בית א-ל א קט

שפיר ה"ב הפירות ידע דמחיל ולכך מהני התנאי בפירות לר' יהודא במתניתין דהא ר' יהודא פליג אר"מ וס"ל א"א מקנה דשלבל"ע. ואמנם רב דס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולדידי' אין לומר דמה שאמר בנכסיך כוון אפירות דיהיה כמו דקל לפירותיו ולא יהיה דשלבל"ע דהא רב ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ול"צ להקנות דקל לפירותיו וע"כ דאמכירה קאי שיהיה מכרה קיים וכיון דמכרה קיים שוב הוי פירות לא ידע דמחיל ולכך לרב לא מהני תנאה אפירות ושפיר פירש הקונטרס דהאי בדרבנן תנאו בטל היינו פירות ולא היה קשה קושית התוס' ממתניתין ולכך הביאו התוס' מפרק אע"פ דמשם מוכח להדי' דפירות הוי לא ידע דהא מקשה מכתובה אפירות וכמ"ש מהרש"א וע"כ הטעם כמ"ש מהרש"א דשמא לא יגדלו הפירות ושפיר הקשו אפירוש הקונטרס ולכך הוצרכו להביא מפרק אע"פ ודו"ק

והנה כבר כתבתי בשם הפ"י דאי מתניתין מיירי קודם תקנת אוש' דלא נתקנה עדיין בימי המשנה א"כ בלא"ה מכרה ונתנה קיים א"כ ע"כ הא דכתב בנכסיך היינו שתוכל למכור לכתחלה ע"ש וא"כ אין סבר' לומר דכופין אותה למכור הפירות. ולקנות קרקע עבורן דהא אפילו הקרקע עצמו תוכל למכור ומכ"ש דאינה צריכה לקנות קרקע שיאכל הוא הפירות ועתוס' דף פ"ב ע"ב ד"ה קמ"ל והא דכתב הרמב"ם דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע היינו לדידן דסביר' לן דמכרה בטל כמ"ש הטור ושפיר י"ל דתמכור הפירות ותקנה קרקע וזה ברור ומעתה לא קשה קושית הרא"ש על הרמב"ם והא דאמר ולטעמיך הא דתנן ר"י אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן כו' כי אכלתינהו לפירי פ"פ מהיכא והא כופין אותה לקנות קרקע בעד הפירות ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דמתניתין דמיירי קודם תקנת אושא ורק דקנין פירות כקה"ג דמי וכיון דסילק נפשי' מפירות אין לו קנין פירות ומכרה קיים א"כ כיון דיכולה למכור הקרקע עצמה מכ"ש דאין כופין אותה לקנות קרקע בעד הפירות ושפיר משני בדשיירא אבל הרמב"ם פסק לדידן דאית לן תקנת אושא ומכרה בטל ואף דכתב לה דו"ד אין לי בפירותיך היינו בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים אבל לכתחלה אסורה למכור וגם הוא יכול לעכב עליה שלא למכרם כמ"ש הבית שמואל ושפיר פסק דכופין אותה למכור הפירות וליקח בעדן קרקע שיאכל הפירות וז"ב ולפמ"ש הפ"י דרב אשי ס"ל דלא שייך כאן יד בעהש"ט על התחתונה דהוי השטר כמו שובר דיד בעל השובר על העליונה ע"ש י"ל דהרמב"ם פסק דכופין אותה למכור הפירות וליקח קרקע בעבורן משום דיד בעהש"ט על התחתונה ואמרינן דלא כיוון שתאכל הפירות ותכלם אלא שתמכרם והש"ס דבעי הבעיא אזיל אליב' דרב אשי דלא ס"ל דהאשה הוי בעהש"ט אלא דהיא בעלת שובר כמ"ש הפ"י ושפיר משני בדשיירא ובזה א"ש דפסק רב האי גאון ז"ל דמכל מילי סליק נפשי' ותמהו אמאי פסק לקולא להאשה הא יד בעהש"ט על התחתונה ולפמ"ש א"ש דרב האי פסק כרב אשי וכנראה מסתמ' דהש"ס דמשני בדשיירא ודו"ק כי קצרתי ולפמ"ש הפ"י דבבבא מציעתא דסילק עצמו מפירות ודאי מכרה ונתנה קיים דהא קנין פירות אין לו להבעל ותקנת אושא לא היתה בזמן המשנה ואמאי יהיה מכרה בטל ע"ש שכתב דלא כהב"י וב"ש ואמנם לדידן דאית לן תקנת אושא שפיר כתב הטור דמכרה בטל ואין סתירה מדברי הרא"ש דהוא פירש דברי המשנה דלא נתקנה אז תקנת אושא ושפיר הבי' ראיה לדבריו דלא הוצרך התנא לחזור ולשנות דמכרה קיים לפי דגם בבבא קמייתא הדין כך אבל לא שיסבור כן לדינא ודו"ק היטב בכ"ז

