בית יצחק - קבוע ספיקות צד

נפל. ואת"ל הטילה נפל שמא גררוהו והא יש חד צד דאפילו גררוהו אינו מועיל דשמא גררוהו נגד רגליו ודחו שם התוס' משום די"ל דגררוהו ואכלוהו הוי ספק הרגיל ומוציא מידי ודאי יעו"ש הרי מוכח משם דאפילו באיסור והיתר נוהג ג"כ דין זה וש"ה דיותר רגיל וקרוב לודאי דאבלתו החולדה וא"כ הוי כאלו אין צד המגרע כח הספק הזה

אכן כל זה לשיטת התוס' דמשמע מדבריהם דבס"ס מוציאין ממון אבל לדברי הסוברים דאין מוציאין ממון מס"ס א"כ לא קשיא כלל קושיית התוס' וא"כ אין ראי' לדין זה וצריך עיון למעשה. ועיין פני יהושע מ"ש על דברי התוס' אלו דכוונתם דלכך לא מהני לה ס"ס משום דיש גם לבעל ס"ס ספק שמא ברצון ואת"ל באונס שמא קודם שנתארסה ע"ש ואין דבריו מובנים לענ"ד דס"ס דבעל לא דמיין לס"ס דאשה דהא יש כאן ספק שמא אינו בקי בפ"פ וא"כ בספק זה הדבר שקול ונגד זה אין לבעל ספק אחר' והס"ס של הבעל הוא הכל אם נאמר שהוא בקי בפ"פ וכיון שיש עוד ספק לאשה מבלעדי זה א"כ ס"ס שלה עדיפי יותר משל בעל: אבל לפמ"ש א"ש ומ"ש שם ג"כ בענין שאין מוציאין ממון מס"ס ותמה שם על דברי התוס' והקשה ג"כ מה שהקשיתי למעלה דבממון אין הולכין אחר הרוב יעו"ש לפמ"ש א"ש ושאר דבריו שם יבואר בסוף השער בס"ד

סימן לה

דין ס"ס שאין באים בב"א באיסור דרבנן שהחמירו בו ספק אחד

עוד ראיתי בס' בית אפרים חלק ב' שפלפל בהך סיגוא דפ"ק דנדה בוסתות דקאמר התם דבאים מן הדרך נשיהם להם בחזקת טהרה שאם עברו שבעה ימים אחר וסתה מותרת מטעם ס"ס שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה והקשה ע"ז למאן דס"ל דבעינן שיבואו שתי הספיקות בב"א משא"כ אם כבר נאסר מספק אחד ונעשה כודאי איסור שוב לא מהני ספק שני: והקשה ע"ז דהא כאן אם בא בעלה בתוך שבעה ימים שאחר וסתה היתה אסורה לו מטעם ספק אחד שמא ראתה וא"כ הוי כודאי איסור והאיך אתה מתירה אח"כ כשנשתהה אחר שבעה ימים שנולד עוד ספק אחד שמא טבלה ואף אם נאמר דכאן שאני דמיירי בבא אחר שבעה דאז באו לו שתי הספיקות ביחד מ"מ מאי דמחלק התם בין ספק ראתה לודאי ראתה קשה דהא יכול לומר דגם בספק ראתה אסור אם בא בתוך שבעה ותירץ שם בתירוץ השני דכיון דקאמר, התם וסתות דרבנן ופירושו דמן התורה אין שום חשש כלל והוי ודאי טהורה רק דרבנן אסרו הספק הזה מטעם דהוי רובא לאיסורא מדרבנן דומיא דרוב ברצון שכתבו התוס' בסוגיא דפ"פ יעו"ש ולכך בס"ס אף שאין באים בב"א מקלינן בי' ולחנם האריך בזה דודאי לדעת או"ה שכתב הרב דלכך ספק ראשון בגופו ספק שני בתערובות אסור משום דספק הראשון אסור מן התורה כאן מותר דהא כאן אין ספק הראשון אסור מן התורה דהא קיי"ל וסתות דרבנן וכשנולד בו ספק שני דשמא טבלה הוי ספיקא דרבנן ולא קשיא מידי אלא אפי' לפי מאי דפי' הש"ך דברי המחבר שם דס"ל דאפילו אין ספק הראשון אסור מן התורה לא מהני יעו"ש ג"כ לא קשה מידי דהמחבר ס"ל עיקר הטעם משום דאין שתי הספיקות בגוף אחד רק ספק אחד בגוף זה וספק שני בגוף אחר: אבל בנד"ד ששתי הספיקות בגוף האשה אם טהורה האשה עכשיו או לאו אין נ"מ לשיטתו אם ב' הספיקות באים כאחת או לא

