בית א-ל א י

הכא מודה גם יש לומר דדוקא התם פליג דלמא יבוא אליהו ויטהרנה אבל הכא דודאי לשריפה קאי מודה ר' אלעזר וק"ל

(ז) ברש"י דיה ור' יוסי לטעמי' ואכתי איכא לאקשויי ס"ס מאי אהני לי' כו' לפמ"ש התוספות דף י"ד ע"א ד"ה עם בשר דר"ח דאמר מימיהן של כהנים משמע דמעולם היה כך גם בטרם שגזרו על המשקין להיות תחלה א"כ שפיר אהני לי' האי בשר ראשון לבשר שלישי לשוי' שני דרבנן ועכצ"ל דרש"י לא ס"ל כמ"ש התוס' שם בדף י"ד ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתא אמאי לא פריך שם מאי איריא שנטמא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי ועוד לי מלין בישוב קושית התוס' ואי"ה יבואר באות ט'

(ח) בתוס' ד"ה הכא טהור וטמא הקשה ר"י לוקמי בשבע דאסור מדאורייתא כו' לכאורה י"ל לפמ"ש הפני יהושע בשם הירושלמי דס"ל לר' מאיר דחמץ מדאורייתא מותר בע"פ כל היום עד הלילה ע"ש א"כ לא קשה קושית התוס' דא"א לאוקמי בשבע דאכתי איך יליף מיני' ר' מאיר דמותר לשרוף בשבע הא לדידי' גם בשבע מותר מן התורה ושפיר פריך הש"ס הכא טהור וטמא אך הפני יהושע הוכיח דהש"ס דידן לא ס"ל כהירושלמי והקשו התוס' שפיר וז"ב ולפ"ז לשיטת הירושלמי בלא"ה לא קשה קושית התוס' דא"א לאוקמי בשבע ולא צריך לתירוץ התוס' דשורפין משמע כדרך שבני אדם שורפין דהיינו בשש ועיין לקמן ודו"ק

(ט) מה שכתבתי לעיל אות ז' ברש"י ד"ה ור' יוסי לטעמי' דכיון דרש"י לא ס"ל כמ"ש תוס' בד"ה עם בשר בתירוצם א"כ ישאר קושית התוס' שם דאמאי לא פריך מאי איריא באב הטומאה ע"ש עתה ראיתי דהקושיא של התוס' אינו אלא לתירוץ ר"ת בתוס' ד"ה דאיכא דפחות מרביעית אינו מטמא אלא מדרבנן אבל לריב"א ור"י שם לק"מ דרבותא נקט ואשמעינן דהוסיפו לו טומאה דאורייתא וכן מצאתי בס' אבן העוזר והנה התוס' כתבו דלשיטת ר"ת צ"ל דהשתא לא אסיק אדעתי' דאוכל יטמא אוכל אפילו מדרבנן כו' ע"ש ואמנם רש"י ז"ל פירש להדיא בד"ה מקרא מלא דמדרבנן הוי ידע גם המקשה דמטמא ע"ש שכתב אבל מדאורייתא לא מטמא אלא אוכל משקה ומשקה אוכל כו' ע"ש א"כ ע"כ דלא פירש כפיר"ת וא"כ לדידי' לא קשה קושית התוס' ותו לא מידי ודו"ק

(י) והנה במסכת מנחות דף כ"ב פריך כר' שמעון דס"ל כל העומד לישרף כשרוף דמי פרה אמאי מטמאה טומאה אוכלין הא עפרא בעלמא ומשני חיבת הקדש משוי לה אוכל ע"ש ולפ"ז לא ידעתי מה הקשו התוס' דלוקמי בשבע דאסור מדאורייתא והוא בשרפה לפי פירוש ר"ת בתוס' לקמן דף י"ב ע"ב דלאחר שש הוא בשרפה דילפינן מנותר ע"ש א"כ התרומה של חמץ כעפרא בעלמא הוא ואין מקבל טומאה כלל ומה קמ"ל ר' מאיר דשורפין אותה עם התרומה הטמאה דהא תרוייהו כעפרא חשיבי וע' בבבא קמא דף ע"ז דר' יוחנן ס"ל כל העומד כו' ע"ש ולא קשה קושית התוס' דלוקמי בשבע דהא אז אין מקבלת טומאה כלל ואמאי פליג ר' יוסי ואמר דאינה היא המידה ואין שורפין וז"ב לכאורה ובזה יש לומר דאתי שפיר הא דאמר ר' יוחנן לקמן דף ט"ו ע"ב מחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין דאז אין מקבלת טומאה כלל וע' מה שאכתוב לקמן בזה

