בית א-ל א קח

פרק ה

והנה בשיטה מקובצת כתב הא דאמר ר' יהודא לעולם הוא אוגל פ"פ אע"ג דקיי"ל הבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואינו אוכל פירות משום דפעמים שיש להבעל זכות בנכסי אשתו כזה דהיינו שנפלו לה פירות תלושין דילקח בתן קרקע והוא אוכל הפירות עכ"ל הש"מ בשם הרשב"א והנה הטור בשם הרמ"ה כתב דהא דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות היינו כשנתן לה כשהיא נשואה אבל אם נתן לה בעודה ארוסה ונשאת הוא זוכה בה כשאר נכסי מלוג ואוכל הפירות וכן הוא בש"ע סי' פ"ה סעיף ח' ע"ש וא"כ כיון דמוקי לה הש"מ למתניתין בכותב לה ועודה ארוסה לא קשה כלל קושית הרשב"א מבעל שנתן מתנה לאשתו דאינו אוכל פירות דהא נתן לה בעודה ארוסה וכשנשאה זכה בה ואוכל הפירות ולכך אמר ר' יהודא לעולם הוא אוכל פירי פירות וז"ב ולפ"ז כשנתן לה אחר הנשואין וקנו מידו דמהני לפירות י"ל דמודה ר' יהודא דאינו אוכל פירי פירות ודו"ק: והנה לפי תירוץ הרשב"א דפעמים דיש להבעל זכות כזה בנכסי אשתו כגון דנפלו לה פירות תלושין דילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותיה א"ש הא דפסק הרמב"ם דכתב דאם אמר לה דויד אין לי בנכסיך ובפירותיהן כופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע בעבורן והוא יאכל הפירות דהיינו דפעמים יש לבעל זכות כזה בנכסי אשתו ואמנם אם כתב לה בעודה ארוסה דבלא"ה לא קשה קושית הרשב"א מבעל שנתן מתנה לאשתו דאינו אוכל הפירות וכמ"ש וא"צ לבוא לסברת הרשב"א דלכך אוכל הפ"פ משום דפעמים יש לו זכות כזה כו' שפיר אין כופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע שיאכל הוא הפירות רק אם שיירה מעצמה אבל הרמב"ם מיירי אם קנו מידו אחר הנישואין דאז צריך לבוא לסברת הרשב"א משום דלפעמים יש לבעל זכות כזה כגון שנפלו פירות תלושין כו' וכיון דשם ג"כ ילקח בהן קרקע ויאכל פירות כו' וא"ב לא עדיף מיני' האי דינא דידן ולכך שפיר כתב הרמב"ם דבכה"ג כופין אותה לקנות קרקע כדי שיאכל הוא הפירות ולפ"ז לא קשה קושית הרא"ש עליו מהא דמשני בדשיירא דשם קאי על המשנה דמיירי בכתב לה ועודה ארוסה דבכה"ג שפיר אין כופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע רק בדשיירא מעצמה אבל הרמב"ם מיירי בקנו מידו אחר הנישואין וכמ"ש ודו"ק

והנה לבאר הפלוגתא של התנא קמא ור' יהודא בדין פירי פירות אמרתי דת"ק ס"ל דפ"פ לבעל היינו כיון דהפירות הם שלו ממילא גם הפ"פ דאתו מהם הם שלו וכמ"ש הרא"ש פרק האשה שנפלו סימן ו' דלא מסתבר כלל דכיון דולד דידי' דהא אי בעי שחיט ואכיל לי' דלהוי ולד דידי' דידה ע"ש ולכך ס"ל לת"ק דאם סילק נפפי' מפירי והם שלה גם פירי דפירי הם שלה אבל ר' יהודא ס"ל דלא תקינו לי' רבנן אלא פירי ולא פירי דפירי אלא דאם סילק נפשי' מפירי כיון דלא אכיל פירי דינא הוא דליכול פ"פ דקיימי במקום פירי ע' ברא"ש שם ולפ"ז א"ש קושית ההפלאה על הרי"ף שהבאתי מהא דבעי אמר דו"ד אין לי' בפ"פ פ"פ הוא דלא אכיל הא פירי כו' דאם שייר לנפשי' פירי ממילא אין לו פ"פ לדעת הרי"ף ולפמ"ש א"ש דהש"ס בעי אליבא דת"ק וכמ"ש הה"מ ולדירי' אין תלוי כלל הא דאית לי' פ"פ בהא דסילק נפשי' מפירי וא"ש הבעיא אבל הרי"ף פסק כר' יהודא וכמ"ש מארן הב"י ז"ל מדשקיל וטרי הש"ס אליבי' אי פ"פ דוקא או עד עולם דוקא ש"מ הלכתא כותי' ולכך השמיט הרי"ף בעיא זו דאמר לה דו"ד אין לי בנכסיך ובפירי פירותיהן מאי אכיל פירי או לא אכיל דלהרי"ף דפסק כר' יהודא ממילא אין ציור לבעיא זו כמו שהקשה ההפלאה ודו"ק והנה עוד אמרתי בכוונת הה"מ דכתב דלכך השמיט הרמב"ם בעיא זו משום דאזלא אליב' דת"ק והרמב"ם פסק כר' יהודא היינו דלת"ק שפיר י"ל דודאי לא היה כוונתו לסלק נפשי' מפירות ג"כ דא"כ ה"ל למימר דו"ד אין לי בפירותיך וממילא הוי פירי פירי בכלל אבל לר' יהודא אין ראיה מזה דאילו אמר דו"ד אין לי בפירותיך לא היו פ"פ בכלל ולכך אמר דו"ד אין לי בפ"פ כדי ליפות כחה שלא יאכל הפ"פ ומצאתי זה בספר בני אהובה ובאמת יש לפקפק על זה רק דאין להאריך עוד ואי"ה יבואר עוד