אך מה שיש לדקדק בזה הוא במ"ש התוס' שם (דף ט"ו ע"א) ד"ה אפילו דלמ"ד וסתות דאורייתא אפילו שהתה שיעור זמן טבילה אסורה דודאי ראתה חשבינן לה וצ"ע למה, הוצרכו לזה דהוי כודאי ראתה אפילו בספק ג"כ כיון דס"ל וסתות דאורייתא וא"כ ספק ראשון אסור מן התורה ואם שוב נולד בו ספק אחר אין מועיל וצ"ל דהתוס' כתבו כן לפי מאי דקאמר הש"ס דבא בעלה אחר שבעה שנודעו ב' הספיקות יחד או דהתוס' שם הוא דברי ר"ת דס"ל ספק אחד בגופו ספק שני בתערובות ג"כ מהני

אבל מ"ש שם דמדרבנן הוי רובא לאיסורא דאל"כ הא הוי ספיקא דרבנן לא זכיתי להבין דברים אלו דמאי שייכות לספק דרבנן לכאן דספיקא דרבנן היינו שנולד ספק באיסור שאסרו חכמים אם אסרו בענין זה אם לאו משא"כ כאן דאסרו חכמים מחשש ספק דאורייתא אף שהתורה לא חששה לזה מטעם דלא אמרינן אורח בזמנו בא ורוב נשים בחזקות מסולקות דמים. מ"מ חכמים החמירו בה משום מיעוטא המצוי משום דשכיח ורגיל לראות בעת הווסת ודמיא לגבינת עובדי כוכבים שאסרו חכמים מחשש תערובות בגופו באיסור דאורייתא אף שמן התורה אין חוששין לזה ואדרבא איפכא קשיא לי לפמ"ש הש"ך בסי' י"ח דאיסור דרבנן שא שאסרו מחשש איסור בגופו כגבינות עובדי כוכבים וכדומה אינו ניתר בספק אחד אף דהוי ספיקא דרבנן א"כ קשה הא כאן דחכמים אסרו בוסתות מחשש איסור בגופו שמא ראתה א"כ דמיא ממש לגבינות עובדי כוכבים ומדוע מותרת בספק שמא טבלה ולפמ"ש למעלה (סי' ל') א"ש דכאן אשה זו הוחזקה מתחילה בטהרה רק שאח"כ נולד בה ריעותא המסלק החזקה כגון בנד"ד שהגיע עת ווסתה ולכך באם יש לומר שוב שמא טבלה כיון דהוה ספק הרגיל ושכיח הרבה שכל אשה עומדת לטבול שפיר מסלק הריעותא שגרם לסלק החזקה והוחזרה לחזקה קמייתא כמש"ל: ולפ"ז מה שהוציא המחבר הנ"ל מדברי התוס' הנ"ל דס"ס מהני נגד רוב דרבנן דכאן דשמא ראתה בעת הווסת הוי רוב דרבנן כו' יעו"ש הוא לשיטתו שם שהקשה דהא הוי ספיקא דרבנן וכמ"ש אבל לפמ"ש אין דין זה מוכרח כלל מכאן

אכן דין זה מבואר בפ"ק דכתובות (דף ט' ע"א) בתוס' ד"ה ואבע"א דהקשו דאפילו בקיבל בה קידושין פחותה מבת שלשה שנים נוקי אחזקת היתר לבעלה בספק אחד ותירצו דרוב הוי ברצון ואף דבס"ס מקלינן בזה ה"ט משום דרוב ברצון הוא רוב דרבנן ובס"ס מותר. אך גם משם אין ראי' דאכשר כיון דבלא"ה איכא שם חזקת כשרות לבעלה דאפילו בספק אחד הקשו דיהי' מועיל לכך כיון שיש ס"ס מועיל נגד רובא דרבנן משא"כ היכא דליכא חזקה להיתרא ואף דספק השני שמא אין תחתיו נגדו יש חזקה אחרת כמ"ש התוס' שם ד"ה ולא צריכא דאוקמיא אחזקת היתר ועכשיו נבעלה מ"מ בספק השני יש חזקה המסייע לה וחזקה הראשונה המסלק ספק הראשון הוא נגד חזקת כשרות ואמרינן סלק חזקה נגד חזקה וא"כ הוי כאלו לספק הראשון מסייע חזקת היתר ולספק השני אין כאן חזקה כלל לא לכאן ולא לכאן

