בית א-ל א קג

פ"ג החזיקה מלחמה מעולם

הנה ופשטות הסוגי' נראה דלא נודע כלל אם נטבעו הני תרי תלמידי חכמים אלא דהנשים אמרו שנטבעו וה"ל כמו החזיקה היא מלחמה דזה בעיא דלא אפשיט' וצ"ל דסוגיין אזלא להאי צד דאינה נאמנת והיינו דמיגו לא מהני דהוי מיגו בדדמי דלא אמרינין והנה הסוגי' תמוה דאמרו הנשים אסקינא קמן ואמרו סימנים ועדיין קשה דילמ' משקרי וכבר עמדו בזה האחרונים ועמ"ש הבית שמואל ס"ק קמ"ג ולפמ"ש א"ש דלמשקרי לא חיישינן דהא אית להו מיגו דלא היו אומרים כלל שנטבעו ורק דחיישינן דאמרו בדדמי וכיון דאמרו אסקוהו קמן והכרנוהו בט"ע ואמרו סימנים דלא שייך דאמרו בדדמי שפיר דמי וז"ב ובזה א"ש דפשיט הרי"ף מהא דדיגלת דע"א במלחמה נאמן אם אמר קברתיו והקשה הב"ש אמאי לא פשיט מהאי דשני ת"ח בדף קט"ו ולפמ"ש א"ש דמשם אין ראיה די"ל דמיירי שלא נודע כלל אם נטבעו בים ואית להו מיגו אבל אם הוחזקה מלחמה דל"ל מיגו דהא אפילו אמר מת סתם אינו נאמן י"ל שפיר דלא מהימן דנהי דאמר קברתיו ול"ש בדדמי מ"מ י"ל דמשקר אבל בעובד' דדיגלת דידעינן שנטבע בדיגלת שפיר מוכח דקברתיו מהני ומצאתי קצת מזה בספר שבת אחים להגאון הפלאה זלה"ה ע"ש והנה רש"י פירש דבמלחמה בעולם אפי' אמרה מת סתם אינה נאמנת והוכיח זה דאל"כ מאי מבעי' בהוחזקה היא מלחמה אי נאמנת במיגו תפשוט ממתני' דתנא שלום בעולם נאמנת וע"כ מת במלחמה אמרה דאי מת על מטתו אפילו מלחמה בעולם נאמנת ותירץ דמיירי דאמרה מת סתם ע"ש וע' בב"ש ס"ק קמ"ה דהרמב"ם חולק וס"ל דאמרה מת סתם נאמנת וע"ש דיישב קושית רש"י לדעת הרמב"ם ולכאורה דבאמת להך צד דהחזיקה היא מלחמה אינה נאמנת א"כ עכצ"ל דמתניתין מיירי דאמרה מת סתם כמו"ש רש"י אבל להך צד דהחזיקה היא מלחמה נאמנת שפיר י"ל דמתניתין מיירי דאמרה מת במלחמה וא"כ לפי האמת דהיא בעיא דלא אפשט' שפיר י"ל דמתניתין מיירי דאמרה מת במלחמה ושלו' בעולם אבל מלחמה בעולם ואמרה מת סתם נאמנת ורש"י פירש לפי הבעי' בש"ס והרמב"ם פסק לפי האמת ובאמת דבריו סותרין ריש' לסיפ' דספיק' הוא דהא גם בהחזיקה היא מלחמה פסק דלכתחלה לא תנש' ואם ניסת לא תצא וזה תלוי בזה ודו"ק היטב

פ"ד ט"ע

וסימנים

(א) הב"ש ס"ק פ"ג עוד על מ"ש א"ז מהרמ"א ז"ל וכ"ז להעיד עליו ע"י ט"ע אבל ע"י סימנים מובהקי' מעידין עליו אפילו אשתהי והקשה הב"ש מהא דכתבו התוס' ואי סימנים לאו דאוריית' איירי הכא בסימנים מובהקים דהוא דאורייתא כו' ובש"ס איתא וחזנהו לאלתר וקאמרי סימנים ש"מ אפילו אם אמרו סימנים מובהקים בעינין שראו לאלתר וצ"ל דוא"ו וקאמרו סימנים הוא וי"ו המחלקת כו' ואית ספרים דגרסי בפירוש אי נמי דאמרו סימנים וכן הוא במרדכי עכ"ל הב"ש וי"ל דהא כתבו התוס' עוד תירוץ וז"ל אי כמי מהני ע"פ ט"ע והיינו דבתירוצא קמא פירשו האי וי"ו דוקאמרי סימנים הוא וי"ו המחלקת או כגירסת הספרים אי נמי דקאמרו סימנים והתירוץ השני הוא לגירסא שלנו ופירוש וקאמרו סימנים הוא כפשוטו דגם אמרו סימנים וא"ש דבעינין דוקא דחזנהו לאלתר דאז איכא ט"ע ומהני בצירוף סימנים שאינן מובהקים וזה ברור לדעתי והנה הרמ"א כתב דבספק אם שהה או לא שהה מחמרינין ואפילו ניסת תצא ובחלקת מחוקק ובית שמואל כתבו בשם הר"ן דאפילו מאן דמיקל בספק שהה ג' ימים ביבשה כאן מודה משום דיותר מצוי ששהה יותר משעה אחת ע"ש ולפמ"ש החלקת מחוקק ס"ק נ"ה בתשובתו במעשה דפנחס מארלא די"ל אפי' ר"ת דמיקל ביבשה אחר ג' ימים היכא דכל גופו שלם מודה הוא היכא דהיה במים ולא חזנהו לאלתר בשעתי' דודאי מתפח תפח ואין מועיל שום ט"ע אפילו בכל גופו שלם ע"ש שהחמיר בזה והיינו דחומר' דאחר ג' ימים הוא רק חומר' דרבנן כמו משאל"ס לכך מהני לר"ת ט"ע היכ' דכל גופו שלם בצירוף סימנים שאינן מובהקים דכיון דמדאוריית' היא מותרת ע"פ הט"ע לחוד רק רבנן החמירו אחר ג' ימים לכך מהני סימנים אפילו אינן מובהקים אף דסימנים כאלה לאו דאוריית' מ"מ באיסור דרבנן סמכינין עלייהו אבל אשתהי במים ודאי מתפח תפח ואף מה"ת אסורה ואפילו ניסת תצא כמ"ש א"ז רמ"א ז"ל בשם הריב"ש לכך לא מהני ט"ע אפילו כל גופו שלם ואיכ' סימנים שאינן מובהקים דכיון דסימנים דרבנן לא מהני באיסור דאוריית' וז"ב וע' טורי זהב ס"ק מ"ם והשתא איש דאף המקילין בספק ג' ימים היינו דהוי ספק דרבנן אבל ספק אשתהי דהוי ספק תורה מחמרינין כן י"ל והר"ן שכתב טעם אחר דיותר מצוי דשהה יותר משעה אחת אפשר דס"ל דגם אשתהי במים הוא חומר' דרבנן ויותר נראה דאף דהוי ספק דרבנן מחמירין דא"כ נתת תורת כ"א בידו דזה ידמה לו שלא שהה עדיין שעה שלמה וכמ"ש הר"ן גבי כחל משא"כ בספק ג' ימים דלא שייך זה ועתה נבוא לבאר: (קצת תשובה זו נאבדה מאתי

