בית יצחק - קבוע ספיקות צ

דהספק היא אם היא מתרנגול' זאת שנתנבלה או מאחרת ואין כאן חזק' איסור משא"כ כ לפי מה שפירש הש"ך שם קשה ועפרמ"ג (שפ"ד ס"ק י"א) ובסימנים הבאים נדבר מזה בס"ד

סימן כח

דין איסור דרבנן חד בחד ונאבד אחד מהם

כתב הש"ך (דיני ס"ס סי' כ"א) איסור דרבנן שנתערב חד בחד מקרי חזקת איסור ואפי' נאבד אחד מהם ג"כ אסור כיון שנתחזקו שניהם באיסור ולענ"ד הו' נראה דאין זה מוסכם אליבא דכ"ע והרבה חולקים ע"ז חדא דאף אם נודה דאיסור דרבנן בספק במקום חזקה אזלינן לחומרא היינו חזקה לאיסורא לבד משא"כ כאן דתתחזק נמי היתרא כיון דאחד מהם היתר ולא דמיא לשאר חזקות דהוי כודאי דסוקלין ושורפין על החזקות ומקרי ודאי איסור דרבנן אבל בנד"ד מידי ספק לא יצא וראי' דבאיסור דאורייתא כה"ג אשם תלוי הוא דמחייב ולא חטאת ואף אם נאמר דאסור דרבנן אינו בטל חד בחד טעמא אחרינ' איכא במילתא כיון דאחד מהם ודאי איסור ואי אתה יכול להתיר האחד ולאסור השני משום מאי חזית וא"כ הרי אתה מתיר עי"ז ודאי איסור דרבנן ודמיא לאיסור דרבנן ושתי קדירות של היתר שאנו אוסרים שניהם מהאי טעמא משא"כ בנפל לרוב דאז נקרא ע"ש היתר דרובא דאורייתא וא"כ כל שנפל אחד מהם לים ואין אנו צריכים לדון על האחד יש לתלות דאיסורא נפל וראי' לזה דהא איסור חשוב דנפל לרוב דאינו בטל ועשאו חכמים כקבוע דאורייתא דהוי כמחצה על מחצה דהא נתנו חכמים ע"ז שם קבוע וכמ"ש בש"ס ופוסקים וא"כ דהוה כמחצה על מחצה ואפ"ה בנפל אחד מהם לים תלינן דאיסור' נפל אף דמסתמ' פירש מרובא וע"כ ה"ט כיון דמדאוריית' ברובא בטל רק דחכמים עשאום כאלו אין כאן רוב והוי מחצה על מחצה ממש א"כ שפיר מקרי ספק השקול ותלינן דאיסורא נפל ומתירין הנשאר משום ספיקא דרבנן וא"כ ה"ה בנד"ד הוי ספיקא דרבנן ובשלמא לדעת הרא"ש דס"ל התם דמטעם ס"ס אתינן עלה א"ש דבנד"ד ליכא ס"ס אבל לדעת התוס' והרשב"א דס"ל דמטעם דאורייתא ברובא בטל לכך אמרינן שאני אומר א"כ ה"ה כאן באיסור דרבנן חד בחד ואף דשם צריך לאכול הנשארים שנים שנים דאמרינן מדהאי היתרא האי נמי היתרא משא"כ כאן דלא נשאר אלא אחד ש"ה דזה קולא גדולה לתלות דמה שפירש ונפל לים הוא האיסור כיון דרובא היתרא אף שכתבנו דרבנן עשו אותו כמחצה על מחצה מ"מ למראה עיני האדם ישפוט ומחזי מילתייהו דרבנן כחוכא ואיטלולא לכך החמירו לאכול שנים שנים דבא זה והוכיח ע"ז משא"כ בחד בחד ממש ואין לומר כיון דחד בחד מקרי חזקת איסור הוי כאילו שניהם חדא איסורא דזה אינו כמ"ש דגם היתרא אתחזק כאן ועוד דהא הש"ך למד דין זה מהרשב"א (בתשו' סי' ת"א) שכתב שם דחתיכת איסור שנתערב בשנים מקרי חזקת איסור יעו"ש וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון דמה התם אם נפל אחד מהם לים תלינן דאיסורא נפל אף דמקרי אתחזק איסורא כמו כן בנד"ד באיסור דרבנן עצמו חד בחד ונראה להביא ראי' לזה מהא דפ"ק דביצה בסוגיא דביצה שנולדה ביו"ט דפריך התם אאוקימתא דר"י ור"י מהא דתניא וספיקא אסורה כו' דלר"י ור"י הא הוי ספיקא דרבנן יעו"ש ואם נאמר דחד בחד מקרי אתחזק איסורא א"כ הי'. יכול לומר דמ"ש וספיקא אסורה היינו באם נתערבה חד בחד ונאבד אחד מהם דאסור גם באיסור דרבנן ולדידי לא קשיא דנימא דמיירי בנתערבה חד בחד ולא נאבד אחד מהם דזה אינו דהא כבר אמר שם אח"כ גדולה מזו דאפי' אם נתערבה באלף כולם אסורות אבל לדעת הש"ך קשה דהא בנתערבה באלף מותר בנפל אחד מהם לים כמ"ש הפוסקים ז"ל ונתבאר בשעה"ק משא"כ בחד בחד לדעת הש"ך ועש"ך (סי' ק"ט ס"ק ט') שהביא דעת הא"ז בהגהת אשר"י דס"ל דחד בחד באיסור דרבנן אפי' בלא נאבד אחד מהם ולכך בנאבד אחד מהם נראה דראוי הא"ז לסמוך עליו בזה