פרק ו

הנה הרמב"ם פרק כ"ג מהלכות אישות הלכה א' כתב ואם כתב לה אחר הנישואין צריך לקנות מידו וכתב מארן הכ"מ ז"ל מדקדוק לשון רבינו ז"ל נראה לי לא לענין שיועיל הקנין אחר הנישואין לענין הפירות אע"פ שלא כתב לה אלא דין ודברים אין לי בנכסייך קאמר כדמשמע מדברי הרב המגיד דא"כ אין בין ארוסה לנשואה ולא כלום אלא לענין שיהיה מכרה ומתנתה קיים כו' ע"ש והנה מ"ש מארן ז"ל כדמשמע מדברי הרב המגיד לא ידעתי היכן משמע כן מדברי הרב המגיד דהא הרב המגיד כתב בפירוש הטעם דמגוף הקרקע סילק עצמו ואין לו פירות כלל דכיון דלא היה צריך קנין כלל וקנו מידו לאוסיפ' אתי כו' וזה אם כתב לה בעודה ארוסה דגם אם כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך מהני וא"צ קנין כלל ולכך אי קנו מידו מהני גם לפירות דלאוסיפי אתי אבל אחר הנישואין דבלא קנין לא מהני כלל דידו כידה ומכרה ומתנתה בטל וא"כ צריך הקנין לגוף הענין שתוכל למכור מהיכא מוכח דלאוסיפי אתי אף לפירות והא דכתב הה"מ בהלכה ז' והדבר פשוט דכל שקנו מידו מסתלק הוא מן הפירות וכמו שנזכר למעלה דאפילו אחר הנישואין מסתלק הוא בקנין היינו דשם קאי אהא דכתב הרמב"ם שהתנה עמה שלא יהיה לו דו"ד בנכסיך ולא בפירי פירותיה עד עולם אבל אם כתב לה סתם דו"ד אין לי בנכסיך וקנו מידו אחר הנישואין לא מהני לפירות וכוונת הה"מ הוא רק דמועיל קנין אחר הנשואין וזה פשוט לע"ד וע"ש בכ"מ דיש ט"ס בדבריו ובבדק הבית שם הנוסחא נכונה ע"ש וע' במל"מ שם הלכה ב' שכתב דמדברי התוס' בהחובל דף פ"ו מוכה כדברי הטור והיינו דהקשו לר' יוחנן דס"ל ק"פ כקה"ג דמי מה צורך לתקנת אושא ותירצו דנ"מ אם כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפ"פ כו' ומשמע דבכה"ג מכרה קיים ולכך התקינו באושא דהבעל מוציא מיד הלקוחות אחר מיתה ועמ"ש תוס' בכתובות דף נון ובמהרש"א ומהרש"ל שם ולקמן אדבר בזה והבית שמואל הוכיח מדהקשו התוס' והרא"ש דהא בלא"ה מכרה קיים בנכסים שנפלו לה משנתארסה ולא תירצו דמהני שתמכור לכתחלה וע"כ דגם בהתנה לא תמכור לכתחלה ע"ש והנה לפמ"ש לפרש הא דאמר בוצינא טב מקרא היינו דלזה אינו חושש דהא אסורה למכור לכתחלה וגם הוא יכול לעכב המכירה א"כ מוכח דלא תמכור לכתחלה אך זה לשינויא דאביי אבל לשינויא דרב אשי ל"צ להאי שינויא דבוצינא טב מקרא וי"ל דגם לכתחלה מוכרת וכבר כתבתי די"ל דלכך נטה רב אשי משינויא דאביי דדחיקא לי' מילתא לאוקומי דלא כר"ג ע"ש והתוס' והרא"ש הקשו לפי שינויא דאביי ואין הכרע מזה לדינא ואין להאריך כאן ובלא"ה הוכחת הב"ש יש לדחות וע' הפלאה ודו"ק והרא"ש הביא הירושלמי ר' ירמי' בעי כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה אחר כך מהו ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו אמר ר' בון מזכותו אתה למד חיובו אלא לא כתב לה שניה שלא יהא לו אכילת פירות והדברים סתומים וי"ל דר' ירמיה שאל לפמ"ש הרא"ש דהמשנה אתיא אליב' דאמרו לו דס"ל מכרה בטל ע"ש ובעי ר' ירמיה הדין לדידן דס"ל כר"ג דמכרה קיים וא"א לומר דכוונתו על מכירת הנכסים דבלא"ה מכרה קיים אם יש לומר דכוונתו על הנכסים שיפלו לה אחר הנישואין וכמ"ש הר"ן וע"ז שאל ויש לך אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו וע"כ דכוונתו היה על הנכסים דיש לה עתה קודם שנשאת ובזה בלא"ה מכרה קיים לר"ג דקיי"ל כוותי' וע"ז השיב ר' בון מזכותו אתה למד חיובו כו' והיינו דאף דיותר יש לפרש מנכסייך לענין מכירה דהא בוצינא טב מקרא מ"מ כיון דא"א לפרשו על מכירה דהא לר"ג בלא"ה מכרה קיים וא"כ אין לו זכות בהן בלא"ה לענין מכירה בע"כ אתה צריך לפרשו לענין פירות דלא יאכל פירות מנכסיה דבזה יש לו זכות אילו לא כתב לה לכן כתב לה דו"ד אין לי בנכסיך שלא יאכל פירות נכסיה דעל מכירה א"א לפרשו וגם על הנכסים שיפלו לה אחר נשואין א"א לפרשו דיש אדם מתנה על דבר שאין ברשותו ובע"כ נדרשהו על פירות נכסיה והמעיין יראה מה שמחולק הירושלמי עם ש"ס דילן ולא אאריך עוד ומצאתי בפני יהושע סבר' זו ע"ש אלא שכא העיר על דברי הירושלמי והא דלא אמר דכוונתו היה שתוכל למכור לכתחלה דהא אפילו לב"ה לא תמכור לכתחלה י"ל דע"ז בלא"ה טוב לו להסתלק מאכילת פירוש מלהסתלק שתוכל למכור לכתחלה דאז ודאי יהיה לו הפסד הקרקע שתמכור לכתחלה ול"ש בוצינא טב מקרא וכמ"ש לעיל ואמנם לשינויא דרב אשי דבנכסייך משמע ולא לפירות י"ל דלא שייך זה דר' ירמיה ויש לפלפל בזה ואין להאריך