) והנה לדעת החולקים על הרמב"ם וס"ל דפסולי עדות אין נאמנים אפילו במסל"ת די"ל דערומי קא מערמי י"ל קושית הנ"ב על הרשב"א מהא דהרגתיו פלגינין דיבורי' אף שהוא דיבור אחד די"ל דהכי משני דמיירי במסל"ת ואין לומר דעדות דבטלה מקצתה בטלה כולה דכאן לאו מתורת עדות הוא רק בתורת מסל"ת ולא שייך לומר דערומי קא מערים ועושה עצמו כמסל"ת דהא אינו נאמן שהוא רשע וקברתיו אין צריך לומר דהא אפילו גוי מסל"ת א"צ לומר קברתיו לדעת הפוסקים וכ"ש בישראל מסל"ת והא דאמר כדרבא היינו דלרב יוסף נאמן על עצמו שהוא רשע ואמרינין שפיר דערומי קא מערים ואינו מסל"ת ודו"ק היטב (ב) והנה הח"מ כתב דאף בכלים דלא מושלי אינשי מ"מ חיישינין למכירה או לאבדה והקשו עליו מהא דמשני אוכפא לא מושלי אינשי אכתי נחוש למכירה ואבדה ונראה דהח"מ כ"כ לדידן דקיי"ל סימנין דרבנן ולא סמכינין עלייהו לעדות אשה רק אסימנים מובהקים לפ"ז שפיר כתב הח"מ דאף דמכירה ואבדה לא שכיח דמכירה מוקמינין לה בחזקת מ"ק ואבדה ג"כ הוא חשש רחוק דהא נפילה לא שכיח כמ"ש הרב ר' בצלאל בתשובותיו מ"מ מגרע קצת הסימנים והוי כמו סימנים שאינן מובהקים ביותר וכמ"ש הב"י לענין כיס וארנקי כיון דלפעמים משאילים אותן אף דלא שכיח מ"מ מגרע הסימנים דהוי כאינן מובהקים ביותר ולא סמכינין עליהו בעדות אשה לדידן דבעינין סימנין מובהקים ביותר אבל בש"ס דדייק ממתניתין דתני אע"פ שיש סימנים בגופו ובכליו דסימנים דרבנן ומשני דלעולם סימנים דאוריית' וכליו דחיישינין לשאלה ופריך אי הכי חמור בסימני אוכף היכי מהדרינין ומשני אוכף לא מושלי אינשי וא"כ כל הפלפול בש"ס אליב' הצד דסימנים דאוריית' ולא בעינין מובהקים ביותר שפיר משני דאוכף לא מושלי אינשי ולמכירה ואבדה ל"ח דל"ש והח"מ כתב זה לדידן דס"ל סימנים דרבנן ודו"ק היטב (ג) והנה התוס' ביבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה כליו דחיישינין לשאלה הקשו מהא דמצא פירות בכלי יחזיר ואמאי ניחוש לשאלה ותירצו דבממון ל"ח לשאלה והקשו דא"כ מאי פריך מחמור בסימני אוכף היכי מהדרינין והא בממון לא חיישינין לשאלה ע"ש ולע"ד י"ל דיש סבר' דאדרב' בממון יותר חיישינין לשאלה והיינו בחמור בסימני אוכף דיש הוכחה דהחמור אינו שלו והוא משקר מדלא ידע שום סימן בחמור עצמו דהא סתם חמור יש בו סימן וכמ"ש הרמ"ה בטור סי' ס"ה לענין סימן מנין דאם שניהם לפנינו מהני מדלא ידע השני שום סימן ע"ש ובש"ך סי' ס"ה משא"כ ביבמות במתניתין דלא שייך זה וא"כ פריך הש"ס מכח כ"ש אבל בפרק אלו מציאות במצא פירות בכלי דשם ליכא סימן בפירות ולכך מהדרינן ולא חיישינן לשאלה ועתוס' סוף פרק קמא ודו"ק ועפ"ז נראה ליישב קושית האחרונים על מארן הב"י ז"ל דכתב דאי סימנן דרבנן אף בכלים דלא מושלי אינשי חיישי' לשאלה דחשש שאלה משוי לההוא סימנים כסימנים שאינן מובהקים ע"ש שכתב זה בשם הריטב"א א"כ איך קאמר דחמור דקרא אתי לאהדורי בסימני אוכף נהי דקרא. אתי לסימנים מובהקים ביותר מ"מ חשש שאלה משוי להו סימנים שאינן מובהקים ומקר' פריך ע"ש ולפמ"ש א"ש דהש"ס הא אזיל למ"ד סימנים דאוריית' וא"כ ע"כ מיירי דלא אמר סימנין בחמור גופי' דאל"כ למה לי' סימני האוכף הא בסימני החמור לבדנה מחזירים וכיון דלא ידע שום סימן בחמור שפיר פריך ניחוש לשאלה דהא נראה דמשקר מדלא ידע שום סימן בחמור גופי' אבל למאי דקיי"ל סימנים דרבנן א"כ שפיר י"ל דיש סימנים בחמור והוא אמר הסימנים רק דלא מהני מה"ת ושפיר מהדרינן ע"י סימנים מובהקים באוכף ולא חיישינין לשאלה בממון ודו"ק היטב. (עד כאן מצאתי): (הג"ה ושייכה לסוף פ"ב) והנה ראיתי בישועת יעקב שהקשה על הרמב"ן והרשב"א דס"ל בע"א אומר מת וע"א אומר לא מת ובא השני קודם שהתירוה להנשא דאם נישאת לעד המעיד שמת תצא ע"ש מהא דיבמות דף צ"ד דקאמר רב לא שנו אלא שנישאת ע"פ ע"א כו' ופריך מבריית' דוקדשתו דאם לא רצה דפנו ה"ד אילימא בתרי ותרי ולא נישאת לאחד מעידיה צ"ל דפנו כו' ופירש"י דבחד ותרי ליכ' לאוקמי דהא נמי מילת' דפשיט' דאין דבריו של אחד במקום שנים והא לדעת הרמב"ן מצי לאוקמי בחד וחד ונישאת לאחד מעידיה ואצטריך לומר דפנו דאין דבריו של אחד במקום הכחשה כלום ע"ש ולע"ד טעמ' דהרמב"ן דמחלק בין שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דקיי"ל אם נשאת לאחד מעדיה לא תצא ובין חד וחד דתצא משום דס"ל דע"א באשה אינו נאמן אלא מדרבנן ולכך