בית א-ל א ט

סוגיא דר' חנינא סנן הכהנים

בפסחים דף י"ד בש"ס ומאי דוחק' דרב יהודא לאוקמי בנר מתכת כו' לכאורה יש להפלא הא בתחלה פריך מכדי שמן שנפסל בטבול יום מאי הוי שלישי כו' ומשני לה רב יהודא דהכא בנר של מתכת עסקינין דאמר חרב הרי הוא כחלל כו' ועתה מקשה בפשיטות להיפך דמאי דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת כו' א"כ תיכף על המקשה הראשון דקארי לי' מה קארי לי' ה"ל לתרץ לנפשי' דהוסיף ר' עקיבא דבדר' חנינא ה"ל טמא וטמא ור"ע הוסיף דאפילו פסול מותר לעשותו טמא והוא תמוה לכאורה ונראה דאתי שפיר דמתחלה לא רצה הש"ס לתרץ דהתם טמא וטמא והכא פסול וטמא דהא כתבו התוס' בחולין דף כ"ז דמשקה קדש שנגע בטבול יום הוי טמא לעשות רביעי בקדש מדרבנן ע"ש וא"כ גם האי שמן שנגע בטבול יום הוה טמא ועושה רביעי בקדש וא"כ לא הוסיף ר"ע כלל אלא דהמקשה השני הקשה דאכתי הוסיף ר"ע דעתה נעשה השמן שהודלק בהנר של חרס טמא ומטמא מדאורייתא ושפיר הוי הוספה דמעיקרא היה מטמא אחרים ועושה רביעי בקדש רק מדרבנן ואמנם זה אם טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא לר"ע ואמנם המקשה הראשון היה סבור דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן וא"כ לא הוסיף ר' עקיבא כלל ופריך שפיר מכדי האי שמן שנפסל בטבול יום מאי הו' שלישי כו' לרב יהודא דמשני הכא בנר של מתכת עסקינין דנעשה אב הטומאה וכפירש"י ד"ה והוי לי' ע"ש וקשה מאי אריא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה ומזה מוכח דס"ל לר"ע דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וכמו שהוכיח רבא לקמן א"כ פריך שפיר מאי דוחקי' דרב יהודא לאוקמי בנר של מתכת לוקמי בנר של חרס ומאי הוסיף ר"ע דאילו התם טמא וטמא והכא פסול וטמא כמ"ש דאף דהשמן היה מעיקרא מטמא אחרים מדרבנן מ"מ מדאורייתא לא היה מטמא אחרים ועתה כשמדליקין אותו בנר טמא אחרים מדאורייתא וא"ש ההמשך בש"ס אמר רבא שמע מינה כו' והוא כפתור ופרח לפע"ד בס"ד

(ב) ולכאורה לפי דעת דהאי חרב הרי הוא כחלל הוא דרבנן א"כ תיקש' לרב יהודא מאי איריא דנגע באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי כו' דהא ס"ס הוא רק מדרבנן וע"כ צ"ל כמ"ש הכ"מ דהנלמד מי"ג מדות דינו כדאורייתא ממש וצ"ע

שם דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה ואילו הכא פסול וטמא אע"ג דשלישי של בתרומה מטמא הקדש כמו שלישי של קדש כו' אומר ר"י דמגע טבול יום לא חשיב כשלישי כו' דבמעילה פרק חטאת העוף תנן כו' ודייק בש"ס לאפסולי אין לטמויי לא כו' ע"ש. הנה באמת בפי"א דמסכת פרה משנה ד' פליגי ר' מאיר ורבנן דר"מ ס"ל דמטמא את הקדש וחכמים פליגי וסבירא להו דפוסל את הקדש וכן פסק הרמב"ם בפ"ז מהלכות טומאת אוכלין הלכה ה' וא"כ שפיר פריך הש"ס אליבא דחכמים דקיי"ל כותיהו ואמנם עדיין יש לומר מאי קושיא על רב יהודא דילמא רצה לפרש גם אליבא דרבי מאיר מאי הוסיף ר' עקיבא ולכך כתבו התוס' דהכי ס"ל לר' עקיבא לקמן דף י"ט וכיון דרבי יהודא בא לתרץ דברי ר' עקיבא במתניתין מה שהוסיף על דברי ר' חנינא שפיר הוי מצי למימר בנר של חרס והתם טמא וטמא והכא פסול ועוד מנא לי' לרב יהודא דר' עקיבא הוסיף דמותר לעשות משלישי ראשון דילמא לא הוסיף אלא דמותר לעשות משלישי שני אף דהשלישי הוא רק פסול ולא טמא ופריך הש"ס שפיר ודוק אך יש לדקדק הא דאמר לקמן מדבריהם דמאן אילימא כו' ואלא מדברי ר' עקיבא מי דמי התם פסול והא לר' מאיר עצמו דס"ל דמטמא את הקדש וא"כ עדיפא ה"ל למימר התם טמא וטמא הכא טהור וטמא אלא דלשיטת ר"ע עצמו דמיני' יליף ר' מאיר ה"ל רק פסול וטמא בדהוכיחו התוס' מהא דאמר ר"ע הסלת והלבונה כו' ולכך פריך רק התם פסול וטמא ודו"ק

