בית יצחק - קבוע ספיקות צא

דלפי תירוץ שני שבתוס' מיירי מתני' אף בביטלו ואפ"ה אין ספק מוציא מידי ודאי וצ"ל הטעם דהוי כמו חזקת איסור כיון דודאי שקלתיה הרי הוחזק שם חמץ וספק אכלתי' אמרינן העמידנה על, חזקתה ולתירץ הראשון משמע דגם בחזקת איסור בדרבנן ספק מוציא מידי ודאי ולכאורה קשה הא סתם מתני' ר' מאיר היא ור"מ הא אית לי' דספיקא דרבנן לקולא אף באתחזק איסורא בפ"ג דעירובין בספק טבל דס"ל בטומאה קלה טהור וגם במה שתירצו התוס' דמתני' מיירי בלא ביטלו קשה ג"כ האיך ס"ד דגמרא דנימא ספק מוציא מידי ודאי והא קיי"ל בכל דוכתי' ספיקא דאורייתא לחומרא אף שכתבו התוס' שם בד"ה ואת"ל דהוי ספק הרגיל וקרוב לודאי ולכך ס"ד דאפי' מידי ודאי מוציא הוא ג"כ תמוה דא"כ למה הקשה מהא דמעשר ומהא דהטילה נפל לבור דילמא קים להו לרבנן דגבי חולדה וברדלס אינו רגיל כל כך ואיך דימה הש"ס הרגילות להדדי

שוב מצאתי בס' בית אפרים בחלק התשובות שהעתיק שם כללים מס' כת"י הגאון בעל מגיני שלמה שהרגיש בזה ועוד אני תמה לפי מאי דבעי הש"ס לומר דבמקום שיש חולדה וברדלס שיכולים לתלות שאכלו אמרינן דספק מוציא מידי ודאי א"כ עדיפא לי' להקשות על גוף מתני' דריש מכילתין דמצריך בדיקה בכל מקום ולמה לא קתני בכל מקום שחולדה וברדלס מצויים שם אינו צריך בדיקה כמו דתני לה להך דינא בפירוש גבי מדורות הכושיים