(יא) והנה מה שתירצו התוס' דלכך לא בעי לאוקמי בשבע דלשון שורפין משמע כדרך שבני אדם רגילין לשרוף היינו בשש ע"ש אתי שפיר לשיטת רש"י דאחר שש דאסור מן התורה השבתתו בכל דבר רק בשש הוא בשריפה דאכתי מדאורייתא שרי ע"ש וא"כ מדנקט שורפין משמע דבשש איירי דאז היא בשריפה דוקא אבל בשבע השבתתו בכל דבר אבל לפי' ר"ת איפכא הוא דבשבע הוא בשריפה דוקא אבל בשש השבתתו בכל דבר לא יצדק תירוץ התוס' כל כך (ואמת דהתוס' יישבו זה בלשונם דכתבו כדרך שבני אדם רגילין לשרוף דהיינו בשש והיינו דלכתחלה אין להמתין עד שבע דילמא אתי למיכל מיני' כמ"ש התוס' בדף י"ב ע"ב ד"ה אימתי ע"ש ויש לפלפל בזה) ואמנם כבר כתבתי דקושית התוס' לא קשה כלל לפיר"ת ורק לפירש"י וא"כ שפיר תירצו התוס' לפירש"י מדנקט שורפין משמע כדרך שבני אדם שורפין דהיינו בשש דאז הוא בשרפה דוקא לפירש"י ולפי ר"ת בלא"ה א"ש ושני הפירושים צדקו יחדיו

(יב) והנה לפמ"ש לכאורה יקשה מאי דאמר ר' זירא לרב אסי לקמן דף ט"ו ע"ב נימא קסבר ר' יוחנן מתניתין באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דרבנן וע"ש בתוס' דפירש ר"י דדייק מדאמר ר' יוחנן אבל בז' ד"ה שורפין דאי מדר' יהושע יליף מנא לי' דבז' שורפין לר' יוסי כיון דס"ל דשאני התם דאיכא הפסד חולין אבל בעלמא לא אע"ג דאזיל לאבוד א"כ אפילו ב' לא ישרפו עם הטמא ע"ש ולפמ"ש אין מזה ראיה דר' יוחנן פירשו מתניתין באה"ט דאורייתא ולד הטמאה דרבנן אלא מטעם אחר אמר דבז' ד"ה שורפין דאז אינו מקבל טומאה כלל וי"ל דמזה ראיה לפירש"י שם דפירש דההוכחה היה מדנקט ר' יוחנן שש אבל ד' וה' לא כו' ע"ש ואמנם י"ל דר' זירא אזיל לפי שיטת הש"ס דילן דמפרש כפירש"י דשעת ביעורו היינו בשבע דאז השבתתו בכל דבר וא"כ א"א לפרש דברי ר' יוחנן כמו שפירשתי ושפיר קאמר דסבר ר' יוחנן מתניתין באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן וז"ב

(יג) והנה ר"ת הביא ראיה לפירושו מהירושלמי ע"ש וא"ש דהרמב"ם השמיט דברי ר' יוחנן והלח"מ תמה על זה ולפמ"ש א"ש די"ל דהרמב"ם פירש דברי ר' יוחנן כמו שפירשתי דהוא גריר בתר הירושלמי דפירש כפיר"ת ושפיר יש לפרש דברי ר' יוחנן כמו שפירשתי אבל הרמב"ם עצמו דפסק כחכמים דהשבתתו בכל דבר בין בשש בין בשבע ולכך השמיט דברי ר' יוחנן ודו"ק ובגליון הרמב"ם ר כתבתי ליישב השמטתו באופן אחר

(יד) והנה לכאורה יש לפקפק על מה שהקשתי על התוס' דהא הכא ר"מ אמר למלתי' ור"מ י"ל דהוא בר פלוגתי' דר' יהודה ולא ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה אך לפמ"ש א"ז מהרש"א ז"ל דקושית התוס' הוא ע"כ אהא דאמר ואי מדר"ע יליף התם פסול וטמא הכא טהור וטמא ע"ש ובזה שפיר הקשיתי דהא ר"ע ודאי ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה כדאמר לעיל דף ה' ש"מ מדר"ע תלת ע"ש וא"כ דברי דלעיל נתחזקו וע' מה שאכתוב לקמן ליישב קושית א"ז מהרש"א ז"ל

