בית א-ל א קז

ולא שייך זה דהא אמר בפירוש דו"ד אין לי בפירותיך ובפירי פירותיהן א"כ אף לדעת הרי"ף כיון דתיכף דאמר בפירותיהן זכה תיכף בפירי פירות דהא סילק נפשי' מפירות ושוב הוי ידו כידה ושוב לא מהני מה שאמר אח"כ בפירות פירותיהן דמטעם סילוק לא מהני דהא הוי אתר הנישואין וידו כידה ומטעם קנין לא מהני דהא פ"פ לא עבידי דאתי והו דשלבל"ע ובזה אתי שפיר מה שאקשו המפרשים אמאי לא מוקי מתניתין בקנו מירו ולאחר הנישואין ולפמ"ש א"ש דא"כ לא מהני לפירי פירות ולכך צריך לשנויי בעודה ארוסה ומהני מטעם סילוק דמהני אף לדבר שלב"ע ודו"ק

ואמנם בגוונא דבעי הש"ס דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירי פירותיהן אי גם מפירות סילק נפשי' שפיר י"ל דמיירי אחר הנישואין וקנו מידו ולהפירות מהני הקנין דהוי כמו דקל לפירותיו ואמנם לפ"פ דלא מהני הקנין דהוי דשלב"ע ולא עבידי דאתי כמ"ש מ"ו מהני מטעם סילוק דהא עדיין לא זכה בפ"פ לדעת הרי"ף ובזה ל"ש לומר דמיד שאמר דו"ד אין לי בפירותיך תיכף זכה בפ"פ ושוב הוי ידו כידה ולא מהני הסילוק ז"א דהא לא אמר כלל בפירותיך רק דאנן אמרינין דגם הפירות הם נכללים במלת ובפירי פירות וא"כ עדיין לא זכה בפ"פ ומהני סילוק ודו"ק כי לע"ד הדברים מסתברים ויוצאים מהן דינים חדשים בס"ד

פרק ג

הנה כבר הבאתי דעת הרי"ף דכתב ליישב קושית התוס' מהא א דהחובל דאמרינין פירי דפירי לא תקינו לי' רבנן וחילק דבמתניתין דנסתלק מהפירות ה"ל פירי דפירי במקום הפירות והגאון הפלאה הקשה דמאי בעי הש"ס אי אמר דו"ד אין לי בנכסיך ובפירי פירות אי אוכל הפירות הא אם אית כי' הפירות א"כ בלא"ה לית לי' פירי דפירי ולמאי אמר בפירי פירותיהן והנה בחידושי כתבתי בפלוגת' דת"ק ור' יהודא אי אית לי' פ"פ או לא דת"ק ס"ל בהרי"ף דפ"פ לא תקינו לי' רבנן רק אם סילק עצמו מפירי אז נחשבו לו הפ"פ לפירי וא"כ הבעל לענין פ"פ בא בכח השטר לזכות בפ"פ דהא בלא השטר דסילק עצמו מפירות בלא"ה ל"ל פ"פ רק שבא לזכות מכח השטר דסילק עצמו מפירי ולכך בא לזכות בפירי פירות ולכך יד הבעל שהוא בעהש"ט על התחתונה ותוכל האשה לומר כיון דלא פירש גם מפ"פ סילק נפשי' ור' יהודא ס"ל כהתוס' דגם פ"פ תקינו לי' רבנן וא"כ האשה באה לזכות מכח השטר וידה על התחתונה ואמרינין דרק מפירות המפורשין בשטר סילק נפשי' ולא מפירי פירי וז"ב ובזה לא קשה קושית ההפלאה דהש"ס בעי אליבא דר' יהודא דהוא לא ס"ל כסברת הרי"ף ושפיר בעי הש"ס ולדידן דקיי"ל כת"ק א"א לומר דרק מפ"פ סילק נפשי' ולא מפירי דהא אי אית לי' פירי בלא"ה ל"ל פ"פ וא"ש דהשמיט הרי"ף בעיא זו דאליב' דידן דקיי"ל כרבנן פשיט' דמכולי מילי סילק נפשי' וז"ב ובזה בראה ליישב דעת רב האי גאון שהביא הרא"ש דפסק הבעיא דמכל מילי סליק נפשי' והב"ש תמה הא לא אפשטא הבעיא ויד בעהש"ט על התחתונה ואמאי פסק לקולא להאשה דהיא בעהש"ט ע"ש ולפמ"ש א"ש דרב האי גאון פסק כת"ק כדין יחיד ורבים הלכה כרבים ולדידי' ליתא לבעיא זו וא"א לומר דרק מפ"פ סילק נפשי' כמ"ש וז"ב ודו"ק אך לכאורה עומד לנגדנו מ"ש מארן הב"י ז"ל דהרי"ף פסק כר' יהודא מדהביא הברייתא דאלו הן פירות ואלו הן פ"פ ולפ"ז נפל כל מה שכתבתי בבירא ואמנם באמת לא הבינותי דברי מארן ז"ל דממה שהבי' הרי"ף הבריית' דאיזה פירות ואיזה פ"פ אין ראיה דפסק כר' יהודא דגם לת"ק איכ' נ"מ אם סילק עצמו בפירוש רק מפירות לבדנה ולא מפ"פ דצריכין לדעת איזהו פירות ואיזהו פ"פ ועוד דלדעת הרי"ף ודאי דצריך לדעת איזהו פירות ואיזהו פ"פ ונ"מ דאם לא סילק נפשי' מפירות דאז אין לו פ"פ וז"ב ועוד נ"מ בקנו מידו אחר הנישואין דקנין מהני לפירות דעבידי דאתו ולא לפ"פ וא"כ מדסתם הרי"ף ודאי סמך עצמו על הכלל יחיד ורבים הלכה כרבים ואין להאריך עוד

פרק ד

הנה התוס' הקשו למאי הביא הש"ס הא דרב כהנא הא בלא"ה כל תנאי שבממון קיים ותירצו דזה הר כפטומי מילי דהא ה"ל להאשה להתנות והתנה הבעל ע"ש וע' בח"מ סימן ר"ז סעיף א' דדוק' היכ' דנעשה המקח סתם ואח"כ התנה הלוקח לא מהני דהוי פטומי מילי דהמוכר ה"ל להתנות אבל אם בתחלת המקח נעשה התנאי אף דהתנה הלוקח מ"מ מהני כיון דעל תנאי זה נעשה המקח ע"ש ולפ"ז הכא דהתנה בעודה ארוסה א"כ עדיין לא זכה בנכסים ובשעת נישואין דזכה בנכסים כבר התנה התנאי א"כ עיקר הנשואין נעשה ע"מ כן ה"ל ליהני ומה בכך שהתנה הבעל וקושית התוס' במקומה וצ"ל כיון דכבר לתארסה סתם חשוב שכבר נגמר המקח בסתם ולא מהני התנאי דה"ל פטומי מילי לכך הוצרך הש"ס להביא האי דרב כהנא וזה ברור ובזה א"ש מה דפריך אי הכי נשואה נמי וכבר עמדו הקדמונים מאי אי הבי הא בלא"ה ה"ל להקשות מ"ש ארוסה ומ"ש נשואה ואמנם לפמ"ש א"ש דלולא דמייתי הש"ס הא דרב כהנא הוי א"ש די"ל דהוי משום התנאי כמ"ש התוס' ובארוסה מהני, התנאי דהוי בתחלת המקח דעדיין לא נשאה ולא זכה בנכסים אבל בנשואה דכבר נשאת בסתם אף דהתנה אח"כ מ"מ כיון דהאשה ה"ל להתנות והתנה הבעל ה"ל פטומי מילי ולא מהני וא"כ לא קשיא אי הכי אפילו נשואה נמי אבל עתה דמייתי הש"ס הך דרב כהנא דנהי דמכח תנאי לא מהני מכח סילוק בעלמ' מהני א"כ אין חילוק בין ארוסה לנשואה ופריך שפיר א"ה נשואה נמי. והנה הר"ן הקשה הא דלא מוקי הש"ס ומתניתין בכותב לה קודם אירוסין ע"ש שתירץ דקודם אירוסין לא מהני סילוק דעדיין אין לו זכות כלל ע"ש ואמנם זה אם הוא מתורת סילוק אבל על קודם אירוסין מצי למימר דמהני משום תנאי דאין לומר כמ"ש התוס' דהוי פטומי מילי ולא מהני תנאי דהא קודם אירוסין ודאי מהני תנאי דהוי כמתנה בתחלת המקח וכמ"ש ולכאורה צ"ע ואמנם נראה דקודם אירוסין הדרא קושיא לדוכתה ותימ' לי' מכל מילי סלקית נפשך ולא שייך לומר יד בעהש"ט על התחתונה דהא כל החיתון נעשה על תנאי זה וא"כ על הבעל לברר על מה היתה כוונתו וז"ב ואמנם למה דמשני רב אשי דמגוף הלשון בנכסייך משמע דלא בפירות קאמר שפיר יש לחלק במתנה קודם אירוסין ואעפ"כ לא תוכל לומר לו מכל מילי סלקית נפשך דהא הלשון מוכיח וזה חידש רב אשי דגם בכתב לה קודם אירוסין דין מתניתין קיים ובזה יש ליישב קושית התוס' דהקשו דלרב אשי דל"ל יד בעהש"ט על התחתונה לכתחלה נמי תמכור ולפמ"ש א"ש דלרב אשי מיירי מתניתין בכל גווני בין התנה קודם אירוסין בין אחר אירוסין והא דנקט במתניתין מכרה ונתנה קיים דמשמע דיעבד אבל לכתחלה לא תמכור היינו משום היכא דהתנה אחר נישואין ומילת' פסיקא נקט ודו"ק