פרק ו

הנה הפני יהושע כתב די"ל הא דכתב לה בנכסיך אף דבלא"ה מכרה ונתנה קיים קודם תקנת אוש' וגם פירות אין לה היינו שתוכל למכור לכתחלה ע"ש והנה רש"י פירש הא דמשני בוצינא טב מקרא דאכילת פירות הוא תדיר אבל ביטול מכירה אינו אלא כשתמכור ושמא לא תמכור ע"ש ואמנם היה יכול לפרש דהא רק בדיעבד אם מכרה ונתנה קיים ולכתחלה אסורה למכור ובבית שמואל כתב דאם עדיין לא מכרה יכול הבעל לעכב שלא תמכור ועתוס' ד"ה רב אשי שהקשו באמת לרב אשי אמאי תני שאם מכרה ונתנה קיים לכתחלה נמי תמכור ע"ש מבואר עזה דפירשו מתניתין דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה וא"כ שפיר יש לפרש בוצינא טב מקרי דהא לכתחלה אינה רשאה למכור ולכך טוב לו להסתלק ממכירה מלהסתלק מפירות דהיא יכולה לאכול הפירות ולכלותם ואפשר דרש"י ס"ל כמ"ש הפני יהושע דהאי בנכסייך ע"כ לכתחלה קאמר דאי בדיעבד בלא"ה מכרה ונתנה קיים ולכך פירש"י שמא לא תמכור ואמנם למ"ש הרמב"ם דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע עבורם בלא"ה מוכרח פירש"י דהא גם אם בנכסייך היינו פירות לא תוכל לאכול הפירות ולכלותם לר' יהודא דהא כופין אותה למכרם ולקנות בעדם קרקע ואמת דלפ"ד הרמב"ם קשה אליב' דר' יהודא מה שייך בוצינא טב מקרא דהא גם אם נפרש מנכסייך היינו פירות לא יפסיד הפירות דהא כופין אותה למכרם ולקנות בעדם קרקע והוא יאכל הפירות ואפשר דלכך פירש רב אשי בענין אחר דמנכסייך משמע אבל לא מפירותיהן דזה יצדק גם לר' יהודא ואין להאריך. והנה י"ל מתניתין אתיא כאמרו לו דמכרה בטל ומהני הא דכתב בנכסייך שיהיה מכרה קיים רק בדיעבד כמ"ש תוס' דף ע"ח ע"ב ואז א"ש הא דמשני בוצינא נוב מקרי אבל למ"ד דבלא"ה מכרה קיים לא א"ש כמ"ש דהא צ"ל דמה שאמר מנכסייך היינו שתמכור לכתחלה וקרוב הדבר שתמכור ואפשר דרב אשי רצה ליישב דאתיא מתניתין כרבן גמליאל לכך הוצרך לומר דלשון מנכסייך גופא משמע ולא מפירותיהן ובאמת ס"ל יד בעהש"ט על התחתונה אלא דרצה לתרץ מתניתין אליבא דרבן גמליאל ובאמת לדידי' האי מכרה ונתנה קיים היינו אפילו לכתחלה וכמ"ש הרב בעל פני יהושע ז"ל. והנה הרא"ש תירץ בשם הרמב"ם דמיירי שנסתלק מנכסים שנפלו לה לאחר שתנשא דסילוק בעלמ' הוא ובמה שאינו ראוי לו עדיין אדם מתנה שלא יזכה בו ובירושלמי לא משמע כן דאמר ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ויש לדחות דהירושלמי איירי שכתב לה אחר הנישואין דכיון דידו כידו אינו מועיל לדבר שאינו ברשותו אבל בעודה ארוסה מהני הסילוק אפילו לנכסים