(טו) והנה א"ז מהרש"א ז"ל הקשה אהא דהקשו התוס' דלוקמי בשעה ז' כו' כי היכא דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני הכי נמי איסור דאורייתא מותר כו' והקשה א"ז לפמ"ש התוס' לקמן דף ט"ו ד"ה דמדאורייתא דאיסור הוי כמו פסול קשה דליכא למילף איסור דאורייתא משלישי דאורייתא דכמו דטמא ופסול אינו שוין דחשיב לי' מוסיף כן טמא ואיסור אינן שוין ומיהו מר' עקיבא איכא למילף שפיר איסור דאורייתא מפסול דאורייתא עכ"ל א"ז מהרש"א ז"ל ואמנם לשון התוס' לא משמע כן דמדר' עקיבא יליף דהא ציינו עצמם על הא דאמרינן התם טמא וטמא הכא טהור וטמא והיינו אדר' חנינא כדאמר אילימא מדברי ר' חנינא מי דמי התם פסול וטמא הכא טהור וטמא ועל זה הקשו קושיתם ע"ש ולפמ"ש אדרבה לא היו יכולים להקשות אהא דאמרינן אלא מדברי ר' עקיבא כמ"ש א"ז מהרש"א דבזה לא הוי קשה כלל כמ"ש לעיל דהא ר' עקיבא ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"כ לא מצי לאוקמי בשבע דאז לא מקבל טומאה כלל דכל העומד לישרף כשרוף דמי וע"כ דקושיתם הוא רק אהא דאמרינן ואילימא מדברי ר"ח סגן ה"כ מי דמי התם טהור וטמא כו' וא"כ הדרא קושית המהרש"א לדוכתא דהא איסור הוי כמו פסול ואין ללמוד איסור דאורייתא משלישי דאורייתא ולכאורה נראה לפמ"ש רש"י בדף י"ט ע"א ד"ה אמר לי' דלר' מאיר דס"ל משקה אין מטמא דבר אחר לא משכחת לה רביעי מן התורה אלא מדרבנן ע"ש א"כ שפיר הקשו התוס' דלוקמי בשבע והיינו מדבריהן כי היכא דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני כו' ומה שהקשה מהרש"א דזה הוי כמו טמא ופסול זה אינו דהא מדאורייתא גם שלישי הוי רק פסול דהא אין מטמא דבר אחר ואין עושה רביעי ויליף שפיר כמו דשלישי דאורייתא דהוא רק פסול מה"ת מותר לעשותו שני כו' והש"ס דאמר התם טמא וטמא היינו מדרבנן דהא הש"ס מיירי לענין לשרפו בשש דאסור רק מדרבנן והוי כמו פסול דרבנן ואין ללמדו מטמא דרבנן אבל אי נוקמי בשבע שפיר יש ללמדו משלישי דאורייתא ודו"ק ואמנם כתבו שם התוס' דרביעי בקדש הוא דאורייתא ע"ש ד"ה לא לשתמיט וכתבתי שם דע"כ ר' מאיר ס"ל אוכל מטמא אוכל וגם רש"י ז"ל למסקנא כתב דר' יוסי ס"ל דטומאה עושה כיוצא בו ושפיר משכחת לה רביעי בקדש ע"ש וא"כ שפיר כתב א"ז מהרש"א לתרץ קושית התוס' דהשתא ה"ל האי שלישי טמא גמור מן התורה וליכא למילף משלישי שהוא טמא דאורייתא לאיסור דאורייתא שהוא רק פסיל והתוס' כאן אזלו לפי הס"ד. ובזה א"ש דהשמיט הרמב"ם הא דר' יוחנן שכתבתי לעיל אות י"ג דעמד בזה הגאון לחם משנת די"ל דהרמב"ם לשיטתו דס"ל רביעי בקדש הוא דרבנן כמ"ש בפרק יו"ד הלכה ט' והלכה יו"ד מהלכות טומאת אוכלין ועמ"ש שם בגליון ושפיר מוקים לה מתניתין בשבע ולא צריך לדחוקי לאוקמי בולד טומאה דרבנן דזה דוחק כמ"ש רש"י ד"ה לא תדחק לאוקמי הכי וכמ"ש לעיל דמדבריהן הוא דוחק לומר דקאי אפלוגתא דר' אליעזר ורבי יהושע דלא נזכר במשנתנו וגם עדות דר"ח סגה"כ ועדות דר"ע לא שייך כלל גבי פסח רק איידי נקטי' כמ"ש רש"י לכן פירש הרמב"ם מתניתין בשעה ז' ולשיטתי' וא"ש הכל וממילא נדחו דברי רבי יוחנן ולכן השמיטם ודו"ק היטב: