בית א-ל א קו

ואמנם אם דברי הרא"ש א"ש דהא כתב ההשלאה דפלוגתא דת"ק ור' יהודא בדין פ"פ הוא דת"ק הוא ר"מ בר פלוגתי' דרבי יהודא ע"ש ור"מ ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע ולפ"ז ליכא לומר דמה שאמר בנכסייך היה כוונתו שלא יהי' דשלבל"ע דהא ר"מ ס"ל אדם מקנה דשלבל"ע וע"כ דכוונתו היה לענין מכירה דאם מכרה ונתנה קיים ושפיר כתב הרא"ש בפירושא דמשנה דגם בבא מציעתא אם מכרה ונתנה קיים אבל הטור כתב לפי דידן דקיי"ל אין אדם מקנה דשלבל"ע כתב דאם לא הזכיר פירות אז מכרה. ונתנה קיים אבל אם הזכיר פירות מכרה ונתנה אינו קיים דיש לפרש האי בנכסייך דהוי כמקנה דקל לפירותיו ודו"ק היטב

ושוב מצאתי זה בהפלאה. ולפמ"ש הבית שמואל יש להביא ראיה לדעת הרמב"ם דאף שסילק עצמו מהפירות והן שלה מ"מ כופין אותה לקנות בעד הפירות קרקע והוא יאכל הפירות דאי כדעת הרא"ש החולק עליו וס"ל דאין כופין אותה לקנות בעד הפירות קרקע רק דאם קנתה בעד הפירות קרקע הוא אוכל הפירות מהקרקע אבל אם אפלה הפירות כולן ולא שיירה רשאה כמ"ש הרא"ש קשה הא דבעי אמר דו"ד אין לי בפירי פירי פירי מאי לפשוט דודאי לא סילק עצמו מהפירות דאם סילק עצמו מהפירות א"כ גם לפירי פירי הוי דשלבל"ע ואין לומר דבנכסייך הוי כמו דקל לפירותיו דז"א דהא אף לר"מ לא מהני דהא לא עבידי דאתו דשמא תאכל כל הפירות ולא תקח בעדם קרקע וכדפרכינן אי סליק נפשי' מפירי פירי פירי מהיכא ומשני בשייר והיינו אם שיירה אבל אין כופין אותה לשייר א"כ לא הוי עבידא דאתו ועכצ"ל כדעת הרמב"ם דכופין אותה למכור את הפירות ולקנות קרקע עבורן ושפיר י"ל דסילק נפשי' מהפירות ואעפ"כ מהני לפירי פירי דהא הוי עבידי דאתו דהוא מוכרחת למכור הפירות ולקנות בעדן קרקע שיאכל הפירות ומזה סילק נפש' ודו"ק היטב ובזה י"ל דהא הרמב"ם הוציא זה מהירושלמי הרא"ש וי"ל דהירושלמי לשיטתו דס"ל דלא מהני סילוק לדבר שלא בא לעולם וכדאמר שם בעי קמי' דר' זירא כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ונפלו לה אחר כן מהו ויש לך אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו ע' ברא"ש ושפיר הכריח דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע עבורם דאל"כ לא היה מועיל לפירי פירי דלא הוי עבידא דאתו אבל להש"ס דידן דבעודה ארוסה מהני אפילו לנכסים שנפלו אח"כ כמ"ש הרא"ש דסילוק מהני אף לדבר שלבל"ע בעודה ארוסה כמ"ש הרא"ש א"כ אין הכרח לזה ואין מהירושלמי סתירה לדעת הרא"ש ודו"ק היטב

עוד י"ל בישוב דברי הטור וב"י דהנה התוס' הקשו בר"פ האשה שנפלו מה מהני הא דכתב לה דויד אין לי בנכסייך הא הש"ס מוקי לה בכותב לה ועודה ארוסה והא בנכסים שנפלו לה עד שלא ניסת בלא"ה מכרה קיים וכתב הגאון הפלאה די"ל דמתניתין מיירי לאחר מיתתה דאי לאו דכתב היה הבעל מוציא מיד הלקוחות מתקנת אושא אלא דמשמע להו דבמתניתין לא בזכרה תקנת אושא רק אח"כ נתקנה ע"ש ואמנם לפמ"ש התוס' דלר' יוחנן דס"ל קנין פירות כקה"ג דמי הבעל מן הדין מוציא מיד הלקוחות ואפילו ליכא לתק"א ותק"א לא אצריך אלא היכא דכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דאז אין לו קנין פירות ע"ש במהרש"ל ולפ"ז שפיר י"ל דמתניתין מיירי לאחר מיתתה דאם לא כתב לה הוא מוציא מיד הלקוחות דהא בבבא קמייתא לא סילק נפשי' מפירות וא"כ יש לו קנין פירות וק"פ כקה"ג דמי ושפיר מהני מה שכתב לה שיהא מכרה ונתנה קיים ולא קשה קושית התוס' וז"ב ואמנם בבבא מציעתא דסילק נפשי' מפירות א"כ בלא"ה מכרה ונתנה קיים לר"ג ולא שייך ק"פ כה"ג דמי דהא אין לו ק"פ ותקנת אושא לא נזכרה במשנה שפיר כתב הרא"ש דלכך לא הוצרך להזכיר מכרה ונתנה קיים בבבא מציעתא דהא גם בבבא קמייתא הדין כן אבל הטור אזיל אליבא דידן דאית לן תק"א ושפיר כתב דאם הזכיר פירות מכרה ונתנה בטל ודו"ק

פרק ב

הנה הרא"ש הקשה על הרמב"ם שהבאתי לעיל מהא דאמר בש"ס ולטעמיך הא דאמר ר' יהודא לעולם הוא אוכל פ"פ כו' כיון דאכליתינהו לפירי פירי פירי מהיכא אלא בדשיירא והא לשיטת הרמב"ם כופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע שיאכל הוא הפירות ומאי פריך ובזה דחה דברי הרמב"ם ע"ש והנה דברי הרמב"ם מקורם מהירושלמי והתוספתא כמ"ש הרא"ש עצמו והרא"ש כתב דהירושלמי פליג אש"ס דידן בב"ב דף נ"ח ע"ש ונראה דהנה אנן מסופקין בלשון שכתב דו"ד אין לי בפירותיך אם כוונתו שיהיו הפירות שלה לגמרי ורשות בידה לאכלם לגמרי או הכוונה שתמכרם ותקנה בעדם קרקע ויהי' לה לקרן והוא יאכל הפירות וכיון דיד בעהש"ט על התחתונה תפסינין הפירוש השני שתמכרם ותקנה בעדם קרקע ותהי' נכסי מלוג והוא יאכל הפירות שזה הפחות ולכך כופין אותה שתמכור הפירות ותקנה בעדם קרקע והוא יאכל הפירות והוא דעת הרמב"ם וז"ב ואמנם אם אמר בפירוש דו"ד אין לי בפירות ובפירי פירותיך וסילק עצמו מפירי פירות ג"כ הרי אנו רואין דכוונתו במה שאמר בפירותיך שתחזיק הפירות לעצמה ולא יכוף אותה לקנות בעדם קרקע כדי שיאכל הוא הפירות מהקרקע דהא זה פירי פירות כמבואר בש"ס איזהו פירות הכניסה כו' מכר פירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות הרי הן פירי פירות וכיון דכוונתו במה שאמר בפירותיך שיהיו הפירות לגמרי שלה ותאכלם כשתרצה למה היה צריך לומר בפירי פירותיך הא כיון דאכלתינהו לפירי פ"פ מהיכ' אלא בדשיירא ה"נ בדשיירא והיינו דאם תרצה לקנות קרקע בעד הפירות לא יאכל הוא הפירות וז"ב ולא קשה קושית הרא"ש על הרמב"ם ודו"ק היטב ולכאורה קשה מאי בעי בש"ס אמר לה דו"ד אין לי בנכסיך ופירי פירותיהן מהו שיאכל פירות כו' הא זה מוכח ממתניתין דתני עד שיכתוב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם למה צריך לכתוב בפירותיהן הא כיון דכתב לה בפירי פירותיהן ממילא סילק נפשי' מפירות וע"כ דבכה"ג לא סילק נפשי' מפירות ואמנם לפמ"ש ההפלאה דלכך לר"י אוכל פ"פ דהא לא מהני הסילוק דה"ל דשלבל"ע ות"ק הוא ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ע אלא דדחה זה דא"כ אם כתב בפירוש דו"ד אין לי כו' ובפ"פ ע"ש ואמנם י"ל דאם כתב דו"ד כו' בפירותיהן ובפ"פ ה"ל מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם דמהני וא"ש דלא פשיט הש"ס ממתניתין דהא צריך לכתוב בפירותיהן אך זה לכאורה טעות דא"כ מה בעי הש"ס כתב לה דו"ד כו' בפ"פ הא אם נימא דלא סילק נפשי' מפרי ה"ל דשלבל"ע והנה הרי"ף כתב ליישב קושית התוס' מהא דאמרינין בהחובל פירי תקינו לי' רבנן פירי דפירי לא תקינו לי' רבנן והא במתניתין אמר ר"י לעולם הוא אוכל פירי פירות ותירץ הרי"ף דבאמת לא תקינו לי' רבנן פירי דפירי רק במתניתין דסילק נפשי' מפירות אז נחשבי' הפירות לקרן ופירי דפירי הן לו במקום פירי ע"ש וי"ל הטעם דבשלמא התם בהחובל דמכרה כתובתה בטו"ה דהוי פירי דפירי והן באים מחמתה זה לא תקינו לי' רבנן אבל הכא דהאי פירי דפירי אתו מחמתו דאי לא סילק עצמו מפירות היה הוא אוכל הפירות ולא היו פירי דפירי בעולם רק דסילק נפשי' מפירות וע"י זה נשארו לה הפירות והיא מכרתם וקנתה בהן קרקע נמצא דהא דיש פירי דפירי בעולם הוא מחמתו לכך הם שלו כן י"ל טעם הרי"ף ובזה א"ש לכאורה לפ"ד הרי"ף דכיון דסילק נפשי' מפירי תקינו לי' פירי דפירי פירות לפ"ז אם מכר פירי דפירי וקנה קרקע לא יאכל הפירות דהא כבר יש לו פירות דהיינו פירי דפירי דהם שלו ובש"ס אמרו דלולא דכתב עד עולם ה"א פירי דפירי פירי אכיל והיינו משום דכתב לה דו"ד כו' בפירי פירות ואז נחשבו הפירי דפירי פירות לפירות ואמנם לפי הטעם שכתבתי לעולם אוכל הפירי דפירי פירות אף אם יש לו הפירי דפירי דמ"מ הכל אתי מחמתו דלולא דסילק נפשי' מהפירות והיה אוכלם לא היו הפירי דפירי פירי בעולם ויש לעיין בזה ואולי עוד אדבר בזה אי"ה. ולפ"ד הרי"ף י"ל דין חדש דאם סילק עצמו מפירי דפירי אפילו אחר הנישואין יכול לסלק נפשי' ואף דנשואה ידו כידה או עדיפא מידה מ"מ הא פירש"י ידו כידה והרי הוא כשותף בהם וכיון דנכסים שלו לא מהני לשון דין ודברים וצריך לשון מתנה מ"מ בפ"פ דבאמת אין לו זכות בהם רק כמסלק עצמו מפירות אז יש לו זכות בפ"פ אבל לע"ע אין לו זכות בהם ויכול לסלק עצמו מהם בלשון דו"ד כמו בעודה ארוסה וז"ב אך לכאורה זה טעות דהא אחר הנשואין לא מצי לסליקי נפשי' מפירות עצמן דידו כידה או עדיפא מידה נמצא ממילא אין לו פ"פ ומה צורך לסילוקו ואמנם נחזי אנן לפמ"ש הבית שמואל דאם סילק עצמו בקנין דלדעת הרמב"ם מהני אף לאחר הנישואין מ"מ נכסים שנפלו לה אחר כן לא מהני דהוי דבר שלא בא לעולם ע"ש וצריך לומר הא דמהני לפירות אף דפירות הוי דשלבל"ע מ"מ הוי כדקל לפירותיו כמ"ש הב"ש ומ"מ לפ"פ לא מהני דלא עבידא דאתי דילמ' לא תרצה לקנות הקרקע לדידן דלא סבירא לן כהרמב"ם דכופין אותה למכור הפירות ולקנות קרקע עבורם ואף אם סילוק מהני לדבר שלב"ע כמ"ש הרא"ש מ"מ קנין לא מהני לדשלב"ע כמ"ש הבית שמואל וא"כ אם סילק עצמו אחר הנישואין בקנין מפירי ופ"פ נהי דלפירי מהני הקנין דעבידי דאתי מ"מ לפ"פ לא מהני קנין דלא עבידי דאתי ומטעם סילוק לא מהני אחר הנשואין ואמנם לפמ"ש מהני שפיר מטעם סילוק לפ"ד הרי"ף דהא כתבתי דלפ"פ לא הוי ידו כידה דעדיין לא זכה בהן וזה דבר חדש וז"ב. ואמנם בגווני דמתניתין