אמנם דברי התוס' הנ"ל צריכים ביאור במ"ש דהעמידנה על חזקת הגוף דבתולה נולדה דהא קיי"ל בנגע באחד בלילה ולמחר מצאו מת דאמרינן כל הטומאות כשעת מציאתם אם לא כשראוהו חי מבערב והרי כל זמן שלא ראינו אותו חי מבערב אמרינן דכשנגע בו כבר מת אף דידעינן בודאי שכשנולד היה חי וא"כ ה"ה בנד"ד כיון שלא ראינו שהיתה בתולה בתחילה רק דידעינן דכשנולדה היתה בתולה. א"כ דמיא ממש לנגע באחד בלילה כו' דאמרינן דאזלינן בתר שעת מציאה ואף דשם האדם היה בחזקות כשרות א"כ כ"ש היכא דחזקת כשרות לכהונה מסייע לי' (עיין תוס' ב"פ דמס' עירובין בסוגיא דספק נשרף העירוב מבעוד יום או משחשיכה כתבו שם דחכמים מטמאים בנגע באחד בלילה רק לתרומה וקדשים משום גדר וסייג א"כ א"ש והארכתי בזה במ"א): ובאמת לפמ"ש הרשב"א הובא דעתו בסי' פ"א גבי גבינות מסירכא דמאי דאמרינן בכ"מ חזקה דמעיקרא עדיפא מדהשתא והשתא הוא דאתרע היינו במאי דיש לומר השתא ממש ברגע סמוך לשחיטה הוא דאתרע: אבל באם ע"כ יצתה זמן מה מחזקה דהשתא כגון גבי סירכא אמרינן בי' כמו דהשתא הוא טריפה כמו כן היתה למפרע וראי' לזה מכתם יבש כיון דא"א לומר עכשיו נעשה כיון שהוא יבש מחזיקין אותו למפרע עד שעת הכיבוס יעו"ש. א"כ קשיא טפי דכאן א"א לומר ברגע זו סמוך לבעולה. של הבעל נאנסה דהא בתחילה הכניסה לביתו ונתייחד עמה בחופה לכן שפיר מחזקינן למפרע וא"כ הדברים ק"ו דהא שם אדרבא חזקת כשרות דבהמה מסייע לחזקה דמעיקרא לומר עכשיו נטרפה וכ"ש כאן דחזקת כשרות מסייע לחזקה דהשתא ונימא דהכל כשעת מציאתם ואדרבא אפילו לדעת התוס' דפליגי עלי' וסוברים דגם בסירכא אמרינן כל זמן שנוכל להעמיד אחזקת כשרות מעמידין כאן מודו דהא אדרבא חזקת כשרות מסייע לומר דתחילה נבעלה ואדרבא נראה דבלא ראה מתחילה החזקה הראשונה אף דידעינן בודאי אמרינן למפרע הוחזקה מדאורייתא והוה כודאי ולא ספק מדשורפים עליו תרומה וקדשים והיה נלע"ד דהתם דאין מחזיקין לה לאנוסה ומפותה מקודם דאם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו ודוקא במאי דבא במקרה מן השמים כהך דנגע באחד בלילה או בכתם הנמצא בחלוק התם אמרינן כל דבר כשעת מציאתו משא"כ כאן דנימא דהוחזקו ישראל שיעשו עבירה מקודם וכל מה דאפשר לאחר הזמן מאחרינן ואף די"ל דמעובדי כוכבים נאנסה מ"מ הוא חששה רחוקה גם יש לומר דמידי דתליא במעשה אין שייך לאחזוקי למפרע מזמן לזמן דעליך להביא ראיה לומר דנעשה מעשה להשתנות ממה שהי' מקודם משא"כ במידי דתליא במקרה הבא מן השמים ויש לזה ראיות ואין כאן מקומו להאריך בזה

סימן לו

דין דלפעמים אמרינן ספיקא דרבנן לחומרא האיך שיש לחוש שיתברר האיסור

איתא בפ"ב דקידושין (דף מ"ה ע"ב) נתקדשה לאביה והלך אביה למדינ' הים ועמדה ונישאת אמר רב אוכלת בתרומה עד שיביא אביה וימחה רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבוא אביה וימחה ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע הוה עובדא וחש לה רב להא דרב אסי ע"כ. והנה לכאורה קשה הא קיי"ל דבר תורה ארוסה אוכלת בתרומה רק דרבנן אסרוה מטעם המבואר בגמ'