והנה הרמב"ם שם הלכה ב' כתב ואפילו ערער הבעל ואמר לא עלה בדעתי שאין לי פירות מחמת קנין זה אלא שאם מכרה ונתנת קיים שאין אדם נושא אשה בלא נכסים אין שומעין לו אלא כבר סילק עצמו מגוף הנכסים עכ"ל והנה לפי הפירוש הזה שפירש הרמב"ם בעורר היינו דאומר שלא כיון אלא לשיהא מכרה ונתנה קיים א"ש מה דהקשה השיטה מקובצת אהא דפריך הש"ס אמתני' לקמן דף צ"ה דכתבה ללוקח דו"ד אין לי עמך ופריך וכי כתבה לו מאי הוי הא תניא האומר לחבירו דו"ד אין לי כו' ומשני בשקנו מידו והקשה בש"מ הא לרב יוסף לא מהני בעורר וע"ש שתירץ דמיירי בעומדת והנה שם פריך ותימא לי' נחת רוח עשיתי לבעלי ע"ש וקשה לפי דעת הרמב"ם שדיקדק הב"י מדבריו דדוק' בחוזרת וטוענת נחת רוח עשיתי לבעלי ע"ש וקשה א"כ מה פריך ותימ' נחת רוח עשיתי לבעלי דילמ' מיירי דלא טענה כן וצ"ל דמתניתין סתמא קתני ומיירי בכל גווני ולפ"ז הדרא קושית הש"ס לדוכתה הא בעורר לא מהני ומתניתין סתמ' קתני ומיירי בכל גווני אף בעוררת ואמנם לפמ"ש הרמב"ם דעורר היינו דאומר לא כיונתי אלא שיהא מכרה קיים ולא על פירות א"ש דהא התם לא שייך זה דכל הכתובה לא היה רק על זה דתמכור ויהיה המכר קיים וא"כ רבינו לטעמי' אזיל דהוצרך לפרש דעורר היינו דכיוון רק על מכירה ולא כפירש"י דפירש דברים בעלמ' אמרתי לך ולא לתתי לך את השדה כלל דרש"י שפיר פירש דקאי קנו מידו רק על האומר לחברו דו"ד אין לי בשדה זו דשם ל"ש פירוש הרמב"ם ודו"ק. והנה י"ל הא דאפילו ערער לא מהני לדעת הרמב"ם היינו דאילו לא כיוון רק על מכירה מה צורך היה לו לקנין דהא באמירה בעלמ' מסתלק שפיר ואמנם לפ"ד הרב ב"ח וחלקת מחוקק שהבינו בדעת הרמב"ם דאם קנו מידו אחר הנישואין מהני אף לפירות בזה לא שייך מה שכתבתי דהא לולא דקנו מידו לא היה מועיל כלום כיון דהוי אחר הנישואין וידו כידה ולפ"ז היה צריך לקנין ולפ"ז י"ל דרק בעומד אבל בעורר לא מועיל הקנין דיכול לומר רק על מכירה כיונתי ובזה א"ש הא דאמר רב יוסף מדו"ד קנו מידו היינו רק למכירה דזה במשמעות דו"ד ולא לפירות ורב נחמן אמר מגופה של קרקע קנו מידו היינו אפילו לפירותי' וקאי רק בהתנה אחר הנשואין ולכך אמר אביי מסתבר' מילת' דרב יוסף בעורר אבל לא בעומד וכמו שכתבתי ודו"ק היטב בסוגיא ובמפרשיה ותמצא: