נ' דשם פליגי במשנה דר"א ס"ל דאין מברכין על היין בפה"ג עד שיתן לתוכו מים ע"ש ודברי רשב"ם תמוהין ע"ש והנה מ"ש הלח"מ דלא מצא בה' איסורי מזבח הא דיין מזוג פסול ובאמת לא הביא שם הרמב"ם כמה פסולין אחרים והלח"מ תמה על זה ואפשר דס"ל דאם הביא בדיעבד כשר וכיון דבדיעבד כשר יש בו משום יי"נ כמו דאמרינין שם גבי קידוש בב"ב דף צ"ו ובספרי פרשת נשא איתא פלוגת' דר"א הקפר סבר יין הוא מזוג ושכר הוא חי ות"ק סבר הוא יין הוא שכר ודברה תורה בשתי לשונות ולר"א הקפר הא דכתיב בנסכים הסך נסך שכר חי אתה מנסך ולא מזוג ולפ"ז לתנא קמא בנסכים דכתיב שכר היינו גם מזוג בכלל ואפשר לכך ס"ל להרמב"ם דמזוג כשר למזבח ולא קשה מה שתמהו המפרשים עליו דהא מזוג פסול למזבח ואעפ"כ יש בו משום יין נסך כדפסק רבא ולפמ"ש א"ש דבאמת לדידן כשר למזבח וא"ש פסק גאוני המערב דאם נתערב דבש ביין מותר לשתותו עם העכו"ם ולא קשה מה שהקשו עליהם הרמב"ן והרשב"א מיין מזוג דפסול למזבח ויש בו משום יי"נ דבאמת הוא כשר למזבח ואין להאריך

הרמב"ם בפי"א הלכה כ"א כתב גת של אבן מזופפת שדרך בה העכו"ם כו' צריך לקלוף את הזפת ואם יישנה י"ב חדש או נתן בה מים ג' ימים מעל"ע א"צ לקלוף וכתב הראב"ד אומר אני לג' ימים צריך לקלוף לפי שאין המים נכנסין בה אלא לאחר כמה כו' וע' בלח"מ שביאר כוונת הראב"ד על נכון וכתב מארן הכ"מ ודע שלא בגת בלבד סובר הראב"ד כן אלא גם בקנקנים כו' ואמנם קשה אמאי שתיק הראב"ד לעיל בהלכה ט"ו ולא העיר כלל ואמנם י"ל דשם איירי באינן זפותין ובזה המים נכנסין בה מיד ואמנם נראה דהראב"ד לא כתב כן אלא בגת דהחמירו בה לפי שמשתמש בה בשפע כמ"ש הר"ן אבל בקנקנים מודה להרמב"ם והוא השגה על מ"ש הרמב"ם לא תהיה הגת חמורה מן הקנקנים וע"ז השיג הראב"ד דבאמת הגת חמורה מן הקנקנים וע' ברא"ש ודו"ק

עוד י"ל דהראב"ד השיג על מ"ש רבינו על גת של עץ דכתב רבינו דנתן בה מים כו' א"צ לקלוף דהא של עץ בעי זפת טובא כמו שפירש"י ולכך אין המים נכנסין בה עד כמה אבל לעיל בהלכה ט"ו דמיירי בשל חרס שא"צ זפת הרבה שפיר נכנסין בה המים מיד ול"צ קליפה וכן בש"ס תני ושל עץ כו' וחכמים אומרים יקלוף ולפ"ז בהלכה כ"ב דמיירי בגת של חרס לא בעי קליפה אם רוצה ליישנה י"ב חדש או ליתן בה מים ומה שכתב הראב"ד זה שיבוש כו' ע"ש בלח"מ פירושו ועמ"ש בסמוך לפרש השגת הראב"ד שם

והנה בהלכה כ"ב כתב הראב"ד זה שיבוש כו' ועכ"מ ולח"מ מה שכתבו בכוונתו ולע"ד לפני הראב"ד היה כתוב הנוסחא שהביא המגדול עוז אסור לדרוך בה מיד עד שירפה את הזפת וע"ז השיג הראב"ד דלא למען שירפה את הזפת הוא הכוונה אלא אפילו אם קלף את הזפת מ"מ צריך שיכנס בה גחלים ותתלבן עד שיעור שאם היה בה זפת שירפה הזפת ובאמת לפי הנוסחא שלפנינו גם דברי הרמב"ם יש לפרש כן ומ"ש עד שירפה הזפת היינו שאם היה בו זפת שירפה ודו"ק והנה לפי דעת הראב"ד בהלכם כ"א יש לפרש האי ברייתא נודות של עכו"ם גרודים מותרים מזופתי' אסורין כנוסחא שהביא הרמב"ן והיינו שאם הם גרודים מותרין ע"י עירוי ג' ימים אבל אם זפותים אסורין עד שיקלוף הזפת דאין העירוי מועיל מחמת שאין המים נכנסין שם מפני הזפת כדברי הראב"ד ודו"ק והנה מ"ש הרמב"ם לא תהא הגת חמורה מן הקנקנים כו' היינו עובדא דהני זיקי בע"ז דף ל"ג דאמר רבא מערן ג' ימים ואמנם י"ל דשם מיירי באינן זפותים וכיון דהכניסן לקיום צריכין עירוי אבל בזפותים לא מהני עירוי גם י"ל דשם היה תחלת תשמישן ביד ישראל ודו"ק

פ"ד מי העושה יי"נ במגעו

הנה הרמב"ם כתב בפי"א ה"ו וכן בבי השפחות שנולדו ברשות ישראל ומלו ועדיין לא טבלו הגדולים אוסרין היין במגע והקטנים אינן אוסרין והרשב"א הקשה עליו דא"כ מאי אקשי לרב דאמר קטן בן יומו עושה יי"נ מהא דהלוקח עבדים כו' לישני לי' דהתם משום דמלו אלא ודאי הא דתנ' ומלו משום גדולים נקט