(ג) שם בתוס' ד"ה אפילו והא דתנן פ"ג דטהרות ר' מאיר אומר שמן תחלה לעולם כו' וריש שזורי אומר היין פירוש דוקא יין אבל הנך לא ופסקינין בהקומץ דף ל"א דהלכתא כוותי' כו' הנה הרמב"ם ריש פ"ט מהלכות טומאת אוכלין לא כתב רק השמן או הדבש ודלא כר"ש שזורי וכתב מרן ז"ל בכ"מ דהרמב"ם לא ס"ל כרב נחמן וס"ל דהאי הלכה כר"ש שזורי לא קאי איין ע"ש וא"כ א"ש ולא צריך לאוקמי בנקרש ואח"כ נימוח אלא כפשוטו דמיירי שלא נקרש אלא דהתוס' ס"ל בזה כרב נחמן וגם איך פליג רבא על רב נחמן רבו וע' בתוי"ט שכתב דהרמב"ם לא גרס כלל האי תמיה מכלל דת"ק סבר יין לא דזה רק לפירש"י דמפרש בלא נקרש אבל אי מפרשינן בקרוש ליכא תמיה כלל ע"ש והנה מדברי התוס' כאן נראה דגרסי' לי' דהא פירשו דר"ש שזורי יין דוקא קאמר ולא גרסי אף היין דע"ז מתמה הש"ס מכלל דת"ק ס"ל יין לא ומסיק אימא רש"ש אומר יין אמנם לפמ"ש התוי"ט אם כן לפי שכתבו התוס' דבקרוש מיירי אין תמיהת הש"ס תמיה כלל ושפיר גרסינן אף היין וצ"ע וע' בה"ז דהקשה על התוי"ט ובחידושי להרמב"ם כתבתי ואמנם רבי עקיבא בלא"ה שמעינן לי' דס"ל דשמן הוי משקה במסכת מכשירין ס"ל זיתים וענבים יוכיחו כמ"ש התוס' במנחות דף ל"א ושפיר פריך הש"ס כאן מאי איריא אה"ט אפילו בראשון ושני נמי ואין להאריך עוד ודו"ק. והנה בשבת דף ה' ע"ב ד"ה ר"י בן נורי כתבו מדנקט טבול יום ולא נקט שני משמע דשמן חשיב משקה דשני אחר מטמא משקין להיות תחלה עכ"ל ואני כתבתי לבני הגאון נ"י דראיה זו תמוה דהא דנקט טבול יום היינו דיש דברים דחיבור באה"ט ואינן חיבור בטבול יום כאשר המעיין בפירוש הרט"ב במסכת טבול יום פ"א משנה א' ובכל הפרק ההוא וברמב"ם פרק ח' מ"ה טומאת אוכלין ולכך נקט טבול יום דבזה פליגי רבנן וס"ל דלא הוי חיבור אבל בשאר טומאות מודי דהוי חיבור וכאילו נגע ביין עצמו אבל לעולם י"ל דשמן הוי אוכל ואין ראיה משם כלל ובני הגאון נ"י השיב לי בארוכה ואולם שבתי וראיתי כי אם יהיה הפירוש במשנה דטבול יום כמו שכתבתי א"כ מאי קאמר שם בשבת שמן שצף ע"ג יין באנו למחלוקת ר"י בן נורי ורבנן ולפי מה שכתבתי אין משם ראיה לענין שבת כלל די"ל דוקא בטבול יום פליגי דקלישא טומאתו שכבר טבל כמ"ש הרע"ב אבל בעלמא שפיר הוי חיבור וע"כ ליתא להפירוש שכתבתי וא"כ שפיר כתבו שם התוס' דמזה מוכח דשמן הוי משקה ואפשר דלכך כתבו התוס' בשבת דף ה' הראיה ממשנה זו דמסכת טבול יום וכאן בפסחים לא הזכירוה דמשם בשבת מוכח דאין לפרש כמו שכתבתי וראייתם קמה גם נצבה ודו"ק