שיפלו לה אחר הנישואין ע"ש ובזה יתפרש שפיר בוצינא טב מקרא דהא י"ל שמא לא יפלו נכסים אח"כ וז"ב ואמנם אי נימא דקנו מידו מהני אף אחר הנישואין כמ"ש הה"מ דגם אחר הנישואין מהני קנין א"ס דמיירי שפיר אחר הנישואין ובנכסים שנפלו לה אחר הנישואין כבר ולא קשה קושית הרא"ש דבזה ודאי לולא דכתב לה מנכסיך היה מכרה ונתנה בטל ולפ"ז רב אשי דס"ל כאמימר דהא אמר לעיל על דברי רב יוסף לא סבירא לי שפיר מוקי לה למתניתין אחר הנישואין ולא בעודה ארוסה ומיירי בנכסים שנפלו לה כבר משנישאת וקנו מידו וא"כ לא שייך כלל התירוץ דבוצינא טוב מקרא דהא הנכסים כבר הם בידה ואינו מסופק עוד אם יפלו לה ולכך הוצרך לתרץ בנכסייך ולא בפירות ולא לאחר מיתה אבל לעולם ס"ל דיד בעהש"ט על התחתונה ודו"ק היטב. ועתה כבוא לענין דיבור התוס' דף פ"ד ע"א ד"ה ורב סבר ששאלת וכבר תמה א"ז מהרש"א ז"ל על דבריהם שכתבו פירוש בקונטרס דהיינו פירות וקשה לר"י דא"כ רב דלא כמאן דהא במתניתין אפילו לר' יהודא מהני הנאה בפירות משום דלא שכיח כדאמרינן בפרק אע"פ ע"ש ותמה ע"ז מהרש"א וכתב לכאורה הוא מגומגם דודאי לר' יהודא מהני הנאה בפירות ואפילו בפירי פירות אי מפרש לה בתנאה ע"ש ובאמת הדברים מתמיהים דמה הוצרכו להאריך ולהביא הא דאע"פ הא זה מבואר במתניתין דלר' יהודא מהני תנאה ואמנם עפמ"ש לעיל פ"א ליישב דברי הטור דלא יסתור דברי הרא"ש אביו ע"פ סברת הבית שמואל דאם הזכיר פירות אמרינן דהא דאמר בנכסייך לא כיוון למכירה אלא משום פירות נקטי' דיהיה כמו דקל לפירותיו לדידן דס"ל אין אדם מקנה דשלב"ע ע"ש בביאור רב והנה התוס' לעיל כתבו בד"ה וסבר רב דרב מחלק בין ידע דמחיל ללא ידע דמחל א"כ פירות הוי ידע דמחיל ובאמת א"ז מהרש"א ז"ל פלפל בזה ורצה לומר דפירות הוי לא ידע דמחיל דמי יודע שמא לא יגדלו ואמנם זה דוחק וגם המהרש"א חזר ותירץ בע"א ע"ש ומסבר' נראה דפירות הוי ידע דמחיל דודאי יגדלו הפירות אם מעט ואם הרבה ואמנם נראה די"ל דלא קשה קושית התוס' על רב ממתניתין דלר' יהודא מהני תנאה בפירות די"ל כיון דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ואם מכרה ונתנה קיים שוב ה"ל פירות לא ידע דמחיל דמי יודע אולי תמכור וגם קרן גם פירי לא יהיה לו וא"כ הוי שפיר לא ידע דמחיל ולא קשה קושית מהרש"א בתוס' וסבר רב ע"ש ואמנם לפמ"ש דבבבא מציעתא דהזכיר פירות מכרה בטל וכמ"ש הב"י בדעת הטור וכתבתי הטעם דהאי בנכסיך נקט משום הפירות כדי שיהיה כמו דקל לפירותיו דלא יהי' דשבל"ע אבל לא כיוון כלל למכירה וכמ"ש וכיון דמכרה בטל