פרק ז

ואמנם קשה לי מ"ש הה"מ דהרמב"ם פסק כר' יהודא משום דשקלו וטרו בש"ס אליב' דר' יהודא והא אי נימא דהש"ס בעי הכא אליב' דת"ק ומקשה ומפרק אליבי' אמאי פסק הרמב"ם כר' יהודא ומאי חזית דסמכת אבעיא קמייתא לפסוק כיחיד נגד רבים סמוך אבעיא בתרייתא דאתי' אליב' דת"ק והדרן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים והנה לעיל כתבתי לסתור ההוכחה דכתב מארן ז"ל דהרי"ף פסק כר' יהודא ואמנם מהא דהשמיט הבעיא דדו"ד אין לי בפ"פ מוכח לכאורה דפסק כר' יהודא אבל צ"ע כמ"ש ואמנם י"ל דשפיר אזלא הבעיא אליב' דר' יהודא ואי דא"כ אין הוכחה דכיוון לסלק נפשי' מפירותי' דלכך אמר מפ"פ כדי ליפות את כחה שלא יאכל הפ"פ י"ל דהס"ס דידן דלא ס"ל דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע עבורם א"כ לא שייך לומר דכ' ליפות כוחה שלא יאכל הפ"פ דהא בלא"ה כחה יפה דמי יכריחה לשייר הפירות הרי יכולה לאכלם כולם ולא ישאר מהם מאומה וז"ב ואמנם הרמב"ם דפסק דכופין אותה למכור הפירות שייך שפיר לומר שעשה כן ליפות כחה שלא יכוף אותה למכרם וליקח קרקע עבורם שיאכל פירותיה וא"כ ליתא לבעיא זו ולכן השמיטה ודו"ק.