(ד) דף ט"ו ע"א ברש"י ד"ה ומאי מדבריהן וכיון דאשמעינין ר' חנינא דמטמאינין טומאה דרבנן בטומאה דאורייתא דמטמא לה מדרבנן אוכל את אוכל כו' ע"ש משמע דאלו היה אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אין סברא לשרוף טומאה דרבנן עם טומאה דאורייתא לטמאותו מדאורייתא ולא הוי מצי לאוקמי מתניתין בולד הטומאה דרבנן ואב הטומאה דאורייתא רק משום דגם עתה לא יטמאהו רק מדרבנן דאין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא לכך שרי לשרפו עם הבשר שנטמא באה"ט דהא לא יטמאהו אלא מדרבנן כן מבואר מדברי רש"י ז"ל וז"ב ובהיות כן אתי לי שפיר דריש לקיש אמר משום בר קפרא מתניתין באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דאורייתא ופירש"י לא תדחק לאוקמי הכא דמאי מדבריהן דקאמר מדברי ר' אליעזר ור' יהושע קאמר כו' ומאי דוחקא איכא בזה הא אדרבא לריש לקיש צריך לדחוק דמדבריהן היינו מדברי ר"א ור"י דלא נזכר דבריהן במשנתינו כלל וגם עדות דר"ח ור"ע לא שייכי גבי פסח ורק איידי דבעי לאוריי' ששורפין קדש טהור עם הטמא נקט לה וטוב יותר האוקמתא קמייתא דמדבריהן היינו מדברי ר"ח ור"ע שנזכרו במתניתין ומדבריהן למד ר"מ דינו דשורפין תרומה טהורה עם הטומאה בפסח ואמנם לפמ"ש אתי שפיר דנטה ריש לקיש מאוקמת' קמייתא דריש לקיש לטעמי' דס"ל אוכל מטמא אוכל מדאורייתא וכמו שהוכיחו התוס' לקמן דף י"ט ע"א ד"ה לא לישתמיט ולכך לא הוי מצי לאוקמי מתניתין בולד הטומאה דרבנן ואב הטומאה דרבנן ולא מסתברא לשרוף אותו עם טומאה דאוריי' ולטמאותו מדאורייתא כמו שכתבתי ונכון בס"ד

(ה) דף ט"ז ע"א דתניא ספק משקין כו' ר' יוסי ור' שמעון וכן היה ר' אלעזר כו' ופירש"י ר' אלעזר גרסינן הא דדחה רש"י ז"ל הגירסא ר' אליעזר וכדגריס הר"ן בנדרים דף י"ט ע"ש והיינו דקשה לגירסא דהר"ן מתניתין דתרומות דמייתי הש"ס בדף ט"ו ע"א חבית שנולד לה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע כו' ופירש"י כגון שנכנס אדם טמא ספק נגע ספק לא נגע יניחנה במקום המוצנע ופירש"י עדיין הוא מוזהר על שמירתה וטעמא כו' שתי תרומות במשמע אחת טהורה ואחת תלויה כו' ואי ר' אליעזר הא ס"ל אין טומאה למשקין כל עיקר ה"ל ספק דרבנן וטהורה לכן פירש"י דר' אלעזר גרסינן וז"ב ואמנם התוס' לעיל דף ט"ו ע"ב ד"ה חבית כתבו וקשה לריב"א אי ברה"י ספקו טמא ואי בר"ה ספקו טהור ונראה לר"י לפרש כגון שתי חביות ברה"י ונגע בודאי באחד מהן כו' ע"ש ובזה י"ל דאף למ"ד ספק משקין ליטמא טהור דהוי ספק דרבנן מ"מ בכה"ג דהוי אתחזק איסורא דהא הוא בא לישאל על שתיהן בב"א שפיר טמא וכן י"ל דפירש הר"ן בנדרים ושפיר גריס ר' אליעזר אבל רש"י שפירש כגון אדם טמא שנכנס וספק נגע או לא שפיר דחה הגירסא ר' אליעזר דלפי פירושו ע"כ דר' אלעזר גרסינן ודו"ק

(ו) שם דתנן חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה ר"א אומר כו ור' יהושע אומר כו' ופירש"י אלמא שמעינן לה לר' יהושע כיון שאינה ראויה אלא להדלקה כו' הא דלא פריך הכא אי הכי מדבריהן מדבריו מיבעי' לי' דאיכא למימר דכאן אף ר' אלעזר מודה דהתם מקרא יליף דס"ל יש אם למקרא ומשמרת תרומות כתיב אבל