עוד ראי' ממ"ש הגר"א מווילנא במ"ש הרמב"ם בדין דבר חשוב דאינו בטל בתערובות דבעי' ג' תערובות ותערובות שני' אסור אף דהוי ס"ס דהטעם הוא כיון דחכמים אמרו דדבר חשוב לא בטיל עשאוהו כאיסור ודאי דרבנן ולא מקרי ספק כלל הבאתיו זזו למעל' בשעה"ק וא"כ נחזי אנן דהא בנפל אחד לים דמודה הרמב"ם אף אם נפל מתערובות ראשון דמותר והטעם דלא עשאוהו כאיסור ודאי כי אם כל זמן שהאיסור הוא ודאי שם משא"כ בנפל אחד מהם וא"כ כ"ש איסור דרבנן חד בחד דלא גרע מאיסור דאורייתא בדבר חשוב דעשאוהו ג"כ כודאי כמ"ש ואדרבא קיל יותר דלא נחשב כודאי איסור דרבנן כיון דגם היתר אתחזק כאן וכמ"ש למעלה עוד נלע"ד דגם דעת התוס' דלא כש"ך דהתוס' כ' התערובות (ד' ע"ד ע"א) ד"ה רב דאמר כר"א הקשו שם הא טעמא דר"א הוא מקרא דמום בם לא ירצו הא ע"י תערובות ירצו ותירצו שם דקרא אתי לתערובות חד בחד דא"א לומר דקרא לחד בתרי דהא בלא"ה מדאורייתא ברובא בטיל והא דהש"ס מייתי לי' לקרא גבי תערובות חד בתרי היינו משום כיון דחזינן דהתורה התירה חד בחד א"כ אין ראוי להחמיר מדרבנן לגבוה עכ"ל והרי חזינן דהש"ס ס מדמה איסור ודאי דנתערב ברוב בדבר חשוב דהוא מדרבנן לאיסור דאורייתא חד בחד שהתירה התורה וא"כ אנן נמי נימא כיון דמן התורה מותר בחד בחד באיסור דאורייתא כמו כן באיסור דרבנן חד בחד ג"כ מותר מדרבנן דהא לפי דברי התוס' הש"ס מדמה להדדי איסור דרבנן לענין ביטול מדרבנן לאיסור דאורייתא לענין ביטול דאורייתא וא"כ כמו דרב יליף מר"א גבי קרבנות דמותר באיסור דאורייתא בנפל אחד מהם לים הדיוט מגבוה כמו כן אנן רמי ניליף איסור דרבנן בחד בחד להתיר בנפל אחד מהם הדיוט מגבוה ודו"ק ישוב ראיתי שם בעל מנ"י השיג על הש"ך בזה מתרי טעמא חדא דהוא ס"ל שם דאיסור דרבנן מותר אפי' באתחזק איסורא ועוד מטעם שכתבתי למעלה דחד בחד אתחזק נמי היתרא ומ"ש הפרמ"ג ע"ז דחד בחד גרע מחזקת איסור אין דבריו מוכרחי' דאדרבא קיל טפי דאי אפשר לומר דנחשב כודאי וכמ"ש

עוד נלע"ד דאפי' לדעת הש"ך אם נאבד אחד מהם ונפל לים ולא נודע האיסור דרבנן עד אחר שנאבד אחד מהם אמר שנתערב חד בחד דבכה"ג מותר לכ"ע לפי מה שנתבאר למעלה כמה פעמים דעיקר ביטול איסורים והתרתם תלוי בתר שעת הידיע' א"כ בעת שנודע האיסור אז כבר נאבד אחד מהם ולא הוי אתחזק איסורא כלל דמה שאנו דנין עתה הוא רק על האחד הנשאר והוא ספק איסור דרבנן ולא שייך לומר בו כגופו של איסור דמיא ומותר לכ"ע כנלע"ד