ולכן נלע"ד דיש לחלק דודאי כאן לא מיירי בדין חזקה כלל דחזקה לא שייך כי אם במקו' שהוחזק באיסור כגון בהמה בחיי' בחזק' איסור עומדת או בזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה דבחזקת א"א קיימא וכדומה לזה שכבר הוחזק באיסור. וכל שנפל בהם אח"כ ספק אם נשתנו מהחזקה שהי' בהם מקודם או לא אמרינן דמספק אין אתה מוציא אותה מחזקתה אבל במתני' אף דמיירי שראינו שהחולדה גיררה חמץ לבית בדוק מ"מ לא הוחזק עדיין באיסור שהרי תחילה הי' הבית עומדת בחזקת היתר שכבר נבדק ואח"כ כשנכנסה החולדה כל זמן שלא הניחה החמץ תוך הבית אלא שהי' החמץ בפיה עדיין לא הוחזק באיסור רק דחזקה קמייתא אתרעי שמה שהיתה תחילה בחזקת בדיקה נתקלקלה אותה החזקה וע"ז שפיר יש לומר דספק אכיל' מוציא מידי ודאי גרירה דהא באותה גרירה עדיין לא הי' ודאי חיוב בדיקה ואיסור בבית רק שהגרירה היתה ודאי ולכן כל שיש לומר שאכלתה נמצא דנגד החשש קלקול שהי' בבית ע"י הגרירה נולד נגדו דבר הגורם חשש היתר שמא אכלתה ושמא נשאר על החזקה הראשונה שהי' תחילה קודם שגיררה החולדה שם ולכן הי' ס"ד דהספק מוציא מידי ודאי ולכך בבית שאינה בדוקה שכבר הוחזקה הבית בכל השנה בודאי שיש שם חמץ שוב אין חשש אכילת חולדה מוציא מידי ודאי איסור ולכן שפיר הקשה מהא דמדורות הכושים דגם שם מיירי במקום שהי' בדוק מתחילה רק שהכושי נשתהא שם ארבעים יום דיש חשש שמא הפילה שם נפל וכיון שהדבר שכיח דכל אשה למילד קיימא הוי כמו היכא דחזינן דהעכבר גירר לבית דאתרעי החזקה של טהרה שהי' בבית והריעותא הוא בודאי ואמרינן דנגד זה ספק אכילה מוציא מידי ודאי חשש ריעותא שהי' בחזקה קמייתא וע"ז מתרץ רבא דש"ה דגם הריעות' אינה ברורה כלל דשפיר יש לומר שמא לא ילדה כלל ואף דרוב נשים ילדן מ"מ אינו ודאי גמור לכך ספק אכילה מוציא מידי ודאי חשש בזה ונשאר על החזקה הראשונה משא"כ בחזינן דגיררה חולדה אף דיש לומר שמא לא הניחה החמץ בבית ולא הוחזק באיסור כל זמן שהי' בפיה מ"מ כל שהעכבר הי' שם עם. החמץ הוי כאילו הוחזק שם באיסור ידוע ומדסתם מתני' סתם אין חוששין משמע דאפי' לא ביטלו מיירי דהוי דאורייתא לכן דייק שפיר הא חזינן חיישינן כיון שהוחזק באיסור ידוע כמ"ש הרי אדרבא יש כאן ספיקא דאורייתא במקום חזקה ואף דתחילה הי' בחזקת בדוק מ"מ חזקה שניה סילקה חזקה הראשונה ומ"ש התוס' בתירוץ השני דברייתא מיירי ג"כ לאכילת בהמה מ"מ גם לתירוץ זה אי נימא דמתני' אתיא כר"מ מיירי בלא ביטלו רק שבתירוץ שני חידשו דלדידן דקיי"ל כ' יוסי צ"ל דמיירי שם לבהמה אבל מתני' יכול להיות דאתיא כר"מ ובלא ביטלו ושוב הקשה הגמרא מהא דחבר שמת דאמרינן ספק מוציא מידי ודאי דגם התם כל זמן שלא העביר המוץ מהם היו בחזקת פטורים רק דהשתא דחזינן שהעביר מהם המוץ אמרי' ג"כ דאתיילד ריעותא המסלק חזקת פטו' מעשר והריעות ג"כ לא הוחזק עדיין בודאי חיוב דמ"מ שמא הכניסם לבית במוץ שלה כמ"ש במסקנא רק דהוא ס"ל דמקרי ודאי ריעותא כמו בעכבר שהי' בבית וע"ז דחי התם ספק וספק הוא כו' ר"ל דשם הריעותא אינה ברורה כלל משא"כ הכא ושוב מקשה ג"כ מהא דהטילה נפל לבור דגם שם הכהן הי' בחזקת טהרה תחילה ואח"כ נולד בו ריעותא שהטילה שם נפל והוא מסלק חזקת טהרה אבל עדיין לא הוחזק ג"כ בטומאה והוא דגם המקשן ידע שיש ספק שמא הי' רוח אבל הוי ס"ד דמקרי ודאי כיון דרוב נשים ולד מעלייא ילדן ולכך נקט לישנא אם זכר הפילה כו' דמשמע שלא הי' הכהן מסופק אם הי' ולד משום דרוב ולד מעלייא הווין ולכן הוה ס"ד בכל הני כיון דאין הריעותא ברורה בודאי רק הרוב נוטה לאיסור נגד זה אמרינן דספק הרגיל מוציא מידי ודאי ר"ל כיון דהרגילות לבא לידי היתר כמו בחולדה לאכול ובחבר לעשור הפירות שפיר אמרינן דסברא זאת דמצוי להתירא מסלק סברא דמצוי לאיסורא ונשאר בחזקה קמייתא וע"ז מתרץ שם דמ"מ שם הוי ספק וספק ור"ל דמ"מ גרירת חולדה מצוי יותר לאיסור מהא דהפילה נפל ולכך אין ספק מוציא בו מידי ודאי כנ"ל לפרש סוגיא זאת:

וא"כ יוצא לנו מכל מ"ש דבמקום דאתחזק התירא תחילה ושוב נולד בו ריעותא המסלקת החזקה כל שריעותא זאת אינה מחזיק באיסור ודאי כל שנולד אח"כ ספק הרגיל ומצוי יותר לסלק הריעותא אמרינן הדרא לחזקה קמייתא שהיתה בתחילה בחזקת היתר ואפי' באיסור דאורייתא הדין כן אבל אם הי' תחילה בחזקת איסור ממש אז אין ספק מוציא מידי ודאי ומוכח ג"כ מכאן דאף אם הריעותא שנולד אח"כ שכיח יותר לאיסור מלהיתר אמרינן בי' ס"ס כיון דהדרינן לחזקה קמיית' כמ"ש דהא בהך דהפילה נפל דאמרינן ספק וספק הוא מבואר בכמה דוכתא דספק זה מצוי יותר לאיסור דאמרינן בפרק המפלת דרוב נשים ולד מעלייא ילדן ואעפ"כ כל שנולד אח"כ ספק שני שמא גיררוהו חולדה מטהרינן לכהן כיון שהי' לו חזקת טהרה מקודם ובזה מתורץ מה שהקשה בס' בינת אדם (סי' ח') בהא דחשב לספק שמא רוח הפילה דהא קיי"ל דרוב נשים ולד מעלייא ילדן ומה שתירץ שם דסמכינן מיעוטא לחזקת כהן שהי' טהור הוא תמוה דהא מוכח מכ"מ בש"ס ופוסקי' דהא דסמכינן מיעוטא לחזקה הוא רק חומרא דרבנן דמדאורייתא רובא עדיף מחזקה כמו שמבואר בכ"מ ולפמ"ש א"ש דכאן שאני משום דהדרינן לחזקה קמייתא ולכך בס"ס כל דהו מסלקינן הריעותא המסלק החזקה כמ"ש ועוד יש ליישב בפשיטות דאף דספק השכיח יותר לאיסור לא מקרי ספק כיון שאינו שקול כמ"ש הש"ך בכללי ס"ס מ"מ היינו דווקא באם הספק השני הוא ספק השקול אבל אם ספק השני שכיח יותר להיתר מלאיסור שפיר מצרפינן ג"כ ספק הראשון ומקרי ס"ס וכיון דספק אכלוהו מקרי ספק הרגיל וקרוב לודאי כמ"ש התוס' שם לכך שפיר מצטרף לס"ס ובסמוך נברר אי"ה כלל זה ביותר