סימן כט

דין ס"ס לקולא באיסור דרבנן במקום חזקה

נלע"ד דאפי' לדעת הש"ך דס"ל ספיקא דרבנן במקום דאתחזק איסורא לא מהני מ"מ אם יש שתי ספיקות באיסור דרבנן אף במקום חזקה מותר וקצת דמיון לזה ממ"ש הש"ך עצמו לקמן בדין ס"ס באיסור דאוריית' במקום חזקה דלא מהני כתב שם דבשלשה ספיקות מותר דנהי דספק ראשון כודאי משוי לי' מ"מ הא יש שתי ספיקות מלבד ספק ראשון וא"כ יש כאן ס"ס וה"ה בנד"ד דנהי דספק הראשון במקום חזקה הוי כודאי מ"מ הא יש כאן עוד ספק שני באיסור דרבנן ובזה הי' נראה לתרץ דברי הש"ך (סי' פ"ו ס"ק י"א) שכתבתי למעלה (סי' כ"ז) בביצה מספק נבילה בתרנגולת שכתב שם הש"ך דמותר אף במקום דאתחזק איסורא ולפמ"ש א"ש דמיירי ביש ספק בשחיטה כגון שחט בסכין ונמצא בו פגימה אחר שחיטה ואינו יודע אם העביר כל הסכין או שנמצא ספק פגימה בסכין אחר שחיטה דאף דהתרנגולת עצמה אסורה דס"ס במקו' חזקה הוי מ"מ הביצה מותרת דספק שני עושה אותה לספק דרבנן כמ"ש וטעם גדול יש בדבר דהא ס"ס מטעם רובא הוא כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ת"א) וא"כ רובא וחזקה רובא עדיף ואף דבאיסור דאורייתא במקום חזקה מחמרינן בס"ס שאני התם דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הפוסקים בדוכתא טובא משא"כ באיסור דרבנן בס"ס לו יהא ספק השקול דאמרינן סמיך מיעוטא לחזקה והוי כפלגא ופלגא כדאיתא במס' חולין פרק כיסוי הדם (ד' פ"ו ע"א) וכן בפ' האשה בתרא (ד' קי"ט ע"א) מ"מ ספק השקול בדרבנן אזלינן לקולא ובהיות כן אפי' לדעת הט"ז לקמן בדיני ס"ס בדאורייתא דאפי' אלף ספיקות לא מהני ש"ה דכיון דבלא"ה ס"ס מטעם רובא הוא ומצרפינן מיעוטא לחזקה א"כ אין הפרש בין שני ספיקות לכמה ספיקות משא"כ באיסור דרבנן דאפי' פלגא ופלגא מותר ולפי מה שנבאר לקמן אי"ה תראה ג"כ דדעת הפוסקים בזה דס"ס במקום חזקה באיסור דרבנן מותר כמו שיתבאר לפנינו בש"ד

סימן ל

דין אין ספק מוציא מידי ודאי

בפ"ק דפסחים (ד' ט' ע"א) איתא אין חוששין שמא גיררה חולדה כו' ופריך שם טעמא דלא חזינן דשקיל הא חזינן דשקיל חיישינן ובעי בדיקה אמאי נימא אכלתי' מי לא תנן מדורת הכושים טמאים וכמה ישהה במדור כו' וכל מקום שחולדה וברדלס מצויים שם כו' ואמר רבא שם האי מאי בשלמא התם אימור לא הוה ואת"ל הוה אימא אכלתי' אבל הכא דחזינן דודאי שקיל מי יימר דאכלתי הוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי ולכאורה תמוה הא בדיקת חמץ דרבנן כמו דאיתא שם (ד' יו"ד ע"א) יעו"ש וא"כ הרי הוי כאן ספיקא דרבנן ולקולא ואמאי קאמר דאין ספק מוציא מידי ודאי ועיין תוס' שם ד"ה כדי שהרגישו בקושיא זאת במאי דהקשו שם על הא דקאמר התם גבי הא דחבר שמת כו' התם ספק וספק הוא דשמא הכניסה במוץ שלה והקשו ע"ז דהא עדיין אסור מדרבנן לאכול קבע ותירצו דבמתני' מיירי שלא ביטלו דהוה ספק דאורייתא ולכך אין ספק מוציא מידי ודאי ועוד תירצו דגם שם מיירי לבהמה ונמצא