סימן לא

דין דלפעמים מחמירין בספק דרבנן אם צריך להחמיר משום ספק תורה

בפ' ג' דברכות (ד כ"א ע"א) אמר רב יהודא ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא והקשה בתוספות שם ד"ה ספק לא אמר כו' דהא ע"כ מיירי במסופק אם קרא ק"ש ג"כ דאל"כ הוי אמת ויציב דרבנן דכבר יצא ידי חובת הזכרת יצ"מ בפ' ציצית וא"כ יותר טוב שיחזיר ויקרא ק"ש דאית בי' תרתי מלכות שמים ויצ"מ ותי' שם דמ"מ יותר טוב שיאמר אמת ויציב משיאמר פ' ק"ש דעי"ז יתקן יותר דאם אמר אמת ויציב גם קרא ק"ש כבר כנ"ל ע"ש ולכאורה תמוה דנראה מן הסברא שיותר ראוי לומר שיקרא ק"ש משיאמר אמת ויציב דהא אמרו בש"ס המברך ברכה שאינה צריכה עובר משו' לא תשא וא"כ יותר טוב שיקרא ק"ש בחזרה דבזה אין חשש הזכרת ש"ש לבטלה דהוי כקורא בתורה אף אם יצא כבר משא"כ כשיאמר אמת ויציב דהוא ברכה ויש בו חשש לא תשא כמ"ש ואף אם נאמר דס"ל שיטת רשב"א ור"ן דספיקא דאורייתא מן התורה לחומרא וא"כ בספק לו אם אמר אמת ויציב דהוה מדאורייתא כיון דמדאורייתא מפיק לו לחומרא א"כ מחוייב מן התורה להזכיר יצ"מ עתה וא"כ שוב אין בו חשש איסור לא תשא דהא הוה ברכה הצריכה כיון שהוא מחוייב מדאורייתא מ"מ כיון שיכול לתקן זה ע"י שיקרא ק"ש ויהי' יוצא ידי חובת יצ"מ שהרי מחוייב ועומד לקרות ק"ש מצד יצ"מ דבה וא"כ מדוע יכניס א"ע באיסור ספק לא תשא וע"כ צ"ל דבאמת מ"ש שברכה שא"צ יש בה משו' לא תשא הוא מדרבנן כמ"ש הרא"ש בפסקו סוף פ"ק דקידושין ע"ש ושם דברי הרא"ש מותמהים שהביא ראי' שהוא רק מדרבנן ממ"ש ספק קרא ק"ש ספק לא קרא חוזר וקורא כו' מדברי ר' אלעזר דברכות שם והוא תימה מאי לא תשא שייך בק"ש וצ"ל שיש שם ט"ס או שהרא"ש קיצר שם ועיקר דבריו סמך כאן על דברי רב יהודא כו' ועיקר ראייתו כמ"ש כאן ודו"ק וא"כ כיון שהוא מדרבנן הם אמרו והם אמרו דאף בספיק' דרבנן קיימא קיימא לן לקולא וא"כ הי' די לו במה שיקרא ק"ש מחדש אעפ"כ מה שהו' יכול לתקן יותר יתקן והיינו דשמא קרא ק"ש ולא אמר אמת ויציב והרי מבואר לנו שלפעמים מחמירים בספיקא דרבנן כיון דבלא"ה צריך להחמיר משום ספיקא דאורייתא מה שיכול לתקן קצת הספק דרבנן יתקן אף שלא כיוון אותו לגמרי דהא כאן אכתי יש ספק שמא לא אמר לא ק"ש ולא אמת ויציב ולכאור' קשה מהא דכתבו הטור ופוסקים בא"ח ה' פסח תל"ח ותל"ט גבי בעיות דט' צבורין ועכבר שנכנס דבסוגיא דפ"ק דפסחים דספיקא דאוריית' לחומרא וספיקא דרבנן לקולא דאם עדיין לא ביטלו מקודם שש שעות מבטלו בלבו ודיו הרי אף שעתה הוא ספק דאורייתא ולחומרא וצריך לתקן הספק דאורייתא אעפ"כ אין צריך בדיקה לתקן הספק דרבנן וצ"ל דשאני התם גבי ק"ש דבמה שיקרא ק"ש בחזרה